טוענים כי הנתבע הפר את ההסכם בכך שלא המציא מסמך כוונות במועד ואת אישור הזכויות מהחברה המשכנת רק בתחילת יולי 2010. בנוסף, מכתב כוונות שני לא הומצא עד ליום 21.6.2010. כן נטען כי נגרם עיכוב בהעברת כספי המשכנתא ע"י הבנק של התובעים בשל שגיאות באופן חתימת הנתבע על מסמכי הבנק ונגרמו עיכובים נוספים בגין נושיו וחובותיו של הנתבע. עוד טוענים התובעים כי בשל העיכובים בהמצאת האישורים ולאור הפרות הנתבע את ההסכם, נגרמו לתובעים עיכובים בביצוע התשלומים ועיכובים במסירת המפתח והחזקה בדירה. 7. בכתב הגנתם לתביעה שכנגד, טוענים התובעים כי הסך של 66,000 ₪ אמור היה להיות משולם עד ליום 28.5.10 אך זאת בכפוף למסמך כוונות שהיה על התובע שכנגד להמציא, כולל אישור זכויות וכי המסמכים האמורים הומצאו באיחור של שלושה שבועות, רק ביום 7.6.10 וכי בניגוד להסכם, לא הומצא להם אישור זכויות מהחברה המשכנת. לעניין זה נטען כי רק לאחר קבלת כל המסמכים, ניתן היה להעביר את הכספים ועל כן העברה בוצעה רק ביום 5.7.10. לעניין טענת הנתבע כי הסכום הנקוב בסעיף 5 ג' להסכם שולם באיחור, טוענים התובעים כי האיחור נבע מהאיחור בקבלת מכתב הכוונות אשר הומצא לב"כ התובעים רק ביום 27.6.10. 8. התובעים טוענים כי בשל התנהלות הנתבע הורעו תנאי המשכנתא בין המועד בו אושרה לבין המועד בו התקבלה בפועל שכן גובה הריבית עלה באופן משמעותי וכי הבנק עיכב את העברת הכספים לאור בעיות במסמכי הנתבע. 9. לעניין מסירת החזקה, טוענים התובעים כי מסירת החזקה היתה ביום 29.8.10. טענות הנתבע (תובע שכנגד) 10. הנתבע טוען כי התובעים הפרו את ההסכם בכך ששילמו את הסכום הקבוע בסעיף 5 ב' להסכם - סך של 66,000 ₪ שאמור היה להיות משולם עד ליום 28.5.10 רק ביום 5.7.10 באיחור של 38 ימים ובכך ששילמו את הסכום הנקוב במכתב הכוונות לפי סעיף 5 ג' להסכם במקום עד יום 25.6.10 רק ביום 9.8.10 באיחור של 44 ימים וכן כי יתרת הסכום בסך 38,308 ₪ אשר היתה אמורה להיות משולמת תוך 5 ימים ממועד ביטול המשכנתא שרבצה על הדירה ביום 12.8.10, כלומר ביום 17.8.10, שולמה ביום 23.8.10 וביום 29.8.10. לעניין זה נטען כי איחור מעל 10 ימים בביצוע תשלום על ידי הקונה ייחשב כהפרה יסודית וכי התובעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית. הנתבע טוען כי נאלץ להמציא לתובעים 3 מכתבי כוונות מיום 7.6.10, מיום 16.6.10 ומיום 19.7.10 וכי אישור זכויות מהחברה המשכנת נמסר לידי התובעים ביום 31.5.10 ואישור זכויות לאחר שחרור משכנתא ביום 13.8.10. 11. הנתבע טוען עוד כי מפתחות הדירה נמסרו לתובעים עוד ביום חתימת ההסכם והם אף השתמשו בדירה וזאת מבלי שהועברו החשבונות על שמם, העברה שבוצעה רק ביום 29.8.10 מועד תשלום מלוא התמורה. דיון והכרעה 12. השאלה הדורשת הכרעה היא מי מהצדדים הפר את ההסכם והאם מדובר בהפרה יסודית. מכתב הכוונות הראשון ותשלום הסך של 66,000 ש"ח 13. אין חולק כי על פי הוראות ההסכם היה על הנתבע להמציא את מכתב הכוונות הראשון עד ולא יאוחר מיום 25.5.10 (סעיף 3ד'(1) להסכם), וכי בפועל לא הומצא