נהג הרכב הפוגע לא עצר בהגיעו לצומת וכתוצאה מכך התנגש ברכבו של התובע ובעקבות הפגיעה נפצע התובע בחלקי גופו השונים ונזקק לטיפולי פיזיותרפיה וטיפולים פסיכיאטריים. אין מחלוקת כי עסקינן בתאונת דרכים אשר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, חל עליה (להלן: "חוק הפלת"ד"). הנתבעת הודתה בחבות ועל כן ידון פסק הדין בשאלת הנזק בלבד. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת לא העידו עדים. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. הנכות הרפואית המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדה רפואית קבעה כי לתובע נותרה נכות משוקללת של 24%, כדלקמן: 15% נכות בתחום האורתופדיה ו- 10% נכות בתחום הפסיכיאטריה. קביעת הוועדה מהווה קביעה כל פי דין ועל כן נכותו הרפואית של התובע תעמוד על 24% לצמיתות. הנכות התפקודית התובע טען בסיכומיו כי עובר לתאונה הוא עבד לפרנסתו ותפקד בהצלחה בעבודתו ואולם בעקבות התאונה הוא פוטר מעבודתו ונדרש להחליף מספר עבודות בשל מוגבלויותיו והוא אינו מצליח לחזור למעגל העבודה באופן קבוע. התובע עותר לקבוע כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית והינה בשיעור 50%. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אין בנכותו הרפואית של התובע כדי להשפיע על כושר תפקודו, שכן לתובע עבר רפואי עשיר, עובר לתאונה והחל משנת 2004 החל לסבול מבעיות נפשיות ורפואיות שונות. זאת ועוד, התובע השתלב בעבודות שונות על אף נכותו הרפואית. התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, בין היתר כי "בעברי בתחילת שנות ה-2000 קיבלתי טיפול תרופתי למשך 1/2 שנה לטיפול בכבד. בתקופה זו קיבלתי נכות זמנית כללית של 75%. כפי שידוע ברפואה התרופות גרמו לדיכאון. לאחר שהופסקו הטיפולים והפסקתי ליטול את התרופות נפסקה תופעת הדיכאון שנבע כתופעת לוואי של הכדורים. מאז אירוע התאונה בעצם לא שבתי לעבודה בגלל מצבי הבריאותי. יש לציין כי אני לא בררן בענייני עבודה אולם לאור מצבי אינני יכול לבצע כל עבודה. עבודות הקשורות במאמץ פיזי אינני יכול לבצע. כמו כן אינני יכול לבצע עבודות פשוטות כגון עבודות אבטחה המחייבות רישיון נשק." בעקבות התאונה, אישר המל"ל לתובע תקופת אי כושר למשך 91 ימים. לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא לא הצליח לחזור למעגל העבודה באופן סדיר ורצוף, מלבד מספר חודשים בודדים, זאת בשל מגבלותיו והעובדה כי נאלץ להחסיר ימים רבים מהעבודות בהן השתלב. מדו"ח הביטוח הלאומי (מוצג נ/2), ניתן ללמוד על רציפות עבודתו של התובע עובר לתאונה, כך למשל, בשנת 1995 עבד ב"או.אר.אס בע"מ " , בשנת 1996 עבד התובע בחברת" קלע אבטחה מיוחדת בע"מ ", בשנת 1998 עבד בחברת "ניטור חב. לשמירה בע"מ " , בשנת 2002 עבד בחברת "איילת שירותי כח אדם " וכו'. במועד התאונה עבד התובע בחברת "נטו מ.ע. סחר מזון בע"מ, החל מחודש פברואר 2007 ועד חודש יולי 2007, מועד התאונה, מכאן עולה כי התובע לא עבד בעבודה מסוימת באופן רציף, אף לפני התאונה. לא אוכל לקבל את טענת הנתבעת לפיה תפקודו של התובע לא נפגעה כלל וכלל, יחד עם זאת, בשים לב לעובדה כי התובע לא עבד בעבודה רציפה לפני התאונה, כך גם לאחריה, לא מצאתי לקבל את טענת התובע לנכות תפקודית של 50%, שכן נראה כי התובע חזר לעבוד בהיקף שעות דומה לזה שעבד לפני התאונה. כמו כן לא ניתן להסתמך על טענת התובע, לפיה עובר לתאונה לא היה לו רצף עבודה בשל העובדה שהועסק על ידי חברות כח אדם שפיטרו אותו לאחר תקופת העסקה מסוימת על מנת למנוע ממנו תנאים סוציאליים שונים, שכן לא הובאה ראייה לכך. במכלול שיקולי לקביעת נכותו התפקודית של התובע הבאתי בחשבון את האמור בתצהירו של התובע לפיו, עברו הרפואי של התובע, כולל טיפול תרופתי בשנת 2000, בגין בעיות בכבד, אשר גרמו בין היתר לדיכאון, שהופסק עם הפסקת הטיפול התרופתי. כן הבאתי בחשבון