לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל המשיכו הצדדים בהתקשרות בינהם ובמסגרת זו נוכו על ידי התובעת שיקים של הנתבע, או מי מטעמו, כאשר מתוך סכומי העסקאות קוזזו על ידי התובעת, סכומים כדלקמן: א. בגין עסקה מיום 15/11/09 במסגרתה נוכו שלושה שיקים - בסך כולל של 368,033 ₪ - קוזז סך 106,550 ₪ לטובת סילוק חוב הנתבע והשיקים אשר נוכו כובדו. ב. בגין עסקה מיום 29/11/09 נוכו שלושה שיקים, בסך כולל של 463,242 ₪ , קוזז בסך 35,000 ₪ לטובת סילוק חוב הנתבע והשיקים כובדו. ג. בגין עסקה מיום 3/12/09 במסגרתה נוכו שלושה שיקים, בסך כולל של 441,575 ₪, קוזז סך 30,000 ₪ לטובת סילוק חוב הנתבע והשיקים כובדו. ד. בגין עסקה מיום 15/12/09 - במסגרתה נוכו שיקים בסך כולל של 317,250 ₪ בין התובעת לבין מר אנגלסטר אייל - נוכה לטובת סילוק חוב הנתבע סך של 25,000 ₪ . ה. בגין עסקה מיום 22/2/10 במסגרתה נוכו שני שיקים, בסך כולל של 295,021 ₪ קוזז סך של 20,000 ₪ לטובת סילוק חוב הנתבע והשיקים כובדו. ו. בגין עסקה מיום 13/5/10 במסגרתה נוכה שיק בסך 98,780 ₪ קוזז סך 10,000 ₪ לטובת סילוק חוב הנתבע והשיק כובד. בסך הכל אין חולק כי יש לקזז מסכום החוב בגין השיקים נשוא התביעה סך של 226,550 ₪ וזאת, באופן שהסכומים האמורים יקוזזו מתיק ההוצאה לפועל בהתאם למועד בו קוזזו לנתבע כמפורט לעיל. אין חולק כי הנתבע הינו בעלים של חברת טארק פארם בע"מ (להלן:"חברת טארק פארם"). טענות הצדדים - לטענת התובעת, חברת טארק פארם, ניכתה את השיקים נשוא התביעה ובתמורה קיבלה, במסגרת עסקת הניכיון, סך 436,905 ₪ , אשר בצירוף סך 54,515 ₪ עמלה ודמי גבייה בסך 100 ₪ - מהווים את סכום השיקים הכולל. לטענת התובעת, הואיל ונתבע הינו מנהל חברת טארק פארם, הוא חתם על כתב ערבות מיום 17/5/09 לכלל חובותיה של חברת טארק פארם וכן, חתם כערב אישית לשיקים האמורים. לטענת התובעת אין ולא היה לה כל קשר עם חברת יבולי התבור והקשר היחיד עם חברה זו הינו קבלת שיקים מחברה זו, במסגרת עסקת הניכיון, אשר בוצעה על ידי חברת טארק פארם. לאור האמור, הרי שהתובעת מכחישה מכל וכל הטענה ולפיה השיקים האמורים נמסרו לה במסגרת עסקת הלוואה חוץ בנקאית אשר הלווה בה הינה חברת יבולי התבור ואילו הנתבע הינו ערב לה בלבד ולטענתה, כאמור, העסקה הינה עסקת ניכיון שיקים של חברת יבולי התבור על ידי חברת טארק פארם - עסקה לה ערב, בערבות שטרית, הנתבע. התובעת מוסיפה וטוענת כי משחוללו השיקים מפאת העדר כיסוי, משך הנתבע, לפקודת התובעת, שלושה שיקים של חברת טארק פארם בסך כולל של 491,520 ₪ ואולם, גם אלו חוללו מפאת העדר כיסוי מתאים. התובעת אינה חולקת, כי לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, המשיכו, חברת טארק פארם ו/או הנתבע ו/או מי מטעמם ולטובתם, לנכות באמצעותה שיקים וכי במסגרת עסקאות הניכיון, קוזזו, על ידי התובעת סכומים כמפורט בסעיף 6 לעיל. יחד עם זאת, מכחישה התובעת מכל וכל