החלקה כתוצאה ממפגע חול ואבנים זעירות

התובעת החליקה כתוצאה ממפגע: חול ואבנים זעירות שהיו פזורים על השיפוע הפוקע מריצוף במקום. (להלן: "התאונה"). 3. נתבעת 1 הייתה מבטחת אתר התחנה המרכזית החדשה- במקום בו נפלה התובעת, בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו. נתבעת 2 הייתה אחראית על המקום בו נפלה התובעת, נתבעת 3 היא גם צד ג 1, חברת הניקיון שהתקשרה עם נתבעת 2 בהסכם למתן שירותי ניקיון במקום, לא הגישה כתב הגנה חרף המסירה אשר בוצעה כדין, על כן ניתן לנגדה פסק דין בהעדר הגנה על פי פסיקתא שהוגשה ביום 17.1.12. 4. כתוצאה מהתאונה, התובעת הובהלה לבית החולים וולפסון, שם אושפזה ואובחנה כסובלת משבר בקרסול שמאל. התובעת צרפה חוות דעת שנערכה על ידי פרופ' דוד סגל, אורתופד מומחה. בחוות דעתו קבע המומחה כי עבודתה של התובעת כספרית דורשת ממנה עמידה ממושכת, על כן התובעת אינה יכולה לתפקד בפועל כספרית אלא רק בניהול המספרה. בנוסף, קיימת הגבלה בתנועות הקרסול בהשוואה לצד ימין, על כן המליץ לקבוע לה נכויות זמניות שלושה חודשים לאחר התאונה באופן מלא, שלושה חודשים בשיעור של 50% ושלושה חודשים נוספים בשיעור של 30% נכות. המומחה סבר כי התובעת זכאית לנכות צמיתה בשיעור של 10% על פי סעיף 48 (3) א' לתנות המל"ל וכן יש מקום לשיטתו להפעיל תקנה 15 במלואה בגין גילה ומשקלה הרב. 5. בכתב ההגנה מטעמן, הכחישו נתבעות 1-2 את קרות התאונה וטענו כי התובעת מעדה ללא קשר לרצפת התחנה המרכזית, הכחישו את קיומו של מפגע נטען, וטענו כי התובעת נפלה עקב תחלואיה הרבים ועברה הרפואי. הנתבעות צרפו חוות דעת מומחה רפואי מטעמן, אשר נערכה על ידי ד"ר ישראל קליר, אורתופד מנתח, לפיה, נכותה של התובעת לשיטתו בשיעור של 5% בלבד על פי סעיף 35 (1) א-ב לתקנות המל"ל. 6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ומסמכים רבים, התובעת נחקרה בבית המשפט על תצהירה ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. נסיבות התאונה: 7. בתצהיר עדותה הראשית חוזרת התובעת על תיאור התאונה המתואר בכתב התביעה. בחקירתה בבית המשפט העידה כי: ביום האירוע בקרה את בתה אשר מתגוררת בתל אביב , ממנה הגיעה לתחנה המרכזית כדי לקנות משהו. הייתה לבדה. האירוע התרחש בשעות הבוקר, שמונה בבוקר. ביום ראשון בו לא עבדה כי הייתה עובדת שהחליפה אותה. נפלה בתחנה המרכזית ופונתה על ידי מד"א לבית החולים וולפסון, שם גם עברה ניתוח. נפלה אחורה בגלל מרצפות שבורות אשר היו רחוקות מהחנות. עזרו לה לקום לאחר הנפילה, גם שוטרים שהיו במקום וגם אנשים. לאחר אירוע הנפילה-את התמונות צילמה בתה של התובעת ובעלה נכחה במקום , סימנה על גבי התמונה את מקום הנפילה . התמונות צולמו לאחר שהשתחררה מבית החולים, בערך חודש לאחר מכן. סימנה על גבי התמונה את המפגע - ריצוף שבור. התמונות סומנו נ/1-נ/6. גם ביום צילום התמונות עדיין היה קיים מפגע במקום - מרצפת שבורה. 