נפל, לטענתו, בעת שביקר בפארק משחקים ואטרקציות אשר נוהל והופעל על ידי הנתבעות 1 ו-2, וזאת בעקבות רטיבות ולכלוך שהיו על הרצפה. התביעה הוגשה אף נגד הנתבעת מס' 3, אחותה של הנתבעת 2, בטענה ששתיהן ניהלו את הפארק, וכן נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ בהיותה מבטחת המקום בביטוח אחריות כלפי צד שלישי. התביעה נגד הנתבעת מס' 3 נמחקה בפסק דין חלקי שניתן בהסכמת הצדדים במהלך ישיבת יום 20/6/13, וזאת לאחר שהוברר כי לא היה לה קשר בניהול הפארק, וכי מי שניהל אותו בפועל הייתה זו הנתבעת מס' 2. הנתבעות כפרו בעצם אירוע התאונה, כפרו בטענה שהתובע נפל בתחומי הפארק וכן כפרו בטענתו, כי הוא נפגע עקב מפגע (מים ולכלוך), שהיה על הרצפה. בנוסף למחלוקת בשאלת החבות חלוקים הצדדים גם בשאלת גובה הנזק. החבות להוכחת התביעה הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו וכן שני תצהירים של שני חבריו, פאדי כתורה ועיסאם כתורה, שהיו עמו בפארק בעת אירוע התאונה. מטעם הנתבעות הוגשו שני תצהירי עדות ראשית; האחד של הנתבעת מס' 1 והשני מטעם תריז ראשד, דודתה של הנתבעת 2 ומי שביקרה ביום האירוע בפארק. בתצהיר עדותו הראשית הסביר התובע, כי ביום האירוע הגיע לפארק ביחד עם בני משפחתו וביחד עם משפחות אחרות. הוא, אשתו והורים של ילדים אחרים ישבו בפינת המשפחות שיש בה מסעדה ושולחנות בעוד שהילדים שיחקו בשטח מתקני המשחקים במרחק של 6-7 מטרים מהם. בשעה 16:30 לערך, ניגש לתובע בנו הבכור שהיה בן כ-5 שנים, וביקש ממנו לגשת לאזור המשחקים מכיוון שבנו השני, הקטן יותר, עומד ליפול. התובע מיד קם ממקומו ופנה לכיוון המשחקים. בדרכו למקום החליק "על הרצפה, שהייתה רטובה ומלוכלכת (חטיפים, שקיות וכד')". לדבריו, כתוצאה מההחלקה רגלו "נתקלה במזרונים שהיו מונחים על חלק מהרצפה" ובשל כך נפל ונפגע ברגלו. מעוצמת המכה הוא צעק וחברו פאדי כתורה רץ לעברו, ועזר לו לקום ולהגיע לפינת המשפחות. לדבריו, גם אשתו הוא, אשתו של פאדי וגם העד השני, עיסאם כתורה, נכחו במקום וראו את התאונה. פאדי כתורה חזר בתצהירו על הגרסה שבנו הבכור של התובע בא לקרוא לו בשל החשש לנפילת הבן הקטן יותר ועל הגרסה שהתובע קם מיד ופנה לאזור המשחקים. לדבריו, "בדרכו לאזור המשחקים ראיתי כי הוא החליק ונפל על הרצפה בעוצמה". בהמשך הוא מציין, כי "מיד לאחר נפילתו צעק איהאב ואז אני רצתי לעברו כדי לעזור לו לקום ועזרתי לו להגיע לפינת המשפחות והושבתי אותו". עיסאם כתורה לא ראה את רגע הנפילה ולטענתו בתצהיר, הוא שמע צעקה, הסתכל לעבר המקום שבו הייתה הצעקה וראה את התובע שרוע על הרצפה וצועק מכאבים. הוא (עיסאם) ראה את פאדי כתורה רץ לעבר התובע ועוזר לו לקום ולהגיע לפינת המשפחות. לטענתו, "באזור בו נפל התובע היה הרבה לכלוך והרצפה הייתה רטובה". בתצהיר עדותה הראשית טענה הנתבעת מס' 2, כי לא זכור לה שהתובע נפל ונפגע בפארק, וכי לא היא ולא האחרים שעבדו מטעמה במקום הבחינו בנפילתו של התובע ולא הבחינו בו צולע בתוך הפארק. לטענתו, אף אחד לא דיווח לה ולא פנה אליה בקשר לתאונה, וכי נודע לה על המקרה רק לאחר שקרובת המשפחה שלה תריז ראשד (העדה השניה) התקשרה אליה ודיווחה לה, כי שבוע לאחר התאונה התקשר אליה התובע וטען בפניה, כי הוא נפל בשטח הפארק כאשר רגלו