התובע, הוא מדריך תיירות, המתמחה במתן שירותי תיירות למרוקו, ומנהל ובעל עסק בשם "מרוק טורס" (להלן: "העסק") העוסק במתן שירותים לנוסעים למרוקו, הן ללקוחות פרטיים והן למשרדי נסיעות. בין היתר התמחה העסק, בהגשת בקשות לקבלת אשרות ממרוקו . הנתבעת, עוסקת במתן שירותי עזר לסוכני נסיעות. התובע, כך לדבריו, עסק בעבר בהנפקת אשרות כניסה למרוקו, לכ-500 סוכני נסיעות ברחבי ישראל. במהלך חודש פברואר 2006 חתמו התובע והנתבעת על הסכם אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם"), ובו סוכם כי התובע יפסיק את כל קשריו ועסקיו במישרין עם סוכני ומשרדי הנסיעות במתן אשרות למרוקו, ויבצע שירותים אלו רק בעבור סוכנים שיפנו ויעבירו בקשותיהם באמצעות הנתבעת. בהסכם נקבע כי בעבור הנפקת אשרה לנוסע בודד, תשלם הנתבעת סך של 65$ +מע"מ, ובעבור נוסע בקבוצה מאורגנת, סך של 50$ +מע"מ . התשלומים כולם, כך נקבע בהסכם, ישולמו ע"י הנתבעת פעם בחודש, ע"פ התחשבנות שתעשה. עוד נקבע בהסכם, כי כל צד זכאי להפסיק את ההסכם בהודעה של 3 חודשים מראש. התובע טוען כי הנתבעת הפסיקה ההתקשרות עמו בהפתעה ומבלי שניתנה הודעה מוקדמת על כוונתה לעשות כן, ומכאן קמה תביעתו, בסך של 150,000 ₪, אשר הוגשה ביום 19.10.10. טענות התביעה: לדברי התובע, מיד עם החתימה על ההסכם, הוא הפסיק את קשריו עם משרדים וסוכנויות נסיעות אחרים, ופעל למתן אשרות אך ורק באמצעות הנתבעת. הצדדים קיימו ההסכם, כך לדברי התובע, למעלה מ-3 שנים, והנתבעת שילמה לתובע בגין שירותיו על פי ההסכם, כנגד חשבוניות שהוציא התובע, אחת לחודש. התובע טוען, כי הסכום החודשי הממוצע של החשבוניות עמד על סך של 3,750$ לחודש. לטענת התובע, במהלך חודש אוגוסט 2009 או בסמוך לכך, חדלה הנתבעת ללא הודעה מוקדמת, להעביר לתובע בקשות להנפקת אשרות, ולמרות פניות אחדות של התובע לנתבעת לבירור סיבת ההפסקה, הוא לא נענה. בדיעבד התברר לו לדבריו, כי הנתבעת העבירה את כל נושא הנפקת האשרות לצד שלישי אחר, אתו הייתה קשורה בקשרים עסקיים, וזאת ללא מתן כל הודעה מוקדמת לתובע, כמתחייב מההסכם. כן טוען התובע, כי ההפרה הייתה חד צדדית, וכי התנהלותה של הנתבעת הייתה נגועה בחוסר תום לב ושלא בדרך המקובלת. התובע סבור כי הנתבעת נהגה בעורמה, בכך שביססה את הנוהל של הפקת אשרות רק באמצעותה, ולמעשה ניתקה את התובע מקהל סוכני הנסיעות. לטענת התובע, עקב התנהלות הנתבעת שתוארה לעיל, נגרמו לו הנזקים הבאים: הפסד הכנסה בתקופה שבה הופסקה הנפקת האשרות ועד שהתברר לו כי הנתבעת העבירה ההנפקה לצד ג' (ספטמבר 2009 - ינואר 2010) - לפי ממוצע של 3,750$ + מע"מ לחודש- 18,750 $+מע"מ. הפסד הכנסה, פגיעה במוניטין ושם טוב עקב העברת הנפקת האשרות לצד ג', ניתוקו של התובע, ואבדן קשרים עם כ- 500 סוכני נסיעות, והסתרת מהלכי הנתבעת בהתקשרות עם צד ג'- 45,000$. בסה"כ טוען התובע לנזקים בסך כולל של 150,000₪, אך משיקולי אגרה העמיד תביעתו על סך של 120,000 ₪. התובע טוען כי פניות חוזרות ונישנות לנתבעת בדרישה לפיצוי על נזקיו, לא נענו. כן טוען התובע כי פניה טלפונית למנהל הנתבעת נענתה בתשובה "המכתבים לא ראויים למענה". טענות הנתבעת: הנתבעת מאשרת את חתימת ההסכם במהלך חודש מרץ 2006. כן מאשרת הנתבעת, כי על פי ההסכם היה על התובע לספק לנתבעת באופן בלעדי שירות הנפקת אשרות למרוקו, כאשר הנתבעת, מצידה, העמידה את השירות לרשות סוכנויות הנסיעות הפועלות בשיתוף פעולה עמה. הנתבעת מאשרת כי עד לחודש אוגוסט 2009, התבצע ההסכם כסדרו, והיא שילמה לתובע בגין שירותיו כנגד חשבוניות שהוציא. הנתבעת מכחישה את טענת התובע בדבר אי מתן הודעה על סיום ההתקשרות עימו, וטוענת כי, בסמוך לחודש יוני 2009 הודיע מנהלה, מר פתאל, לתובע, על סיום ההסכם, בהתאם לנוהל שהוסדר בסעיף 10 להסכם. הנתבעת מוסיפה כי התובע הוא שהפר האת ההסכם בניגוד לסעיפים 1,3 בו, בכך שבמהלך תקופת קיום ההסכם, בכך שהנפיק אשרות לבודדים ולקבוצות, שלא באמצעות הנתבעת. לטענת הנתבעת, במהלך חודש אוגוסט 2009, או בסמוך לכך, התמזג עסקו של התובע עם חב' תיירות "ימבטבע", שהינה מתחרה של הנתבעת ומספקת גם היא אשרות למרוקו, מבלי שהתובע נתן על כך הודעה לנתבעת. לטענת הנתבעת, מדובר בהפרה יסודית של ההסכם, המקנה לה זכות לביטול ההסכם, על כל המשתמע מכך. עוד טוענת הנתבעת, שהסכום הנתבע הוא מופרך וחסר כל בסיס, וכי מדובר בניסיון חסר תום לב מצד התובע, לחלץ ממנה כספים, תוך שהוא מניח כי הינה גוף לחיץ ובעלת "כיס עמוק". הנתבעת טוענת כי במשך כל תקופת ההתקשרות, וגם בסיומה, נהגה בהתאם להוראות ההסכם, ובתום לב והגינות כלפי התובע. עוד טוענת הנתבעת, כי אף אם תתקבל טענת התובע בנוגע לסכום הממוצע המופיע בסעיף 10 לכתב התביעה, הרי שסכום זה משקף תמורה לתובע בגין עבודה בפועל שביצע, ומכיוון שיש להניח שלתובע היו הוצאות בגין הנפקת האשרות, הסכום הנדרש אינו יכול להעיד על הנזק. דיון והכרעה: השאלות המצריכות הכרעה הינן: האם הופר ההסכם, ואם כן ע"י מי מהצדדים? במידה והייתה הפרה - גובה הפיצוי המגיע לתובע. אדון בשאלות אחת לאחת. הפרת החוזה : התובע טוען כי הנתבעת הפרה בהפרה יסודית, את הוראות סע' 10 להסכם, הקובעות הודעה מראש של שלושה חודשים טרם הפסקת ההתקשרות לגרסתו של התובע, נודע לו בדיעבד כי ההתקשרות הופסקה, במהלך חודש אוגוסט 2009, כאשר הבחין שאינו מקבל כל בקשות לאשרות, ומשכך לא נוצרו לו כל הכנסות . מנגד, הנתבעת טוענת כי התובע הוא זה שהפר את ההסכם, כאשר איחד את עסקו עם עסק אחר, שעסק אף הוא בהנפקת אשרות למרוקו (ראו סעיפים 4-5 לסיכומי הנתבעת) . התובע טוען כי איחוד עסקו עם חב' "ימבטבע" נגע אך ורק להוצאת טיולים, הדרכות וכד' ולא להנפקת אשרות למרוקו (ראו עדות התובע עמ' 11 שורות 3-5 לפרוטוקול הדיון מיום 24.12.12). הנתבעת מכחישה טענה זו של התובע, וכראיה, מפנה לנספחים 7-10 לתצהירה, פרסומים מהם ניתן ללמוד כי האיחוד בין שני בתי העסק, הינו