תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 647,732 ₪ התובעת הינה חברה העוסקת במסחר במט"ח (FOREX) בדרך של גיוס לקוחות לחברות בעלות תוכנות למסחר במט"ח. הלקוחות מתקשרים באמצעותה עם חברות בעלות התוכנה. הנתבעת 1 הינה חברה שהנתבע 2 ואישתו הינם בעלי המניות בה, הנתבע 2 בעל 99 מניות מתוך 100 שהוקצו, החברה הוצגה כנציגה או סוכנת של חברת LIMITD GROUP AFIX המאוגדת בניו זילנד (להלן: AFIX"" או "החברה הזרה") ומשרדה בישראל הוא בכתובת הנתבעת 1. החברה הזרה מחזיקה באתר מסחר 770 TRADE ותוכנת METATRADE4 המשמשים כפלטפורמת מסחר מתקדמת במט"ח. התובעת טוענת כי הנתבע 2 פנה אליה כשהוא מציג את עצמו ואת הנתבעת 1 כבעלי חוסן פיננסי איתן וכמייצגים ברוקרים מובילים בארץ ובעולם. לטענת התובעת, הנתבע 2 הציג אותו ואת הנתבעת 1 ככאלה שיכולים לתת ערבויות שלהם להבטחת כספי לקוחות שיופקדו דרכם בשוק המט"ח. במהלך הצגת הנתבעות בפני מנהל התובעת הציג מנהל התובעת את איפיון לקוחותיה של התובעת כאשר מסר, לטענת התובעת, כי חלק ניכר מלקוחותיו הם לקוחות שמייצגים קבוצה של משקיעים ו/או סוחרים וכי ברוב המקרים העסקאות שהם עושים מסתיימים בהפסדים. לטענת התובעת, הנתבע 2 אמר שלקוחות כאלה הוא אוהב. לאחר הצגת הצדדים האחד בפני השני התנהל בין הצדדים מו"מ לגבי הפקדת סכום של 120,000 $ של משקיע בשם ויזנפלד שלטענת התובעת הוצג כמייצג קבוצת משקיעים הפועלים באמצעותו (להלן: "ויזנפלד"). ויזנפלד דרש ערבויות של התובעת ושל הנתבעים להבטחת כספי ההשקעה והרווחים, ככל שיהיו. דרישותיו היו שהנתבעים יתנו ערבות אישית של הנתבעים, חתימת שיק אישי של הנתבעים שישאר פתוח ויופקד בידי בא כוח התובעת ומתן יפוי כח של נתבע 2 למכירת דירתו לטובת התובעת וכל זאת במידה והחברה הזרה לא תמלא התחייבויותיה להחזר הקרן והרווחים, ככל שיהיו. הנתבעים סרבו לתת את הביטחונות הנ"ל ולפיכך ולאחר מו"מ סוכם שכספי ההשקעה של ויזנפלד יישארו אצל התובעת, למעט סכומים שהוגדרו, ונחתם הסכם בין התובעת לבין נתבעת 1 שכותרתו "הסכם תשלום הקרן והרווחים" ההסכם נחתם במשרדי התובעת ביום 28.7.10. (להלן: "הסכם התשלום"). כאמור, בשל ערבותה של התובעת כלפי ויזנפלד ובשל סירובם של הנתבעים לחתום על ערבויות כפי שפורט לעיל התחייבו הנתבעים לשלם לויזנפלד את הקרן והרווחים שיצטברו מהשקעותיו ככל שיהיו כאלה. הנתבעים חתמו על כתב ערבות במועד חתימת הסכם התשלום. ערבותם היתה לשלם לויזנפלד באמצעות התובעת את מלוא הסכומים שהוא יהיה זכאי לקבל מהחברה הזרה כולל קרן ורווחים ככל שיהיו אם החברה הזרה לא תשלם אותם מכל סיבה שהיא. הנתבעים היו אמורים לעשות כן תוך 7 ימים מיום קבלת דרישה בכתב או בע"פ לשלם את סכום ההשקעה ו/או הרווחים. כמו כן התחייבה הנתבעת לבטח את כספי ההשקעה בחברת LAVERATE. במועד הנ"ל נחתם גם הסכם שכ"ט בין התובעת לנתבעת 1. לפי