תביעה בסך 15,000 ₪ בטענה, כי שילם חובות עבור דו"חות חניה לעובד עירייה, אשר מעל בכספים ביום 14.8.11 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן על סך 10,000 ₪ באותה טענה. 2. אין מחלוקת, כי לתובע היה חוב בגין דו"חות חניה לנתבעת. בנוסף, אין מחלוקת כי מר X X הועסק ע"י הנתבעת בתפקיד של מנהל מדור גביה, והורשע בתאריך 29.10.06 בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור בגין אירועים שאירעו בין החודשים ספטמבר 2002 עד פברואר 2003, בכך שכספים שהתקבלו בגין חובות לעיריה, הופקדו בחשבונו ולא בקופת העיריה (ר' גזר דינה של כב' השופטת בית אור בפ' 6190/05 - צורף כנספח לכתב התביעה). אין מחלוקת, כי מר X הפסיק עבודתו בנתבעת ביום 27.10.03. 3. השאלה העומדת לדיון היא, האם שילם התובע סך של 10,000 ₪ לידי מר X X, כטענתו, וככל שיוכח כי כך הדבר, הרי שיש להפחית את הסכום האמור מחובו של התובע. 4. לאחר עיון בטענות הצדדים, בעדויות מטעמם ובמסמכים שהוצגו על ידם, אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את טענתו, כי שילם סך של 10,000 ₪ לידי מר X X. 5. ראשית, גרסתו של התובע נמצאה מלאה בסתירות, כאשר התובע טען טענות שונות במסמכים שונים באשר לסכום ששולם על ידו וליתר נסיבות העניין. כך, בכתב תביעתו המקורי טען התובע, כי שילם למר X X 15,000 ₪, וזאת בשנת 2004, בעקבות הגעת נציגי מתאר לביתו. לעומת זאת, בכתב תביעתו המתוקן העמיד התובע את תביעתו על סך של 10,000 ₪, ושם טען, כי פנה אל מר X X בשנת 2003. בכתב תביעתו המתוקן עלתה לראשונה הטענה, כי ראשית שילם התובע סך של 400 ₪. בתכתובת דואר אלקטרוני שצורפה לכתב התביעה המתוקן, ציין התובע כי שילם למר X X עבור דו"חות חניה בשנת 2004. בתצהירו מיום 22.11.11, לא ציין התובע סכומים ומועדים. בדיון מיום 5.3.12 ציין התובע "שילמתי 10,000 ₪ למר X X. התאריך המדויק אינו זכור לי. זה היה בין שנת 2004 לשנת 2005" (עמ' 3 ש' 6 לפרוטוקול). כשנשאל על טענותיו לענין ההסדר אליו הגיע עם מר X X לתשלום תשלומים חודשיים של 400 ₪, לא זכר כמה תשלומים שולמו (עמ' 15 ש' 28 - עמ' 16 ש' 3 לפרוטוקול). מקום בו התובע עצמו אינו יודע לנקוב במדויק במועד בו שולמו הכספים (שנת 2003 או שנת 2004), וכאשר קיימות סתירות בין גרסאותיו באשר לסכום ששולם, די בכך בלבד, כדי להביא לדחיית תביעתו. 6. שנית, התובע לא המציא כל אסמכתא לטענתו בדבר התשלום שבוצע למר X X. במהלך עדותו העיד התובע, כי שילם 10,000 ₪ במזומן, כי אין לו קבלה על הסכום הזה, אך יש לו קבלה על סך 400 ₪, וכי אינו זוכר את התאריך בו מסר את הכסף (עמ' 14 ש' 15-21, ש' 27-28). בנוסף, אמו של התובע, אשר הובאה לעדות מטעמו, ואשר לטענתו, היא זו שנתנה לו את הסך של 10,000 ₪ ששולם על ידו לאחר מכן למר X X, לא זכרה במסגרת עדותה את הסכום אשר מסרה לתובע (עמ' 6 ש' 9-10 וש' 20-24 לפרוטוקול). על כן, טענת התובע, כי מסר סך של 10,000 ₪ למר X X, הינה עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך, שכן אין לתובע כל עדות או ראיה אחרת התומכת בטענתו זו. 