מוחלט. כך לדוגמא באחד הפרסומים נכתב כי עקב האיחוד, יוזלו מחירי האשרות בכ-50%. גרסת הנתבעת אוששה גם באמצעות עדותה של הגב' נורית מיכה, אשר קודם לעבודתה אצל הנתבעת, עבדה במשרד המתחרה בנתבעת, ואשר עסק בין היתר בהנפקת אשרות. מחומר הראיות אשר הובא בפני, אני מסיקה כי אכן היה איחוד מלא בין עסקו של התובע לבין חב' "ימבטבע", ובכלל זה - גם לעניין הנפקת אשרות למרוקו. באשר למועד האיחוד, התובע טוען כי הוא התרחש באוגוסט 2009, וכך עולה מהפרסומים שצורפו ע"י הנתבעת, התומכים בטענה זו: נספח 7- פרסום אינטרנט של חב' "ימבטבע" מתאריך לא ברור, בו נכתב בין היתר: "בשנת 2010 חב' מרוק טורס התמגזה עם מחלקת מרוקו של "ימבטבע". נספח 8- פרסום כתבה של סיגל בוקשטיין באתר חב' News 1"" מתאריך 9.9.2009, בה נכתב בין היתר כי לאחרונה היה איחוד בין החברות מרוק טורס וימבטבע. כמו כן, נרשם כי אחת התוצאות תהיה בהורדת מחירי האשרות. נספח 9- פרסום כתבה בכלכליסט מיום 6.10.09, בה נכתב, בין היתר: "ימבטבע פתחה סניף נסיעות ישראלי ראשון במרוקו, זאת , לאחר השלמת המיזוג בינה לבין חברת מרוק טורס". נספח 10- פרסום באתר passport news מתאריך 25.10.09 שבו נכתב בין היתר: "כזכור, לאחרונה השיקה חברת "ימבטבע" את מחלקת מרוקו המורחבת, בעקבות מיזוגה עם חברת התיירות "מרוק-טורס"........" פרסומים אלו, תומכים בטענת התובע כי המיזוג עם "ימבטבע" ארע בסמוך לחודש אוגוסט 2009. לעומת זאת, מעדותה של גב' מיכה אני למדה כי התובע עסק בניפוק אשרות למרוקו למשרדים אחרים, עוד בתקופת ההסכם עם הנתבעת, ובניגוד לאמור בפרסומים. מסקנתי היא, כי על אף שהאיחוד הפורמלי עם "ימבטבע" התרחש בסמוך לחודש אוגוסט 2009, הרי שהתובע עסק עוד קודם לכן בהנפקת אשרות למרוקו, במסגרת עבודתו עם חב' "ימבטבע", בניגוד להוראות ההסכם עם הנתבעת. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת אכן זכאית הייתה לבטל ההסכם, עקב התנהלות התובע, אולם על הביטול היה להתבצע בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, ובהתאם להוראות סעיף 10 להסכם. הנתבעת לא תמכה טענותיה בדבר מתן הודעה מראש בראיה ממשית כלשהי, כגון העתק מכתב שנשלח לתובע ומכאן, שההסכם לא בוטל כדין. לאור כל האמור, אני קובעת כי אמנם ההסכם הופר בהפרה יסודית ע"י התובע, אולם כל עוד לא בוטל עפ"י הוראותיו, הוא נותר בתוקף. משכך - הופר ההסכם אף על ידי הנתבעת, אשר לא ביטלה אותו כדין, טרם הפסיקה ההתקשרות עם התובע. גובה הנזק : התובע טוען כי הסכום הממוצע של ההזמנות לחודש, עמד על 3750$ בתוספת מע"מ. בסיכומי התובע הועמד הסכום הנדרש, הפעם בש"ח ע"ס 12,247 ₪ לחודש, ובתוספת מע"מ- 14,329 ₪ לחודש. כתימוכין לתביעתו, צירף התובע העתקי חשבונות שהוציא העסק. ברם, מחישוב שערכתי עולה כי הממוצע החודשי, עבור 35 חודשים, עומד על סך 13,358.51₪, כולל מע"מ. אמנם, ההסכם נכרת בסוף חודש מרץ 2006, אך לתקופה שבין מרץ 2006 לדצמבר 2006 לא צרף התובע כל חשבוניות להוכחת הכנסותיו, ולכן הממוצע שהוצג לעיל אינו משקף את כל התקופה בה נתן התובע שירותים לנתבעת. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי הסכום הנ"ל אינו ריאלי, וכי הכנסות התובע היו פחותות בהרבה. לטענתה, עמד הסכום הממוצע על סך של 12,875 ₪ בלבד. להוכחת סכום זה צורף דו"ח בקרת חשבוניות (נספח 4 לתצהיר הנתבעת), ולפיו, סך ההכנסות לתקופת החוזה היתה 476,405.00 ₪, והממוצע החודשי ממועד תחילת המימוש של החוזה (37 חודשים) עומד, כאמור, על סך 12,875.00 ₪. אני מקבלת את גרסת הנתבעת בסוגיה זו. משכך גובה הפיצוי שייפסק, ייפסק לפי ממוצע של 12,875 ₪ לחודש, לתקופה של 3 חודשים שהיה על הנתבעת לתת לתובע הודעה מראש, ובסה"כ - 38,625 ₪. עוד תובע התובע פיצוי בגין פגיעה במוניטין. ברם, תביעה זו לא נתמכה בראיות ממשיות. בת.א. (מחוזי ת"א) 3057/00 נתנאל דרמן חברה לעבודות בניין אזרחיות בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון-מדינת ישראל , כתבה השופטת ד"ר דרורה פלפל: "...נקודת המוצא לדיון בראש נזק זה היא כי על הטוען לפגיעה במוניטין רובץ נטל ההוכחה ומשכך על התובעת לתמוך זאת בממצאים ובהערכת מומחה תוך כימות הנזק במקרה האמור. אין חולק, כי הערכת גובה הפגיעה במוניטין אינה פשוטה כלל ועיקר, אולם היא חיונית לעצם קביעת שיעור הנזק. עמדה על כך השופטת בייניש בע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה - נתניה (פ"ד נ"ג (3), 433): "יהא אשר יהא מובנו של המושג 'מוניטין', אשר עליו נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי הוא 'קשה להגדרה מדויקת וממצה' הרי ברור שכאשר מדובר בפגיעה במוניטין הכוונה היא לנזק ממוני, הגם שקשה הוא לכימות (רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א' את י' אליהו בע"מ ואח'; ע"א 442/85 משה זוהר ושות' ואח' נ' מעבדות טריבונל (ישראל) בע"מ ואח' )" (ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי[8], בעמ' 258).". כאמור, התובע לא הביא ראיות כלשהן או חוות דעת מומחה להוכחת טענת פגיעה במוניטין. פגיעה במוניטין אינה תביעה של מה בכך. זוהי תביעה לכל דבר, ויש להוכיחה בראיות. על כן - תביעה זו נדחית. סיכום: מן המקובץ עולה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. הנתבעת תפצה את התובעת בתשלום עבור שלושת החודשים של הודעה מראש, אשר לא ניתנה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 38,625 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כן תשפה הנתבעת את התובע בסכומי האגרה ששולמו, אגרות משפט א' וב' - כל אחת מהן כערכה במועד תשלומה, דהיינו צמוד למדד ונושא ריבית כחוק. הנתבעת תשא בשכ"ט ב"כ התובע, בסך 10,000 ₪, כולל מע"מ, בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסה"ד. פסיקתא מתאימה תוגש לחתימתי. חוזהנופשאשרה (ויזה)מסמכיםסוכני נסיעות (תביעות)משרד הפניםאשרת כניסה