בעת שהתובע עסק בהעמסת מסנן אל תוך כף של מחפרון. המסנן התגלגל וידו הימנית נמחצה. לטענת התובע, במהלך העמסת המסנן, הפך נהג המחפרון את כף המחפרון לכיוונו והיא שגרמה להזזת המסנן כך שידו נמחצה בין המסנן לכף המחפרון דבר אשר גרם לו לנזק. הצדדים חלוקים בשאלת סיווג התאונה, האם יש לסווגה כתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") או שמא המדובר באירוע נזיקי אשר דינו להידון בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הצדדים לתובענה בהתאם לחוק הפלת"ד הם הנתבעת 1, חברת הביטוח אשר בטחה את אחריותו של הנוהג במחפרון בביטוח חובה והנתבע 2, נהג המחפרון (להלן: "הנהג"). הצדדים לתובענה בהתאם לפקודת הנזיקין הם הנתבע 2 נהג המחפרון, הנתבע 3 המעסיק של הנתבע והנתבעת 4 חברת הביטוח אשר בטחה את הנתבע 3 בביטוח מסוג חבות מעבידים. טענות התובע לטענת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה, התאונה ארעה במהלך עבודתו, עת שהעמיס מסנן על כף מחפרון, "הפך הנהג את כף המחפרון לכיוונו של התובע וכתוצאה מכך נלכדה ידו של התובע מתחת למסנן ונמחצה" (כך סעיף 8 לכתב התביעה). לטענת התובע, התאונה ארעה כתוצאה מפעולת הסטת כף המחפרון באמצעות הכח המכני שלו, פעולה אשר בוצעה על ידי הנהג ולפיכך, טוען הוא כי נסיבות התאונה מתיישבות עם הגדרת המונח "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק הפלת"ד והנתבעים 1 ו- 2 חבים ביחד ולחוד, מכוח חוק הפלת"ד. לחילופין, טען התובע, כי ככל שייקבע כי בנסיבות המדוברות של האירוע, אין המדובר בתאונת דרכים, אזי יש לחייב את יתר הנתבעים בנזיקין, בשל רשלנותם ובשל הפרת חובות חקוקות הקשורות בבטיחות בעבודה. טענות הנתבעים בעילה לפי פלת"ד הנתבעים 1-2 טענו, בין היתר, כי נסיבות התאונות שונות מכפי שתוארו על ידי התובע והן אינן מקימות חבות לפי חוק הפלת"ד. לטענתם, נסיבות התאונה אינן עולות בקנה אחד עם הגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי" שכן המדובר ב"פריקה וטעינה" כהגדרת החוק ועל כן אין האירוע מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד. לחילופין, טענו הנתבעים כי התאונה ארעה שלא תוך "ניצול הכח המכני של הרכב" כמשמעותו בחוק הפלת"ד ולחילופי חילופין טענו הנתבעים כי בעת התאונה שינה המחפרון את ייעודו המקורי. הנתבעים הוסיפו כי גרסת התובע השתנתה חדשות לבקרים וכי עדותו של התובע אינה מהימנה ודין התביעה, כולה, לכן, להידחות. טענות הנתבעים בעילה לפי פקודת הנזיקין הנתבעת 4 טענה כי התובע כלל לא הוכיח את נסיבות התאונה כפי שטען בכתב תביעתו, ובעניין זה הוסיפה כי עדותו של הנתבע 2 הפריכה את גרסתו כך שמטעם זה בלבד יש לדחות את התביעה. הנתבעת 4 הוסיפה וטענה כי גרסתו של הנתבע 2 אין בה כדי להקים חבות המחייבת את הנתבעת 4 בנזיקין. הנתבע 3 הוא המעסיק של התובע בזמנים הרלוונטיים לתאונה. הנתבעת 4 הודיעה כי אינה מייצגת אותו והוא בעצמו לא התגונן במסגרת ההליך. ההליך תיק זה החל את דרכו בפני מותב קודם, אשר הורה ביום 22.3.11 על פיצול הדיון באופן שסיווג התאונה והכרעה בעניין החבות יידונו ויוכרעו קודם לשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות כאשר מלבד התובע עצמו, העיד גם הנתבע 2. בתום הדיון, ביקשו הנתבעים לסכם בעל פה ואילו התובע ביקש לסכם בכתב. לבקשת הנתבעים, סיכמו הם בעל-פה במעמד הדיון תוך שהם מוותרים על זכותם לסכם לאחר התובע ואילו סיכומי התובע הכתובים הוגשו בהמשך. עובדות האירוע על עובדות האירוע ניתן ללמוד מעדויותיהם של שני הנוכחים בו - התובע והנתבע 2. בהזדמנויות שונות, מסר התובע גרסאות שונות לאופן קרות התאונה. אפרט הגרסאות להלן: בתיעוד רפואי מיום התאונה ואשר צורף לתיק נרשם כי התובע " נחבל בעבודה ע"י גוף מתכתי כבד .." (נ/1). בפניית ב"כ התובע אל הנתבעת 1, נמסר כי התובע, בשעה "שעזר להעמיס דברים על הטרקטור, כאשר הפך מפעיל הטרקטור את המסנן אל עבר עץ אשר ידו של מרשי היתה מונחת על המסנן מהעבר השני ומחץ את אצבעו" (נ/2- סעיף מס' 1) (ההדגשה שלי- ר.ג.מ.). בכתב התביעה מסר התובע כי התאונה ארעה כאשר במהלך העמסת מסנן אל תוך כף המחפרון, הפך הנהג את כף המחפרון לכיוון התובע כך שידו נמחצה. בתצהיר תשובות לשאלון, מסר התובע כי התאונה אירעה כך: "תוך כדי עבודתו בתור רתך צנרת העמסנו את על המחפרון מסנן וכל המחפרון סגר את הכף והיד נתפסה בתוך כף המחפרון והדרדר המסנן" (ההדגשה שלי- ר.ג.מ.). בסעיף 8 לתצהירו מסר התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה כך: "ביום 25.5.2004 ותוך כדי עבודתי, עבדתי ביחד עם המפעיל להעמיס ציוד אל תוך הכף של המחפרון, ובין היתר עזרתי להעמיס מסנן כבד אל תוך הכף. תוך כדי ההעמסה, סגר הנתבע את הכף של המחפרון וכתוצאה מכך נלכדה ידי מתחת למסנן ונמחצה תוך כדי פגיעה חמורה באצבעותיי" (ההדגשה שלי- ר.ג.מ.). כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית כיצד ארעה התאונה, השיב כך: "...רצינו להעמיס את החלקים על הטרקטור, את המסננים היו שלושה, אחד על השני, העמסנו אחד ושמנו אותו על השיניים של הכף הוא רצה לסגור את הכף, הכוונה, ששמנו אחד על הכף כדי להעמיס את שלושתם, אני תפסתי אחד ביד הוא עלה על הטרקטור כדי להרים אותו למעלה, המסננים היו על הרצפה וכל פעם מעמיסים אחד בתורו, העמסנו את הראשון ותפסתי אחד שלא יפול, הוא עלה לטרקטור לסגור הכף והטרקטור הדרדר קצת והוא נפל מהכף של הטרקטור על האצבע שלי, הטרקטור יותר נכון התנדנד כשהא בא לסגור את הכף ואז המסנן נפל על האצבע, יש למסנן שתי אגנים ואני תפסתי בצורה שאני מדגים ואז זה נפל לי על היד, תפסתי את המסנן שהיה על המשטח." (עמ' 8 ש' 20-27) ובהמשך עדותו השיב כך: " ש: אז לפי גרסתך הוא הטה את הכף למטה. ת: הוא העמיד אותה על המשטח והשכבנו את המסנן לכיוון הכף, בעצם משה השכיב את המסנן לא אני, אני תפסתי את המסנן השני. תפסי (כך במקור) את השני הוא בא ליפול על הראשון והוא עלה כדי לסגור את הכף כדי לקחת זאת, הוא שם הילוך לא יודע מה עשה, ואז הכף התנדנדה ונפל הראשון על היד שלי." (עמ' 9 ש' 6-10 ראו גם ש' 27-30). הנתבע 2 אשר נהג במחפרון מסר בעדותו, בין היתר, את הדברים הבאים: "...