תביעות כספיות מאוחדות לתשלום בגין שירותים שהתובעת סיפקה לנתבעת לפי הנטען כללי 2. התובעת היא חברה רשומה כדין, העוסקת במתן שירותים בתחום האינטרנט וכן במתן שירותי ייעוץ בנושא תקצוב של משרד החינוך. 3. הנתבעת היא מועצה מקומית. 4. התובעת טוענת כי סיפקה לנתבעת, לפי הזמנתה של האחרונה, את השירותים הבאים: א. שירותי אינטרנט: אירוח אתר בארה"ב ותחזוקתו, למשך שנתיים. ב. שירותי ייעוץ וטיפול בהעלאת דרגת התקצוב ממשרד החינוך וכן בנושאים נלווים לכך. 5. מטעם התובעת העיד סמנכ"ל התובעת, מר אברהים שדאפנה. מטעם הנתבעת העידו סעיד תתר, עוזר גזבר המועצה, שכיהן כגזבר בתקופה הרלבנטית, וכן רו"ח ח'אלד מדלג', ששימש כרו"ח חיצוני של המועצה. שירותי האינטרנט העדויות 6. שדאפנה העיד כי בתאריך 14.9.05 או בסמוך לכך, הנתבעת פנתה אל התובעת וביקשה להזמין אצלה שירותי בניית אתר אינטרנט, אירוח האתר בשרת בחו"ל, תפעולו באופן שוטף והטמעת תכנים ועדכונים, בעלות של 1,800 דולר. ההזמנה צורפה כנספח א' לתצהירו של שדאפנה. בהתאם לאותה הזמנה התובעת פיתחה ובנתה אתר אינטרנט ובמשך השנים החזיקה אותו, שדרגה אותו והטמיעה בו תכנים ועדכונים. השירותים נשוא התביעה הם אירוח האתר בארצות הברית, למשך שנתיים, מיום 4.10.08 ועד 4.10.09 ומיום 4.10.09 ועד ליום 4.10.10 בעלות של 468 $ בצירוף מע"מ לכל שנה, ובנוסף תחזוקה חודשית לכל אחת משנים אלו, בעלות שנתית של 708 $ לכל שנה. שדאפנה צירף שתי חשבוניות פרפורמה, לפיהן חובה של הנתבעת עומד על סך של 10,109 ₪ במונחי קרן. 7. תתר העיד כי בין הצדדים אין כל הסכם מחייב או הזמנה כדין בקשר לתחזוקה חודשית או אירוח האתר בארה"ב. לפי עדותו, ההזמנה שצורפה לכתב התביעה התייחסה לבניית אתר האינטרנט, שולמה במלואה לתובעת, ואין כל תביעה בגינה. יתר על כן, אתר האינטרנט שהוקם על ידי התובעת מושבת ואינו פועל מחודש 12/09 ועד היום. באשר לכך, צירף תתר דף אינטרנט. לפי עדותו, הדבר הודע לתובעת, אך האחרונה לא עשתה דבר. תתר העיד, כי הנתבעת לא קיבלה מהתובעת שירותי תמיכה או תחזוקה במהלך שנת 2010, וכן מספר חודשים בסוף 2009, ועל כן אינה חייבת לתובעת דבר. דיון 8. אני דוחה את התביעה בקשר לשירותי האינטרנט. 9. תחילה אציין כי אינני סבורה שהנתבעת שינתה גרסתה, כטענת התובעת. הנתבעת טענה טענות מצטברות שפורטו לעיל, שבכוח כל אחת מהן לדחות את התביעה ברכיב זה. אם התביעה לוקה במספר עניינים, רשאית הנתבעת להעלות את כולם. 10. התובעת הסתמכה על הזמנת עבודה המופנית לחברת שדאפנה מחשבים. במשמע, ככל שהתובעת ביקשה לבסס את תביעתה על הזמנת העבודה, אין יריבות בין התובעת לבין הנתבעת. כפי שעלה מעדותו של מר שדאפנה, חברת שדאפנה היא ישות משפטית נפרדת ושונה מהתובעת, ומר שדאפנה לא הצליח להסביר מדוע התובעת הגישה תביעה בגין הזמנה שהוצאה לחברת שדאפנה (פרו' עמ' 9). 11. זאת ועוד, אף לוּ יכולה הייתה התובעת להסתמך על ההזמנה, הרי ההזמנה עוסקת בבניית אתר בלבד. אין בהזמנה כל התייחסות לתחזוקה של אתר, וממילא, התובעת לא הציגה כל ראיה לכך שהוזמנה ממנה עבודה של תחזוקה או של אירוח על גבי שרת לתקופה הרלבנטית לתביעה. זאת ועוד, התובעת לא הוכיחה כל קשר בין ההזמנה, שהיא מחודש 9/05, לבין שירותי תחזוקה ואירוח שניתנו החל מחודש 10/08. 