הגיש התנגדות לביצוע השיקים. במסגרת ההתנגדות טען הנתבע, כי הוא עוסק בהשמת עובדים. במסגרת עיסוקו, סיפק עובדים לחברת ת. פסגה, הפועלת בתחום הבניה. התשלומים לנתבע הועברו לו על ידי אדם מטעמה של ת. פסגה, בשם חילמי. לטענת הנתבע, בסמוך חודש פברואר 2010 הודיעה לו ת. פסגה כי בשל קשיים בתזרים מזומנים היא תעביר באמצעות חילמי תשלום בסך 45,000 ₪ בהמחאה דחויה ליום 31.3.10. כאשר חילמי הגיע לנתבע כשבידו השיק, הודיע לו כי ת. פסגה הפנתה אותו לתובע, לה קשרים עסקיים עימו וזאת על מנת לקבל את תמורת ההמחאה הדחויה במזומן, תוך הבטחה כי הנושאים הקשורים ל"פריטת השיק", הוסדרו בינה לבין התובע. לגרסת הנתבע, רק בדיעבד הסתבר לנתבע כי ת. פסגה העבירה לתובע 3 שיקים, בגין תשלומים שהיתה חייבת לנתבע. מתוך שלוש ההמחאות, רק ההמחאה האמורה על סך של 45,000 ₪, חתומה על ידי הנתבע, ואילו החתימות על שתי ההמחאות הנוספות, הינן מזויפות. לטענת הנתבע, הוא חתם כמסב רק על ההמחאה האמורה, אולם לא קיבל תמורתה את התמורה המלאה, אלא סך של 33,000 ₪ בלבד. הסך האמור תואם המחאה של התובע שנמסרה לידיו של חילמי, ואשר אותה פדה חילמי בסניף הבנק לתשלום מזומן על שמו של חילמי. בהמשך לכך, חילמי העביר לנתבע סך של 33,000 ₪ בלבד. הנתבע טען בהתנגדות, כי מדובר, אפוא, בשתי המחאות מזויפות, ובהמחאה אחת אשר הוצאה ממנו בתרמית, כאשר רק חלק מתמורתה, סך של 33,000 ₪, הועבר אליו. הנתבע טען בהתנגדות להעדר יריבות בינו לבין התובע. כן נטען, כי בנסיבות העניין נשללת אחיזתו כשורה של התובע בשיקים. עוד נטען, כי התובע הסתיר את מערכת יחסיו עם ת. פסגה ואף נמנע באופן מכוון ליצור קשר עם הנתבע במשך מספר חודשים. כן טוען הנתבע, למעשי תרמית והונאה שבוצעו על ידי התובע ביחד עם חילמי וחברת ת. פסגה בכל הנוגע לשלושת השיקים. כן טען הנתבע בהתנגדות, כי לחלופין, מחדלי התובע מהווים רשלנות כלפיו ועל כן זכאי יהיה לקזז את נזקיו, בגין ההפסדים שנגרמו לו כתוצאה מכך שלא נודע לו בזמן אמת על מצבה של ת. פסגה ועל כן נמנע ממנו לגבות ממנה את החוב המגיע לו ממנה. קודם לדיון שנקבע בהתנגדות, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה, לפיה תינתן לנתבע רשות להתגונן ותצהירו ישמש ככתב הגנה. בית המשפט הורה על מינוי מומחה אשר יבחן את טענת הנתבע לזיוף חתימתו על גב השיקים. המומחית מטעם בית המשפט, גב' סימה אנקונה, בדקה את החתימות המופיעות על גב השיקים ואת דוגמאות חתימתו של הנתבע והגיעה למסקנה לפיה קיימת התאמה בתכונת הכתיבה, בין החתימה של הנתבע בהסבת השיק שמספרו 602, לבין דוגמאות חתימת הנתבע, במידה שאינה מותירה ספק שהחתימה הנ"ל נכתבה על ידו. יצוין, כי המדובר באותו שיק, אשר לגביו מודה הנתבע כי הוא חתם עליו כמסב, אך העלה טענות נוספות לגבי נסיבות החתימה וכן ביחס להתנהגות התובע בנושא. המומחית מטעם בית המשפט לא מצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין שתי החתימות בהסבות השיקים שמספריהם 600, 578, לבין דוגמאות חתימה של הנתבע. הצדדים לא זימנו את המומחית מטעם בית המשפט למתן עדות, ולמעשה אין מחלוקת של ממש ביחס לקבלת מסקנות המומחית בחוות דעתה. