תביעה בגין נזק שנגרם לרכב עקב מפגע בכביש: בנוסף טענה התובעת להתרשלות של הנתבעות 2 ו-3 בתיקון הרכב ולאחריות של הנתבעת 1 לתיקון הרשלני עקב רצון הנתבעות להפחית את עלויות התיקון. הנתבעים דחו את הטענות בנוגע למפגע ושלחו הודעות לצדדי ג' וכן טענו כי התיקון בוצע כנידרש ולפי כללי הבטיחות והנחיות משרד התחבורה. טענות הצדדים: התובעת טוענת כי היא הבעלים והמחזיקה של מכונית מסוג סובארו, שנת 2008 מס' רישוי 6986067 (להלן - "הרכב") ומבוטחת על ידי הנתבעת 1 (פוליסת הביטוח , נספח א לכתב התביעה). ביום 28.12.2009 בשעה 22:00 בעת שנהגה ברכבה ברחוב הרצוג בירושלים לכוון מרכז העיר, נשמעה חבטה מהחלק התחתון של הרכב. מבדיקתה עלה שהרכב נפגע ממכסה של בור תקשורת של הנתבעת 2 שהיה פתוח (להלן-"התאונה", האירוע") , ללא שלט או סימון אזהרה מפני המפגע. בבדיקה שנערכה במוסך של הנתבעת 3 התברר שריצפת המכונית ניזוקה ונקרעה וכן גשרי החיזוק הפנימיים בחלקו השמאלי של הרכב, ניזוקו. הנתבעות 1 ו-3 החליטו לפי הערכתו של השמאי עזרא שוהם, לתקן את הרכב בניגוד להוראות הדין על מנת לחסוך מעלויות התיקון ובניגוד להוראות יצרן הרכב. בכך, היה משום סכנה תחבורתית ובטיחותית, כפי שעולה מחוות דעתו של שמאי דורון עד מטעמה (נספח ג' לכתב התביעה, להלן-"חוות דעת דורון עד") שקבע כי נידרש תיקון משלים בעלות של 22,925 ₪. התובעת הוסיפה וטענה כנגד שיעור ירידת ערך הרכב עקב התאונה בשיעור של 12% לפי הערכתו של השמאי שוהם בעת שהיה עליו להכריזו כאובדן מוחלט (חוות דעתו של השמאי שוהם צורפה כנספח ב' לכתב התביעה, להלן-"חוות דעת שוהם"). לפי חוות דעת דורון עד ירידת ערך המכונית לפני התיקון מוערכת בסך של 56,700 ₪ המגיע ל-60% ממחיר הרכב ולאחר התיקון בסך של 33,000 ₪. לאור זאת טוענת התובעת כי היה על הנתבעת 1 לשלם לה תגמולי ביטוח בסך 116,500 ₪ לפי מחירו של רכב חדש בובפועל, שלמה לה רק 11,400 ₪ בלבד (נספח ד לכתב התביעה). היה גם על הנתבעות לשפות אותה בגין הוצאותיה מהתאונה לחוות דעת השמאי בסך של 3,700 ₪ ולתשלום בסך של 7,000 ₪ עוגמת נפש. לחילופין טענה התובעת כי הנתבעות 1-3 צריכות לשלם לה 22,925 ₪ לתיקון חוזר של הרכב וסך של 33,000 ₪ בגין ירידת ערך או סך של 56,700 ₪ ככל שלא יבוצע תיקון חוזר. כמו כן יש לפצות אותה בסך של 1,162 ₪ עבור השכרת רכב חילופי וחיוב הנתבעות 1 ו-3 בפיצוי עונשי בסך 20,000 ₪ . סכום התביעה הועמד בהתאם לכך בסך של 147,200 ₪. הנתבעת 1 דחתה את טענות התובעת. התובעת לא מילאה אחר הוראת הפוליסה בהעמנעה מלפנות לשמאי מכריע משהגישה שמאות נגדית לשמאות של הנתבעת 1. השומה הקובעת היא של שמאי חוץ עזרא שוהם שנבחר על ידי התובעת בעצמה ומוכחש הנזק שהתובעת טענה לגביו בכתב התביעה המתוקן. התיקון שבוצע ברכב מקצועי ובטיחותי ולא הייתה כל מניעה לפי ההנחיות לבצעו בדרך זו. לחילופין, בקשה הנתבעת 1 כי ינתן לה לבצע תיקון חוזר ברכב ככל שייקבע כי דרוש תיקון