טענת הנתבע ולפיה, הוסכם בינו לבין התובעת על הפחתה בשיעור של 50% מיתרת החוב. לטענת התובעת - בנסיבות המתוארות קיבלה חברת טארק פארם תמורה בגין השיקים, לא הוסכם על כל הפחתה בסכום החוב, אין לנתבע כל טענת הגנה בגינם- למעט בגין הסכומים אשר קוזזו כאמור בסעיף 6 לעיל - ומשכך דין התנגדותו באשר ליתרת השיקים - להדחות לגופה. לטענת הנתבע, התובעת הינה חברה העוסקת בניכיון שיקים ובמתן הלוואות חוץ בנקאיות והן חברת טארק פארם והן חברת יבולי התבור, התקשרו עם התובעת בעסקאות בתחום עיסוקה. לטענת הנתבע, בין שלוש החברות נקשרה הסכמה למערכת יחסים משולשת במסגרתה הוסכם כי התובעת תנכה שיקים של חברת יבולי התבור, כעסקאות של הלוואות חוץ בנקאיות, הנתבע יערוב לשיקים וחברת טארק פארם תקבל תמורה בגין ערבותו זו. לטענת הנתבע, במסגרת ההסכמה האמורה, נוכו השיקים נשוא התביעה. לטענת הנתבע, זמן קצר לאחר נכיון השיקים, קרסה חברת יבולי התבור ולכן חוללו השיקים אשר נמשכו על ידה. לטענת הנתבע, בנסיבות ההסכם המשולש כאמור, הינו למעשה ערב להלוואה חוץ בנקאית ויתרה מכך, הינו ערב יחיד מוגן להלוואה כאמור וזכויותיו ככזה הופרו על ידי התובעת באופן אשר יש בו בכדי להפקיע את ערבותו. כך, לטענתו - לא נחתם בינו לבין התובעת הסכם המסדיר את ערבותו, התובעת לא הודיעה לו כי הוא ערב מוגן על פי החוק ועל אף שהתובעת ידעה על כך שחברת יבולי התבור נקלעה לקשיים כלכליים- עוד טרם ערבותו- היא לא יידעה אותו בדבר. יתרה מכך, לטענת הנתבע בחודש אוקטובר 2009 היתה פגישה בין הנתבע, מר אייל אנגלנדר, מר יוסי אמודאי ומר איתי ניב, במסגרתה הוסכם כי לסילוק סופי ומוחלט של התביעה תשלם חברת טארק פארם, 50% מסכום יתרת החוב, דהיינו- סך של 245,760 ₪ וזאת, באמצעות קיזוז שתבצע התובעת מעסקאות עתידיות של הנתבע, חברת טארק פארם, או מי מטעמם. לטענת הנתבע, מר אייל אנגלנדר הסכים לערוב לסילוק הסכום המוסכם וכן, התחייב כי חברת ברק אמינות שבבעלותו, תהיה אחד הגורמים אשר יעבירו כספים לתובעת מתוך עסקאותיהם לשם ביצוע הקיזוזים האמורים. לטענת הנתבע, התובעת הפרה ההסכמה האמורה ובניגוד לה פתחת את תיק ההוצאה לפועל כנגד הנתבע. בנוסף , לטענתו - כמפורט בסעיף 6 לעיל, קוזזו על ידי התובעת סכומים באופן שיש בו כמעט בכדי לסלק לחלוטין את סכום החוב המוסכם, בהתאם להסכם הפשרה וכי לאור זאת, לכל היותר, הינו חב לתובעת את יתרת סכום הפשרה בסך של 19,210 ₪. יתרה מכך, לטענת הנתבע, הפרה התובעת את הסכם הפשרה עת סירבה, משיקוליה, להמשיך ולקזז את יתרת החוב במסגרת עסקאות ניכיון שיקים ומשכך, נמנעה ממנו האפשרות לכסות את מלוא יתרת סכום הפשרה. לאור האמור, לטענת הנתבע, דין התביעה כלפיו להדחות ולכל היותר, יש לחייבו בתשלום יתרת סכום הפשרה, דהיינו בסך 19,210 ₪ ואף זאת בקיזוז הנזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא מהפרת הסכם הפשרה על ידי התובעת. דיון והכרעה - במסגרת דיונים אשר התקיימו