12. היעדרה של הזמנה יורד לשורשו של עניין, משום שלפי הדין אין תוקף להתחייבות כספית של מועצה מקומית, אלא אם חתמו עליה ראש העירייה והגזבר, לצד חותמת העירייה. חתימת הגזבר אף טעונה בדיקה, קודם לכן, בדבר התקיימות מספר תנאים תקציביים. (סעיף 203 לפקודת העיריות, שהוחל על מועצות מקומיות בסעיף 34 א לפקודת המועצות המקומיות). בעניין רע"א 5210/08 עו"ד זרח רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין (20.12.2010) (להלן: עניין רוזנבלום) חזר בית המשפט העליון על ההלכה, לפיה דרישת הצורה הקבועה בסעיף 203 לפקודת העיריות היא דרישה מהותית קונסטיטוטיבית ולא דרישה טכנית ראייתית. עוד קבע בית המשפט העליון כי הכלל הוא, שאין להתיר לרשות המקומית לשלם את מלוא התמורה בחוזה שלא נחתם לפי דרישות הדין, ואילו פסיקת תמורה חלקית, תהיה בשים לב למכלול נסיבות המקרה, ובין היתר, תום ליבם של הצדדים, מידת אשמתם בהתקשרות הבלתי חוקית, והתכלית של סעיף 203, שנועד לאפשר פיקוח על הוצאת כספי ציבור. 13. בענייננו: אין מדובר בהזמנת עבודה שלא נחתמה כדין, אלא מדובר בהזמנת עבודה שכלל אינה קיימת. העובדה, שלא הוצגה כלל הזמנת עבודה לביצוע שירותי תחזוקה או אירוח לתקופה הרלבנטית לחשבונית שצורפה לתביעה, מובילה למספר מסקנות: האחת, לא הוכח שבוצעה בכלל הזמנה. השנייה, אף לו בוצעה הזמנה, הרי לפי הוראות עניין רוזנבלום אין מקום לתשלום כלשהו. כאשר החברה "הקרובה" לתובעת, חברת שדאפנה, בנתה אתר, היא קיבלה הזמנת עבודה חתומה, כלומר: מנהל התובעת מר שדאפנה אמור היה להכיר את הדרישה לקבל הזמנת עבודה חתומה. אם למרות האמור מצא לנכון לספק שירותי תחזוקה אפילו ללא הזמנה, לא מתקיימים החריגים המאפשרים תשלום. השלישית, היעדרה של הזמנה תומך בטענת העירייה לפיה כלל לא בוצעו שירותי תחזוקה ולכך אפנה כעת. 14. התובעת, שנטל ההוכחה עליה, כלל לא הוכיחה את ביצוע העבודה הנטענת. התובעת ביקשה להיבנות מתכתובת מיילים שצורפה לכתב התביעה. אינני סבורה כי תכתובת זו הוגשה כדין, שכן הצדדים לה כלל לא העידו. בכל מקרה אין בתכתובת כדי לסייע לתובעת, מהטעם הפשוט שתכתובת זו מגיעה עד לחודש אפריל 2008, ואילו התקופה הרלבנטית לתביעה היא החל מחודש 10/08 ואילך. התובעת התייחסה גם למכתבו של מר תתר מחודש 5/08, שם מר תתר מבקש מחברת שדאפנה לדאוג לאיפוס סיסמה. ראשית, העובדה שהחברה המכותבת במכתבו של מר תתר היא חברת שדאפנה, אך תומכת בטענת חוסר היריבות של הנתבעת. גם אם קיים קשר כלשהו בין החברות, מדובר בישויות משפטיות נפרדות, ואין כל אפשרות בדין לכך שהאחת תתבע במקום השנייה, מבלי שהוצגה תשתית עובדתית ומשפטית המאפשרת זאת. שנית, מכתבו של מר תתר הוא מחודש 5/08. תקופת החשבונית מושא התביעה היא מחודש 10/08 ועד חודש 10/09, כלומר: מכתבו של מר תתר אינו יכול לתמוך בקיומם של שירותי תחזוקה או אירוח אתר בתקופה הרלבנטית. התובעת ניסתה לתמוך תביעתה בכך שחשבונית קודמת שהוגשה, ביחס לשנת 2007 - 2008 (חשבונית 10065), שולמה, כעולה מכרטסת נספח ג' לכתב התביעה המתוקן. העובדה שחשבונית קודמת שולמה, אינה מעידה דבר. עניין של