הנתבעת טוענת שהנכות שנקבעה לתובע בעצם הבריח, לפי סעיף 39 (19 ו - (2) לתקנות המל"ל, היא בגין ,בליטה גרמית בשליש האמצעי, ללא רגישות ללא הגבלת תנועות, חולשה מינימלית של שריר הביצפס." לדעתה מדובר בנכות שחסרה כל משמעות תפקודית. מתוך חווה"ד של ד"ר לידור היא מסיקה שהמשמעות התפקודית היחידה של נכות זו היא ה"קליק" בסוף תנועת הכתף. היא סבורה שקביעות המל"ל בעצם נסתרו בעקיפין בחווה"ד של ד"ר לידור והנכות הנכונה שמגיעה לתובע היא בשיעור 0% בלבד. אין לקבל את הניסיון להסיק "סתירה בעקיפין" של קביעת נכות עפ"י דין. לצורך חוק פלת"ד הנכות המחייבת היא זו שפורטה קודם - בשיעור 5%. התובע יליד 1992. הוא היה בן 17 כשנפצע והוא עדיין משרת בצה"ל בשירות חובה. אף שהוא כבר בגיר, ברור שמסלול חייו נמצא אך בראשיתו. הוא טרם השלים את כל בחינות הבגרות, אך סביר שבהמשך ירכוש השכלה ומקצוע ויתפרנס מעבודה. אין במסלול חייו עד כה כדי להניח תשתית למסקנה שהוא בעל כישורים יוצאי דופן לטוב או לרע ונראה שהולמות אותו מאוד ההלכות המכוונות להערכת נזקו עפ"י שיקולים ממוצעים. בשלב זה אף אין לדעת אם יבחר במסלול חיים שבו הדגש הוא על פעילות אינטלקטואלית או על מלאכת כפיים. אין לדעת אם מגבלה גופנית קטנה יחסית תפריע לו, או לא. לאור זאת, נראה שבסיס החישוב הנכון להערכת הפסדיו של התובע היא הנחת קרבה גדולה בין הנכות הרפואית והנכות התפקודית לצד ההנחה שבמרוצת חיי עבודתו ישתכר את השכר הממוצע במשק. הפסדי השתכרות בעבר התובע טוען ששכרו עפ"י דו"ח רציפות הביטוח של המל"ל היה 3,663₪ בחודש - ומשוערך להיום (בתוספת מחצית הריבית) 4,398₪ בחודש. התובע טוען שבעקבות פציעתו הוא נעדר לחלוטין מעבודתו במשך 6 חודשים, ובכלל זה תקופה שבה היתה לו נכות זמנית של 50%. אחר-כך הוא מבקש שיחושב הפסדו כמכפלת אחוזי הנכות הזמנית בשכר - ובסה"כ 34,303₪. הנתבעת סבורה שהתובע נכשל בהוכחת הפסדי השכר שלו בעבר. העובדה ששהה בימי מחלה אינה מוכיחה כשלעצמה שלא עבד ובוודאי שלא את טענתו שלא עבד במשך חצי שנה. ואם שב התובע לעבודה אחרי חצי שנה, אין כל ראיה להפסדיו שחושבו באופן עיוני, ע"י מכפלת אחוזי נכותו הזמנית בשכרו הקודם. הנתבעת סבורה שהתובע כלל לא הוכיח את הכנסותיו, הוא לא הציג תלושי שכר כלשהם וכל שיש בפיו היא עדותו - עדות יחיד של בעל ענין - לגבי הפסדיו. היא סבורה ששכרו הממוצע היה רק 3,253₪ (ובהצמדה להיום 3,656₪). אף שהתובע לא הציג תלושי שכר, אין חולק על כך שמעסיקו דיווח על העסקתו למל"ל. הנתונים שתועדו שם הם ראיה טובה לכך שזה השכר ששולם לתובע. אחרי התאונה סבל התובע מנכות זמנית גבוהה ממושכת, והיא התבטאה ללא ספק במגבלה גופנית שלא איפשרה לו לנהוג בקטנוע. בכך מצאתי חיזוק לטענתו שלא עבד במשך בערך חצי שנה. בשים לב לכך ששכרו הרבע שנתי לפני התאונה דווח למל"ל בסך 9790₪, ובהתחשב בממד הזמן, נפסק לו פיצוי