התאונה התרחשה בצומת, כאשר לרכב התובעת היתה זכות קדימה. מעדויות הצדדים ומתמונות הנזק ברכב התובעת עולה, שהתאונה ארעה כאשר רכב התובעת כבר היה בתוך הצומת, עוד לפני שהנתבע 1 נכנס לצומת עם הפג'ו. הרנו נפגע בדופן השמאלית, מאיזור החיבור בין שתי דלתות הצד ולאורך הרכב עד הכנף השמאלית האחורית. נסיבות אלה תומכות בגרסת נהג הרנו ושוללות את גרסת הנתבע 1. אני קובע שאחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנתבע 1. מאחר והתאונה התרחשה כאשר הרנו כבר היה בתוך הצומת (דהיינו הרנו נכנס לצומת פנוי לפני הפיג'ו), אינני מוצא לייחס לנהג ברנו אשם תורם כלשהו. לא נראה שהיה באפשרותו למנוע את התאונה או להקטין את הנזק שנגרם. 10. הגם שאיני מקבל את גרסת הנתבע 1 לענין אופן התרחשות התאונה, הוא העיד באופן מפורט ביחס לנסיבות בהם נהג בפג'ו. עדותו היתה רציפה, הגיונית ואמינה על פניה. הנתבע 1 ענה לכל השאלות שנשאל באופן ישיר, ללא כחל וסרק. אני מוצא את עדותו אמינה. 11. במחלוקת העובדתית שבין הנתבע 2 לצד השלישי, אני מעדיף את גרסתו של הצד השלישי. הנסיבות בכללותן תומכות בגירסת הצד השלישי כפי שיוסבר להלן. 12. מיד לאחר התאונה הנתבע 2 הגיע באופן אישי למקום התאונה. זאת לאחר שהנתבע 1 התקשר לעובד נוסף במוסך והוא ביקש מהנתבע 2 להגיע למקום. קצין הרכב לא היה נוכח בתאונה או בקירבת התאונה, ולא הגיע למקום התאונה מיד לאחר מכן. עצם זה שהנתבע 1 הודיע על התאונה מיד לנתבע 2, תומך בגירסתו שהוא נהג על פי הוראה של הנתבע 2. אם הנתבע 1 היה נוהג בפג'ו שלא בהסכמת הנתבע 2, אלא על פי בקשת קצין הרכב של הצד השלישי, סביר שהוא היה מדווח על התאונה לקצין הרכב ולא לנתבע 2. 13. הנתבע 2 הוא זה שדאג לפנות את הפג'ו חזרה למוסך. הנתבע 2 לא דרש מקצין הרכב לדאוג לפינוי ,או לקחת אחריות על הרכב מיד לאחר התאונה. יש בעובדה זו לתמוך באופן ברור בגירסת הצד השלישי, שבזמן התאונה הרכב עדיין היה באחריות הנתבע 2, וטרם הוחזר לאחר התיקון. 14. הנתבע 2 תיקן את נזקי התאונה ברכב הפג'ו על חשבונו. יש בכך לתמוך באופן ברור בגירסת הצד השלישי, שהנתבע 2 היה אחראי לרכב בזמן התאונה. 15. הנתבע 1 העיד שלא היה זה דבר חריג, שהתבקש על ידי הנתבע 2 לבצע נסיעה ברכב שנמצא בטיפול המוסך, בתור עובד המוסך, על מנת לבחון בעיה כזו או אחרת. עדות זו הינה סבירה והגיונית על פניה. יש בכך לתמוך הן בגרסתו, והן בגרסת הצד השלישי, שהתאונה התרחשה בזמן נסיעה במסגרת הטיפול ברכב, על פי הוראה של הנתבע 2. 16. קצין הרכב העיד שבדרך כלל היה מגיע עובד של הצד השלישי למוסך, על מנת להוציא את הרכב בגמר התיקון. עדות זו לא נסתרה, והינה סבירה על פניה. יש בה לתמוך בגרסת הנתבע 1 והצד השלישי. 17. הן בעדותו של הנתבע 2 והן בעדותו של קצין הרכב היו סתירות מסויימות. לטענת שני עדים אלה, הסתירות נבעו מכך שהתאונה התרחשה לפני כחמש שנים, והם אינם זוכרים את כל הפרטים הנוגעים לעניין. אינני מוצא בסתירות שהתגלו, כשלעצמן, לשלול את גרסאותיהם. עם זאת, כפי שהוסבר, כלל הנסיבות, וכן עדותו של הנתבע 1 שעשתה רושם אמין, תומכות בגירסת הצד השלישי ושוללות את גרסת הנתבע 2. 