נפילה על כתם שמן ביציאה מהספא של המלון

בצאתו מהספא של המלון החליק על כתם שמן התובע טוען, כי מחוץ לספא לא היה שלט אזהרה. לטענת התובע, למרות שהיו באזור הנפילה עובדי המלון לא עזרו לו, וגם פניית אשתו לא קיבלה מענה. רק בשעות הערב נקראה רופאה שהפנתה אותו להמשך טיפול. התובע מוסיף כי הוא ואשתו נאלצו לשהות בחדרם במרבית ימי חופשתם עקב הפציעה. הנתבעת, בכתב הגנתה מכחישה את נסיבות האירוע, וכן את אחריותה. הרופאה שנשלחה על ידה, בדקה את התובע בשעה 17:18 אזור הספא רוצף בריצוף תיקני המיועד לחדרים "רטובים", כדי למנוע החלקה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא צירף חוו"ד רפואית מטעמו, ולכן הוא מנוע מלטעון כל טענה שברפואה. מטעם התובע העיד חברו מר משה אלמוסלינוס. בעת עדותו שהה התובע מחוץ לאולם. בתצהיר עדותו הראשית חזר העד על התיאור שבכתב התביעה. בחקירתו הנגדית העיד העד, כי הוא חברו של התובע והם יצאו מטעם "עמיתים" להשתלמות של שישי שבת בים המלח. העד לא חייב היה להשתתף בהרצאות כי הוא בעל תואר אקדמאי. הוא לא השתתף בהרצאות ביום חמישי. הוא לא הפסיד גמול השתלמות, גם אם לא השתתף בהרצאות, מאחר והוא היה בדרוג אחר מהתובע. התובע נשאר בדירוג הפקידות. לכן אם לא משתתף בהרצאות הוא מפסיד גמול השתלמות. אם מגיעים ל-400 ש' זה הגמול המקסימאלי. הם היו בבריכה ובספא גם ביום חמישי, יום לפני האירוע. העד מוסיף כי בשעות הצהריים הוא וחברו ונשותיהם ביקשו לעלות לחדרים ולהתקלח. הגברים התקדמו לפני הנשים. ביציאה מהספא ביציאה מהמסדרון יש מתקן למגבות. בין השטיח למתקן יש רווח של כ-2 מטרים ללא שטיח. הרצפה הייתה רטובה כי אנשים יוצאים מהספא רטובים והולכים להשליך את המגבות. העד ראה שהרצפה שמנונית והוא עצמו כמעט החליק. כשהניח את המגבת, שמע חבטה וראה את התובע על הרצפה. כל הזמן המשטח שליד המגבות היה שמנוני. גם יום קודם לכן, אך הם לא התלוננו. העד לא ראה עובד ניקיון שמנקה את הרצפה, יש עובד אחד אך הוא לא ראה אותו כי העובד בתוך הספא ולא בחוץ. העד מקבל את העובדה שיש שמנוניות במים של ים המלח. אך מעיד כי לדעתו היה צריך להיות במקום שטיח. דעתו מתחזקת מכך, שבביקורו מספר חודשים לאחר מכן באותו מקום, כבר התקינו שטיח. העד אינו יודע אם התקנת השטיחים נעשתה בגלל החלפת בעלות במלון ושיפוצו. באשר לתובע, מעיד העד כי התובע, גם לפני האירוע נעזר בקביים, אך לא כל הזמן. לתובע יש נכות ברגל ימין. המקום היה מואר ולא הייתה בעיה של תיאורה. התובע העיד אף הוא. תצהיר עדותו הראשית היה כמעט זהה לזה של העד מטעמו. התובע הינו מנהל אגף במועצת עמק חפר, בעל השכלה אקדמאית והשתייך להסתדרות הפקידים בעת האירוע. התובע אינו יודע האם לפני האירוע הגיע למקסימום גמול השתלמות. התובע היה בעבר בספא ומכיר אותו. כמו כן, הוא מאשר כי יש לו לקות מילדות כתוצאה ממחלת הפוליו. לתובע 66% נכות עקב הפוליו ו-80% לצורכי ניידות, יש לו רכב מיוחד כשהמאיץ בצד שמאל של הבלם כי רגלו הימנית היא הלוקה. התובע מכחיש כי השתמש בקביים או בקב אחד לפני התאונה. ביום חמישי הוא לא שם לב אם היה יבש. בפעמים הקודמות שהיה בספא מתקן המגבות היה בתוך הספא ואילו בעת האירוע המתקן היה מחוץ לספא במסדרון המוביל למעליות, ברוב המסדרון היה שטיח, אך כדי להשליך את המגבות למתקן היה צריך לרדת מהשטיח. כשירד מהשטיח החליק ונפגע. התובע בעת שנפל, ראה כתם שמן. היו הרבה טיפות מסביב למתקן, יכול להיות שזה מהמים של הספא, התובע, באותה שעה, נעל כפכפים. האירוע של הנפילה היה בשעות אחר הצהריים המוקדמות. יכול להיות גם בשעה 15:00. התובע לא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. בעת שנעדר