במסגרת ההליכים של הבנק נגד החייב ננקט הליך למימוש שטר משכון על כלי רכב של החייב אשר נתפס בהתאם לצו כב' ראש ההוצאה לפועל. 2. בעקבות זאת התנהל משא ומתן בין ב"כ הבנק לבין ב"כ החייב, הוא מי שמייצג אף את הנתבע בפניי, עו"ד חביב אללה ערפאן (להלן - "עו"ד ערפאן"). אין עוררין כי ביום 4.2.10 נחתם הסכם לתשלום החוב עם החייב (להלן - "הסכם הפריסה"). בסעיף 6 להסכם הפריסה נרשם כי "להבטחת התחייבויות החייב על פי סעיף 5.3 להסכם יערוב לחייב ה"ה כבהא היתאם נושא תעודת זהות 034311324 (הוא הנתבע שבפניי - ש.ל.) על פי כתב ערבות מתמדת לכל חוב מוגבלת בסך של 170,000 ₪ (שאינה ערבות יחיד)". ואכן בשולי הסכם הפריסה היה מקום לשלוש חתימות. שתיים מהן נחתמו, על ידי באת כוח הבנק והחייב. השלישית, שהייתה מיועדת לחתימתו של הערב, הוא הנתבע בפניי, לא נחתמה. 3. על פי המשך הנטען בכתב התביעה חתם הנתבע על טופס סטנדרטי המקובל אצל הבנק אשר כותרתו "כתב ערבות מתמדת ל'כל חוב' מוגבלת בסכום". אכן הכיתוב בה מולא בכתב ידה של ב"כ הבנק ואכן היא מוגבלת לסכום של 170,000 ₪ (להלן - "כתב הערבות"). כתב הערבות נחזה כחתום על ידי הנתבע והוא מאומת על ידי עו"ד ערפאן. 4. לימים לא הצליח הבנק לגבות מן החייב את מלוא חובו לו. בגין היתרה הנטענת הונחה בפניי התובענה. 5. תחילה נדרשתי לעתירת ב"כ הנתבע למחיקת התביעה על הסף בהחלטתי מיום 3.10.11. רשמתי שם כי "העילה המרכזית העולה למקרא בקשת המחיקה היא כפירה בחתימת הנתבע. אכן הדברים רשומים בצורה מעורפלת. ואולם הדברים מובהרים לנוכח התשובה לתגובה בה מבקש ב"כ הנתבע ארכה, ככל שבקשתו תידחה, להגשת בקשת הרשות להתגונן על מנת להעביר מסמכים לבדיקתם על ידי מומחה". אכן הוספתי ורשמתי כי "ראוי לציין כי הטענה האמורה היא מרחיקת לכת". שהרי "כתב הערבות גם נחזה להיות חתום על ידי הנתבע, גם נחזה להיות מאומת על ידי עו"ד חביב אללה ערפאן, הוא בא כוחו בהליך שבפניי" (סעיף 3). את בקשת המחיקה על הסף דחיתי ואז הוגשה בקשת רשות להתגונן אשר נדונה והוכרעה על ידי כב' הרשמת הבכירה ספרא-ברנע. בהחלטתה מיום 25.6.12 היא סוקרת את גרסתו של הנתבע בתצהירו שתמך בבקשתו. הפעם, בניגוד לגרסה הראשונה שהייתה בפניי, הודה הנתבע בחתימתו על כתב הערבות, ואף בפני עו"ד ערפאן. זאת הפעם מסתבר שהנתבע הוא גיסו של החייב והחייב ביקש את עזרתו, בהמצאת ערבות, כתנאי לשחרור הרכב הממושכן שנתפס. אכן הנתבע מודה שהוא נתבקש לסור למשרד ב"כ הבנק ביום 4.2.10, הוא היום בו נחתם הסכם הפריסה, ואולם הוא לא הצליח להגיע למשרד. למחרת, 5.2.10, הסתבר לו מגיסו שהרכב הוחזר לו. רק ביום 8.2.10 התקשר אליו עו"ד ערפאן וביקש ממנו להגיע למשרדו לצורך חתימה. הנתבע, כך המשך תצהירו, לא נרגע והתקשר לגיסו החייב לברר עניין זה והלה הבהיר לו כי "זה עניין פורמאלי, וכפי