זו השאלה הטעונה הכרעה במקרה שלפניי. התובע הינו תושב ירושלים אשר מתגורר בשכונת מעלה הזיתים. הנתבעת 1 הינה עובדת של הנתבעת 2, והיא זו שכתבה את הפרסום נושא התביעה. הנתבעת 2 היא עמותה העוסקת בפעילות חינוכית לקידום השלום. במסגרת פעילותה מפעילה הנתבעת 2 אתר אינטרנט. הנתבעת 3 מוציאה לאור עיתון בשם "דה מרקר" ומפעילה אתר אינטרנט באותו שם. ביום 13/12/09 פורסמה באתר האינטרנט של הנתבעת 2 כתבה פרי עטה של הנתבעת 1, אשר כותרתה: "עבירות בניה של מתנחלים בירושלים - העיריה והמשטרה נמנעות מאכיפה". בכתבה נמתחה ביקורת על בניה בלתי חוקית שמבצעים, לפי הנטען, מתנחלים בירושלים, ועל כך שרשויות האכיפה אינן עושות די בעניין. כדוגמא למקרים שבהם לא נאכף החוק הזכירה הכתבה שני מבנים, האחד - בניין בן שבע קומות שאיננו קשור לענייננו, והשני - בניין בשכונת שמעון הצדיק - שייח ג'ראח, לגביו נכתב כך: "בסוף יולי 2009 התחילו מתנחלים לשפץ בית עתיק בשייח ג'ראח, תוך שהם שוברים קירות חיצוניים ולמעשה בונים את המבנה מחדש. מיד הוגשה תלונה לעירייה על עבודות הבניה שנעשות ללא היתר וללא תכנית בניה בתוקף. העיריה התעלמה מהתלונה, ורק אחרי שנשלח מכתב תזכורת מעורך דין, קיבלנו תשובה לפיה התיק נסגר מחוסר עניין לציבור" בהמשך לכך, הובאו בכתבה שתי תמונות של הבית האמור. אותה כתבה פורסמה גם באתר האינטרנט של הנתבעת 3. בעקבות הפרסום האמור הגיש התובע את התביעה שלפניי. התובע טוען כי הפרסום מהווה לשון הרע כיון שבמבנה האמור לא בוצעו כל עבירות בניה. התובע מוסיף וטוען כי יש בפרסום: "משום אמירה מפורשת לפיה התובע הינו אדם עבריין, בין היתר לאור הטענות כנגדו לפיהן הוא נכון לעבור על החוק בכלל ועל חוקי התכנון והבניה בפרט" (סעיף 18 לכתב התביעה). הנתבעות טוענות כי אין בפרסום משום לשון הרע על התובע, מפני ש: "התובע כלל לא הוזכר בפרסום, מפני שהנתבעות כלל לא ידעו (ואינן יודעות עד היום) מה הקשר שלו למבנה (וממילא עניינן היה כללי - עקרוני ולא פרסונאלי)" (ראו- המבוא לכתב ההגנה של הנתבעות 2-1; וכן- סעיף 3 לכתב ההגנה של הנתבעת 3). הנתבעת 3 מוסיפה וטוענת כי הכתבה פורסמה במסגרת אתר "דה מרקר קפה", שהוא אתר "בלוגים" הכולל תכנים עצמאיים שמעלים הגולשים לרשת. לטענת הנתבעת 3 הכתבה שבה עסקינן הועלתה לאתר על ידי גולש ולכן היא אינה אחראית לאמור בה. על רקע טענות אלו ביקשתי בישיבת קדם המשפט את הסכמת הצדדים לכך שהם יגישו סיכומים בכתב לגבי השאלה האם ניתן להגיש את התביעה נגד הנתבעות 2-1 בשים לב לכך ששמו של התובע לא נזכר בפרסום, וכן בשאלה האם הנתבעת 3 אחראית לפרסומים שמעלים הגולשים לאתר "דה מרקר קפה". התובע והנתבעות 1-2 הסכימו לחלק הראשון של ההצעה, ואילו התובע התנגד לחלקה השני של ההצעה שנגע לשאלת אחריותה של הנתבעת 3. על כן הוריתי על הגשת סיכומים בשאלה הראשונה, ומשאלו