מהעבודה המשיך לקבל שכר. בחקירתו החוזרת השיב, כי העד מטעמו הוא זה שהרים אותו והוא זה שפנה לבקש רופא ולא התייחסו אליו עד שיצר מהומה. התובע לא קיבל גמול השתלמות. ניתוח הראיות : עדותו של התובע ושל העד מטעמו היו מהימנות ותיארו את מקום הנפילה, שהיה מחוץ לספא. לא הובאה כל ראיה לסתור עובדה זו. אני קובע כי המתקן למגבות היה מחוץ לספא. נכון הדבר כי התובע לא ציין את נפילותיו הקודמות וטען, כי לפני האירוע לא השתמש בקב או בקביים בניגוד לעד מטעמו, שהעיד כי הוא השתמש בקביים, אך אין בכך כדי לפגום במהימנות התובע והעד מטעמו באשר לנפילה. גם הנתבעת אינה מכחישה את הנפילה. בהעדר עדות אחרת, אני מקבל את עדות התובע והעד מטעמו, כי ליד מתקן המגבות היו הרבה טיפות על הרצפה, שנזלו מאנשים שיצאו מהספא והשליכו את המגבות למתקן. הטיפות היו שמנוניות כתוצאה ממי ים המלח. לא הובאה עדות כי בספא לא היו כלל מי ים המלח. כתוצאה מהטיפות החליק התובע נפל ונחבל. התובע קיבל טיפול רפואי ע"י רופאה שהוזמנה ע"י המלון, תוך זמן סביר. אין ספק כי על הנתבעת חלה חובת זהירות מושגית, לגבי המבקרים במלון, וזאת כבעלת המקרקעין. האם אמנם חלה חובת זהירות קונקרטית במקרה זה ? פסה"ד המנחה הינו בעניין ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, ובעקבותיו הלכו פסקי דין נוספים. חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת עפ"י מבחן הציפיות. האם אדם סביר יכול היה לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, את התרחשות הנזק? אם התשובה שלילית - אין חובת זהירות. אם התשובה חיובית, יש לשאול שאלה נורמטיבית באופייה הקשורה בהכרעה ערכית, האם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. כשמדובר בסיכונים טבעיים סבירים הרגילים בפעולת אנוש מקובלת, הרי חובת הזהירות הקונקרטית אינה מתגבשת. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית, זהו סיכון אשר החברה רואה אותו כמידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעים סבירים כדי למונעו. "חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר, רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" [ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש [פ"ד לז"ר 113, 127)] הסיכון של מים שמנוניים מחוץ למתקן הספא, כאשר ניתן להניח את מתקן המגבות בתוך הספא, כפי שהעיד העד מטעם התובע שהיה בפעמים הקודמות בהם ביקר במלון, הוא סיכון כזה שהחברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, שדורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים, כגון הכנסת המתקן לתוך הספא, או הצבת מנקה קבוע ליד המתקן. לנוכח האמור, אני קובע כי הייתה קיימת גם חובת זהירות קונקרטית שהופרה. התובע נפגע כתוצאה ישירה מהפרת החובה המושגית והקונקרטית ונגרם לו נזק. ה נ ז ק : התובע, כאמור, לא הגיש כל חוו"ד רפואית להוכחת העניינים שברפואה. שכרו של התובע לא נפגע וזאת עפ"י עדותו שלו. לפיכך, אין מקום לפסוק פיצויים בגין הפסד השתכרות לעבר. גם לא הובאה כל ראיה לעזרת צד ג', אשר יש לפצות בגינה. בגין כאב וסבל אני פוסק לתובע סך של 17,000 ₪. התובע זכאי גם להחזר עלות ההשתלמות בסך 1,160 ₪, וכן בגין הפסד ההנאה מכך, שחופשתו נפגעה בסך 5,000 ₪. התוצאה הסופית היא, כי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 23,160 ₪. עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם את הוצאות החשמל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,465 ₪. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. בית מלוןתאונה בגלל כתם שמןתאונות במלוןבתי מלון (תביעות)נפילה