שאמרתי לכך כי החתימה הינה רק במידה ואני לא משלם מתחייבים להחזיר מיד את הרכב לב"כ המשיב" (סעיף 10). אכן, כך ממשיך הנתבע, הוא הגיע למשרדו של עו"ד ערפאן "וביקשתי להסביר לי את עניין החתימה. עו"ד חביב אללה אמר כי החתימה מהווה ערבות לחוב של עבאס כאמל בהתאם להסדר החוב שנחתם ביום 4.2.10 בין עבאס כאמל לבין הבנק" (סעיף 11). הנתבע מודה שהוא חתם על כתב הערבות ופנה לגיסו וקיבל עותק מההסדר נשוא הסכם הפריסה. "הנתבע מציין כי ראיתי ששמי מופיע על ההסדר ואני לא חתום עדיין עליו. התקשרתי מיד לעו"ד חביב אללה והודעתי לו כי אני מבקש לבטל את החתימה ואני חוזר בי מן החתימה וביקשתי למסור לי את העתק המקורי שאני חתמתי עליו" (סעיף 14). משעו"ד ערפאן מסר כי המסמכים המקוריים נמסרו לחייב לצורך מסירתם לבנק חזר הנתבע אל גיסו החייב ודרש את המסמכים. "גיסי מסר לי את המסמכים ואני מיד קרעתי אותם" (סעיף 16). 6. הרשמת הבכירה ספרא-ברנע מסכמת איפוא את טענת הנתבע. מכוחה, משעה שכתב הערבות הושמד, הרי "הגשת התביעה נגדו מתבססת על מסמך לא מקורי, שהושג בדרך של שיתוף פעולה בין המשיב לחייב העיקרי, ולמרות שהמבקש קרע את כתב הערבות המקורי". הרשמת הבכירה ספרא-ברנע שקלה, לחובת הבנק, את העובדה שלא הוצג בפניה כתב הערבות המקורי, אף שהוא אמור להיות בחזקת הבנק. מנגד היא שקלה, לחובת הנתבע, את העובדה שגרסתו של הנתבע לא הועלתה בבקשה שנדונה בפניי, אלא כזכור הוכחשה החתימה. לנוכח כל אלו, כך נחתמה החלטתה, החליטה הרשמת הבכירה ספרא-ברנע לקבל את בקשת הרשות להתגונן, בטענה היחידה, לפיה "המבקש קרע את כתב הערבות המקורי, עליו חתם, וזה לא נמסר לבנק". 7. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם הבנק הוגש תצהירו של מר ניסים לזמי, מתמחה במשרדה של ב"כ הבנק, עו"ד שלומית ישורון-סוניס, אשר בזמנים הרלוונטיים היה פקיד גבייה במשרדה ועסק בפרשה הנדונה בפניי. מטעם הנתבע הוגש תצהירו-שלו וכן תצהירו של עו"ד ערפאן. משאלו עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. 8. מקובלת עליי, מתודית, השקפתו של ב"כ הבנק, לאור החלטתה של הרשמת הבכירה ספרא-ברנע, מהן הסוגיות שניצבות לפתחי. האחת, האם הנתבע קרע את כתב הערבות המקורי עליו חתם, אם לאו. השנייה, האם נמסר כתב הערבות לבנק, אם לאו. השלישית, מה תוקפו של כתב הערבות, שאין עוררין שנחתם על ידי הנתבע, ככל שהוא הושמד. אדרש לסוגיות האמורות להלן. שתי הראשונות הן בעלות רובד עובדתי. השלישית היא בעלת רובד משפטי. הרובד העובדתי - דיון והכרעה 9. למקרא הנתונים העובדתיים שבפניי מזדקרת תמיהה עובדתית רצינית, למקרא גרסאותיהם של שני בעלי הדין. הנתבע מודה שחתם על כתב ערבות, לכאורה בעותק אחד. הוא מציין כי הוא קרע והשמיד אותו. ואולם בפניי מוצג עותק צילומי של כתב הערבות האמור, שלם