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. הנתבע בתצהיר העדות הראשית מסר גרסה דומה לזו שנמסרה בתצהירו התומך בהתנגדות. התובע בתצהיר העדות הראשית מסר, כי חילמי טען בפניו שהוא מבצע עבודות עבור חברת ת. פסגה באמצעות הנתבע ובמסגרת ביצוע העבודות כאמור הוא קיבל לידיו שיקים דחויים והוא מבקש לעשות להם ניכיון על מנת לשלם לעובדים. לגרסת התובע, לפני ביצוע הניכיון של השיקים הוא התקשר לחברת ת. פסגה ודיבר עם מנכ"ל החברה ארמונד. בהמשך, ביצע התובע מספר ניכיונות שיקים שהביא לו חילמי, והכל היה תקין. במהלך חודש ינואר פנה אליו חילמי וביקש לבצע ניכיון שיקים משוכים לפקודת הנתבע, אשר היו חתומים בחתימתו. שוב פנה לארמונד ושאל האם הכל בסדר עם השיקים והוא ענה שהכל תקין. לכן, פרט את השיקים, כאשר בגין חלקם נתן כסף מזומן בסך 70,000 ₪ וחלק באמצעות שיק על סך 33,000 ₪. סה"כ נתן לחילמי 103,000 ₪. התובע טען בתצהירו, כי בתחילת חודש פברואר פנה אליו ארמונד וביקש שלא יפקיד את השיקים, כי מעכבים לו כספים. בהמשך, נערכה פגישה עם ארמונד שגם בה ביקש להמתין עם הפקדת השיקים. לגרסת התובע, הוא יצר בשלב זה קשר עם הנתבע ודרש ממנו את פירעון השיקים. הנתבע הפנה אותו לחילמי ולארמונד, אך לא העלה טענה בדבר העדר חבות. לאחר אותה שיחה, פנה שוב לחילמי ולארמונד שהבטיחו שהכל יהיה בסדר והוא יקבל את הכסף, אך כאשר הבין כי אלו דוחים אותו בלך ושוב, החליט להפקיד את השיקים, והם חוללו מהסיבה א.כ.מ. בעלי הדין העידו בפני בית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית על המפורט בתצהירי העדות הראשית. הנתבע העיד, כי נתבקש על ידי מנכ"ל ת. פסגה לחתום על גב השיק שנמסר לו, כדי שהם יפרטו אותו ויחזרו אליו עם מזומן, והם אכן חזרו אליו עם מזומן, אך לא עם כל הסכום. לשאלה, כיצד הוא מסביר שחתם על השיק מבלי לשאול שאלות, השיב הנתבע כי אמרו לו לחתום על השיק וישלחו לו מזומן. הוא סמך על האנשים (מנכ"ל ת. פסגה וחילמי) ולא שאל אותם. לגרסת הנתבע, כאשר חילמי חזר עם הסך של 33,000 ₪, הוא שאל היכן כל הכסף וחילמי הראה לו את השיק שקיבל מהתובע, וטען כי זה כל הכסף שקיבל. התובע העיד, כי מלבד השיק בסך של 33,000 ₪ הוא העביר לחילמי סכום של 70,000 ₪ במזומן. לטענתו, לפני קבלת השיקים נושא התביעה הוא ערך ניכיון שיקים של ת. פסגה, כולל גם שיקים שהיו לטובת הנתבע והם נפרעו. התובע טען כי הסכים לשלם עבור השיקים הואיל והשיקים הקודמים נפרעו, וחילמי הסביר לו את מתכונת הפעילות, לפיה השיקים יוצאים על שם הנתבע ויש לשלם מתוכם את השכר לעובדים שמביא חילמי, דבר המצריך עריכת ניכיון שלהם קודם למועד פרעונם. לטענת התובע בעדותו, הוא ערך בירורים ויצר קשר עם מנהל ת. פסגה אך לא עם הנתבע, שכן מהמידע שנמסר לו הוא הבין שניתן להסתמך על שיקים של חברה זו ועל כן היה רגוע, שעה שידע כי כך המצב ויש לו גם את המוטב שהוא הנתבע. באותו שלב, גם לא היה לו את מספר הטלפון של הנתבע, אך שמע מפיו של חילמי תשבוחות על הנתבע. ביחס למתן התמורה עבור השיקים במזומן וגם בשיק, הסביר התובע כי בדרך כלל הוא נותן את כל התמורה במזומן, אך באותו מועד היה חסר כסף מזומן ועל כן נתן את השיק וחילמי משך את הכסף. ביחס למתן התמורה בידיו של חילמי ולא עבור נתבע הסביר התובע, כי השיק הוא כמו כסף במזומן ולכן שילם למי שמסר לו את השיק. לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מעדותם של בעלי הדין ולאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, החלטתי לקבל את התביעה, בחלקה. נוכח עדותו של הנתבע לפיה לא חתם כמסב על שני השיקים, אשר המומחית מטעם בית המשפט מצאה כי חתימתו עליהם מזויפת, יש לדחות התביעה בגין שני שיקים אלו. טענת ב"כ התובע, לפיה אשתו של הנתבע, או אדם אחר, חתמו במקומו ובשמו