8. לגבי מצבה הרפואי והתפקודי, העידה התובעת כי, היא עוסקת בספרות. לאחר המקרה לא עבדה. הצהירה במס הכנסה כי היא עובדת בפדיקור ומניקור וגם בספרות, אלו מקצועות בהן עבדה ברוסיה 40 שנים. בארץ לפני התאונה עבדה גם במניקור ופדיקור, העבודה התנהלה בישיבה. כעת לאחר התאונה כבר לא עובדת בזה. אחרי התאונה עברה להתגורר בשדרות והתגוררה בתל אביב עם בעלה ועבדה לפני התאונה במספרה בתל אביב. לאחר התאונה הגיע עובד אשר עבד במקומה על כן נגרמו לה נזקים כספיים. היא בעלת הבית , ועובדת בפועל אולם כאשר אינה נמצאת בעסק יש לה מחליפה. אחרי התאונה העסק המשיך לתפקד אולם היא עזבה את העבודה. כיום עובדת 4 שעות בחנות, מקבלת שכר כנגד חשבונית לא בתלוש משכורת. תפקידה למכור בגדים. 9. בסיכומיהן טוענות הנתבעות כי, התביעה מבוססת על עדותה של התובעת בלבד אולם לא עלה בידי התובעת להוכיח את עצם התרחשות התאונה. 10. אני מקבל את טענת הנתבעות וקובע כי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל הרובץ עליה, להוכיח הן את קרות האירוע והן את אחריות הנתבעות בגינו. 11. התובעת טענה בכתב התביעה וכן בתצהירה ובחקירתה הנגדית בבית המשפט, כי היא נפלה עקב מפגע של חול ואבנים זעירות שהיו פזורים על שיפוע המרצפות השבורות ברחבת התחנה. התובעת העידה כי המקום המה אנשים ואף עזרו לה וסייעו לה אנשי משטרה ועוברי אורח לקום אולם לא הוגשה כל ראיה וכל עדות המאששת דבר קיומו של המפגע. 12. התובעת לא הציגה תמונות המפגע ואילו הנתבעת הגישה תמונות בהן מצולם מקום התאונה הנטען, נחזות בהן גם התובעת בתה ובעלה של הבת מתהלכים במקום, לא נחזה בהן כל מפגע, המרצפות היו שלמות בתמונות. התובעת אף סימנה בעת הדיון את מקום נפילתה (נ/1-נ/6). מקום הנפילה הנחזה בתמונות נראה תקין, נקי וללא מפגעים. 13. הנתבעת צרפה תיעוד רפואי אודות עברה הרפואי של התובעת, ממנו עולה כי שבועיים עובר לתאונה, וחודשים רבים לפני התאונה, התלוננה התובעת על סחרחורות, כאבי ראש וחולשה. 14. בהעדר הוכחה אודות מפגע כלשהו, לא על ידי תמונות, לא על ידי עדויות, ולא על ידי כל ראיה אחרת אני קובע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח מפגע כלשהו במקום ולפיכך אין מקום לדון אף בשאלת האחריות והנזק. על סמך מכלול הראיות אני סבור כי המקרה דנו נופל בגדר אותם מקרים בהם נפילות מתרחשות כסיכון טבעי של פעילות אנוש מבלי שיש מקום להטיל אחריות בנזיקין על מאן דהוא. די בכך בכדי לקבוע כי התביעה נדחית. 15. מעבר לנדרש, עדותה של התובעת לא הייתה מהימנה עליי, בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית הועלמו פרטים רבים, כך למשל, למי הודיעה התובעת על התאונה בסמוך ולאחר התרחשותה, מדוע לא הוזמנה בתה של התובעת למתן עדות, מי היו אותם אנשים אשר סייעו לתובעת. מדוע לא צורפו התמונות שצילמה בתה של התובעת לתצהיר עדותה הראשית של התובעת. מקום נפילתה של התובעת לא ברור אף הוא. אמנם סימנה התובעת במהלך הדיון את מקום נפילתה על גבי התמונות, אולם סימון זה אינו מתיישב עם קיומו של מפגע ועם טענתה כי נפלה רחוק מהחנות בתחנה המרכזית. סוף דבר: 16. התביעה נדחית. הואיל והתובעת הנה בת 76 כיום, חולת סכרת ובעלת תחלואים רבים, הואיל ולצורך ניהול תיק זה לא נדרשו ישיבות רבות, לא נחקרו מומחים רפואיים ולמעשה חקירת התובעת הייתה החקירה היחידה בתיק, התובעת תישא בהוצאות משפט בסך של 2000 ש"ח בלבד. כמו כן בשכר טרחת עו"ד בסך של 3000 ₪. 17. זכות ערעור על האמור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום. תאונות החלקהתאונות נפילה