אנחנו עובדים במקורות, אני עובד עצמאי והוא עבד דרך קבלן שעבד עצמאי במקורות. יש לנו מסגריה ועושים ניקיון וסדר. היה משטח שהיו מונחים עליו כמה אביזרים. סל אבנים ו 8 צול, זה נקרא שהיו כמה חתיכות, כל אחד שוקל כ 100 ק"ג בערך, העבודה שלנו היתה לנקות את השטח, להעמיס אותם על הכף ולהעבירם ממקום למקום. נגשתי עם הטרקטור והנחתי את הכף ליד האביזרים כי אני יודע שזה משקל כבד, ירדתי לעזור לבחור. הכף במצב נייח. ירדתי לעזור לבחור, העמסנו אביזר ראשון, האביזר השני, הוא היה גם מסיבי אז עזרתי לו לגלגל אותו ונתפסה לו האצבע בין הטרקטור לבין האביזר, כשזה קרה לא היה אף אחד לידינו רק אני והוא. ש: הפעולה של הגלגול של האביזר הכבד הזה, זה היה מסנן ת: כן ש: הגלגול שלו נעשה ידני ת: ידנית. לא באמצעות כף הטרקטור" (ראו עמ' 11 ש' 25-31 ועמ' 12 וש' 1-6) גרסאות התובע והנתבע 2 סותרות בעניין מרכזי ומהותי - מה הגורם לפגיעת המסנן בידו של התובע. בעוד שהתובע, ככלל, טוען כי תזוזת המסנן אשר פגע בידו וגרם לו לנזק היתה בשל הנעת כף הטרקטור על ידי הנתבע 2, טוען הנתבע 2 כי פגיעת התובע אירעה כאשר הנתבע 2 היה בסמוך אליו, ליד כף הטרקטור וכלל לא היה על הטרקטור בעמדה של הנעת הטרקטור. במצב דברים זה, בו גרסאות הצדדים סותרות, שומה על בית המשפט לבחון איזו גרסה יש להעדיף על פני רעותה. גרסת התובע אינה עקבית זולת עמידתו על כך שהמסנן פגע בידו לאחר שהנתבע 2 הזיז את כף הטרקטור, טענה המוכחשת כאמור, על ידי הנתבע 2. התובע גם מסר גרסאות סותרות לשאלה היכן נמחצה ידו כאשר בשאלון מסר כי היד נתפסה בכף הטרקטור ואילו במקומות אחרים מסר כי נמחצה על ידי המסנן אל עבר משטח עץ. בגרסת התובע ישנן סתירות נוספות אשר אינן נוגעות במישרין לנסיבות התאונה. כך למשל נטען במכתב בא-כוחו נ/2 כי התובע הובהל לבית החולים כשהוא במצב של ערפול חושים. בתחילת חקירתו, הכחיש התובע כי זה היה מצבו לאחר הפגיעה ואף הוסיף וציין "המשכתי לתפקד עד סוף היום ובערב פניתי לראשונה לקבלת טיפול" (עמ' 5 ש' 22). בהמשך חקירתו, לאחר שנשאל מדוע לא מסר לרופא כי נפגע מטרקטור טען "מהכאבים לא הסברתי בדיוק" (עמ' 6 ש' 7) וכאשר הובהר לו כי קודם לכן הסביר כי לא היה במצב של כאבים קשים, שינה גרסתו וטען "אני לא אומר שהמשכתי לעבוד, שמתי קרח וישבתי עד סוף היום". הנתבע 2, דווקא ציין כי פגיעת התובע היתה קשה ולדבריו לא יכול היה להמשיך לעבוד (עמ' 14 ש' 13). עניין נוסף נוגע לכך שבכל הדיווחים הראשונים מצידו של התובע לא נמסר דבר וחצי דבר על מעורבותו של טרקטור באירוע. כל שנמסר הוא על פגיעה מחפץ כבד. סתירה נוספת נוגעת לפגיעותיו של התובע. בעוד במכתב בא-כוחו נ/2 נמסר כי התובע ספג" חבלות קשות במרבית אבריו ובעיקר באגודל יד ימין", התברר בפועל כי הפגיעה התמצתה באגודל ובו בלבד. התובע הסביר בסיכומיו את השוני בגרסאותיו בכך שהן נרשמו מפיו על ידי אנשים שונים אשר גם הוא וגם הם, אינם דוברים את השפה העברית על בוריה ובשל חוסר הבנה באשר לאופן התרחשות התאונה, ישנם שינויים בגרסאות. עם זאת טען התובע כי בכל המקרים בהם מסר גרסתו, הסביר התובע בלשונו כי נפגע במהלך עבודתו מחפץ כבד אשר נפל על ידו. לא אוכל לקבל את הסברו של התובע לסתירות אלו, הסבר התולה יהבו בקושי בשפה העברית שכן בכל המקרים, זולת מפגש רפואי