יום ביומו הוא שלקוח מקבל שירות לתקופה מסוימת, ומחליט שלא לחדשו. בהיעדר הזמנה ובהיעדר הוכחה לביצוע השירות, אין מקום לתשלום חשבונית, אף אם חשבונית בגין תקופה קודמת - שולמה. אגב, ביחס לתקופה הקודמת, רלבנטית אותה תכתובת, המצביעה על כך שהיה קיים קשר כלשהו בין חברת שדאפנה (לא התובעת) לבין הנתבעת, תכתובת שאין בנמצא ביחס לתקופת החשבונית מושא התביעה. זאת ועוד, בהזמנה נספח א' לכתב התביעה נרשם כי היא בהתאם להצעה שצורפה, אך התובעת לא מצאה לנכון לצרף את ההצעה, ולא הוכיחה שההזמנה כללה שירות נוסף פרט לשירות שנרשם בה עצמה, קרי: בניית אתר. לבסוף, התובעת ביקשה להיבנות מפלט כלשהו שצורף לכתב התביעה, ולפיו, לכאורה, האתר היה פתוח ותוחזק עד שנת 2011. פלט זה הוגש ללא עד מאמת, מר שדאפנה לא התייחס אליו בתצהיר העדות הראשית, ולמותר לציין כי פלט מסוג זה טעון גם הסבר וגם אימות באשר למקורו, ובהיעדרם - אינו קביל. מכל מקום, כנגד פלט זה הנתבעת הגישה את תצהירו של מר תתר, שהעיד כי האתר לא היה פעיל בתקופה הרלבנטית לחשבונית, ואף צירף מסמך המעיד על כך. עדותו של מר תתר לא נסתרה בנושא זה, ולפיכך, אני מוצאת כי לא הוכח מתן השירות הנטען. ייעוץ בנושא דרגת התקצוב הראיות 15. ההסכם שבמרכזה של תביעה זו הוא הסכם ללא תאריך, שבו הזמינה הנתבעת מהתובעת שירותים שונים הכוללים בדיקה, ייעוץ וטיפול בהעלאת דרגת התקצוב ממשרד החינוך וכן ייעוץ וטיפול בנושאים של העלאת פרופיל המורים, גמולים למורים וברירות מחדל לתלמידים. התמורה בגין השירותים הועמדה על 15% בצירוף מע"מ מערך הסכום הנוסף שתקבל הנתבעת ממשרד החינוך כתוצאה מעבודת השירות שתבצע התובעת. עוד לפי ההסכם, התובעת תדווח לנתבעת על העבודה שבוצעה ועל השינויים והכספים שהתקבלו כתוצאה ממנה. ההסכם היה לתקופה משנת הלמודים תשס"ט ועד תשע"א. 16. שדאפנה העיד כי התובעת ביצעה עבודות, באופן שרמת השירות עלתה מ- 96.75% ל- 98.48% ובנוסף, פרופיל המורים עלה מ- 13BA ל- 14BA. כתוצאה משיפורים אלו, הנתבעת קיבלה תוספת תקציב שנתית בסכום של 230,445 ₪ עבור שנת הלימודים תשס"ט. בנוסף, התובעת טיפלה באישור מסלול 97, בקליטת תלמידים חסרים, תיקון מספר התלמידים מ- 401 ל- 412 וקבלת תוספת שעות תקן שווה ל- 27 ש"ש, ובגין עניינים אלה קיבלה הנתבעת תוספת תקציב של 108,000 ₪. בהתאם להסכם, העמידה התובעת את דרישתה בגין שירותים אלה על סך של 59,142 ₪ נכון ליום 10.8.09. 17. הנתבעת העלתה מספר טענות בקשר לתביעה זו: א. היעדר חתימה של החשב המלווה תתר העיד כי ההסכם נעשה, כפי הנראה, בשנת 2009. באותה שנה היה לנתבעת חשב מלווה ממונה מטעם משרד הפנים. בהתאם להוראת סעיף 142 ג' לפקודת העיריות, החלה גם על מועצה מקומית, טעונה התחייבות כספית של עירייה שמונה לה חשב מלווה - את אישור החשב. תתר ציין כי החשבונות שצורפו לתביעה לא אושרו על ידי הגורמים המוסמכים, ואף לא על ידי מליאת המועצה, זאת בניגוד לסעיף 195 לפקודה. ב. הסכם בלתי חוקי תתר הפנה לחוזר מנכ"ל משרד הפנים מספר 6/03 מיום 30.11.03 לפיו הסכם הנוקב בעלות שירות לפי אחוזים מערך התקציב הנוסף שיושג, הוא מנוגד לדין וצירף את החלק הרלבנטי לתצהירו. מטעם זה, טענה המועצה כי אין תוקף