על שני השיקים, לא קיבלה ביסוס מספיק בראיות. לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה ביחס לשני שיקים אלו, שמספרם: 578, 600. באשר לשיק מספר 602 שעליו חתם הנתבע כמסב, שוכנעתי כי התובע אוחז בשיק זה כשורה. אני מקבל את עדותו של התובע, לפיה שילם תמורה כספית במזומן וכן בשיק שנמסר לחילמי, עבור שלושת השיקים. התובע הסביר, כי תשלום במזומן הינו הדרך הרגילה בעת ביצוע עסקת ניכיון. התובע ערך בירור קודם לקבלת השיקים ותשלום התמורה בגינם, והאמין כי השיקים יפרעו. התובע שילם את הסכומים המקובלים בעת ניכיון שיקים, לרבות ביחס לשיק האמור. יצוין, כי התמורה הכוללת ששולמה על ידי התובע, עולה באופן משמעותי על סכום השיק שביחס אליו נמצא כי הנתבע אכן חתום כמסב. תשלום התמורה נעשה לחילמי, אך הואיל והוא בוצע לידי מי שאחז בשיק, הרי שאין בכך כדי לגרוע מהמסקנה בדבר אחיזתו של התובע בשיק כשורה. מכל מקום, ביחס לשיק האמור, ניתן לראות בחילמי כשלוחו של הנתבע. מעדותו של הנתבע עולה, כי חלימי ערך את ניכיון השיק באישורו ובידיעתו. יש לדחות טענת הנתבע, לפיה חתם על השיק מבלי שידע מה יעשה עימו. מנסיבות העניין עולה, כי הנתבע נתבקש לחתום על השיק לצורך ביצוע ניכיון שלו ועל כן ידע כי זוהי מטרת חתימתו. בהמשך לכך, אף קיבל תשלום כספי בגין השיק, תוך שלגרסתו חילמי הציג לו את השובר המלמד על קבלת השיק מהתובע. מכך שהנתבע אף ידע כי הניכיון בוצע אצל התובע. כמפורט לעיל, שוכנעתי מעדותו של התובע, כי שילם תמורה עבור השיק, אשר קרובה לסכום השיק (בניכוי עמלתו). באשר לגרסת הנתבע, לפיה קיבל מחילמי רק סך של 33,000 ₪, הרי שביחס לגרסה קיים ספק מסוים. כאמור, מצאתי לנכון לקבל את גרסת התובע, לפיה שילם גם סכום נכבד במזומן תמורת השיקים. גרסתו של הנתבע ביחס לסכום שקיבל לידיו תואמת את סכום השיק שלגביו ברור, כי אומנם שולם על ידי התובע. יש קושי לקבוע ממצא ברור בשאלה, האם הנתבע קיבל מחילמי רק את סכום השיק או גם חלק מיתרת התשלום ששילם התובע עבור אותו שיק במזומן. בהקשר זה יצוין, כי ההתחשבנות בין חילמי לבין הנתבע, ביחס לתשלום לעובדים, לא נפרסה במלואה בפני בית המשפט. מכל מקום, אפילו היה מקום לקבל גרסת הנתבע לפיה הגיע לידיו רק סך של 33,000 ₪, עדין אין בכך לשלול המסקנה, לפיה תשלום התמורה על ידי התובע, בסכום גבוה יותר המתקרב לסכום המלא של השיק, מהווה את התמורה הנדרשת לצורך אחיזתו של התובע בשיק. ככל שהדברים נוגעים לתובע, הלה שילם תמורה מלאה עבור קבלת השיק, וזאת לאחר שהנתבע הסב את השיק בחתימתו. ככל שהדברים נוגעים לנתבע, כמפורט לעיל, חילמי פעל גם בשמו ומטעמו של הנתבע בעת ביצוע ניכיון השיק (למעשה, חילמי פעל כשלוח, הן של ת. תנופה והן של הנתבע). תשלום התמורה לידי חילמי מהווה תשלום התמורה לידי הנתבע, הזכאי לכך כמי שהשיק נרשם לפקודתו וכמי שהסב אותו. על כן, אפילו אם חילמי קיבל עבור הנתבע את התמורה המלאה עבור השיק שהנתבע חתם עליו כמסב לצורך ביצוע הניכיון, אולם לא העביר לידיו את התמורה המלאה אלא חלקה, עדיין אין בכך כדי לחייב את התובע בהפרש. עניין זה נותר במסגרת מערכת היחסים בין הנתבע לחילמי. לפיכך, אין מקום לקזז מסכום השיק - שהתובע קנה אחיזה בו כשורה וזכאי לפרעונו הן מידי החייבת והן מידי המסב - את אותו הפרש נטען (אפילו היה מוכח קיומו של הפרש כאמור). התובע העיד, כי קודם לקבלת השיקים, הוא ערך בירור לגבי המעורבים בעסקת מתן השיקים. קודם לקבלת שלושת השיקים נושא התביעה, הוא