בפני, העידו הנתבע ומר אייל אנגלנדר מטעמו וכן, מר יוסי אמודאי מטעם התובעת. אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שקלתי את העדויות והראיות כפי שהוצגו בפני וזאת, בשים לב לנטלים המוטלים על מי מהצדדים, הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ובכפוף לביצוע קיזוזים של הסכומים כאמור בסעיף 6 לעיל והכל כמפורט להלן. מערכת היחסים בין הצדדים - עסקת הלוואה או עסקת ניכיון ומעמד הנתבע - השאלה הראשונה העומדת במחלוקת בין הצדדים הינה מהי העסקה אשר עמדה בבסיס ההתקשרות בין הצדדים - האם מדובר בעסקת הלוואה חוץ בנקאית אשר העניקה התובעת לחברת יבולי התבור ואשר הנתבע ערב לה - כטענת הנתבע , או שמא מדובר בעסקת נכיון, אשר בוצעה על ידי חברת טארק פארם, של שיקים אשר נמשכו לטובתה על ידי חברת יבולי התבור ואשר הנתבע ערב לה. במחלוקת זו שוכנעתי כי מדובר בעסקת ניכיון שיקים של חברת טארק פארם אשר הנתבע ערב לה והכל כמפורט להלן. ראשית - בתמיכה לטענה ולפיה מדובר בעסקה של חברת טארק פארם, הוצגו על ידי התובעת כרטסת הנהלת חשבונות של חברת טארק פארם בתובעת, במסגרתה נוכו השיקים נשוא התביעה וכן, בוצעו הקיזוזים נשוא סעיף 6 לעיל. זאת ועוד, הוצגה ערבות אישית עליה חתם הנתבע לחברת טארק פארם ובכתב ערבות זה קיים חיזוק נוסף לכך שהעסקה בה התקשרו הצדדים קשורה לחברת טארק פארם ולא לחברת יבולי התבור. בנוסף, הנתבע טען במסגרת עדותו כי את הכסף אשר קיבל מאת התובעת העביר לחברת יבולי התבור (ראה עדותו בעמוד 14 שורות 2-3) . זאת ועוד, במסגרת העדות אישר כי יש לו מסמכים המאשרים העברה כאמור. דא עקא, שעל אף עדותו זו, לא הציג הנתבע כל מסמך המתעד העברת כספים לחברת יבולי התבור אשר יש בו בכדי לתמוך בגרסתו זו ומחדלו זה יש בו בכדי להוות חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתו. יתרה מכך, תימוכין למהות העסקה בין התובעת לבין חברת טארק פארם והנתבע, ניתן למצוא בעדותו של העד, מטעם הנתבע, מר אייל אנגלנדר אשר העיד כי : "מה היה הסיפור ביניהם לפני שהם הגיעו אליך? ת. דאוד היה בנפילה של איזה חברה של שיקים" (עמוד 7 שורות 22-23) - כלומר העד קושר את הנתבע ולא את התובעת, לחברת יבולי התבור ומשכך, הוא זה ש"נפל" (כלשונו של העד) עם החברה ולא התובעת. בנוסף, עד זה המשיך והעיד כי : "לדאוד היו טענות ליוסי שהוא לא בסדר? ת. מי שחייב כסף לא יכול לטעון שהצד השני לא בסדר, אבל אני הייתי באמצע. " דהיינו - בזמן אמת - נקודת המוצא היתה כי הנתבע חב את הכסף ולא הועלו על ידו כל טענות ולפיהן מדובר בעסקת הלוואה של חברת יבולי התבור שאין לו אחריות אליה - כטענתו בפני. זאת ועוד, טענתו של הנתבע ולפיה לא היה חייב מלכתחילה, אינה עולה בקנה אחד עם כך שלאחר חילול השיקים של חברת יבולי התבור, משכה חברת טארק פארם באמצעותו שיקים לפקודת התובעת. בהקשר לשיקים אלו, טען הנתבע כי מדובר בשיקים לבטחון אשר מסר לתובעת ושהיא זו אשר מילאה את