נוסף, דבר המוכחש. הנתבעת 1 טענה כי אין בסיס לטענת התובעת לפיו מצב הרכב דרש את הרכזתו כאובדן מוחלט. הנזק הגולמי הוא בסך 21.7% ולא מעל 50% מערך הרכב ולפיכך, בדין לא הוכרז כאובדן מוחלט. לעניין שיעור הנזק , היה על התובעת להפחית מנזקיה הנטענים ומוכחשים, 11,400 ₪ סכום שהיא קיבלה ממנה ולא היה שנוי במחלוקת וש לתהות על כך שלא עשתה כן בתביעתה. התובעת גם לא פעלה להקטנת נזקה בסירובה להצעתה של הנתבעת 3 לרכוש ממנה את הרכב דבר המעיד כי היה תקין. לפיכך, יש לדחות את התביעה כנגדה. הנתבעות 2, 3 ו- 5 טענו כי התובעת אחראית לקרות התאונה בתעלמה מתנאי הדרך. הנתבעת 5 הכחישה כי היא בצעה עבודות במקום בו ארעה התאונה כי אם הנתבעת 6 , חברת בראשי שאף נטלה על עצמה את האחריות ופיצתה רכב אחר שניזוק במקום בו ארעה התאונה כפי שעולה מפסק הדין בת.ק. 1262/10. התאונה לא ארעה בשל אופן ההנחה של מכסה בכביש של הנתבעת 2 . הסדרי התנועה במקום ביצוע העבודות אושרו ע"י משטרת ישראל, מה שמעיד על תקינות הכביש. עבודות ביוב ותמרור נעשו ועל ידי קבלן עצמאי ולא על ידי הנתבעת 2 . הנתבעת 6 בצעה את העבודות באמצעות צד רביעי 1 , חברת סלעית כפי שהאחרונה הודתה וזאת, לפי הנחיותיה של הנתבעת 6. ידוע גם שיצוע העבודות נעשה לא עלדה בקטע הכביש בו ארעה התאונה כי אם ע"י הנתבעת 6. הנתבעת 2 טענה כי התיקון הלקוי של הרכב ככל שיוכח, אינו באחריותה בהעדר קשר סיבתי ובשל ריחוק הנזק לקרות התאונה. הנתבעת 3 טענה כי היא תקנה את הרכב כראוי ובהתאם לדעתו של מנהלה המקצועי ולא נידרש תיקון חוזר. יתירה מכך, לאור תלונותיה של התובעת היא ניאותה לרכוש ממנה את הרכב, אך התובעת דחתה את הצעתה. התובעת, לא הלינה בפניה על קביעותיו של השמאי שוהם בנוגע לתיקון וכן, היא לא שלחה אליה את חוות דעתו של השמאי דורון עד לרבות הודעה למשרד התחבורה על הצורך בהשבתת הרכב. היה ותיקבע חבותה יש לקזז מחיוביה סך של 11,400 ₪ ששולם כר לתובעת ע"י הנתבעת 1 כסכום שאינו שנוי במחלוקת. הנתבעת 4 ,עיריית ירושלים טענה כי היא אינה אחראית לתאונה והכחישה את שיעור הנזק ודבר קיומו של קשר סיבתי אליה לרבות הטענות בדבר התיקון הלקוי המופנות כנגד הנתבעת 3. היא מסרה את ביצוע העבודות בכביש לנתבעות 5-6 , גשר חציבה וחברת בראשי ובהתאם לכך, היא שלחה אליהן הודעה לצד ג' 1 ו-2. בד בבד, הואיל והתובעת לא ציינה במדויק את מקום התרחשות התאונה היא מסבה לה נזק ראייתי ומאלצת אותה לשלוח הודעת צד ג גם כנגד הנתבעות 5 ו-6 האחראיות לביצוע עבודות בכביש ואיל והעבודות בכביש התחלקו בין צדדי ג' לפי מקטעים שונים. לאור האמור טענה, כי דין התביעה כנגדה להידחות. הנתבעת 6 דוחה את הטענות כנגדה ואת הנזק הניטען. הנתבעת 6 הכחישה כי עבדה במקום התאונה במועד הנטען כי אם הנתבעת 5 באמצעות צד ד' 1 אליו היא שלחה הודעה. הנזק לרכב, ככל שיוכח, הוא באחריות של הנתבעות 1-3 והיא אינה אחראית לו. לפיכך, יש לדחות את התביעה כנגדה. צד ד1 דחה את