להסכם. ג. תוספת התקציב לא הושגה עקב מאמצי התובעת תתר העיד כי בתקופה הרלבנטית פעל רו"ח מדלג' מטעם הנתבעת, להגשת בקשות להעלאת דרגת התקצוב ממשרד החינוך. לפיכך, תוספת התקצוב הייתה כתוצאה מטיפולו, ולא כתוצאה מהבקשות שהגישה התובעת. באשר לכך, ציינה הנתבעת כי לא ברור כתוצאה מאיזו עבודה התקבל התקציב הנוסף, והתובעת לא הוכיחה כי התקציב התקבל כתוצאה מעבודתה. תתר העיד כי התובעת לא דווחה לנתבעת על העבודה שביצעה ועל השינויים שהתקבלו. התובעת אף התבקשה למסור מידע ומסמכים לגבי הבקשות שהגישה והאישורים שהשיגה, אך לא מסרה זאת, אף לא במסגרת התביעה. בנושא זה העיד גם רו"ח מדלג' מטעם העירייה. רו"ח מדלג' העיד כי הוא עובד עם הנתבעת, כמו גם עם רשויות מקומיות אחרות, מעל 20 שנים. לפי עדותו, הוא טיפל עבור הנתבעת בקבלת רמת שירות בשני מישורים: האחד, קבלת דיווחים מבתי הספר, בדיקתם, תיקונם ואישורם, והחזרתם לבית הספר על מנת שישלח אותם למשרד החינוך (עמ' 16 ש' 1 - 3). השני, מתן ייעוץ באשר לאופן העלאת רמת התקצוב. רו"ח מדלג' הבהיר כי הוא בקיא בתקצוב של בתי ספר תיכוניים, ויודע מה הן הדרישות להשגת רמת שירות גבוהה ממשרד החינוך. בהתאם, הוא נהג לשבת עם מנהלי בתי הספר והגורמים המקצועיים בעירייה, ולייעץ בהתאם, כחודשיים לפני פתיחת שנת הלימודים (עמ' 16 ש' 30 ואילך). דיון 18. דין התביעה ברכיב זה להידחות. 19. אני דוחה את טענת הנתבעת לחוסר חוקיות מהטעם של היעדר חתימת חשב מלווה. מהבחינה המשפטית, נכונה טענת הנתבעת לפיה סעיף 142 ג' לפקודת העיריות, החל גם על מועצות מקומיות מכוח סעיף 34 א לפקודת המועצות המקומיות, קובע כי התחייבות כספית שלא נחתמה על ידי החשב המלווה - בטלה, על המשתמע מכך. עם זאת, מהבחינה העובדתית לא הובאו ראיות המצביעות על כך שבתקופה בה נחתם הסכם הייעוץ, כבר היה חשב מלווה לנתבעת. יתר על כן, לפי עדותו של תתר, החשב המלווה מונה במחצית השנייה של שנת 2009 (עמ' 21 ש' 28). הסכם הייעוץ מתייחס לתקופה שמתחילה בשנת תשס"ט. כלומר: שנת הלימודים המתחילה בחודש 9/08. לא מסתבר, אם כך, כי הסכם הייעוץ כאשר שנת הלימודים אליה הוא מתייחס כמעט הסתיימה, ולא היה צורך בו. 20. באשר לחוסר החוקיות של ההסכם לאור הוראות משרד החינוך: לא נסתרה עדותו של תתר, לפיה התקשרות מהסוג האמור נאסרה על ידי משרד החינוך, שקבע כי התקשרות לפיה יועצים יקבלו את שכרם באחוזים מהתקציבים שיוקצו לרשות המקומית, היא התקשרות שלא כדין. בהקשר לכך, תתר צירף חוזר של המנהל הכללי בעניין. עם זאת, אינני סבורה כי התוצאה המשפטית המתבקשת היא כי התובעת לא תזכה לכל שכר. לפי סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, גם כאשר החוזה פסול, הרי במידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה, נתונה לבית המשפט סמכות לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו. בענייננו, משרד החינוך לא אסר על עצם ההתקשרות עם היועצים, אלא על שכר טרחה לפי תוצאות. הטעם הציבורי והכספי לכך ברור ואין צורך להרחיב באשר אליו. המסקנה המתבקשת היא, כי ההתקשרות שבין התובעת לבין הנתבעת אינה פסולה, אלא רק אופן קביעת השכר. לפיכך, לא הייתה כל מניעה עקרונית לקבוע שכר ראוי, בהתאם למפתח של שעות, פעולות שבוצעו וכדומה. אלא, שאף כאן התובעת לא הוכיחה דבר באשר לשירותים שנתנה. 