ותקין על פי מראהו, וממילא באופן השולל לחלוטין את גרסתו של הנתבע. שהרי אם כתב הערבות נקרע והושמד, הכיצד מתנוסס בפניי עותק צילומי של כתב ערבות שלם ותקין כאמור? אותה תמיהה ניצבת למקרא גרסתו של הבנק. כתב הערבות שבפניי, כך נחזה מרישום הפקס עליו, נשלח מסניף הבנק לב"כ הבנק, והרי כתוצאה מכך הוא צורף לכתבי בי-דין שבפניי, כאמור כשהוא שלם ותקין על פי מראהו. ואולם אם אלו הם פני הדברים, ולנוכח גרסתו המובהקת של הנתבע כי כתב הערבות נקרע והושמד, הכיצד לא משכיל הבנק להציג בפניי את מקור כתב הערבות המצוי לכאורה בסניף, שהרי עותק ממנו נשלח בפקס לב"כ הבנק? באורח מהוסס ומגומגם-משהו נטען כי מקור כתב הערבות לא אותר בבנק. לכך לא נמסרה כל ראיה להנחת דעתי, שהרי לא הונח כל תצהיר של מי מפקידי סניף הבנק. ואף הטענה עצמה נחזית דחוקה ביותר. שהרי אין בפניי, לנוכח העדרו של תצהיר של מי מפקידי הבנק, כל תשתית ממנה יכול הייתי להשתכנע מה גרם לאי הסדרים על פיהם, מחד-גיסא, היה כתב ערבות מקורי, שהרי הוא נשלח בפקס, ומאידך-גיסא, וזמן קצר לאחר מכן, כתב הערבות המקורי לא נמצא. וזאת חרף העובדה שעמדה על כך, כאמור, הרשמת הבכירה ספרא-ברנע בהחלטתה למתן רשות להתגונן. 10. ואולם גם הנתבע אינו מספק כל הסבר, הכיצד מתיישבת גרסת הקריעה שלו את כתב הערבות המקורי, עם העובדה שעותק שלם הימנו מצוי לנגד עיניי. אכן הוא מעלה את הסברה שהדבר הוא פועל יוצא של שיתוף פעולה נפסד בין גיסו-החייב לבין הבנק. ואולם לא זכיתי לקבל ממנו כל תשתית עובדתית על טיבו של שיתוף פעולה נפסד נטען זה, על מנת להפיק תובנות אלו או אחרות. באחד השלבים של המו"מ באשר להסדר הדיוני ביקש ב"כ הנתבע להוסיף תצהיר עדות מטעם החייב. בסופה של דרך תצהיר זה לא מצוי לנגד עיניי. ואולם הדבר מצביע על כך שהגם שלכאורה מצויים כיום הגיסים, החייב והנתבע, בקרע, יכול היה הנתבע להמציא את תצהיר עדותו של החייב, עוד בשלבים הראשונים של הדיון. ברור שנתון זה שוקל לחובתו. 11. כשלעצמי, איפוא, והגם שאין לקבוע מסמרות, אני יכול להעלות על דעתי רק הסבר אחד לפשר התמיהה האמורה. יכול שהנתבע חתם על מספר עותקים של כתב הערבות. משעה שדרש הנתבע מגיסו החייב לקבל את כתב הערבות על מנת להשמידו, מצא עצמו החייב בין הפטיש לסדן. מחד-גיסא, הוא רצה לרצות את גיסו ומיטיבו, שהסכים לערוב לו; מאידך- גיסא, הוא רצה לרצות את הבנק והיה ברור לו שבהעדר המצאת כתב ערבות חתום יעלה חשדו של הבנק ושמא יחודשו ההליכים. משום כך עותק אחד הוא מסר לגיסו, ואכן אותו הוא קרע. עותק אחר הוא מסר לבנק, ופשיטא כתוצאה מכך עותק זה נשלח בפקס לב"כ הבנק, והרי הוא מתנוסס בפניי. 