נתקלה בשולחן או בכיסא. תריז ראשד, דודתה של הנתבעת מס' 2, סיפרה כי היא לא ראתה את התובע עת נפל, וכי היא לא ראתה אותו הולך צולע בתוך הפארק. לטענתה, ביציאתו משטח המשחקיה, היא הבחינה בו כשהא מתהלך ללא צליעה, ומבלי להודיע לה מאומה על האירוע למרות שדיבר עמה ביציאה מהמקום. לאחר ששמעתי את העדויות מטעם הצדדים, לרבות חקירתם הנגדית של עדי הצדדים, שוכנעתי כי עלה בידי התובע להרים את הנטל לעניין עצם נפילתו בשטח המשחקיה (הפארק). מלבד עדות התובע, העידו שני עדים, שאחד מהם ראה את התובע עת נפל והשני שמע את הצעקה שלו, וראה אותו שוכב על הרצפה כשהוא נאנח מכאבים. בעדויות העדים בעניין זה לא התגלו סתירות מהותיות שיש בהן כדי לפגוע באמינות גרסתם באשר לעצם נפילתו של התובע. עדות התובע מקבלת חיזוק אף מהרישום בתעודת חדר המיון שנערכה כבר ביום האירוע, מספר שעות לאחר התרחשותו. בתעודה זו נרשם: "נפל על עקב שמאל בנצרת עילית בפרק משחקים". רישום זה תומך בגרסת התובע ועדיו לעניין עצם ומקום אירוע התאונה. עדויות הנתבעת 2 ודודתה תריז אינן יכולות לשלול את גרסתו של התובע ועדיו באשר לעצם אירוע התאונה. העובדה שהנתבעת ודודתה לא ראו את התובע נופל ולא ראו אותו צולע בתוך שטח המשחקיה אינה מעלה ואינה מורידה בעניין זה. יתרה מכך, בגרסאות הנתבעת והעדה התגלו סתירות מהותיות אשר מכרסמות באמינות גרסתן. כך למשל, מתצהירי התובעת והעדה תריז ניתן להבין כי שתיהן הבחינו בו בתוך המקום. בניגוד לגרסה זו סיפרה תריז בעדותה, כי היא כלל לא ראתה את התובע בתוך המקום וראתה אותו רק בחוץ. זאת ועוד, גרסת הנתבעת 2 שהייתה בקשר עין עם התובע במשך כל זמן שהותו בתוך המקום היא גרסה תמוהה, בלשון המעטה. בתוך המקום שהו כ-70-80 איש, לטענת הנתבעת עצמה, כאשר היא לבדה עבדה בתוך הקפיטריה ושירתה את האורחים במקום. לא יעלה על הדעת שהנתבעת גם תעבוד בתוך הקפיטריה, תשרת את האורחים וגם תשמור על קשר עין עם כל אחד ואחד מהם בכל רגע נתון. מדובר בגרסה בלתי סבירה, בלתי מתקבלת על הדעת, ואני דוחה אותה מכל וכל. העובדה שהתובע נפל ונפגע בשטח הפארק אינה מקימה כשלעצמה אחריות בנזיקין, ואינה מטילה על הנתבעות אחריות לנזקים שנגרמו לו. נפילה עקב החלקה, מעידה או היתקלות בדבר מה תוך כדי הליכה הינו סיכון טבעי וסביר הטמון בכל הליכה בכל מקום. כדי שהתממשות הסיכון של נפילה תקים אחריות בנזיקין על הנפגע להוכיח, כי נפילתו נגרמה עקב סיכון בלתי סביר שאינו נובע מעצם ההליכה, אלא מקורו במעשה או במחדל של בעל המקום או המחזיק בו, אשר יצרו סיכון בלתי סביר למבקרים במקום. מתוך מודעות לצורך בהוכחת מעשה או מחדל מטעם המחזיקים במקום (הנתבעות 1 ו-2) אשר יצר לסיכון בלתי סביר של נפילה, טען התובע בתצהיר עדותו הראשית, כי הוא החליק עקב מים ולכלוך שהיו על הרצפה. לא שוכנעתי בגרסת התובע, כי הוא נפל עקב מים ולכלוך שהיו על הרצפה. כאמור, מלבד עדות התובע העידו שני חבריו פאדי ועיסאם כתורה, אשר היו בקרבת מקום בזמן אירוע התאונה. עיון בתצהירו של פאדי מלמד, כי הוא לא התייחס לסיבת החלקתו של התובע ולא טען כי הוא הבחין במים ולכלוך במקום הנפילה. כפי שהובא לעיל, פאדי ראה, על פי האמור בתצהירו, את התובע מחליק והיה הראשון שהגיע למקום התאונה ועזר לו לקום ולהגיע לפינת ההורים. אילו