פרטיהם. טענת הנתבע כאמור אינו עולה בקנה אחד עם כך שהשיקים הינם לשלושה מועדים שונים ושסכום עסקת הניכיון חולק בהם לשלושה - באשר לו אמנם היה מדובר בשיקים לביטחון אשר לא היו בהם פרטים, הרי שהתובעת יכלה לכאורה לקבל רק שיק אחד ובו למלא את מלוא סכום עסקת הניכיון לתאריך אחד. עוד יצויין כי גם טענה אפשרית לכאורה ולפיה ניתנו שלושה שיקים הואיל ונוכו מספר שיקים אינה מתיישבת עם כך שסכומי השיקים אינם תואמים את סכומי השיקים אשר נוכו וכי מדובר בשלושה שיקים אל מול ארבעה אשר נוכו. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי הטענה ולפיה השיקים נמסרו לביטחון נשללת וכי השיקים נמסרו לאחר שהשקים של חברת יבולי התבור חוללו. לאור האמור, הנני קובעת כי העסקה במסגרתה נמסרו השיקים, הינה עסקת נכיון אשר בוצעה על ידי חברת טארק פארם בע"מ ואשר הנתבע ערב לה בערבות שטרית מכח חתימתו בחלקם האחורי של השיקים. האם קיימת תחולה לחוק הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג- 1993 (להלן:"חוק הלוואות חוץ בנקאיות) על העסקה? לטענת הנתבע, כמפורט לעיל, עסקת הנכיון הינה עסקת הלוואה חוץ בנקאית ומשכך, חלות על העסקה האמורה הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות. אפתח ואקבע כי, במקרה בפני, השאלה אינה טעונה הכרעה באשר, ממילא הואיל ואף לטענת הנתבע, הלווה העיקרית הינה חברה, הרי שאין תחולה לחוק זה וזאת, לאור הגדרת "לווה", כפי שהיא מופיעה בחוק הממעטת תאגיד מתחולתו. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי לטעמי גם לגופם של דברים, ספק באם עסקת ניכיון מהווה עסקת הלוואה ויפים לענין זה דברי בית המשפט העליון בבג"צ 5305/10 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר- הממונה על אגף שוק ההון (5/12/2010) , במסגרתו נקבעו מאפייני עיסקת הניכיון- כעסקה במסגרתה נמכר שיק בתמורה לקבלת סכום השיק ובניכוי עמלה כדלקמן: "עיסוקה העיקרי של העותרת, כפי שהיא עצמה מציינת לפרקים, הוא ניכיון שיקים. עיסוק זה נבדל משליחות לגבייה. נעמוד בקצרה על מאפייניו: ניכיון שיקים הינו עסקת מכר בה הממכר הוא שיק (לרנר, בעמודים 369-370). משמעות הדבר היא, כי העוסק בניכיון שיקים רוכש שיק מאת בעליו. על פי רוב המכירה היא בתמורה לסכום הנקוב בשיק בניכוי סכום כלשהו. הסכום שנוכה משקף את עלות הפירעון המוקדם של השיק ואת הסיכון של אי גבייתו מהמושך. משבוצע הניכיון, שוב אין בעל השיק יכול לחזור בו ולדרוש את תמורתו מזה ממנו רכש את השיק. מאידך, אם חולל השיק אין לקונה, הוא העוסק בניכיון שיקים, תביעה חוזית אלא עילה שטרית בלבד (ע"א 375/66 מלר נ' שטיינשניידר, פ"ד כ(4) 93 (1966); ע"פ 232/93 מדינת ישראל נ' הרנוי, פ"ד מז(5) 797 (1993)). במידה וגבה הקונה את מלוא הסכום הנקוב ממושך השיק, יעמוד כל הסכום לזכותו. יוצא איפוא, כי כאשר העוסק בניכיון שיקים גובה את הסכום הנקוב בשיק הוא עושה זאת עבור עצמו ורשאי לעשות