הוגשו הגיעה עת ההכרעה. דיון והכרעה סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע קובע כי: "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה, משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה" לנוכח סעיף זה, העובדה ששמו של נפגע איננו נזכר במפורש בפרסום איננה שומטת את הקרקע מתחת לעילת התביעה, ובלבד שניתן ללמוד מן הפרסום על זהותו של המושמץ (ראו- א שנהר "דיני לשון הרע" (תשנ"ז - 1997) עמ' 124). השאלה האם ניתן לייחס את הפרסום למי שתובע בגינו, נבחנת על פי אמת מידה אובייקטיבית: "המבחן שעל פיו יקבע אם ייחס הפרסום מעשים פסולים למי שטען כי הוא הנפגע הוא המבחן האובייקטיבי, ובעניין זה יישם בית המשפט את הכללים הרגילים בנוגע לפרשנות הפרסום. לעיתים "האדם הסביר" עשוי להבין שהפרסום מתייחס למי שטוען כי הוא הנפגע, גם אם אותו אדם איננו מוזכר בפרסום בשמו המפורש, וגם אם שמו של אותו אדם מופיע בפרסום בצורה משובשת או חלקית" (שם, בעמ' 124; וכן ראו - רע"פ 1050/94 יצחק נ' דוברת (1994) - ). ומן הכלל אל הפרט; שמו של התובע לא הוזכר בכתבה. כל שהוזכר בה הוא מבנה שלפי הטענה שופץ שלא כדין על ידי "מתנחלים". התובע איננו גר במבנה. הוא גר בשכונת מעלה הזיתים ואילו המבנה מצוי בשכונת שייח ג'ראח - שמעון הצדיק, ומושכר לאחד- דר' מוסקוביץ' (ראו- עמ' 2 לפרוטוקול ש' 26-24). התובע אף איננו בעליו של המבנה, אלא המבנה שייך לחברה שהתובע, לפי הנטען, הוא בעל מניות בה (שם, שם). התובע גם לא טען בכתב התביעה כי המונח "מתנחלים" ,שבו נעשה שימוש בכתבה, גורם לקורא לייחס דווקא לתובע את האמור בכתבה. יוצא אם כן, כי הקורא הסביר לא יכול היה לזהות את התובע עם הבניין הנזכר בכתבה, ולכן דין התביעה להידחות. אני ער לכך שסילוק על הסף ייעשה רק במקרים חריגים שבהם אין אפשרות שהתובע יזכה בסעד המבוקש גם אם יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה (רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' צים" חברת השיט הישראלית (2005) - ). ואני ער לכך, שכלל זה חל גם כאשר מתבקש בית המשפט להכריע בסוגיות הקשורות לסעיף 3 לחוק איסור לשון הרע (רע"פ 1050/94 יצחק נ' דוברת הנ"ל). ואולם, במקרה דנא הסילוק על הסף מוצדק משני טעמים; ראשית, משום שהתובע הסכים כי הסוגיה תוכרע לגבי נתבעות 2-1 כבר בראשית ההליך על יסוד החומר הכתוב. ושנית, משום שהעיון בכתב התביעה מלמד כי התובע לא הצביע על שום קשר בינו לבין המבנה, אשר היה גורם ל"אדם הסביר" לקשר את התובע עם הפרסום נושא דיוננו. לפיכך התביעה נגד נתבעות 2-1 נדחית. התובע ישלם לנתבעות 2-1 הוצאות בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪. ישיבת קדם משפט לדיון בהשלכות החלטתי על המשך ההליכים נגד הנתבעת 3 תתקיים ביום 12/9/13 בשעה 10:00. פיצוייםפרסוםלשון הרע / הוצאת דיבה