פאדי היה מבחין במים ולכלוך במקום, ניתן לצפות שהוא יפרט עובדה זו בתצהירו. ניתן לטעון, כי מכיוון שחלפו כ-9 שנים מאז אירוע התאונה, פאדי אינו זוכר אם במקום היו מים ולכלוך שגרמו לנפילה. ברם, טיעון זה כלל לא הועלה, לא ע"י פאדי בתצהיר ולא ע"י ב"כ התובע בסיכומיו. דבר נוסף, מעיון בתצהיר ובעדותו בחקירה הנגדית ניתן להיווכח, כי פאדי זכר את נסיבות אירוע התאונה לפרטי פרטים, כך שלא ייתכן שהוא לא יזכור את סיבת ההחלקה אילו הייתה סיבה מיוחדת לכך. המסקנה היא, אם כן, כי העדר התייחסות לסיבת ההחלקה בתצהירו של פאדי מבלי לתת הסבר לכך, תומכת בגרסת הנתבעות שמדובר בנפילה סתם ולא עקב מפגע שהיה במקום. עיסאם טען בתצהירו, כי הוא לא ראה את התובע נופל אלא הסתכל לעברו מיד לאחר שנפל ועת שמע את הצעקה שלו. לטענתו בתצהיר, הוא רץ לעבר התובע על מנת לראות את מצבו והבחין בלכלוך באזור בו הוא נפל וברצפה שהייתה רטובה. אינני מקבל את גרסתו של עיסאם בעניין זה. בחקירתו הנגדית התברר כי עיסאם אינו ממש זוכר את נסיבות אירוע התאונה, והתרשמותי הייתה שגרסתו שבמקום התאונה היו מים ולכלוך אינה נובעת מזכרונו האישי, אלא ב"עובדה" שהוזכרה לו במטרה לסייע לתובע בתביעתו. עיסאם לא זכר באיזו שעה אירעה התאונה, האם היא אירעה בשעות הבוקר, הצהריים או הערב. אין זה סביר בעיניי שעיסאם לא יזכור את שעת אירוע התאונה, אפילו לא בקרוב, אך יזכור בחלוף תשע שנים, כי במקום היו מים ולכלוך. הוא אף השיב בחיוב לשאלת ב"כ הנתבעים שמכיוון שחלפו שנים רבות מאז אירוע התאונה הוא אינו זכר אותה. זאת ועוד, בעדותו של עיסאם התגלו סתירות ותמיהות אשר מכרסמות באמינותה לעניין הימצאות רטיבות ולכלוך במקום התאונה. כאמור, בתצהירו טען עיסאם כי גם הוא רץ לעבר התובע כדי לראות את מצבו. בחקירתו הנגדית הסביר עיסאם תחילה, כי "לאחר שהגעתי, כבר הושיבו אותו בפינת הורים" שנמצאת במרחק של 10-15 מטרים ממקום התאונה. בהמשך הוא ציין, כי כאשר ראה את פאדי מרים את התובע ולוקח אותו לפינת הורים, הוא היה בדרך אליו. מתיאור זה ניתן להבין כי עיסאם לא הגיע למקום התאונה, ולכן הוא לא יכול היה להבחין ברטיבות ובמים שכביכול היו במקום. משהבין עיסאם כי גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסתו שראה מים ולכלוך באזור התאונה, הוא שינה את גרסתו וטען, כי הוא הספיק להגיע למקום הנפילה. סתירות ותמיהות אלה מכרסמות באמינות גרסתו של עיסאם ומעוררים ספק ממשי באשר לאמיתותה. הראיה היחידה שהובאה, אם כן, לעניין הסיבה שגרמה לנפילת התובע הינה עדות התובע, שהינה עדות יחידה של בעל דין עליה חלה הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971. בהתאם להוראה זו, פסק בית משפט במשפט אזרחי על פי עדות יחידה של בעל דין, "יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו". דרישת ההנמקה בסעיף 54 לפקודת מקורה בבעיית האמינות המובנית הטמונה בעדותו של בעל הדין, וזאת נוכח האינטרס הכלכלי שיש לו במשפט שהוא צד לו. על כן, קבע המחוקק בסעיף 54 לפקודה, כי עדות בעל דין טעונה סיוע, ובהעדר סיוע - על בית המשפט לנמק מה הניע אותו להסתפק באותה עדות יחידה. דרישת ההנמקה אינה עניין טכני של מה בכך, אלא על בית המשפט לפרט נימוקים משכנעים, שהצדיקו ביסוס הכרעתו על סמך