הסכם שכר הטרחה התובעת היתה אמורה לקבל סכום של 24,000 $ מתוך כספי ההשקעה מיד עם פתיחת חשבון של ויזנפלד אצל הנתבעת 1. כמו כן, הוסכם כי אם ויזנפלד יפסיד את כספי ההשקעה תקבל התובעת שכ"ט נוסף של 30,000 $ . ויזנפלד הפקיד 120,000 $ אצל התובעת מתוכם העבירה התובעת לנתבעת 25,000 $ ובנוסף שילמה הנתבעת לתובעת את שכר טרחתה בסך 24,000 $ כך שנותר סכום של 71,000 $ בידי התובעת והם היו חלק מכספי הקרן שהשקיע ויזנפלד. ביום 28.7.10 ויזנפלד חתם, לטענת התובעת, על מסמכי פתיחת החשבון אצל החברה הזרה וביום 29.7.10 ביצע ויזנפלד 2 עסקאות רכש יורו כנגד דולר. ביום 2.8.10 סגר ויזנפלד את 2 העסקאות באופן שהייה לו רווח של 122,041.22 $ ביום 2.8.10 ביצע ויזנפלד 2 עסקאות נוספות של מכר ליש"ט כנגד דולר. ביום 3.8.10 ביקש ויזנפלד למשוך את הרווחים שהצטברו והוא פנה באמצעות מנהל התובעת והעביר טופס למשיכת הכספים. מנהל הנתבעת הבהיר למנהל התובעת כי למרות שהוא מסכים שהכספים מגיעים לויזנפלד, אין לו ולנתבעת יכולת לתת אותם לכן הוא הציע שויזנפלד יכנס כשותף בשיעור של 10% - 5% אצל נתבעת 1. דרישה זו נדחתה. באותה שיחה התברר לתובעת כי הנתבעת הפרה גם את התחייבותה לבטח את כספי ההשקעה. לאחר שנחסמה בפני ויזנפלד האפשרות להמשיך ולסחור דרך החשבון שלו פנתה התובעת בכתב בדרישה שהנתבעים יקיימו התחייבויותיהם. הנתבעים דחו את הדרישה תוך שהם מעלים טענות לפיהן התובעת הטעתה אותם בעסקה וכן טענות על כשרות העסקה. התובעת תובעת איפוא מהנתבעים את סכום הקרן שהעבירה אליה 25,000 $ שהועברו בפועל + 24,000 $ ששולמו כשכ"ט התובעת ובסך הכל 49,000 $ וכן את הרווחים בסך 122,041 $ . הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן בה טענו כי יש לדחות או למחוק את התביעה מהנימוקים הבאים: 1. על מנת שתקום חובת תשלום על הנתבעים שהם ערבים להחזר הכספים לויזנפלד, צריך שקודם כל יוכח שהחברה הזרה (AFIX) לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי ויזנפלד. משלא הוכחה עובדה זו לא ניתן לתבוע מהערבים להחזיר את החוב. 2. על מנת שתקום חובת החזר על הנתבעים כערבים, התובעת היתה צריכה להראות בכתב התביעה שהיא החזירה את הכספים לויזנפלד, דבר זה אף הוא לא הוכח או נטען בכתב התביעה. 3. קיימת תניית שיפוט זר המשתרעת על כל ההסכמים שבין הצדדים. 4. מדובר בכספים של עבריינים שהושגו בדרכים לא כשרות ומטרת השקעתם היא אמצעי להלבנת הון. 5. על פי ההסכם שבין הצדדים ובין ויזנפלד ל- AFIX אסור שיהיה בעל ענין אחר בחשבון מלבד הלקוח - ויזנפלד- בעוד שהתברר שויזנפלד הוא רק איש קש שמייצג קבוצות משקיעים והוא עצמו אינו הנהנה בחשבון והכסף שהושקע אינו שלו. 6. התביעה לא ראויה להיות נדונה בסדר דין מקוצר. כב' הרשם פוני קיבל את בקשת הרשות להתגונן מבלי לקבוע בה דיון והתיק הועבר לטיפולי. טענת חוסר הסמכות נדחתה