לאחר בדיקה וצילום רנטגן נמצא כי התובעת סובלת משבר ראש mt2 בכף רגל ימין 2. לטענת התובעת הנפילה ארעה ברח' מונטיפיורי בתל-אביב כשלכתב התביעה ולתצהירה צורפו תמונות של המפגע, לשיטתה, אשר גרם לנפילה. בעת התאונה היתה התובעת בת 57 שנים עתה הינה בת 62 שנים. 3. המחלוקת נטושה הן בסוגית החבות והן בסוגית הנזק. ב. החבות 4. העירייה הינה מחזיקה במקרקעין ומשכך חבה חובת זהירות כלפי המשתמשים במקרקעין. במקרה דנן המפגע הנטען נמצא על חלק מן המדרכה. 5. עיון בתמונות מעלה כי המדרכה הייתה ככל הנראה בתהליך של שיפוץ, תיקון או החלפה וכי רצועת האספלט הייתה מגורדת ומחורצת. 6. גדר אחריות של מחזיק במקרקעין, לרבות רשות מקומית, לתחזק את השטחים ולתקנם . כן ראה ע"א 2004/92 עיריית קריית אונו נ' שחם ( 30.3.95) וכן ע"א הדר חברה לביטוח בע"מ נ' לאה משולם תשסב (2) 97 (30.12.02) "כאשר קיים מכשול מהותי כגון בור במדרכה או הבדלי גובה פתאומיים הנובעים מסדק שעין אדם לא יכולה להבחין בהם מראש,אלו הם סיכונים שאינם בגודל הרגיל והמקובל אותם יכול וחייב אדם לצפות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במקום בלתי מואר. במקרה שכזה תהא העירייה נושאת באחריות משפטית לכך שלא יהיו מהמורות, בורות וסדקים מהותיים כגון זה שבפנינו שיביאו לכך שאדם יכשל בהליכתו ויפגע". עוד נקבע בפסיקה כי מדרכות אינן שטח סטרילי במישור חלק ושפועים קטנים בגובה אינם מקימים חבות של המחזיק. כבר נאמר בפסיקה, ראה למשל ע"א 4344/97 כהן ג'ני נ' עיריית רמת גן ( 21.1.98) כי "רחובות ומדרכות עיר אינם "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים כאלו או אחרים. עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית הנובעת מכך שכפי שהועד בבית משפט קמא, מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש על-ידי עשרות אלפי אנשים, זאת בנוסף לעגלות, משאות, כלי רכב וכל כיוצא באלו. "מצרך המוני" כזה נועד להקל על מעבר אנשים, סחורות וכלי רכב ממקום למקום, ולא להיות מודל גיאומטרי שיש בו יושר מתמטי של פני מפלס. "גלים" שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם ברחובות או מדרכות מרוצפות (כפי שהיה המקרה בענין קא עסקינן) הם פועל יוצא של עצם השימוש ההמוני בדרכים שמדובר בהם, בצרוף לארועי טבע, של הבדלי טמפרטורות, של לחות, גשם, יובש וכל כיוצא בזה. כל אלו הם מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה. אין חולק שעירייה חייבת לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה ואחזקתה, ואולם לא כל סטיה "מיושר מתמטי" של מפלסי דרכים הוא מפגע. ציבור המשתמשים ער ויודע ש"יושר" כזה אינו קיים ואינו יכול להיות קיים במציאות, והוא נדרש למינימום ההכרחי של זהירות, לבל יינזק מ"אי-יושר" של מה בכך". 7. הפכתי והפכתי בתמונות ולא מצאתי "בור" כהגדרת התובעת. עסקינן בשקערורית שמידותיה, שלא נמדדו, לפחות עפ"י חוש הראיה ומן התמונות שצולמו, מן הזווית שצולמו, קטנות עד כדי הפיכת המקרה לגבולי. 8. עם זאת ברי כי השקערורית או המפגע עשויים לגרום לנפילה ומכאן גם לחבלה ולכן אני קובע כי השקערורית היוותה מפגע שעל הנתבעת היה לתקנו. 9. לנוכח גודלה של העיר לא יכלה הנתבעת לאתר כל מפגע ולתקנו לאלתר. עד הנתבעת, מר אייל חכים, הצהיר בדבר המאמצים שעושה הנתבעת על מנת לאתר ולתקן מפגעים אלא שדו"ח הסיירים לא צורף ולא נתונים אחרים על סיורים ברח' בו נמצא המפגע. 10. זאת ועוד. הגם וצורף דו"ח תיקונים, לא נקוב בו מועד או עצם תיקון המפגע. 11. לא זו אף זו, היות ונראה כי המדרכה היתה בהליך של תיקון הרי שעל עובדי הנתבעת או מי מטעמה היה להיות ערים למפגע שככל הנראה יצרו בעצמם או לכל הפחות עסקו בעבודות בסמוך לו. התרשמתי לחיוב מעדותן של התובעת ואחייניתה. אמנם קיים פער זמנים מסוים ובלתי מוסבר בתיאורן את שעת המקרה והפינוי למוקד אל מול מכתב השחרור מהמוקד הרפואי אך איני סבור כי בשל כך יש להטיל בעדויות דופי שכן ייתכן כי נפלה טעות בהערכתן את הזמנים נוכח הזמן שחלף. מן העדויות שוכנעתי כי המקרה אירע ובמקום הנטען ע"י התובעת. ג. אשם תורם 12. אין אדם חייב להלך כשראשו נטוע באדמה ומבטו באופן תמידי כלפי הרצפה. פעילות כזאת לא הייתה מביאה אותו למחוז חפצו ולא מאפשרת לאנשים לחוות את סביבתם. ברם, על הולך הרגל להעניק תשומת לב למקום לכתו. לא ניתן בקיצוניות גמורה להביט אל על בלבד או הצידה מבלי להישיר מבט ולהסתכל על נתיב ההליכה. 