אחד, מסר התובע את גרסתו לרופאים או לעורכי דין דוברי השפה הערבית. טענת התובע כי לא הובן כיאות אינה מתיישבת עם העובדה ששוחח עם דוברי השפה הערבית. מעבר לכך, סבורה אני כי גם בשפה בסיסית ביותר, ניתן למסור אודות מעורבותו של טרקטור באירוע וניתן גם לתאר מהלך הדברים הנכון ודבר מאלה לא נעשה. לפיכך, אני מוצאת כי התובע לא נתן טעם סביר לסתירות כמפורט לעיל, סתירות אשר מקשות עד מאד מתן אמון בגרסתו לאופן קרות הנזק. הנתבע 2 הינו בעל דין וככזה, מטבע הדברים, יש לייחס לו עניין בתוצאות המשפט. עם זאת, בפתח הדיון התברר כי התובע עובד כיום כשכיר אצל הנתבע 2 ולשניים קשר טוב והדוק. לפיכך, ניתן היה דווקא לצפות מן הנתבע 2 לתת עדות אשר יש בה כדי לסייע לתובע, אשר כפי שהתרשמתי, רוצה הוא בטובתו. ואולם, עדותו של הנתבע 2, כאמור לעיל, סותרת באופן מהותי את עדות התובע ולהתרשמותי, הנתבע התאמץ לומר את אשר זכור זו זאת בחלוף 9 שנים מיום התאונה ומסר בכנות כל אשר ידוע לו. עדותו הותירה עלי רושם אמין ומהימן. הנתבע 2 מסר גרסתו לחוקר מטעם הנתבעת. בפתח עדותו, ביקש הנתבע לציין כי האמור בטופס ההודעה "כאשר ניגשתי לעזור לו, הוא כבר נפגע" אינו מדויק שכן לדבריו, בעת פגיעתו של התובע, היה הנתבע 2 עומד בסמוך לו, זאת לאחר שירד מן הטרקטור במטרה לסייע לתובע בהעמסת כף הטרקטור במסננים אשר היו כבדים. הן בטופס ההודעה לחוקר מטעם הנתבעת והן בעדותו, עמד על כך שלא היה במושב הנהג בעת האירוע, אלא בסמוך לתובע. כמו כן, אופן הפגיעה המפורט נמסר על ידי הנתבע 2 הן לחוקר והן בעדותו ויש בכך כדי להעיד כי אכן חזה במהלך הפגיעה, לפרטיו. על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. "נטל ההוכחה ביחס לתביעתו הבסיסית מוטלת עד סוף המשפט על התובע". " ...נטל השכנוע מוטל על המערער... היה עליו להוכיח, ע"פ מידת ההוכחה הנוהגת במשפט האזרחי - נטייה של מאזן הסבירות לטובתו - כי נתקיימו היסודות המקיימים את זכותו..." (ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 ובעוד פסקי דין רבים אחרים. במצב הדברים בתיק זה, כאשר ראיות התביעה מבוססות על עדות התובע המהווה עדות בעל דין יחידה כלשון סעיף 54(2) לפקודת הראיות, רשאי בית המשפט לפסוק בהתאם לעדות היחידה, אך אליו לנמק מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. לאחר שעיינתי בעדויות התובע והנתבע 2, עדי הראייה היחידים שהובאו להעיד בפניי, אני מוצאת כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את גרסתו הנטענת בכתב התביעה, היינו כי המסנן מחץ את ידו בעקבות הנעת כף הטרקטור על ידי הנתבע 2. גרסה זו, המוכחשת על ידי הנתבע 2, לא הוכחה. לא רק שהמדובר בגרסאות הסותרות זו את זו, אלא שבגרסת התובע לנסיבות האירוע וכן בעדותו נתגלעו סתירות כאלה אשר הביאוני למסקנה כי יש להעדיף את עדות הנתבע 2 על פני זו של התובע. מערכת יחסיהם של התובע והנתבע 2 אשר במסגרתה ניתן היה דווקא לצפות לעדות תומכת מצידו של הנתבע 2, רק מחזקת את משקלה של עדות הנתבע 2. לפיכך, אני מקבלת את עדותו של נתבע 2 ממנה עולה כי התובע נפגע במהלך גלגול המסנן בעת שהתובע והנתבע 2 עסקו בהעמסתו אל תוך כף