הטענות כנגדו והכחיש את אחריותו לנזק. התובעת, נהגה ברשלנות ומבלי לשים לב לתנאי הדרך. הנזק שארע, ככל שיוכח שארע, הוא כתוצאה מתיקון לקוי של הנתבעת 3 והיא אינה אחראית לביצועו. מעת לעת היא מבצעת עבודות עבור שולחת ההודעה אליו אך הביצוע נעשה לפי הוראותיה ופיקוח שלה עליה. בהתאם טען צד ד' 1 כי בצע את העבודות בכביש בו ארעה התאונה, ללא כל התרשלות ושכך , אינו אחראי לתאונה. אין קשר בין המפגע הנטען ,מכסה גוב של בזק, ובין ביצוע העבודות על ידו בפרט בעת שהללו בוצעו על פי הנחיות ודרישות של הנתבעות 6 ו- 4 ובפיקוח מלא וישיר של צד ד2. לפיכך, ביקשצד ד' 1 לדחות את התביעה כנגדו. צד ד2 דוחה את כל הטענות בהודעת צד ג כנגדו. הנתבעת 6 נשכרה על ידי הנתבעת 4 על מנת לבצע עבודות קרצוף וריבוד כבישים וזו האחרונה שכרה את צד ד1 חברת סלעית לביצוע העבודות מטעמה. בד בבד, צד ד1 שכרה את שירותיה לאבטחה ומניעת גישה של צוותי הקרצוף ומפזר האספלט בשעת העבודות בלבד. בהתאם, היא הציבה עגלת חץ בתוספת מפקח מטעמה שמנע את הגישה לשטח בעת שצד ד1 עבד במקום. בכל אותה העת נכח גם מפקח מטעם העירייה או שוטר כמתבקש לפי היתר העבודה, דבר המעיד על תקינות העבודה. צד ד' 2 טען כי ככל הנראה לאחר סיום עבודות הקרצוף בכביש, התרשל צד ד1 בהתירו מכסה בכביש שלא הונח כראוי, אשר יכול וגרם לתאונה. התאונה, התרחשה לאחר שעות העבודה שלו ובעת שהוא לא אמור להיות נוכח בכביש. לאור מהות תפקידו והשעות בהן היה עליו לבצע את השירות, דין ההודעה כנגדו להידחות. אם אכן היה מפגע בכביש, הריהו באחריות של הנתבעת 6 ו/או צד ד1 שלא מינו מפקח בטיחות בשעות בהן ארעה התאונה ולא דאגו לסמן דרכי מעבר ולהציב שלטים ואמצעי זהירות. צד ד4 דוחה את הטענות כנגדו וטוען כי אין בידיו את הפרטים המדויקים של האירוע ואף טען כי אינו אחראי לתיקון לקוי של הרכב. ככל שתיקבע אחריותו, שיעור הפיצוי אינו כגבוה מסך של 15,000 ₪ בהתאם לחוות דעתו של השמאי שוהם וצדדי ד' האחרים אחראים לו. צד ד1 היא החברה הקבלנית שהתמחתה ביצור תערובת אספלט וסלילתן ובהיותה קבלן משנה של הנתבעת 4 וצד ד2 היא החברה שהייתה אחראית לבקרת איכות ונשכרה על ידי צד ד1 לפקח על ביצוע העבודות מטעמה, אין לו אחריות לאירוע ולתוצאותיו. צד ד 3 היה הממונה על בטיחות הפרויקט של ביצוע העבודות בכביש והאחריות מוטלת עליהם בגין התרשלותם ומשהופרה חובת הזהירות. לפיכך, אם יתברר כי קיימת חבות כנגדו, על צדדי ד לשפות ולפצות אותו בהתאם עד לסך 50,000 ₪. דיון ומסקנות: בהחלטתי מתאריך 6.4.2011 הוריתי על מחיקת ההודעה לצד ג'2, גשר חפירה וחציבה בע"מ לאור בקשת שולחת ההודעה. בהחלטתי מיום 14.10.2013 הוריתי על דחיית הודעת צד ג של הנתבעות 2-3 כנגד צד ג'4 יריב הנדסה אזרחית (1989) בע"מ. בחינת קיומם של נזקים עקב התאונה: התובעת חזרה בה מהטענה כי היא זכאית לרכב חדש תמורת רכבה שניזוק שהיה רכב ישן לאחר שהוברר לה כי קביעתו בנדון של השמאי מטעמה דורון