על ידי ונשמעו ראיות. לאחר שמיעת הראיות ומבלי שיש צורך לבחון אותם לעומקם באתי למסקנה כי בשלב זה יש לדחות את התביעה ואולם אין בדחיה זו כדי למנוע מהתובעת להגיש מחדש את התביעה אם ולאחר שיתברר ש- AFIX אכן חייבת היתה לשלם לויזנפלד את הסכומים הנתבעים ואבאר את דברי: אין ספק שהנתבעים נתבעים בתביעה זו כערבים. ערבותם ככל ערבות (למעט בנקאות אוטונומית בלתי חוזרת) שמשמעותה היא התחייבות של אדם (הערב, ובנדון דנן הנתבעים) לקיים את חיובו של אדם אחר (החייב, בנדון דנן AFIX) כלפי אדם שלישי (הזוכה, בנדון דנן ויזנפלד או התובעת). אין ספק שהערבות קשורה קשר ישיר ומיידי עם החיוב של AFIX כלפי ויזנפלד ואין ספק שהתובעת רשאית לתבוע לפי הערבות רק לאחר שתוכיח שהיא עצמה פרעה את החוב הנטען כלפי ויזנפלד. בנדון דנן, לא הוגשה כל תביעה ולא נקבע בשום מקום ש- AFIX הפרה את התחייבויותיה להחזר קרן החוב או הרווחים לויזנפלד . בהליך זה עצמו הועלו טענות שונות על ידי הנתבעים ולפיהם אין לקבוע ש- AFIX חייבת כספים כלשהם לויזנפלד. כמובן שהליך זה אינו ההליך המתאים לבירור שאלות אילו שכן לגבי היחסים שבין AFIX לויזנפלד קיימת בהסכם פתיחת החשבון תניית שיפוט הקובעת הן את הדין שיחול - הדין האנגלי, ואת מקום השיפוט - אנגליה. היינו, תביעת התובעת הוגשה עוד קודם שהתברר שאכן היתה הפרה של התחייבויותיה של AFIX . כאמור, ערבותם של הנתבעים יכולה לחול רק לאחר שיתברר ש- AFIX לא קיימה את התחייבויותיה כלפי ויזנפלד שכן אם יתקבלו טענותיה של AFIX , שחלקם או כולם הועלו על ידי הנתבעים בהליך זה, יתברר שאין כלל חוב שעליו חלה ערבותם של הנתבעים. מדובר איפוא בתביעה מוקדמת שהוגשה עוד לפני שהתברר קיומו של חוב שעליו חלה ערבותם של הנתבעים, ומשכך יש לדחותה, בשלב זה ועד שלא יתברר שאכן קיים חוב שעליו חלה הערבות. למעלה מהצורך אעיר כי בתביעה עצמה התובעת לא ציינה כלל שהיא שילמה לויזנפלד או למי מטעמו סכומי כסף כלשהם. אמנם בתצהיר עדות הראשית טען מנהלה מר מלכה שמלוא הסכומים הועבר לויזנפלד או לקבוצתו על ידי התובעת ומנהלה עוד לפני הגשת התביעה. ואולם לא הובאו לעדות כל הגורמים הרלבנטיים להוכחת עובדות אלה כאשר לכך מצטרפת העובדה שבכתב התביעה לא הוזכרו כלל אותם כספים שהוחזרו. ואולם, כאמור, התביעה נדחית, בשלב זה, בשל כך שהחוב נשוא הערבות לא הוכח ולא נקבע לפיכך אין צורך בשלב זה להיכנס אף לא לעוביה של סוגיה זו. התוצאה היא איפוא שבשלב זה התביעה נדחית ואולם, כאמור, אין בדחיה זו כדי למנוע הגשת תביעה נוספת אם ולאחר שיקבע על ידי הערכאה המתאימה ש- AFIX אכן הפרה את התחייבויותיה כלפי ויזנפלד. כמובן שבתביעה חדשה שכזו, אם וככל שתוגש, תצטרך התובעת גם להוכיח שהיא פרעה את ההתחייבויות כלפי ויזנפלד. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. העיקולים הזמניים מבוטלים. סדר דין מקוצרחוב