מכתב הכוונות במועד האמור. הנתבע מודה כי מכתב הכוונות הראשון אכן הומצא באיחור (סיכומי הנתבע - עמ' 24 שורות 1 - 2 לפרוטוקול). לטענת הנתבע הומצא מכתב הכוונות הראשון לתובעים ביום 7.6.10. התובעים טוענים בסיכומיהם כי מכתב הכוונות הראשון הועבר לידיהם רק ביום 27.6.10. אין בידי לקבל טענתם זו של התובעים. מדובר בטענה שנטענה לראשונה בסיכומים ועומדת בסתירה לכתבי הטענות של התובעים, לאמור בתצהיר מטעמם ולאמור בעדותו של התובע. כך, בכתב התביעה המתוקן נטען כי מכתב הכוונות הומצא ביום 7.6.2010 (סעיף 15), וכך גם בכתב ההגנה לתביעה שכנגד (סעיף 3) וכן בתצהיר העדות הראשית של התובעים (סעיף 9). גם בעדותו, משנשאל על כך, העיד התובע כי קיבל את מכתב הכוונות הראשון ביום 6.6.10 (עמ' 13 שורות 11 - 12 לפרוטוקול). על כן אין לקבל טענה זו של התובעים. 14. טוענים התובעים בסיכומיהם כי מלבד מכתב הכוונות היה על הנתבע להמציא אישור זכויות וכי אישור זכויות לא הומצא במועד אלא רק ביום 27.6.10. לעניין זה נטען כי אישור הזכויות היחיד ממנהל מקרקעי ישראל אשר הוגש לתיק בית המשפט, נושא תאריך זה. אין בידי לקבל טענה זו, שכן התובעים בכתב ההגנה לתביעה שכנגד מציינים במפורש שאישור הזכויות ומכתב הכוונות הומצאו ביום 7.6.10 (סעיף 3) וכך גם עולה מנספח 8 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים - מכתב של ב"כ התובעים לב"כ הנתבע מיום 15.8.10, אשר בסעיף 3 לו נאמר: "יצוין, כי מצב הזכויות נמסרו לידי מרשי ביום 7.6.10..." 15. לאור האמור, קיימת הודאת בעל דין של התובעים ולפיה המסמכים הדרושים - קרי אישור מצב זכויות ומכתב כוונות, הומצאו עוד ביום 7.6.10 ולא כפי שנטען בסיכומיהם. 16. הואיל ובהסכם נקבע כי תשלום הסך של 66,000 ₪ ישולם עד ליום 28.5.10 בכפוף להמצאת מכתב כוונות עד ליום 25.5.10 וכאשר מכתב הכוונות לא הומצא במועד אלא רק ביום 7.6.10, כאמור בטענת הנתבע ועל פי הודאת התובעים כאמור, ברי כי לא היה על התובעים לשלם את הסכום האמור במועד הנקוב בהסכם. בנסיבות אלה, היה על התובעים לשלם את הסכום זמן סביר לאחר המצאת מכתב הכוונות. בהסכם נקבע פער של שלושה ימים בין מועד המצאת מכתב הכוונות לבין התשלום. מכתב הכוונות הומצא ביום 7.6.10 ועל כן היה על התובעים לשלם את הסכום עד יום 10.6.10. אין חולק כי התשלום בוצע בפועל ביום 5.7.2010. לא ניתן לראות תשלום כעבור קרוב לחודש ממועד המצאת מכתב הכוונות, כתשלום שבוצע תוך פרק זמן סביר ובכך הפרו התובעים את ההסכם עם הנתבע. 17. טוענים התובעים בסיכומיהם כי העיכוב בביצוע התשלום נבע מכך שמסמכים שהועברו על ידי הנתבע לבנק לא היו מספקים, דבר אשר עיכב את קבלת כספי המשכנתא באמצעותם שולם תשלום זה. הנתבע טוען מנגד כי כל המסמכים הדרושים הועברו וכי למעשה התובעים פנו באיחור לבנק למשכנתאות לצורך קבלת משכנתא. סעיף 5 ד' להסכם קובע: "ידוע למוכר כי הקונה יממן את רכישת הדירה באמצעות משכנתא והוא מתחייב לחתום על מסמכי הבנק הדרושים לכך" ואין חולק כי התשלום הנקוב בסעיף 5ג' - סך של 334,000 ש"ח מותנה בקבלת