בחוות בחוות דעתו אינו נכון (עמ' 26 שורות24-25) . בהתאם לכך, זנחה את טענתה בנדון במסגרת סיכומיה (סעיף ג1 לסיכומיה). לטענתה, נגרמו לה נזק אחרים ברי פיצוי, כגון: השתתפות עצמית; הוצאותיה לחוות דעת השמאי דורון עד בסך 3,700 ₪; 7,000 ₪ בגין עוגמת נפש ו- 20,000 ₪ פיצוי עונשי והפרשי שווי המכונית במועד התאונה לבין מה ששולם לה בפועל המגיע לפער של 25,000 ₪ (סעיף ג3 לסיכומיה). ירידת ערך: השמאי דורון עד, העיד מטעם התובעת ואישר בעדותו כי בנסיבות בהן התובעת מכרה את רכבה לפי מחיר שווי השוק בהפחתה של ירידת ערך של רכב לפי חוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת 1, אין לקבל את התביעה ודינה להידחות (עמ' 10 סיפא ועמ' 11 שורה 5). לאור עדותו של השמאי דורון עד שאינו עוד תמים דעים עם התובעת בשאלת נזק שנגרם בפועל לרכבה (עמ' 17 שורה 22) ולפי הודאת התובעת כי השמאי מטעמה שגה בחלק מקביעותיו בחוות הדעת (עמ' 26 שורות 24-25) עולה ספק מה משקלה של חוות דעת הדעת של השמאי מטעם התובעת. השמאי דורון עד העיד כי לצורך חישוב הנזק הגולמי של הרכב לא מחשיבים ירידת ערך (עמ' 14 שורות 1-6) ובהתאם לכך הודתה התובעת כי טעתה בחישוב נזקיה כאמור בסעיפים 43-44 לתצהירה (עמ' 23 שורה 5). נוסף על כן, השמאי עזרא שוהם העיד שירידת הערך לשווי המכונית בנסיבות העניין היא ירידת ערך טכנית בשיעור של 12% (עמ' 29 שורה 10 ו- 14) ומבלי שתהיה ירידת ערך בפועל (עמ' 29 שורה 11). זאת ועוד, השמאי מר גורביץ העיד כי הוא מאמץ את ירידת ערך הרכב שקבע השמאי עזרא שוהם (עמ' 63 שורה 9). ב"כ התובעת אישר בישיבה מיום 10.1.12 כי התובעת מכרה את הרכב לנתבעת 3 ביום 16.12.2011 , לאחר מועד הגשת התביעה, בסך 60,000 ₪ (עמ' 7 שורה 4 , טענת ב"כ הנתבעות 2-3 ו-5 בנדון בעמ' 6 שורות 13-15, ת/5 עמ' 37 שורות 1-12, עמ' 27 שורה 6). לטענת התובעת, מחיר המכירה היה נמוך משווי הרכב במועד מכירתו שהיה בסך של 74,500 ₪ ( מחירון ת/1 לפיו המחיר הוא 71,000 ש"ח בסיס ותוספת של 4,500 ₪ בגין מיעוט חודשי שימוש (500 ₪ לחודש בכפולה ל-9 חודשים, עמ' 8 שורה 11 , עמ' 11 שורה 13). הוכח כי לרכב הייתה ירידת ערך שבגינה היא קיבלה מהנתבעת 1 פיצוי בסך של 11,400 ₪ וכי היתה לה ירידת ערך נוספת בשיעור של 3% בשל תאונה אחרת (עמ' 47 שורה 1, עמ' 17 שורה 20 ,עמ' 20 שורות 28-33 ועמ' 21 שורות 11-13). כך גם, הוכח כי לרכב היו 5 תאונות עובר למכירתה בפועל (עמ' 62 שורה 28, עמ' 47 שורה 31 ועמ' 23 שורות 22-27). נוסף על כן , דניאל אמזלג העיד כי לרכב היו עוד 3 תאונות מעבר לתאונה הנידונה, שהרכב טופל על ידו בנמוסךף, בגינן (עמ' 46 שורה 11). לאור האמור נימצא שהתובעת קיבלה במכירת הרכב לאחר קרות התאונה את מחירו לפי שווי השוק הראוי ולא הוכיחה על כי היתה לרכב ירידת ערך גבוהה מהשיעור שקבע השמאי שוהם ולפיו שולם לה פיצוי בגין רכיב נזק זה בסך של 11,400 ₪ . לפיכך, אני דוחה את הטענה בדבר קיומו