בכספים המתקבלים כרצונו. " לאור האמור, ספק באם ניתן לקבוע כי יש להגדיר, באופן גורף, עסקת ניכיון כעסקת הלוואה ואולם, יודגש כי קביעתי כאמור הינה למעלה מן הצורך הואיל וכאמור אין תחולה במקרה בפני לחוק הלוואות חוץ בנקאיות מהטעם שהלווה לכאורה הינה תאגיד. האם הנתבע מופטר מערבותו בנסיבות בהן הינו ערב יחיד מוגן או הואיל והתובעת חדלה מלגלות לו פרטים הנוגעים לחברת יבולי התבור? ראשית, לאור קביעתי ולפיה העסקה אשר נקשרה בין הצדדים הינה עסקת ניכיון אשר בוצעה על ידי חברת טארק פארם ואשר הנתבע ערב לה ובנסיבות בהן אין חולק כי הנתבע הינו בעל המניות בחברת טארק פארם וכן, מנהלה- הרי שממילא אינו נכלל בהגדרת ערב יחיד מוגן בהתאם לחוק הערבות ומשכך, לא חלות עליו ההגנות החלות על ערב יחיד מוגן וכן לא חובת הגילוי הקבוע בחוק הערבות בהקשר אליו. זאת ועוד, באשר לטענותיו ובהתאם להן, חדלה התובעת מגילוי פרטים הנוגעים למצבה הכלכלי של חברת יבולי התבור, הרי שדין טענות אלו להידחות לאור קביעתי לעיל במסגרתה דחיתי טענתו של הנתבע ולפיה התקיימה עסקה משולשת בין חברת יבולי התבור, התובעת ובינו וקבעתי כי הוא זה אשר יזם ניכוי שיקים של חברת יבולי התבור איתה החברה בבעלותו - טארק פארם - התקשרה ולא היתה זו התובעת אשר יזמה העסקה. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי גם לגופם של דברים, טענת הנתבע ולפיה היה בידי התובעת מידע אותו לא חלקה עימו, נשללה מניה וביה במסגרת עדותו עת העיד, בעמוד 14 שורות 19-23 כי : "ש. מה חברת דוק ידעה שאתה לא ידעת, בענין המצב הכלכלי של מ.מ. יבולי התבור" ת. כל מה שאני ידעתי יוסי ידע. המידעים ששנינו מקבלים זה לא מהרחוב, אלא מבי די איי, ומדן ברד סטריט ש. כלומר אתה ודוק ידעתם אותו דבר על המצב של החברה הזו? ת. כן. " בנסיבות אלו, הנני דוחה טענתו של הנתבע ולפיה אין תוקף לערבותו. האם נכרת בין הצדדים הסכם פשרה במסגרתו מחלה התובעת על מחצית מסכום החוב? ראשית, יודגש , בפתח הדברים, כי הנטל להוכחת הסכם הפשרה הינו נטל המוטל על הנתבע וזאת, הן הואיל ומדובר בתביעה שטרית והן הואיל והוכחה קיומה של עסקה ראשונית - בבחינת הודיה- ומשכך, נטל ההוכחה מוטל על הטוען לשינוי בעסקה זו בבחינת - הדחה - דהיינו על הנתבע. בחינת הראיות, בשים לב לנטלים כאמור, מעלה כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא היטה מאזן ההסתברויות לכיוון גרסתו. טרם אניח על המאזניים את הראיות והטענות כפי שהוצגו על ידי הצדדים, בכל הנוגע לקיומו של הסכם פשרה כאמור, הנני מוצאת להקדים מילים באשר למהימנותו של הנתבע- אשר אין חולק כי הטענה האמורה מבוססת ברובה על עדותו - וביתר דיוק - הספק העולה בכל הנוגע למהימנותו. כך, כפי שפורט לעיל בהרחבה - טענותיו של הנתבע באשר למהות העסקה אשר נקשרה בין הצדדים - נדחתה על ידי וזאת, בין היתר, מהטעם שגרסתו של הנתבע בהקשר זה לא היתה קוהרנטית לעדויות האחרות כמו גם לתצהירו הוא. לאמור