7. שלישית, גרסתו של התובע נסתרת אל מול הראיות האחרות שהובאו בתיק. כך, מר X X העיד במסגרת עדותו כי אינו זוכר את התובע, אולם ציין כי "כל אדם ששילם לי כסף קיבל קבלה זמנית בכל מקרה... לא היה מקרה שקיבלתי כסף ולא נתתי קבלה זמנית" (עמ' 7 ש' 31-32 לפרוטוקול). גם העובדה שהתובע קיבל קבלה זמנית עבור הסך ששולם על ידו בסך 400 ₪, וזאת ביום 4.8.03, אולם לא קיבל קבלה כטענתו בגין הסך של 10,000 ₪, פועלת לחובת התובע. בנוסף, מפלט פירוט החובות שרשומים על שם התובע, נספח א' לכתב ההגנה, עולה כי סכום החוב נכון ליום 27.10.03 (מועד הפסקת עבודתו של מר X X בנתבעת), עמד על סך של 6,354 ₪. יצוין, כי מר X נעצר בשנת 2003 והורשע בגין מקרים שאירעו עד חודש פברואר 2003, כך שממילא נראה, כי החובות לתקופה הרלוונטית הם בסכום נמוך אף יותר. על כן, לא ברור מדוע בחר התובע, כטענתו, לשלם למר X סך של 10,000 ₪, בזמן שחובו לנתבעת היה בשיעור נמוך יותר. מנשאל על כך התובע במהלך עדותו, השיב כי כששאל לגבי החוב, נאמר לו שהחוב 10,000 ₪, אולם ציין, כי אינו זוכר מתי שאל מה סכום החוב (עמ' 16 ש' 4-13 לפרוטוקול), ולמעשה לא נתן כל הסבר מספק לפער האמור בין גובה החוב המועד הרלבנטי לבין הסכום שנטען ששולם על ידו. על כן, טענת התובע לפיה שילם סך של 10,000 ₪, כאשר מפירוט החוב עולה כי במועד האמור ועד סוף שנת 2003 (התקופה הרלוונטית לענייננו), חובו של התובע היה נמוך מסכום זה, אינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר. 8. בנוסף, התובע העלה את טענתו בענין ביצוע התשלום למר X, רק לאחר שהתבררה המעילה ע"י מר X, ובכל פניותיו הקודמות לנתבעת, לא נטענה טענה זו. התובע לא צירף כל אסמכתא לפניה הכוללת טענה זו לנתבעת או לכל גורם אחר, עובר לשנת 2010. טענות התובע, כי פנה בעל פה לנתבעת ולנציגיה, וכי הוגשה על ידו תלונה במשטרה עוד בשנת 2003 - 2004 (עמ' 18 ש' 1-3 לפרוטוקול), נטענו בעלמא וללא כל אסמכתא, ואף עומדות בסתירה לעדויות האחרות בתיק. כך, בעדותו של עו"ד עידו דליות עולה, כי קיים תיעוד יחיד לפניה משנת 2007, שעניינה הפחתת ריביות פיגורים בגין מצבו הכלכלי של התובע (עמ' 7 ש' 24-32 לפרוטוקול). 9. במסגרת תביעתו טען התובע כי חלה התיישנות. הנתבעת טוענת, כי הודעות הקנס נשלחו למענו של התובע, ומשטוען התובע כי שילם למר X, ממילא מתקיימת חזקת מסירה למשלוח הודעות הקנס. כן נטען, כי במהלך השנים פעלה הנתבעת כנגד התובע בהליכי גביה. התובע אישר בעדותו כי הוא מקבל את הדואר, והחליט שאינו משלם (עמ' 14 ש' 7-9 לפרוטוקול). על כן, דין טענת התובע בענין ההתיישנות להידחות. 10. לאור כל האמור, משהתובע לא הציג כל אסמכתא בתמיכה לטענתו בדבר ביצוע התשלום, ונוכח הסתירות בגרסתו, כאשר גרסתו של התובע אף אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, בין היתר בשל העובדה כי חובו בתקופה הרלוונטית היה נמוך מהסכום שטען כי שולם על ידו, אני קובעת כי התובע לא הוכיח תביעתו ודינה להידחות. 11. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪. משפט תעבורהעובדי עירייהעירייהחניהדוח חניה