של הפרש משיעור הפיצוי ששולם לה ע"י הנתבעת 1 בגין ירידת ערך ובין התמורה שקיבלה במכירת הרכב בסך של 25,000 ₪ . אוסיף, כי התובעת מאנה למכור את הרכב לנתבעת 3 לפי הצעתה בזמנו ונהגה ברכב במשך פרק זמן ארוך לאחר שבוצע התיקון ואין לה להלין על מחירו במכירתו , שלא מחמת ירידת ערך כאמור בגין התאונה, כי אם בהינתן שירד ערכו עקב חלוף השנים והשימוש בו ממועד התאונה והתיקון בסמוך אליה ועד מועד המכירה. בהתאם לכך, נדחית התביעה בגין רכיב נזק זה. תיקון הרכב: התובעת, לא הוכיחה כי תיקון הרכב בוצע שלא כראוי או בניגוד להנחיות משרד התחבורה או היצרן. מה גם, שלא ניגרם לתובעת נזק מאופן ביצוע התיקון כפי שהוכח בדיעבד, במכירתו לפי מחיר מחירון של הרכב . כידוע "על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק ( ע"א 210/10 רמנוף חברה לסחר בציוד בניה נ' נפתלי שוורץ 07.03.2012) ובכך, לא עמדה התובעת. התובעת בתביעתה ובחוות דעתו של דורון עד שהגישה בתמיכה לה, טענה שהתיקון שבצעה הנתבעת 3 בוצע שלא כדין ומהווה גם סיכון בטיחותי. השמאי עד קבע בחוות דעתו כי במקום להחליף את כל רצפת המכונית שניזוקה הוחלף רק חלק ממנה בחיתוך מרצפה חלופית וללא אישור של יצרן הרכב. התובעת, לא הוכיחה את טענתה זו וכאמור, הוכח מחקירתו של השמאי עד ומטיעוניה של התובעת כי קביעתו זו, אין לה בסיס (עמ' 26 שורות 24-25 וראו לעיל בנוגע לחוות דעתו של דורון עד). יתירה מכך, על פי תעודת עובד ציבור של משה קירמאיר ממשרד התחבורה עולה כי ניתן לבצע תיקון של חיתוך חלקי פח של רצפת תא נוסעים מבלי שתפגענה קורות האורך בהחלפת קורת רוחב מקורית אחת של הרצפה, שהיא חלק בר חילוף (סעיף 3 לתע"צ). לפיכך נימצא כי לא היתה מניעה , וודאי לא בטיחותית כמו גם מניעה אחרת, מתיקון הרכב באופן בו בוצע ע"י הנתבעת 3. לעניין זה העיד השמאי דורון עד כי יש חוסר התאמה בין תעודת עובד ציבור המתירה את ביצוע התיקון כאמור ובין סעיף 3.3 לחוזר מס' 21 של משרד התחבורה מינואר 2010 (ת/2) האוסר זאת (עמ' 14 שורה 3-9). בחקירתו הודה השמאי דורון עד כי ההנחיה (ת/2) מתייחסת לחיבור למרכב של שני חלקים מושלמים אך ההנחייה מתאימה להערכתו גם לגבי מקרים אחרים (עמ' 13 שורה 30) . בכך , נשללת טענתו של השמאי דורון עד לעניין הרצפה של המכונית שכן, אין מחלוקת שהיא מהווה יחידה אחת וההנחיה ת/2 אינה רלוונטית לה. לאור הודאתו של השמאי דורון עד בדבר משמעות ההנחייה בחוזר מס' 21 (ת/2) המתייחס למרכב של שני חלקים מושלמים ובהתאם לקביעותיי, מתייתר הצורך בבחינת מעמדה של תעודת עובד ציבור שהגיש משה קירמאיר (סעיף ד3 לסיכומי התובעת). בנוסף, השמאי עזרא שוהם העיד כי חוזר 21 (ת/2) אינו רלוונטי לתיקון הרכב הנדון, הואיל והוא מדבר על חלקים תחליפיים לא ראויים (עמ' 31 שורות 20-21) ואילו בתיקון הרכב , לא נעשה שימוש בחלק תחליפי (עמ' 32 שורה 17). מר גורביץ העיד כי החלפת כל רצפת המכונית, הייתה דווקא גורמת לנזק גדול