יש להוסיף כי במסגרת עדותו של הנתבע הכחיש הנתבע באופן גורף חתימתו על מסמכים שונים - לרבות כתב ערבות - אשר צורפו כבר לתצהירי התובעת ואשר במסגרת תצהירו לא מצא להתכחש להם וזאת, על אף שתצהירו הוגש לאחר הגשת תצהירי התובעת ולאחר שאף לדידו עיין בהם הנתבע, לרבות בנספחיהם (ראה עדותו בעמוד 15 שורות 11-12) - בנסיבות אלו, הנני קובעת כי גם טענותיו אלו של הנתבע ובהתאם להן לא חתם על המסמכים המוצגים - אינן אמינות. הנני סבורה כי ממצאי בכל הנוגע למהימנות הנתבע בנוגע לטענותיו האחרות, יש בהם בכדי להשליך על המהימנות אשר ניתן לייחס לעדותו בכללותה ובכלל זה גם לעדותו בכל הנוגע להסכם פשרה אשר נכרת בין הצדדים וזאת הואיל ומשנקבע כי הנתבע אינו מהימן בעדותו, קביעה זו עוברת כ"חוט השני" גם כאשר יש לבחון עדותו בנושאים נוספים. זאת ועוד, גם לגופם של דברים יש בקביעותי בדבר מהימנות גרסת הנתבע בכדי להוביל לשלילת הבסיס הנטען על ידו להסכם הפשרה. כך, טוען הנתבע כי הבסיס להסכם הפשרה היה הבנת התובעת כי אינו חייב מלכתחילה(ראה עדותו בעמוד 18 שורות 1-2) ואפשרותה להמשך הליכים כנגד חברת יבולי התבור איתה כיכול התקשרה התובעת מלכתחילה. דא עקא, שהטענה האמורה נשללה במסגרת קביעתי לעיל ולפיה, העסקה לא היתה עסקת התובעת עם חברת יבולי התבור, אלא עסקת ניכיון של חברת טארק פארם - בבעלות הנתבע - עם התובעת. בנסיבות אלו, נשללת הטענה ולפיה הנתבע אינו חייב מלכתחילה ופועל יוצא מכך, נשלל הבסיס להסכם הפשרה - כטענת הנתבע - בבחינת :"נפל הסוס ונפל רוכבו". בהקשר זה יש להוסיף ולציין כי טענתו של הנתבע ולפיה נקודת המוצא להסכם הפשרה היתה כי אינו חייב אינה קוהרנטית לעדות העד מטעמו - מר אנגרלד אשר אישר בעדותו כי נקודת המוצא היתה כי הנתבע חייב ואולם, טען כי הבסיס לעסקה היה כדאיות לתובעת אשר הוא התווסף לה כערב. משהאמור נאמר אבחן להלן את יתרת הראיות כפי שהוצגו בפני. גרסת הנתבע ולפיה נכרת הסכם פשרה נתמכה- מלבד בעדות הנתבע אשר הנני מטילה כאמור ספק במהימנותה - בעדותו של מר אנגלרד, אשר הוצג על ידי הנתבעת כעד אובייקטיבי. אפתח ואציין כי ספק בעיני באם העד האמור הינו אמנם עד נטול פניות הואיל ולא מצאתי כמהימנה עדותו ולפיה ערב לחברת טארק פארם בעסקאות של מאות אלפי ₪ וכן, הסכים לקזז לטובתה מעסקאות שלו רק מטוב ליבו. גם לגופה של עדות, מצאתי את עדותו והידע של העד בכל הנוגע לפרטי העסקה והקשרים בין הצדדים כחסרה בעובדות מהותיות אשר מטילות ספק בטענה ולפיה, עד זה שימש כ"בורר" בין הצדדים ומשכך, כמי שבקיא בפרטי ההסכם כפי שהעיד. כך, על אף שאין חולק כי חברת טארק פארם באמצעות הנתבע, משכה שלושה שיקים לפקודת התובעת לאחר שהשיקים של חברת יבולי התבור חוללו - הרי שעובדה זו לא היתה בידיעת העד וזאת, על אף שמדובר בעובדה מהותית ובשיקים אשר לכאורה היה צריך הנתבע להעלות את דבר קיומם על מנת לדרוש החזרם במסגרת הסכם הפשרה. עת נשאל על כך העד השיב: "אני לא מכיר