התובע נפגע בתאונת דרכים וסבל משבר טיביה פיבולה שלאחר גיבוס ואיבוד מעמד, נותח וקובע פנימית במסמר תוך לשדי. כעת דלדול, שינויי ציר קלים כמפורט קלינית ורנטגנית, קיצור רגל שמאל פחות מ-2 ס"מ הפרעת תחושת ורגישות באזור הכנסת המסמר שלא מפריעה לכיפוף. אומנם כל אחת מההפרעות לכשעצמן מינימאלית אך סכימתן מהווה הפרעה תפקודית כללית קלה ועל כן תינתן נכות על פי סעיף כללי המבטא סכימת כל ההפרעות". בהמשך קבע המומחה, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הפרעה תפקודית קלה עקב תוצאות השבר בשוק השמאלית. עוד קבע המומחה, כי לתובע נותרו הנכויות הזמניות הבאות: אי כושר מלא למשך שלושה חודשים ממועד התאונה, 50% למשך חודשיים, 30% למשך חודשיים ו- 20% לחמישה חודשים נוספים. הצדדים לא שאלו את המומחה שאלות ולא זימנו אותו לחקירה ולמעשה לא חלקו על הקביעות שבחוות הדעת, ולכן יש לראות את הנכות הרפואית הצמיתה של התובע כעומדת על 10%. גובה הנזק הנזק הלא ממוני בהתאם לתקנות ולנכות שנקבעה בתוספת 6 ימים אשפוז, אני פוסקת לתובע סך של 20,000 ₪. הפסד השתכרות התאונה ארעה בעת שהתובע היה בן 29 שנים ועשרה חודשים. בתצהירו מתאר התובע כי קודם לתאונה עבד בעבודות מזדמנות כפועל בניין וכברזלן, וכן עבד תקופה מסוימת במסעדה. התובע הגיש תצהיר מאת מנהל העבודה ג'וואד דריס. המנהל הצהיר כי התובע עבד בחברתו בשנת 2008 מספר חודשים, וכי שכרו היומי היה בין 350-400 ₪. עוד הצהיר, כי אינו ממשיך להעסיק את התובע בשל המגבלות ברגלו. בחקירתו ציין המנהל, כי התובע ובני משפחה נוספים עבדו אצלו במשך כ- 3 חודשים. עוד ציין, כי התובע ובני המשפחה הפסיקו לעבוד כי דרשו שכר גבוה מזה שניתן להם. כמו-כן, ציין כי מלוא השכר גובה בתלושים, אולם לא הציג תלושים. גם התובע לא הציג תלושים מעבודתו אצל דריס. התובע הגיש תלושים מעבודתו בשנת 2008 בחברת י.ש.מ.ע השקעות בע"מ. התלושים הינם מהחודשים יולי, אוגוסט, נובמבר, דצמבר שנת 2008, וכן מהחודשים ינואר, פברואר, מרץ, אפריל ואוקטובר שנת 2009. ממוצע השכר מעבודה זו (בניכוי חודשים בהם נראה כי עבד באופן חלקי) עומד על כ- 5,000 ₪. על פי דוח רציפות ביטוח של המל"ל, ממוצע שכרו בארבעת החודשים האחרונים בהם עבד בשנת 2009 עומד על 4,610 לחודש. מנתונים אלו, עולה כי שכרו המשוערך של התובע מספר חודשים לפני התאונה עמד על כ- 5,400 ₪ לחודש. מדוח רציפות ביטוח של המל"ל עולה, כי משנת 1998 ועד לשנת 2009 התובע עבד אצל כ- 20 מעבידים שונים, למשך 57 חודשים בלבד, וכי שכרו (למעט בחודש בודד בשנת 2002 בו השתכר כ -7500 ₪), בדרך כלל לא עלה על 3,500 ₪. התובע מציין כי בשל המאמץ הפיזי הכרוך בעבודות להם הוא כשיר, ולנוכח המגבלות הפיזיות עקב התאונה, הוא כמעט ואינו עובד מאז התאונה. התובע טוען, כי לאור ראיותיו והעובדה כי טרם התגבש פוטנציאל השתכרותו, בסיס השכר לפיו יש לפסוק את הפיצוי הינו השכר הממוצע במשק או לחילופין לפי שכר בשיעור של 7,000 ₪. כמו-כן, הוא טוען כי עקב כישוריו המוגבלים יש לחשב את הגריעה משכרו בשיעור של 15%. מנגד טוענים הנתבעים, כי התובע לא הוכיח כי שכרו עובר לתאונה עלה על השכר הממוצע במשק, ולמעלה מזאת, מן הראיות עולה, כי התובע לא התמיד בעבודותיו באופן רציף וכן לא ברורה סיבת סיום העסקתו כחודש לפני התאונה. לגישת הנתבעים, בסיס שכרו של התובע הינו שכר מינימום ומכל מקום אין לפצותו בגין הפסדי שכר לעתיד לנוכח נכותו הזניחה. עוד הם טוענים, כי מעדותם של התובע ואביו מיום 14.10.09 שנמסרה במסגרת תביעה שהגיש התובע בגין תאונה קודמת, כחודש וחצי קודם לתאונה דנן, ניתן ללמוד כי עוד בטרם התאונה הנדונה התובע לא עבד בצורה סדירה ורציפה, שכן התובע ציין בעדותו כי לא תיפקד, הסתובב בחוסר מעש ועבד לסירוגין ולא באופן קבוע. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והראיות, מצאתי כי יש להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע על כ- 70% מן התחשיב האקטוארי המלא ולהעריך את כושר השתכרותו בסך של 4,500 ₪ לחודש. משכך, יעמוד הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד על 80,000 ₪. בכל הנוגע לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, מצאתי לפצות את התובע בשיעור גלובלי בסך של 12,000 ₪ . למסקנה זו הגעתי מן הטעמים הבאים: התובע נפגע בעת שהיה קרוב מאוד לגיל 30. ההיסטוריה התעסוקתית שלו מעידה על העדר יציבות בשוק העבודה. לתובע אין השכלה, ואפשריות התעסוקה העומדות בפניו הינן פיזיות בעיקרן. מן העדויות בדיון שהתקיים ביום 14.10.2009 (בתיק 9111/05), חודש וחצי לפני מועד התאונה דנן, עולה כי לתובע הייתה מוטיבציה נמוכה להשתלב בשוק העבודה גם קודם לתאונה דנן (ראו עמ' 8 שו' 9, עמ' 11 שו' 17-19, שו' 25, עמ' 15 שו' 2-4 ). התובע לא הציג תלושי שכר למעט אלו שפורטו לעיל. תלושים אלו מתייחסים לתקופת עבודה קצרה ביותר. באשר לשכר שציין מנהל העבודה דריס בתצהירו, לא שוכנעתי כי אכן אלו היו רמות השכר ששולמו לתובע, ומכל מקום גם כאן מדובר בתקופת עבודה קצרה ביותר של מספר חודשים. בנסיבות אלו, כמו גם מן התמונה עולה מדוח רציפות הביטוח של המל"ל, לא ניתן להסיק כי פוטנציאל שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על סך של 5,400 ₪ (לאחר שיערוך). בכל הנוגע לנכות התפקודית, מחד גיסא, נכותו היא אורטופדית, אין לו תעסוקה קבועה, והוא כשיר בעיקר לעבודות פיזיות. מאידך גיסא, שיעור נכותו אינו גבוה והוא נקבע בשל צירוף של הפרעות מינימאליות, כדברי המומחה. באשר להפסדי עבר, התובע הצהיר "אני כמעט אינני עובד" (סעיף 14 לתצהיר) אך לא טרח לפרט במה עבד וכמה השתכר לאחר התאונה. הפסדי עבר יש להוכיח. בנוסף, נוכח העובדה כי הפסיק לעבוד כחודש וחצי לפני התאונה וללא קשר אליה, לא ניתן לקשור את כל הפסדיו לתאונה. בנסיבות אלו, מצאתי לפסוק סכום גלובלי על דרך האומדן, לאחר ששקלתי גם את תקופות אי הכושר. אבדן זכויות סוציאליות על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק ההסכמים הקיבוציים, התש"יז- 1957, החל מתאריך 1.1.14, הפרשות המעביד יעמדו על 12%. בהתאם לכך, שיעור הפיצוי בגין אובדן תנאים סוציאליים יחושב לפי 12% מהפיצוי המגיע לתובע בגין גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד, היינו בסך כולל ומעוגל של 10,000 ₪. עזרת הזולת והוצאות בהתחשב בנכות שנקבעה בתקופות אי הכושר והקבלות שצורפו, אני פוסקת לתובע על דרך האומדן סך של 2,000 ₪. סיכום הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 124,000 ₪. לסכום זה יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.21%. מהסכום שהתקבל יש להפחית את התשלום התכוף ששולם לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו-כן, תשיב הנתבעת את הוצאות המשפט בהן נשא התובע. הסכום ישולם בתוך 30 ימים. תאונת דרכיםשבר