יותר לרכב מאשר תיקון הרצפה (עמ' 60 שורה 16) . אין גם חולק כי על פי התקנות (ראו גם תעודת עובד ציבור של משה קירמאיר ) על מבצע התיקון לערוך בדיקה על פי תקנה 309 לתקנות התעבורה במוסך המחזיק רישיון בר תוקף של משרד התחבורה (סעיף 4) דבר שהוכח שנעשה בנוגע לתיקון הרכב של התובעת. יוער, כי השמאי דורון עד מטעם התובעת אף לא בדק האם הרכב עבר בדיקה 309 (עמ' 15 שורות 3-4 , עמ' 16 שורות 8-9) באופן שחוות דעתו בדבר תיקון לא בטיחותי , לא הוכחה כלל. מנגד, העיד דניאל אמזלג מנהל מחלקת פחחות אצל הנתבעת 3 על כך שבוצעה הבדיקה (עמ' 42 שורה 24) שמחירה 800 ₪ ששולם (עמ' 46 שורה 1). לפיכך ובהעדר ראיה לסתור אני קובעת כי הרכב נבדק לאחר ביצוע התיקון בהתאם לתקנה 309 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 באופן המתיישב גם עם עדות התובעת לפיה לאחר ביצוע התיקון הרכב עבר מידי שנה מבחן רישוי מבלי שנימצא בו פגם או סיכון כניטען בכתב התביעה (עמ' 21 שורות 17-18). סיכומם של דברים, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את דבר קיומה של סכנה בטיחותית לרכב בשל תיקון לקוי שלו והוכח בעדותה, שהיא נהגה ברכב ואף בנה נהג בו (עמ' 22 שורות 13-16) מבלי שהיתה מניעה מכך (ראו עדותו של השמאי שוהם על היעדר בעיה בהיגוי או באחיזת הכביש עמ' 32 שורות 26-30 , ועמידה בבדיקה עמ' 33 שורות 5-7 ו- 26). לאור כל האמור, נידחות טענות התובעת בנוגע לטיב התיקון . התובעת, גם לא הוכיחה כי היא זכאית להחזר ההשתתפות העצמית מהנתבעת 1 (עמ' 24 שורה 20) וחזרה מדרישתה בנדון (עמ' 25 שורה 2) ואף לא ידעה לומר מה מקור הזכות להחזר האמור ולדידה מדובר "מידיעתה מהחיים" (עמ' 25 שורה 4). לפיכך, נדחית התביעה לרכיב נזק זה. לאור התוצאה אליה הגעתי לפיה לא הוכח כי התיקון נעשה באופן לא ראוי ובפרט שלא היה בו משום סיכון בטיחותי, נדחית גם התביעה לרכיב נזק של פיצוי. משדחיתי את התביעה ובנוסף, לאור הערותי בנוגע לחוות דעתו של השמאי דורון עד וחזרה של התובעת מחלק מרכיביה, אין בסיס לדרישת התובעת להחזר הוצאותיה עקב התאונה. התובעת, אינה זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש משלא נגרם לה נזק גוף ובהתחשב בתיקון שבוצע כראוי לרכב כמו גם התגמולים ששולמו לה ע"י הנתבעת 1 מה גם, שלא הוכח רכיב תביעה זה. נכונים הדברים בפרט משנידחתה הטענה בדבר תיקון לא בטיחותי ובנהיגה ברכב במרוצת התקופה לאחר ביצוע התיקון ללא חשש שעשוי לגרום לעגמת נפש לכאורה, שלא הוכח. בנסבות אלו, דין התביעה להידחות. אני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט לנתבעות וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות 1 , 4 ו-6 וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪ לנתבעות 2-3 ו-5 ביחד ולחוד. בהתאם לאמור, נדחות ההודעות לצדדי ג' ו-ד'. בנסבות העניין, איני עושה צו להוצאות למי משולחי ההודעה כנגד צדדי ג' ו-ד. כבישרכבמפגעים