את השיקים האלה. ש. כלומר,אתה חתמת הסכם בין הצדדים, אבל לא יודע כלום, אתה לא יודע מה הזמן אין, מסמך, אתה לא יודע באיזה מועד זה היה, איפה זה היה והכל סיפורים. עכישו אני מראה לך את השיקים שהא נתן ואתה אומר שאתה לא יודע. אז איך אתה אומר שיש הסדר על 50% חברת דוק היא מעוד מסודרת? ת. אין לי תשובה." (עמוד 13 שורות 15-20) זאת ועוד, העד לא ידע לנקוב בלוח זמנים לסילוק החוב המוסכם - לוח זמנים אשר לכאורה הינו חיוני בהינתן שקיים ויתור על יתרת חוב ובמיוחד בהינתן שלדידו של העד ההחזר הינו נומינאלי וללא ריבית או הצמדה (ראה עדותו בעמוד 12 שורה 1-2 ובעמוד 11 שורות 10-11) העד הוסיף והעיד כי כל העסקאות בוצעו בכרטסת שלו - אלא שעדותו זו נשללה הואיל ומהמסמכים אשר צורפו ובכלל זה על ידי הנתבע עצמו, עולה כי הפעולות - למעט בעסקה אחת - בוצעו על ידי חברת טארק פארם ובכרטסת שלה. לאור האמור, ספק בעיני באם ניתן ליחס משקל רב לעדותו של עד זה. לאמור יש להוסיף כי , גם הטענה בדבר הפרת ההסכם על ידי התובעת מעלה תמיהות באשר לגרסת הנתבע- באשר הצדדים אינם חלוקים כי עסקאות הניכיון הופסקו הואיל והנתבע ביקש לנכות שיקים בסכומים גבוהים והתובעת סירבה לכך. בהינתן שכך- לו אמנם יתרת החוב היתה , כטענת הנתבע, בסך של כ- 19,000 ₪ - מה מנע מהנתבע לסלק את יתרת החוב שהיא קטנה יחסית מכיסו, או תוך שהוא מבצע עסקת ניכיון בחברה אחרת ומעביר את סכומה לתובעת?! יתרה מכך, לא ניתן להתעלם מכך שעל אף שכלל העסקאות בין הצדדים היו מלוות בכתב - לרבות כתב ערבות עליו חתם הנתבע, תמוה כיצד הסכים הנתבע להגיע לפשרה במסגרתה מוחלת לו התובעת על מחצית מסכום החוב וזאת, מבלי לעמוד על כך שההסכמה תגובש בכתב. יצויין כי העדר הכתב פועל באופן כפול כנגד גרסתו, באשר גם כאמור תמוה כיצד לא עמד על הכתב וגם העדר הכתב תומך בטענת התובעת ולפיה לא היה כל ויתור ומשכך, לא נדרש הכתב. זאת ועוד, הטענה ולפיה נכרת הסכם פשרה בין הצדדים במסגרתו ויתרה התובעת על מחצית מסכום החוב, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהתובעת פתחה תיק הוצאה לפועל על מלוא סכום התביעה מיד לאחר כריתתו כביכול של אותו הסכם. בנוסף - אין חולק כי בפועל התקיימו עסקאות ניכיון מאוחרות במסגרתן בוצעו קיזוזים מחובו של הנתבע והכל כמפורט בסעיף 6 לעיל. יחד עם זאת, הנני מוצאת כי אין בעסקאות אלו כשלעצמן בכדי להטות את המאזן לאיזה מגרסאות הצדדים. כך, כמפורט לעיל, לטענת הנתבע , עסקאות הניכיון המאוחרות יש בהן בכדי להעיד על הסכם הפשרה במסגרתו ויתרה התובעת על 50% מהחוב והעומד בבסיס הויתור הוא - התווספות ערב נוסף וכן, אפשרות לתשלום החוב על דרך קיזוז מתוך העסקאות הנוספות. אל מול טענת הנתבע - טוענת התובעת כי אל מול התווספות הערב הנוסף - במסגרת הסכם הפשרה - קיימת ההסכמה שלה לעצם ביצוע עסקאות ניכיון נוספות וסיכון נוסף של התובעת ומשכך, לא הוסכם בפשרה גם על ויתור על 50% מהחוב. בהקשר זה, אין