18. לטענת הנתבע 2, זמן מה לאחר התאונה, קצין הרכב מילא טופס הודעה על התאונה המיועד לחב' הביטוח "מנורה", המבטחת של הצד השלישי. לטענתו יש בכך להעיד על כך, שהצד השלישי ראה את התאונה כתאונה באחריותו ולצורך כך "הפעיל" את הביטוח שלו. רק לאחר שהתברר לו שאין ביטוח מקיף לפג'ו, הוא שינה גירסתו והטיל את האחריות לתאונה על כתפיו. אינני מקבל טענה זו. קצין הרכב העיד, שבמסגרת יחסי העבודה שהיו לו עם הנתבע 2 (שכן הצד השלישי הינו לקוח ותיק של הנתבע 2 אשר טיפל במוסכו ברכבים רבים), הוא התבקש על ידי הנתבע 2 להפעיל את הביטוח שלו, על מנת שהנתבע 2 לא יצטרך לשאת בנזק. מתוך רצון לעזור לנתבע 2 הוא נעתר לבקשה זו ושלח הודעה על התאונה לחב' הביטוח (מנורה חב' לביטוח בע"מ), אלא שזו האחרונה סירבה לשלם תגמולי ביטוח, מאחר והתברר לה שהרכב היה באחריותו של הנתבע 2 כמוסך מטפל, ולכן התאונה איננה מכוסה בביטוח. אני מקבל הסברים אלה של קצין הרכב. מכל מקום, אין בעובדה שצד שלישי דיווח על התאונה לחב' הביטוח להוות ראייה בעלת משקל מספיק, על מנת לשלול את הראיות הרבות המצביעות על כך, שהתאונה התרחשה בזמן הטיפול במוסך, כאשר הנתבע 1 נהג בפג'ו, על פי הוראה של הנתבע 2 בתור המעביד שלו. 19. אינני מוצא במכתב שהוגש ע"י הנתבע 2 (סומן נ/4), כהוכחה מספקת לכך שלצד השלישי לא היה ביטוח מקיף לפיג'ו. מכתב זה הוגש בהפתעה בעת ישיבת ההוכחות, ולצדדים לא היתה הזדמנות הולמת להגיב עליו. הצד השלישי טען, שיתכן והיה לו ביטוח מקיף אחר לרכב אך לא יכול לבדוק זאת. מכל מקום איני מוצא גם בראיה זו משקל מספיק על מנת לשלול את הראיות האחרות. 20.. סיכומו של דבר אני קובע שהתאונה התרחשה במסגרת הטיפול במוסך של הנתבע 2, בעת נסיעה שנעשתה על פי הוראה של הנתבע 2. לפיכך הנתבע 2 הינו אחראי לתאונה שנגרמה על ידי הנתבע 1, בהיותו המעביד של הנתבע 1. על הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת את נזקיה בגין התאונה. 21. לעניין החלוקה בין הנתבעים, בינם לבין עצמם. כאמור, אני מקבל טענת הנתבע 1 שנהג ברכב על פי הוראת הנתבע 2, במסגרת עבודתו. לפיכך, הנתבע 2 כמעביד הוא זה שאחראי לשאת בנזק הנובע מהתאונה. הנתבע 2 אף הצהיר בעדותו, שיש לו ביטוח המכסה תאונות מסוג זה, כפי שמקובל. נוהג הוא, שמעביד מבטח עצמו ואת עסקו בפני נזק לצד שלישי, על מנת שאם יקרה נזק כזה, גם אם באשמת עובד כלשהו, העובד לא יצטרך לשאת בו. הנתבע 1 כעובד של הנתבע 2 הסתמך על נוהג זה. לפיכך, הגם שהנתבע 1 גרם לתאונה, על הנתבע 2 כמעביד לשאת בו. תוצאה: 22. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת 36,900 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (27/7/10) ועד היום. 23. כמו כן הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת שיפוי בגין אגרת בית המשפט בה נשאה (משוערך להיום), הוצאות משפט בסך 750 ש"ח, וכן שכר טרחת עו"ד נוסף בסך של 7,380 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. 24. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 25. בחלוקת התשלום בין הנתבעים, בינם לבין עצמם, הנתבע 2 ישא במלוא התשלום. 26. ההודעה לצד שלישי שנשלחה על ידי הנתבע 2 נדחית. 27. הנתבע 2 ישלם לצד השלישי הוצאות משפט בסך 400 ₪, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. 28. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רכבמשפט תעבורהזכות קדימהצומת