הטרקטור ומבלי שבוצעה תזוזה כלשהי בטרקטור. כבר בשלב זה, לאור מסקנתי האמורה, דין התביעה בעילה לפי חוק הפלת"ד להידחות שכן בנסיבות המתוארות, ביצעו התובע והנתבע 2 פעולה של העמסת הטרקטור, פעולת פריקה וטעינה, בלא שהיה כל שימוש בכח המכני של הטרקטור ובנסיבות שכאלה, אין המדובר בתאונת דרכים כלשונו של סעיף 1 לחוק הפלת"ד. האם קיימת חבות על פי פקודת הנזיקין כעת נשאלת השאלה, האם בנסיבות המקרה, בהתאם לגרסת הנתבע 2, קיימת חבות על פי פקודת הנזיקין. הנתבעת 4 טוענת כי לאחר שנדחתה גרסת התובע לנסיבות האירוע, אזי דין התביעה כולה להידחות. לשיטתה, תוצאתו של הליך זה, לאור גרסתו העובדתית של התובע כפי שנטענה לאורך כל הדרך, יכולה להיות אחת משתיים - חבות על פי חוק הפלת"ד בהתאם לגרסת התובע או לחילופין דחיית התביעה. וזאת מדוע? לטענת הנתבעת, בהסתמך על פסיקה שונה ובין היתר על ע"א (מח' י-ם) מרב כהן נ' ישראליפט (19.12.05), תובע המביא גרסה בדויה לבית המשפט, אינו זכאי שבית המשפט יכריע את הדין לטובתו על פי תשתית עובדתית אחרת שהתבררה מן הראיות. ציטוט זה שהובא, הוא חלקי. הציטוט המלא הוא כדלקמן: "תובע המביא גרסה בדויה לבית המשפט איננו זכאי לכך שבית המשפט יכריע את הדין לטובתו על-פי תשתית עובדתית אחרת שהתבררה מן הראיות. אכן, לעיתים הדבר אפשרי ובידי בית המשפט נתון שיקול הדעת אימתי לעשות כן, אלא שיש לאזן אפשרות זו עם זכויות הצדדים האחרים ולנקוט בה כאשר לא עלול להיגרם עוול או עיוות דין לנתבעים" כלומר, קיימים גם מקרים בהם, חרף הבאת הגרסה הבדויה, יוכרע הדין לטובת התובע על יסוד תשתית עובדתית אחרת. ואולם, לאחר שבחנתי את הנסיבות בתיק זה, הגעתי לכלל דעה כי אין מקום לקבל את התביעה בגרסה עובדתית אחרת מזו של התובע וזאת מן הטעמים המפורטים. ראשית, זכויותיה הדיוניות של הנתבעת 4 צפויות להיפגע פגיעה קשה שכן המדובר בגרסה חדשה. אין המדובר בפרטים משניים של האירוע, אלא בטענות עובדתיות מהותיות ויש חשיבות לכך שתהיה התאמה בין טענות התובע בכתב התביעה, טענות עימן התמודדה הנתבעת, לבין הגרסה העובדתית שלפיה נקבעת, בסופו של יום, אחריות הנתבעת. פסיקת הדין לאור גרסה עובדתית אחרת מותירה את הנתבע חסר הגנה, וגם זכויותיו המהותיות, קרוב לוודאי, ייפגעו פגיעה ממשית. במקרה דנן, הנתבעת כמעט ולא עסקה בשאלת אשם תורם, למשל, שהיא שאלה חשובה ונדרשת עת עסקינן בתאונת עבודה הנדונה לפי פקודת הנזיקין, זאת להבדיל מתאונת דרכים. שאלה זו לא עלתה לאור גרסתו העובדתית של התובע, אשר המסקנה שאמורה היתה לנבוע ממנה היא כי האירוע הינו תאונת דרכים. בהינתן גרסה עובדתית אחרת, היה על הנתבעת לחקור ולהביא ראיות בסוגיות נוספות אשר כלל לא נדונו במסגרת ההליך. שנית, אם נתפס התובע בגרסה שאינה אמת ביחס לנסיבות האירוע, מי ערב כי ימסור גרסת אמת בעניינים אחרים. לפיכך, אם נמצא כי גרסת התובע אינה ראויה לאמון, יש להישמר מפני הסתמכות גם על חלקי גרסתו שלא הופרכו. במקרה דנן, המצב הוא קיצוני עוד יותר, שכן בין גרסת התובע כפי שנטענה לבין גרסת הנתבע 2 המקובלת עלי, יש פער מהותי. אף מעבר לכך, אם אכן עסקינן בתאונת עבודה, התובע, אשר דבק בגרסתו כי המסנן