חולק כי עסקאות הניכיון הנוספות מעמידות את התובעת בסיכון נוסף שכן, במסגרת כל עסקת ניכיון חדשה עומד לסיכון מלוא סכום השיק המנוכה ובהינתן שרק חלק ממנו מקוזז, הרי שמידי עסקה מסכנת התובעת כמעט את מלוא סכום השיק החדש המנוכה וזאת, בתוספת לסיכון אשר כבר קיים לה. כיוון שכך, לטענת התובעת, עצם ההסכמה להמשך ביצוע עסקאות ניכיון הוא ההטבה אשר ניתנה לנתבע ולא היתה התחייבות גם לויתור על מחצית מסכום החוב. ניתן לומר כי שתי הגרסאות מציגות היגיון כלכלי להסכם הפשרה, שהוא סביר במידה זהה ומשכך, לא מצאתי כי תוספת הערב הנוסף יש בה בכדי להטות את המאזן לאיזה מהגרסאות באשר למהות הסכם הפשרה. יודגש כי לא נעלמו מעיני תמיהות בנוגע להתנהלות התובעת- כך, התובעת לא הזמינה לעדות את מר איתי ניב אשר היה עובד החברה ואשר נכח בפגישה בה נקבע ההסדר בין הצדדים. בהקשר זה, העיד העד מטעם התובעת מר אמודאי כי מר ניב אינו עובד עוד בחברה והוא אינו בקשר איתו מזה כשלוש שנים ויחד עם זאת, נראה כי היה על התובעת להביאו לעדות. זאת ועוד, אין חולק כי מחדלה של התובעת מניכוי סכומי הקיזוז במסגרת תיק ההוצל"פ, בזמן אמת- אף בו יש בכדי ללמד לחובתה. בנוסף, אין חולק כי בכרטסת התובעת נרשם ביום 31/12/09 סך של 228,769 ₪ כחוב אבוד - עובדה אשר יכולה ללמד על הסכמה לויתור על יתרת החוב ואולם, הואיל הנני סבורה כי המסקנה האמורה נשללת בשים לב לכך שרישום החוב כאמור כחוב אבוד, אוזנה הכרטסת מחד ואולם, מאידך המשיכו העסקאות - דהיינו - במועד זה אין חולק כי עוד נותרה יתרת חוב על אף הקבוע בכרטסת. בהקשר זה אציין כי הנתבע טען שהתובעת הרוויחה גם מההכרזה כחוב אבוד באשר יכלה להזדכות על המע"מ - טענה אשר לא זו בלבד שלא הוכחה אלא שאף נשללה בעדות מר אמודאי אשר העיד כי אשר העיד כי למוסד פיננסי אין מע"מ (ראה עדותו בעמוד 24 שורות 26-27). כאמור נתתי דעתי לתהיות האמורות בכפוף לסייגים כפי שהוספו על ידי - יחד עם זאת, לא מצאתי כי יש באמור בכדי להוות משקל נגד מספיק להצטברות ומשקל הראיות העומדות לחובת הנתבע באופן המטה המאזן לכיוון גרסתו. לאור כל האמור הנני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל ולא הטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסתו ומשכך, כי דין התנגדותו להדחות . האמור הינו בשני סייגים - ראשית, ברי כי מסכום החוב יש לבצע קיזוזים בהתאם לקבוע בסעיף 6 לעיל. שנית - אין חולק כי בסמוך לפתיחת תיק ההוצאה לפועל הגיעו הצדדים לכדי הסכם במסגרתו בוצעו הקיזוזים כאמור ומשכך, לא המשיכו הליכי ההוצאה לפועל עד הפסקתו. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי לסכום החוב הנומינאלי יתווספו עד למועד הגשת ההתנגדות - 27/8/10 - הפרשי הצמדה בלבד וממועד זה הפרשי הצמדה וריבית כדין. סוף דבר - ההתנגדות נדחית בכפוף לשני הסייגים כמפורט בסעיף 22 לעיל והחוב בתיק ההוצל"פ יעודכן בהתאמה. לאחר ששקלתי אינני עושה צו להוצאות. הוצאה לפועל