אותה עדות יחידה. כך למשל, אם בית המשפט נתן אמון מלא בגרסת בעל הדין, עשוי נימוק זה להספיק לצורך ביסוס ההכרעה על סמך אותה עדות יחידה. גם כאשר בית המשפט מוצא חיזוק (לאו דווקא במובן הפורמאלי של דרישת החיזוק) לגרסת בעל הדין במסמכים ובראיות שאינם מגיעים לכדי סיוע, עשוי הדבר להוות טעם אשר מצדיק ביסוס ההכרעה על סמך עדותו היחידה של בעל דין. בענייננו, לא זו בלבד שלא מצאתי נימוקים אשר מצדיקים ביסוס ההכרעה על סמך עדותו של התובע, אלא הובאו לפני ראיות וטעמים, אשר מצדיקים דחיית גרסתו. להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי לדחות את גרסתו של התובע. ראשית, התובע לא היה עד מהימן ולא השאיר עליי רושם אמין. די בכך כדי להביא לדחיית גרסתו. התובע מסר גרסה לא נכונה, בלשון המעטה, באשר למפגש שלו עם העדה תריז מחוץ למשחקיה בדרכו הביתה, וזאת נוכח גרסתה שהיא הבחינה בו הולך ללא צליעה. במקום להתמודד עם גרסה זו של תריז שהייתה מקובלת עליי ולתת הסבר להליכה הרגילה שלו נוכח השבר שהתגלה ברגלו, הוא בחר להכחיש את המפגש ואת השיחה שנוהלה. יש בכך כדי לפגוע באופן חמור באמינות גרסתו. זאת ועוד, הגרסה שמסר התובע בתצהירו הייתה חסרה אף לשיטתו. בתצהיר טען התובע, כי בנו הבכור קרא לו מכיוון שבנו הקטן יותר עמד ליפול ואז "קמתי מיד ופניתי לאזור המשחקים". הוא העלים את העובדה שהוכחה בחקירתו הנגדית שהוא לא הלך לכיוון המשחקים בהליכה רגילה אלא רץ במהירות לעבר בנו, עובדה אשר יכולה להסביר את סיבת נפילתו ללא קשר לקיומו של מפגע. התעלמות מעובדה זו בתצהיר ומתן תיאור חלקי אף היא פוגעת באמינות גרסתו באשר לסיבת הנפילה. שנית, כפי שהובא בהרחבה לעיל, תצהיר עדותו הראשית של פאדי כתורה, שראה את התאונה והיה הראשון שעזר לתובע לקום, שאין זו זכר להימצאות מים ולכלוך כסיבה להחלקה, מהווה חיזוק לגרסת הנתבעים ומכרסם באופן ממשי בגרסת התובע. תצהיר זה מהווה טעם נוסף לדחיית גרסתו של התובע והימנעות מביסוס ההכרעה על סמך עדותו היחידה. שלישית, בחקירתו הנגדית טען התובע, כי אשתו, אשתו של פאדי ואנשים רבים אחרים שהוא מכיר ראו את התאונה והיו עדים לגורם הנפילה, קרי המצאות מים ולכלוך על הרצפה. משום מה נמנע התובע מלזמן אותם עדים ולטענתו בא כוחו הסביר לו שדי בעדים פאדי ועיסאם בעניין זה. אכן, בעל דין אינו חייב להזמין את כל העדים שנכחו במקום, ועליו להזמין את העדים החשובים ביותר שיש בהם כדי לתמוך בגרסתו. כפי שהובא לעיל, תצהיר פאדי לא זו בלבד שאינו תומך בגרסת התובע אלא גורע מאמינותו ואילו עיסאם כלל לא ראה את התאונה ועדותו לעניין הימצאות מים ולכלוך נמצא כלא אמינה. הלכה פסוקה היא שהימנעות בעל דין מלזמן עד רלבנטי פועלת לרעתו. על כן, יש להניח כי אילו התובע היה מזמן את אשתו, אשתו של פאדי או אנשים אחרים שהיו עדים לתאונה, עדותם הייתה תומכת בגרסת הנתבעים שהתובע נפל ללא קשר למפגע כלשהו שכביכול היה על הרצפה. סוף דבר התובע לא עמד בנטל להוכיח כי נפילתו נגרמה עקב הימצאות מים ולכלוך על הרצפה ולא הוכיח כי פגיעתו נגרמה עקב התרשלות הנתבעים או מי מהן. בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה בתיק זה. התובע ישלם לנתבעות 1,2 ו-4 ביחד הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל. נפילה