13. העובדה שהתובעת ואחיינתה צפו בחלונות הראווה אינה מקימה כשלעצמה אשם תורם של התובעת. 14. אף על פי כן סבורני כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 10% שכן מצב המדרכה המעיד על עבודות כלשהן היה אמור למשוך תשומת לבה במידה יתרה מן המקובל ואילו הייתה מעניקה תשומת הלב הראויה יתכן כי הייתה מבחינה במפגע. ד. הנכות הרפואית 15. מומחה רפואי מטעם התובעת בתחום האורתופדי, ד"ר אלי שטיינברג קבע כי התובעת סובלת מ-10% נכות. המומחה הרפואי מטעם הנתבעת, פרופסור נרובאי העניק לתובעת 2% נכות צמיתה. בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו, ד"ר צבי כהן, אשר קבע כי לתובעת 10% נכות רפואית. הצדדים הסכימו להגשת חוות דעת מבלי לחקור את עורכיהן. במקרה דנן, המומחה הרפואי לא נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר. המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל ( 9.7.08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה היתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". לפיכך היות וחזקה על מומחה ביהמ"ש שהינו אובייקטיבי ונטול אינטרסים, אני מאמץ את חוות דעתו. ה. הנכות התפקודית 16. לפני התאונה סבלה התובעת מבעיות ברכיים, מכאבי גב תחתון, עמ"ש, בעיות בכף הרגל, בעיות בכלי הדם, בעיות בעליה וירידה במדרגות. (פרוטוקול הדיון מיום 6.11.13 עמ' 6 ש' 26-33, עמ' 7-8 ש' 1-15, ש' 29-30). אחרי התאונה ולאחר תקופת אי הכושר שבה התובעת לעבודתה באותו היקף ולאחר זמן מה ולתקופה של חמישה חודשים אף הגדילה את היקף עבודתה. בהתחשב בכלל הנתונים, אני קובע כי התובעת סובלת מנכות תפקודית בשיעור של 5%. ו. הנזק 19. הפסד השתכרות לעבר עבור חודש אי כושר 4085 ₪ + הפרשי הצמדה= 4717 ₪ 20. הפסד השתכרות לעתיד לא הוכח כי אלמלא התאונה הייתה התובעת עובדת בהיקף נרחב מעבודתה בפועל. עובר לתאונה לא עבדה התובעת בהיקף נרחב משום ש: "לא הייתה עבודה" (ראה עדותה בח"נ בעמ' 11 ש' 9-4 לפרוטוקול הדיון מיום 6.11.13). יתכן כי העדר עבודה נוספת ומתאימה לכישוריה היה גם לאחר התאונה. לא ברור גם אם הפסיקה את העבודה הנוספת בעקבות כאביה מן התאונה או שמא לא היה צורך עוד בעבודתה (הנוספת). לפיכך שכרה הקובע הינו השכר שהרוויחה בפועל קרי .2388 ₪. משוערך להיום 2455 ₪ לאחר התאונה לא הייתה הפחתה בשכרה ולכן אחשב את הפסדיה כמחצית אקטוארית של 5% נכות. 2455 שכר X 5% X מקדם היוון עד גיל 67= 5,870 ₪. מחצית: 2935 ובמעוגל 3000 ₪ . (עפ"י תוכנת המשערכת) 21. הפסד פנסיה 10% X הפסד לעבר + הפסד לעתיד = 10% X (3000+4717)= 771 ₪. 22. עזרת הזולת לנוכח מהות הפגיעה אין ספק כי התובעת נזקקה לעזרה בפעולות בסיסיות. עזרה של בן משפחה מוכרת בפסקה "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ' 792). הלכה היא כי פיצויים בשל עזרה יפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש, וכאשר מדובר בפיצוי של עזרת הזולת פסק ביהמ"ש זה מכבר כי: "מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ע"א 619/86 שחר זר מתכות בע"מ נ' שלום אטדגי תק-על 90(30) 551, 553 29.10.90). בשים לב לכך לסוג הפגיעה אני פוסק לעבר פיצוי בסך 5000 ₪, ובאשר לעתיד סך של 5000 ₪. 23. הוצאות רפואיות עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו." מומחה בית המשפט לא קבע כי בשל התאונה נזקקה התובעת להחלפת מדרסים ונעליים. לכן ובשל מגבלותיה, עובר לתאונה, במיוחד, ברגליים, איני מוצא לנכון לפסוק לתובעת פיצוי. בגין הוצאות רפואיות כלליות שונות אפסוק סך של 1,000 ₪. 24. הוצאות נסיעה - 1,500 ₪. 25. כאב וסבל בהתחשב במהות הפגיעה, באחוזי הנכות ובכלל הנתונים הריני פוסק סך של 28,500 ₪ 26. סוף דבר התובעת נפגעה כתוצאה מנפילה עקב התקלות במפגע שבאחריות הנתבעת. יש לייחס לתובעת 10% אשם תורם. נזקיה של התובעת מסתכמים ב.44,539 ₪. (כל הנזקים בהפחתה של 10%). בנוסף הנתבעות תשלמנה את שכ"ט מומחה התובעת המשוערך להיום בסך 5998 ₪ ואת מחצית שכ"ט מומחה בית המשפט בו נשאה התובעת בסך משוערך להיום של 2450 ₪ 27. אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 52,987 ₪ 28. הנתבעות יישאו בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% + מע"מ. 29. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעות יקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. רגלייםשבר