12. ומשאני שוקל, איפוא, לכאן ולכאן את השיקולים לזכותו וחובתו של כל בעל דין נהיר לי שכפות המאזניים נוטות בבירור לחובת הנתבע. ראשית, גרסתו של הנתבע, לכאורה, היא ברורה ומובהקת. לשיטתו הוא חתם על כתב הערבות, לכאורה כתוצאה מהטעיה שהטעה אותו גיסו החייב, ומשום כך לאחר מכן קיבל לחזקתו את כתב הערבות והשמיד אותו. ואולם אם הדברים כה ברורים ופשוטים, הכיצד הנתבע כבש גרסתו זו בהזדמנות הראשונה, ותחת זאת, בבקשתו למחיקה על הסף, לא זו בלבד שלא פרס אותה בפניי, אלא היתמם כמי שאינו יודע מה הקשר של כתב הערבות אליו, ואף ציין כי חתימתו זויפה, שהרי הוא אינו חתום על המסמך? שנית, בכל מכלול גרסאותיו לא מוטל כל דופי על ידי הנתבע בבנק עצמו. והרי טענת ההטעיה שלו נטענת, במובהק, כנגד גיסו החייב. הוא זה שהטעה אותו לחשוב שערבותו תהא בת-תוקף, רק במקרה שגם לא ישלם חובו לבנק, וגם יסכל תפיסה מחודשת של הרכב. ואם אלו הם פני הדברים הכיצד הנתבע לא מגיש הודעת צד ג' כנגד גיסו החייב, ולימים אף נוטע את הרושם שניתן היה לקבל ממנו תצהיר עדות ראשית, שלכאורה אמור היה לתמוך בגרסתו? שלישית, לא ניתן שלא להביע תמיהה רבה על התנהלותו של עו"ד ערפאן. עו"ד ערפאן מייצג מלכתחילה את החייב. לימים, ובפניי, הוא מייצג את הנתבע-הערב. טענותיו של הנתבע-הערב נגד גיסו החייב, אינן מתיישבות לכאורה עם חובת אמונים שחב עו"ד ערפאן לחייב. תמיהני כיצד חובת אמונים זו מתיישבת עם ייצוגו את הנתבע. ועוד: לכל אורך הדרך לא מעז הנתבע לטעון כי עו"ד ערפאן הטעה אותו בהטעיה כלשהי. שהרי הוא מוסר, מקרא מפורש, כי שעה שהתייצב במשרדו של עו"ד ערפאן השיבו עו"ד ערפאן, אכן תשובה נכונה, כי "החתימה מהווה ערבות לכל חוב של עבאס כאמל בהתאם להסדר החוב שנחתם ביום 4.2.10 בין עבאס כאמל לבין הבנק" (סעיף 13 לתצהירו). עו"ד ערפאן לא מסר לו כל הסבר התומך בגרסה המסויגת הנטענת באשר לטיבה של הערבות. ומשכך, מתעצמת חומרת התנהלותו של עו"ד ערפאן. משעה שעו"ד ערפאן מעורב, אישית, במתן הסבר מדויק ונכון לטיבו של כתב הערבות, הכיצד הוא נוטל על עצמו את ייצוגו של הנתבע, כאשר לב הגנתו מבוסס על הטעיה באשר לטיבו של כתב ערבות זה? והרי, לכאורה, מצב הדברים האמור מציב את עו"ד ערפאן כעד פוטנציאלי לגיטימי ביותר שיבסס את גרסתו של הבנק דווקא. והרי בסעיף 26 לתצהיר עדותו של עו"ד ערפאן הוא מציין כי "לבקשת החייב העיקרי מר כאמל, נתבקשתי להחתים על הערב על כתב הערבות, בהתאם הסברתי לערב לפני חתימתו על כתב הערבות מהות החתימה". עו"ד ערפאן עצמו, איפוא, לא אומר דבר התומך בגרסה המסויגת הנטענת באשר לכתב הערבות. ועל כל אלו: שעה שהנתבע התייצב בפני עו"ד ערפאן, הרי לגרסתו כבר ניתן לו הסבר על ידי גיסו החייב, על טיבה המסויג הנטען של הערבות. משכך, שעה שהתייצב בפני עו"ד ערפאן, הייתה מודעותו ברורה ומחודדת באשר לטיבה של ערבות זו. ואולם עו"ד ערפאן לא חזר ואישר את גרסתו של גיסו החייב אלא מסר לו, כאמור, מצג ברור ונכון באשר לאופיה הגורף של הערבות, שמוגבלת אך לסכום של 170,000 ₪. משכך, כך עליי להסיק, סבר וקיבל הנתבע את ההסברים, שהרי ראיה ניצחת לכך טמונה בחתימתו. 