את העובדה כי התובע עבד בעבודות שונות, בין היתר בהרכבת מכונות, כאמור בתצהירו, עבודה שנראה כי הינה פיזית במהותה ונראה כי לנכות הרפואית בתחום האורתופדי יש השפעה על יכולתו לעבוד בעבודה מסוג זה. כן הבאתי בחשבון את העובדה כי ועדת הרשות במל"ל, מצאה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15, לפיה נפגע תפקודו של התובע בעקבות התאונה, שכן הוא חזר לעבוד, זאת בשים לב לכך כי מדו"ח הרציפות בעבודה ( נ/2 ) עולה כי בתובע הועסק בכל מהלך שנת 2008 ושכרו אף הושבח. נוכח האמור בתצהירו של התובע ועדותו הקצרה, ראיתי להתחשב בעניין הנכויות שנקבעו לו בגין הפגיעה האורתופדית בכל הקשור למגבלה בעבודה פיזית ממש ואולם בשל העובדה כי התובע השתלב במקומות עבודה, בחלקם בעבודה פיזית, נראה כי מגבלותיו התפקודיות נמוכות ממגבלתו הרפואית. אשר על כן, בהתחשב בעברו הרפואי, בעברו התעסוקתי וכן בעובדה כי השתלב במקומות עבודה שונים, מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית על 15%, מתוכם 10% בגין פגיעותיו האורתופדיות ו-5% בגין נכותו הפסיכיאטרית. נזק לא ממוני בגין 24% וניכוי גיל, הנני פוסק לתובע בראש נזק זה פיצוי בסך 41,117 ₪. הפסד שכר לעבר כאמור בעת התאונה עבד התובע בחברת "נטו". התובע עותר לפצותו בגין שלושה חודשים בהם היה באי כושר מוחלט, בגין שבעה חודשים בהם לא עבד כלל לאחר פיטוריו ובגין 31 חודשים בהם לא עבד בכל עבודה אחרת , סה"כ 139,500 ₪. הנתבעת טוענת כי יש לפצות את התובע בגין תקופת אי הכושר בלבד. לטענתה, התובע חזר לעבוד לאחר התאונה בשכר גבוה מזה שלפני התאונה והעובדה כי החליף מספר מקומות עבודה אינה קשורה לתאונה כי אם לפיטורין באופן כללי שהתרחשו בחברה בה עבד. לחילופין טענה הנתבעת כי יש לנכות את דמי האבטלה והבטחת ההכנסה שקיבל התובע במהלך השנים שלאחר התאונה מכל סכום שייפסק. התובע צרף לתצהירו תלוש שכר אחד מחברת "נטו", של חודש יולי 2007, במסגרתו שולם לו שכר של 1,197 ₪ בגין פדיון ימי חופש ופרמיה. מדו"ח רציפות ביטוח של המל"ל עולה כי בין החודשים 2/07 ל- 5/07 וכן בגין חודש 7/07, השתכר התובע בסכום כולל של 13,226 ₪, קרי בגין חודש מלא השתכר בממוצע בסכום של 3,007 ₪. (13,226-1197= 12029:4= 3007) הפיצוי בגין הפסד השתכרות מלא לשלושה חודשים מסתכם בסך של 9,021 ₪ ובצרוף הצמדה וריבית, מאמצע תקופה (2/10) 10,307 ₪. בהתאם לדוח רציפות הביטוח של המל"ל, התובע קיבל דמי אבטלה והבטחת הכנסה לאחר פיטוריו מחברת "נטו". עוד עולה מדוח זה כי התובע עבד. התובע צרף לתצהירו, שישה תלושי שכר מחברת כץ אריה פלב"ם בע"מ בגין חודשים 2/08- 7/08 והשתכר בסכום כולל של 41,683 ₪, בממוצע 6,947 ₪. עוד עולה מדוח רציפות הביטוח כי התובע עבד בחברת ג'רסי מפעלי צביעת מתכת מינואר 2008 ועד דצמבר 2008 והשתכר עבור 12 חודשים בסך 65,928 ₪, בממוצע 5,494 ₪. לטענת התובע מחודש ינואר 2009 לא נקלט במקום עבודה כלשהו לאור מצבו הרפואי ועל כן יש לפצותו בגין תקופה זו באופן מלא. כאמור, לתובע לא היה רצף בעבודה, אף לפני התאונה, זאת בין היתר בשל מצבו הבריאותי עובר לתאונה ועל כן לא ניתן לקבוע כי אי השתלבותו במקום עבודה במהלך השנים שלאחר התאונה כטענתו, הינה אך בשל נכותו הרפואית בעקבות התאונה. זאת ועוד, מנתוני דוח רציפות ביטוח ניתן לראות כי הכנסתו החודשית של התובע אחרי התאונה עלתה ולא ירדה, על אף מגבלותיו הרפואיות ועל כן לא מצאתי מקום לפסוק לו פיצוי מלא בהתאם להכנסה חודשית ולמספר החודשים בהם לא עבד, אלא פיצוי לפי הנכות התפקודית ומספר החודשים מהתקופה בה פוטר (ינואר 2009) ועד מועד הינתן פסק הדין, 3,007 ₪* 15% * 58 = 26,160 ₪. סה"כ בגין הפסדי עבר סך 36,467 ₪. הפסדי שכר לעתיד התובע עתר לפצותו בהתאם לכושר השתכרותו בעבר והפגיעה בכשר עבודתו לעתיד בסכום של 383,600 ₪. הנתבעת טענה כי אין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה, נוכח העובדה כי לתובע לא היתה רציפות בעבודה, עובר לתאונה, והעובדה כי לתובע יש פוטנציאל השתכרות ויכולת להשתלב בשוק העבודה. כאמור התובע חרף הכשרתו כמהנדס, ממועד עלייתו לישראל לא עבד בעבודות הדורשות הכשרה מקצועית ספציפית וכיום הוא בן 50 ועל כן הסבירות כי יתקבל למקום עבודה קבוע, בנסיבות האמורות, הינה נמוכה. על כן מצאתי לנכון לערוך את חישוב הפיצוי בהתאם להפסדי ההשתכרות על בסיס גריעה משיעור של 15% מהשכר אותו השתכר עובר לתאונה, 3,007 ₪ * 15% * 159.6488= 72,009 ₪. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים התובע עתר לפצותו בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים בסכום של 100,000 ₪. הנתבעת טענה כי אין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה. התובע טען בסיכומיו כי בשל העובדה שהוא הועסק בחברות כח אדם, הוא היה מפוטר באופן שיטתי לאחר תקופת העסקה מסוימת על מנת למנוע ממנו לקבל כספים בגין תנאים סוציאליים. טענה זו של התובע לא נסמכה על ראייה כלשהי, ועל כן לא ניתן להתבסס עליה. יחד עם זאת, העובדה כי התובע לא שב למעגל העבודה יש בה כדי לפגוע בתנאיו הסוציאליים ולפיכך מצאתי לנכון לקבוע לו פיצוי גלובלי בסך 7,500 ₪. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד התובע עותר לפצותו בסכום של 60,000 ₪, בגין הוצאות רפואיות נדרש ויידרש ושאינן מכוסות על ידי הביטוח הלאומי ואינן כלולות בסל הבריאות. הנתבעת טוענת כי התובע לא צרף קבלות בגין ראש נזק זה ועל כן אין מקום לפצותו כלל. הטיפולים הרפואיים בגין התאונה מכוסים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. יוזכר כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה, לפיכך התובע זכאי להחזר הוצאות רפואיות, ככל שיידרש, עקב הנכות תולדת התאונה. התובע לא המציא אסמכתאות שיש בהן להצביע על הוצאות חריגות שאינן משולמות במסגרת חוק זה. יחד עם זאת נוכח פגיעתו של התובע, סביר כי היו לו הוצאות רפואיות מוגברות, הן בשל הצורך לנסוע לקופת החולים והן בשל הצורך להשתתף בהוצאות בגין תרופות, שאלמלא התאונה, ייתכן ולא היה נדרש להן ועל כן הנני פוסק סכום גלובלי בסך- 3,000 ₪. עזרת צד ג' לעבד ולעתיד התובע טוען כי נכותו הרפואית הקשתה עליו לתפקד בחיי היום יום ובהיותו גרוש, הוא נזקק לעזרת ביתו בניקיונות הבית וקניות ועל כן עתר לפצותו בסכום של 95,000 ₪. הנתבעת טוענת כי התובע לא הביא ראיה להוכחת נזקיו. התובע לא המציא ראיה כלשהי לעובדה כי עזרת ביתו היתה עזרה החורגת מעזרה שבין בני משפחה. יחד עם זאת, סביר בעיני כי בתקופת אי הכושר המלאה, שלאחר התאונה, נזקק התובע לעזרה מוגברת ועל כן מצאתי לפסוק לו פיצוי גלובלי בסך 3,000 ₪. סוף דבר אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. נזק לא ממוני 41,117 ₪ ב. הפסדי שכר לעבר 36,467 ₪ ג. הפסדי שכר לעתיד 72,009 ₪ ד. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים 7,500 ₪ ה. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 3,000 ₪ ו. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 3,000 ₪ סה"כ עדכני למועד פסק הדין 163,093 ₪ 46. בהינתן כי על פי חוות דעת אקטוארית מטעם הנתבעת ( נ/1) מסתכמים תגמולי המל"ל בסך- 196,667 ₪ נכון ליום 31/1/12 ( משוערך למועד הגשת סיכומים , 192,872 ₪ ) ובנוסף שולמו תשלומים תכופים בסכום משוערך לאותו מועד בסך- 50,636 ₪ , התוצאה היא כי התובענה "נבלעת" בסכום תגמולי המל"ל. . בנסיבת האמורות איני עושה צו להוצאות למעט תשלום שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך- 5,000 ₪ כולל מע"מ, אשר ישולם ע"י התובע וזאת בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום מעד למועד התשלום בפועל. ניתן בזה פטור מתשלום יתרת האגרה. זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. משפט תעבורהרכבהתנגשותצומת