21. ראשית, אף לו מצאתי לתת תוקף להסכם כפי שהוא, כלומר, שכר טרחה באחוזים, התובעת לא הוכיחה את תביעתה. שדאפנה נקב במספרים ובסכומים מסוימים, אותם, לטענתו, הוציא מהאינטרנט. אפילו דף האינטרנט המדובר - לא צורף לתצהירו. כלומר: אפילו גובה התביעה הכספית - לא הוכח. 22. שנית, לא רק שגובה התביעה הכספית לא הוכח, אלא ביצוע השירות על ידי התובעת לא הוכח. כלומר: אף לו נכונה הייתי לקבל את המספרים בהם נקבה התובעת, הרי התובעת לא הוכיחה כלל שהיא ייעצה או נתנה שירותים כלשהם. המשמעות היא, שהתובעת לא הוכיחה את זכאותה לתמורה, בין אם תמורה באחוזים כפי שנקבע בהסכם הייעוץ, ובין אם שכר ראוי. בהיעדר הוכחה לביצוע השירות - אין זכאות לתמורה מכל סוג. 23. הראיות מטעם התובעת באשר לעבודה שביצעה התמצו בסעיפים 11 - 12 לתצהירו של שדאפנה. שדאפנה הסתפק בעדויות כלליות ביותר, ללא כל אסמכתה. יש להעיר, כי הנתבעת שבה ודרשה אסמכתאות לביצוע שירות כלשהו, אך אסמכתאות כאלו לא ניתנו. יתר על כן: לא רק שלא צורפו אסמכתאות, אלא אפילו פירוט כלשהו לא ניתן: שמות של בתי ספר, אנשים עמם נציגי התובעת נפגשו, ייעוצים פרטניים שניתנו, ועוד. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי התובעת העסיקה צוות מקצועי בעניין. התובעת לא מצאה לנכון אפילו להביא את אחד מאותם אנשי צוות שיעיד ויתמוך בתביעתה. למותר לציין, כי בתצהיר מטעם התובעת לא פורטו שמות חברי הצוות, ואף לא נטען כי היה בכלל צוות. זאת ועוד, אף לנוכח הטענה בדבר חוסר חוקיות, ואף לנוכח הטענה בדבר היעדר אסמכתאות לכך שעבדה בפועל, התובעת לא מצאה לנכון להביא ראיות - ולו בדרך של טענות בתצהיר, באשר לשעות עבודה שהושקעו או סוג הפעולות שבוצעו. נכון הוא שהתובעת ביקשה לצרף ראיות נוספות, ובקשתה זו נדחתה בהחלטה מיום 17.1.13. עניין זה אינו נתון להכרעה מחדש במסגרת פסק הדין. עם זאת, אציין כי גם הבקשה לצירוף ראיות נוספות נוגעת לראיות המתייחסות לעצם חישוב הסכום, ולא להוכחת העבודה שביצעה התובעת בפועל. 24. מנגד, הנתבעת הציגה ראיות לכך שניתן לה ייעוץ על ידי רו"ח מדלג' בדיוק בנושא החופף את הסכם הייעוץ, ובשנים הרלבנטיות להסכם הייעוץ. עובדה זו פועלת לחובת התובעת בשני מישורים. האחד, קיים תימוכין לטענת הנתבעת לפיה כלל לא קיבלה את שירותי הייעוץ מהתובעת. השני, על מנת לזכות בתביעתה, היה על התובעת לא רק להראות שביצעה עבודה בפועל (וזאת לא עשתה) אלא גם להוכיח מה התרומה שלה מעבר לפעולתו של רו"ח מדלג'. יצוין כי בניגוד לתצהיר הכוללני של התובעת, רו"ח מדלג' פירט בעדותו דוגמאות לייעוץ פרטני שנתן, התייחס לאופן מתן הייעוץ (כגון ישיבות וטלפונים), והבהיר את דרך פעולתו. פירוט זה עומד בסתירה לעדות הכוללנית שניתנה מטעם התובעת, ללא כל פירוט או אסמכתה. 25. לסיכום, התובעת כלל לא הוכיחה שביצעה עבודה כלשהי בנוגע להסכם הייעוץ, ומשכך, דין תביעתה ברכיב זה להידחות. סיכום 26. התביעה נדחית. 27. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות בסך כולל של 6,000 ₪. שירותי ייעוץשירותי יעוץ