פגע בידו כתוצאה מהנעת הטרקטור, כלל לא הניח תשתית עובדתית שיש בה כדי להצביע על רשלנות כלשהי מצד המעביד. בנוסף, מתקשה אני עם תוצאה לפיה תובע שאינו מוסר גרסה נכונה, יזכה בתביעתו על יסוד גרסה אחרת. קבלת גרסה שונה באופן מהותי מזו שנטענה על ידי התובע ועל בסיסה הטלת חבות, אינה מתיישבת גם עם עקרון תום הלב החולש על שיטת המשפט. דומה כי מסקנתי האמורה, הנסמכת על השיקולים שמניתי, מתיישבת גם עם האיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות. בעל דין אינו יכול לטעון טענות עובדתיות חלופיות. מקל וחומר, לא יכול התובע, כעת, לטעון כי יש לקבל את העובדות שנטענו על ידי הנתבע כעובדות האירוע המבססות אחריות נזיקית, שכן עובדות אלו הן שונות וסותרות את אלו שנטענו על ידי התובע בעצמו בכתב התביעה. אכן, לעתים, בנסיבות המתאימות, ניתן לקבוע תשתית עובדתית אחרת, אך זאת במקרים בהם לא נפגעו זכויות הצדדים האחרים. כך לדוגמא, כאשר אותה גרסה עובדתית היתה לנגד עיניי הנתבעים ויכולים היו להיערך בהתאם לכך ולכלכל חקירותיהם בתבונה. כך גם כאשר הגרסה העובדתית המוכחת אינה שונה מהותית מגרסת התובע ועשויה להתיישב עמה בנסיבות מסוימות. במקרים כאלה, אני סבורה שיש מקום לשקול קביעת תשתית עובדתית אחרת מזו שנטענה על ידי התובע, אולם המדובר בחריג. בשולי הדברים אומר כי גם לגופו של ענין, ספק רב אם תביעתו של התובע הייתה מתקבלת, אף אם היה טוען לגרסה העובדתית של הנתבע 2, שהוכחה בסופו של יום. הנסיבות כפי שנטענו מלמדות על התנהגות חסרת זהירות מצדו של התובע ובהחלט ייתכן כי אשמו היה מכריע את הכף לחובתו. התוצאה, אם כן, היא דחיית התביעה גם ככל שהיא נוגעת לנתבעת 4. אשר לנתבע 3, מעסיקו של התובע בעת האירוע, נתבע זה לא הגיש כתב הגנה ולא נטל חלק בהליך. עם זאת, לאחר ששקלתי בדבר, ולאור תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, משמצאתי להורות על דחיית התביעה בהעדר הוכחתה מצד התובע, איני מוצאת לחייב את הנתבע 3 אך משום שלא התגונן מפני תביעה אשר נמצא כי ראוי לדחותה (ראה תקנה 97 וכן ספרו של גורן, סדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית בעמ' 342-343). התובע טען בסיכומיו כי הנתבעות מוגבלות לטענותיהם במכתב דחיית דרישת התשלום שהיפנה אליהן התובע. עיינתי בטענות ואיני מוצאת כי הנתבעות טענו במסגרת ההליך אחרת. טענת הנתבעים 1-2 כי התאונה אירעה בנסיבות שאינן מהוות תאונת דרכים התקבלה על ידי כמפורט וכמבואר לעיל ואילו טענת הנתבעת 4 כי התובע איבד את זכותו לדרוש פיצוי משמסר גרסה עובדתית שאינה נכונה, היא טענה שאין כל מניעה להעלותה בעקבות שמיעת הראיות בתיק. סיכום לאחר שקיבלתי את גרסתו העובדתית של הנתבע 2 לנסיבות האירוע וקבעתי כי אין המדובר בתאונת דרכים ומשקבעתי כי דינה של התביעה להידחות גם בעילה הנזיקית, אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבעים 1-2 ביחד ולחוד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ ולנתבעת 4 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור כחוק. מחפרון (שופל)ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)תאונת עבודה