כבר קיבל שיקים של ת. פסגה שנרשמו לפקודת הנתבע, ושיקים אלו כובדו. הפעולות שבוצעו על ידי התובע נעשו על מנת להגן על עצמו ולהבטיח את פירעון השיקים. העובדה, לפיה בפועל השיקים לא כובדו על ידי החייבת, אינה מלמדת על התרשלות או על עצימת עיניים מצד התובע. יצוין, כי ביחס לשיק האמור, לא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבע חתם עליו כמסב ולמעשה הסכים לביצוע הניכיון של השיק אצל התובע. לפיכך, מצב הדברים שהוצג בפני התובע, ואשר עליו הסתמך, היה נכון. העובדה לפיה נמסרו לתובע שני שיקים נוספים, אשר בדיעבד הסתבר כי החתימה עליהם אינה חתימת הנתבע, אינה גורעת מהעובדה כי קיבל אחיזה בשיק האמור, כשהוא מאמין בתום לב כי השיק כשר ועתיד להיפרע וכנגד מתן תמורה. טענות הנתבע ביחס לחוק בדבר הלוואות חוץ בנקאיות מהוות הרחבת חזית אסורה. טענות אלו לא הועלו במסגרת ההתנגדות. ב"כ התובע העלתה התנגדות לשינוי החזית, כל אימת שעלה רמז לטענות אלו במסגרת הדיון. לפיכך, בית המשפט הבהיר, כי מתן היתר להצגת שאלות אשר קשורות לכך, אינו יכול להכשיר חריגה מחזית הטיעון. יש לדחות טענות הנתבע בדבר נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהגות התובע. טענות אלו לא פורטו באופן מספיק ולא כומתו במסגרת ההתנגדות. כמפורט לעיל, התובע הפסיד כספים, שעה שקיבל לידיו שיקים שלא כובדו על ידי החייבת, ת. פסגה, ונסתבר בדיעבד, כי על שניים מהם חתימת המסב היתה מזויפת, כך שאין בידיו להיפרע בקשר אליהם מהמסב. מכך עולה, כי התובע הוא זה שהפסיד כספים בקשר לעסקת ניכיון שלושת השיקים. יש להניח כי חברת ת. תנופה נותרה חייבת כספים לנתבע, אך לא מצאתי שיש קשר בין חובות כספיים אלו לבין התובע. כך גם לא נמצא, כי התובע הפר חובה כלשהי שהוא היה חייב כלפי התובע ולפיכך גם לא נמצא כי התובע התרשל כלפי הנתבע. כאמור, בעת קבלת השיקים וגם לאחר מכן, התובע פעל על מנת להבטיח שהשיקים אומנם יפרעו. ביחס להטלת העיקולים במסגרת הליך ההוצל"פ, מדובר בארועים מאוחרים לאירועים נושא התובענה והנזקים הנטענים שנגרמו לנתבע בגינם לא נתבררו די הצורך. כך גם לא נתבררה השאלה, מתי בדיוק נודע לתובע, כי החתימה על שניים משלושת השיקים מזויפת. עם זאת, מתוך הראיות שהובאו יש להסיק, כי התובע לא ידע על זיוף החתימות בעת שקיבל את השיקים לידיו, ואף לא במועד שבו הוגשו השיקים ללשכת ההוצל"פ. בכל מקרה, הנתבע לא הוכיח את שיעור הנזק שנטען כי נגרם לו כתוצאה מהתנהגות התובע. נוכח המפורט לעיל, טענת הנתבע לקיזוז, נדחית. אשר על כן: התביעה ביחס לשיקים 578, 600 - נדחית. בקשר לתביעה זו, זכאי הנתבע להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בכלל זאת, הנתבע זכאי להחזר הוצאותיו בגין חלקו בתשלום עבור חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט. התביעה ביחס לשיק מס' 602, על סך 45,000 ₪, מתקבלת. ההליכים בתיק ההוצל"פ יחודשו ביחס לשיק זה. בקשר לתביעה זו, זכאי התובע להוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. בחינת התנהלות הצדדים בניהול המשפט, על רקע התוצאה בפסק הדין, מביאה למסקנה לפיה יש לבטל את ההוצאות שנפסקו לחובת מי מהצדדים במסגרת הדיון בתובענה, וכל צד יישא בהוצאותיו, למעט שכר טרחת המומחית שיש להטילו על התובע. לפיכך, יהיה על התובע לשאת בתשלום הוצאות הנתבע בגין חלקו בשכר טרחת המומחית. סכום זה, יופחת בתיק ההוצל"פ מסכום החוב בגין השיק שהתביעה ביחס אליו התקבלה. שיקיםביצוע שטר