13. ומשכל אלו לנגד עיניי דומה שאין שחר לגרסתו של הנתבע אודות כך שקרע את כתב הערבות. הסברה שמדובר היה, אולי, בשני עותקים חתומים של כתב הערבות, הועלתה על ידי כאפשרות אחת המיישבת בין שתי הגרסאות. ואולם משעה שהנתבע מדבר על עותק אחד של כתב ערבות שנחתם על ידו, ושלימים נקרע והושמד על ידו, והעתק של עותק זה שלם ותקין מונח לנגד עיניי - אין זאת אלא שגרסת הנתבע אודות קריעת כתב הערבות אינה זוכה לאמוני. התשתית המשפטית - דיון והכרעה 14. מצב הדברים אינו משתנה, כל עיקר, גם לו הייתי מאמין לגרסתו העובדתית של הנתבע. משעה שהנתבע מודה מפורשות שהוא חתם על כתב הערבות, עסקינן במעשה עשוי שלא ניתן להתכחש לו בהמשך הדרך. כתב הערבות הוא חוזה מובהק לטובת צד שלישי. כמוהו ככל חוזה אחר. משעה שנקשר חוזה, ואף הדבר מצא את ביטויו החגיגי בחתימה, לא ניתן להשיב את הגלגל אחורנית, כך סתם, ללא אומר ודברים, וללא סיבה מבוררת המוכרת בדין. 15. ארחיק לכת. אניח כי הנתבע התייצב לא בפני גיסו אלא בפני פקיד הבנק, על מנת לדון בערבותו הנטענת, כאשר כתב הערבות ניצב לנגד עיניו. נמשיך ונניח כי במהלך השיחה תופס הנתבע את כתב הערבות וקורע אותו לגזרים, ולנגד עיניו של פקיד הבנק. האם באמת סבור הנתבע שהדין יעניק פרס למעשה כוחני זה? האם זה אינו המקרה המובהק שבו בית המשפט יתיר קבלת ראיות משניות על מנת לקבל מידע אודות אותו מסמך, שהנתבע קרע אותו? בנדוננו, כתב הערבות הוא טופס סטנדרטי, שעותק הימנו באשר לרשום בכתב יד מצוי תחת ידינו. במצב דברים זה בית המשפט יקבל, ואף באהדה רבה, כל ראיה משנית שתצביע על אשר רשום היה במסמך שנקרע, ובאורח כוחני. ומנגד, נניח במהופך שכתב הערבות נעשה ונחתם בנסיבות נפסדות שעל פיהן הדין היה קובע את בטלותו. נשווה בדעתנו, למשל, כי הנתבע חתם על כתב ערבות כתוצאה מהטעיה, אונס או כפייה. ככל שזה יהא המצב, העובדה שכתב הערבות, חפצית, מתנוסס בפנינו שלם ותקין, אינה גורעת מבטלותו המוחלטת. משמע: לא מעשה ידיו הכוחני של הנתבע גורם לביטולו של מסמך משפטי. אם הדין קובע את תוקפו, קריעתו של המסמך יכול שלא תעלה ולא תוריד; אם הדין קובע את נפסדותו של המסמך, אי-קריעתו של המסמך לא תעלה ולא תוריד לעניין נפסדותו. סוף דבר 16. לפיכך הנני מקבל את התביעה. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 132,395 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 16.6.10 ועד מועד התשלום המלא בפועל, מלוא אגרת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 14,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיה הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. משכוןבנקרכבשטר