בגין ראש נזק זה בסך 22,000₪. הפסדי שכר בעתיד התובע מבקש לפסוק לו פיצוי לפי היוון מכפלת 5% נכות בשכר הממוצע במשק (לאחר הפחתת רכיב המס) 8,677 ₪ ובסה"כ 129,805₪. על כך הוא מבקש שיפסקו גם פיצויים בגין הפגיעה בזכויות הפנסיה שלו בסך 10,240₪. הנתבעת סבורה שלנכותו של התובע אין משמעות תפקודית והיא מציעה לפסוק לו פיצוי צנוע בהרבה בסך 10,000₪ בלבד בראש נזק זה. היא סבורה שחישובו של התובע שגוי לגופו הן מפני שהשכר הממוצע במשק לאחר הפחתת רכיב המס הוא רק 8,204₪ והן מפני שהתובע נמצא במסלול של תלמידי הסדר, והוא צפוי להיות זמין בשוק העבודה רק אחרי שימלאו לו 23. מכאן שאפילו יש לחשב את הפסדיו של התובע בדרך שהוא מציע, יש לערוך היוון כפול (הסכום שלפי חישובה הוא 116,679₪). עוד היא סבורה שאין לפצותו בגין אובדן רכיב הפנסיה, שכבר משוקלל לתוך אומדן ההפסד ואין להעניק בגינו פיצוי כפול. התובע משרת כעת בצה"ל אינו זמין בשוק העבודה. לא הוכח מתי ישתחרר מהשירות. לכן, אף שעקרונית צריך לערוך לו היוון כפול, נתוניו המדויקים לא ברורים. השכר הממוצע במשק כפי שפורסם ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפני ימים ספורים הוא 9,207₪. מס הכנסה על סכום זה הוא בשיעור 1077₪, ומכאן שבסיס השכר לצורך חישוב הפיצוי הוא 8,129₪. נראה שהסכום שיחושב קרוב למספר שציינה הנתבעת. כפי שצויין קודם, לתובע נותרה נכות בשיעור 5% בשל מצב שלאחר שבר בעצם הבריח. לא נראה שלמצב זה יש משמעות תפקודית מובהקת, הוא לא כרוך בכאב או בהגבלה בתנועה אלא רק בהחלשה מינימלית של השריר. התובע צעיר ולא ברור באיזה מסלול חיים יבחר. יתכן שיפנה למסלול חיים שבו לא תהיה לנכותו כל משמעות ויתכן שיפנה למסלול שבו תפריע לו. עובדה היא שלבקשתו הוא שובץ בתפקיד קרבי בצה"ל. גם לענין זכויות פנסיה, יש הבדל בין מי שמועסק ע"י אחר (שאז חלק מהכנסתו מופרש למימון זכויות הפנסיה) ומי שהוא עצמאי וכל מימון הפנסיה שלו מוטל עליו. בנסיבות כאלה ראוי להניח קרבה רבה בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית ולפסוק פיצוי גלובאלי המשקף חלק גדול מאוד מהסכום שהיה מתקבל מחישוב קונבנציונאלי. לפיכך נפסק לתובע בין מכלול הפסדי הכנסתו בעתיד (לרבות הרכיב הפנסיוני) פיצוי בסך 100,000₪. כאב וסבל התובע מבקש שיפסק לו הפיצוי המירבי האפשרי בשים לב לכללי החישוב הנוהגים לפי חוק פלת"ד . הנתבעת סבורה שיש לפצותו עפ"י כללי החישוב הנוהגים לפי חוק פלת"ד ולפי 5% נכות בדיוק. בשים לב לכך שהתובע סבל מנכות זמנית גבוהה ממושכת נפסק לו לפי כללי החישוב הנוהגים לפי חוק פלת"ד פיצוי בסך 13,000₪. עזרת זולת התובע מבקש שיפסקו לו 10,000₪ בגין עזרה שקיבל בעת ששכב פצוע לאחר התאונה ובחודשים שבהם סבל מנכות זמנית גדולה ומהגבלות קשות. הנתבעת מצביעה על-כך שבענין זה העיד רק התובע. אין ספק שהתובע לא היה במצב סיעודי והוא שב ללימודיו זמן קצר יחסית אחרי התאונה ככל שניתנה לו עזרה לו חרגה זו מהמצופה מבני משפחה ובוודאי שלא ניתנה מתוך ציפיה לתמורה. לא מצאתי שהתובע הוציא סכום כסף כלשהו על עזרה בשכר ואין ראיה לכך שניתנה לו עזרה מיוחדת כלשהי, בוודאי שלא עזרה החורגת מכפי שניתן לצפות שתנתן ע"י קרובי משפחה בסיטואציה דומה. בנסיבות אלה לא הוכח שנגרם לו נזק המצדיק את הפיצוי בראש נזק זה. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה התובע טוען שבעקות התאונה נזקק לטיפולי פיזיותרפיה, רכש עזרים רפואיים ומימן בדיקות רפואיות והוצאות נסיעה. הנתבעת מצביעה על כך שבתאונה שהוכרה כתאונת עבודה אמור היה המל"ל לשאת בהוצאות כאלה, שהתובע צירף רק קבלות מעטות ושבעתיד לא יזדקק להוצאות כלשהן. אכן, צודקת הנתבעת בטענותיה, אך מציאות החיים מלמדת על-כך שגם כאשר המל"ל אמור לשאת בעלויות, הדרך למימוש הזכות אינה פשוטה ובסופו של דבר נופל מקצת העול על כתפי הנפגע עצמו. לאור זאת נפסק לתובע פיצוי בסך 2000 ₪ בראש נזק זה. סך כל נזקי התובע מהתאונה 137,000 ₪. נכוי המל"ל אין חולק שיש לנכות מהפיצוי שיפסק לתובע את תגמולי המל"ל. הצדדים חלוקים על שיעור הניכוי. לדעת התובע על הניכוי להיות של שליש מתוך סך תגמולי המל"ל, שכן המל"ל קבע לו בגין התאונה נכות בשיעור 14.5% ואילו את הפיצוי בפסק-הדין הוא יקבל רק בגין 5% נכות. הנתבעת סבורה שיש לנכות לתובע את מלוא תגמולי המל"ל. בחוות-דעתו של ד"ר לידור נכתב: "עובר לתאונה הנדונה הוא נפגע מספר פעמים בברכיו, לרבות בברך ימין, ובעיקר בתאונות בתאריכים 29.6.08 ו - 25.11.08 שקרו כמחצית השנה וכחודש וחצי עובר לאתונה הנדונה בהתאמה. מתעודת חדר המיון "מרכז רפואי תה"A" מיום קרות התאונה הנדונה, בתאריך 07.01.09 עולה שהחבלה בברכו הימנית אכן היתה המשמעותית ביותר בתאונה זו. מיד לאחר התאונה נמצא בבדיקתו הגופנית "תפליט מוגבר, בבברך ימין ובניקור יצא 80CC נוזל דמי." כשנתיים וחצי אחרי התאונה בדק ד"ר לידור את התובע ולא מצא שנשארה לו נכות בברך ימין. עם זאת ד"ר לידור לא קבע בשום אופן שהמצב שהיה בעבר באותה ברך ויוחס ע"י המל"ל לתאונה, לא נגרם בגללה. המל"ל קבע לתובע נכויות זמניות מיד אחרי התאונה ובגין מצבו בעקבותיה. בגין העדרותו מהעבודה ובגין ההגבלה הגופנית הזמנית אחרי שחזר לעבודה, שילם לו המל"ל גמלאות. ד"ר לידור לא קבע שאותן נכויות זמניות שמצא המל"ל לא נגרמו בתאונה. אם בכלל המסקנה מחוות-דעתו דווקא הפוכה. בגין אותה תקופה של נכויות זמניות נפסק לתובע פיצוי גם בפסק-דין זה. אין כל הצדקה לתת לו פיצוי כפול בשל אותו נזק. לפיכך ינוכו מהתשלום לתובע כל תגמולי המל"ל (כשהם משוערכים) בסך 57,027 ₪. לסיכום: התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע 99,977₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 15,336₪ ואת אגרת המשפט. עצם הבריחנכות