משכנתא. דא עקא, הסך של 66,000 ₪ שולם מההון העצמי של התובעים (עדות התובע - עמ' 7 שורות 23 - 24 לפרוטוקול) ולא מכספי המשכנתא. על כן, טענת התובעים בדבר עיכוב בקבלת כספים מהבנק במסגרת המשכנתא, כתוצאה מאי המצאת מסמכים לרבות אישור הזכויות, ממילא אינה רלבנטית לתשלום זה. 18. הואיל והסך של 66,000 שולם ממהון העצמי של התובעים, לא היתה כל מניעה שהתובעים ישלמו את הסכום האמור סמוך לאחר קבלת מכתב הכוונות ביום 7.6.10, ולא ימתינו כחודש לאחר מכן. לאור האמור, אין בפי התובעים הסבר מספק לאיחור האמור בתשלום. 19. לאור הוראות סעיף 14 להסכם ומשמדובר באיחור של מעל 10 ימים, מהווה הדבר הפרה יסודית של ההסכם המזכה את הנתבע בתשלום הפיצוי המוסכם. 20. טוענים התובעים כי אי המצאת מכתב הכוונות במועד מהווה הפרה יסודית המזכה את התובעים בפיצוי. אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 14 להסכם קובע כהפרה יסודית איחור בביצוע תשלום או במסירת החזקה בלבד ועל כן אין באי המצאת מכתב כוונות במועד משום הפרה יסודית של ההסכם. יצויין כי גם בסיכומי ב"כ התובעים (ס' 5 לסיכומים בכתב) מפנה ב"כ התובעים להוראות סעיף 14 להסכם, לעניין הפרה יסודית של ההסכם. אמנם, אי המצאת מסמכים מהווה הפרה של ההסכם (גם אם לא הפרה יסודית) אולם התובעים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי פנו בתקופה שעד יום 7.6.10 לנתבע לצורך המצאת המסמך וכי הנתבע לא תיקן את ההפרה בעקבות פנייתם. על כן, טענת התובעים בעניין זה נדחית. יוער, כי במסגרת כתבי טענותיהם של התובעים לא נטען במפורש כי אי המצאת המסמכים מהווה הפרה יסודית ונראה כי התביעה בעיקרה עניינה פיצוי בגין איחור במסירת החזקה בדירה. לעניין זה יצויין כי על פי ההסכם נקבע כי מסירת החזקה תבוצע לאחר תשלום מלוא התמורה ומכאן שהעיכוב הרב בתשלום התמורה על ידי התובעים, כאמור, הוא שגרם לאיחור במסירת החזקה. מכתב הכוונות השני ותשלום הסך של 334,000 ₪ 21. אין חולק כי על פי הוראות ההסכם היה על הנתבע להמציא את מכתב הכוונות השני עד ולא יאוחר מיום 21.6.10 (סעיף 3ד'(2) להסכם), וכי בפועל לא הומצא מכתב הכוונות במועד האמור. לטענת הנתבע הומצא מכתב הכוונות השני לתובעים ביום 16.6.10. התובעים טוענים כי מכתב הכוונות השני הנושא תאריך 16.6.10 הומצא רק ביום 27.6.10 (סעיף 3 לכתב ההגנה שכנגד, סעיף 12 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים, וכן עדותו של התובע (עמ' 14 שורה 27 לפרוטוקול). לטענת הנתבע הומצא מכתב הכוונות באיחור של כ - 5 ימים שכן על פי ההסכם היה על הנתבע להמציא מכתב כוונות לאחר ביצוע התשלום האמור בסעיף 5 ב' קרי, התשלום הקודם בסך 66,000 ₪ ומשהתשלום האמור בוצע רק ביום 5.7.10, ממילא לא חל איחור במועד המצאת מכתב הכוונות. אכן בסעיף 3 ד' (2) נקבע כי "לאחר ביצוע התשלום האמור בסעיף 5 ב' להמציא מכתב כוונות עדכני...." 22. כפי שציין ב"כ הנתבע, היה על הנתבע להמציא את מכתב הכוונות השני לאחר שבוצע תשלום בסך 66,000 ₪. מכאן, שמכתב הכוונות השני, המהווה תנאי לביצוע התשלום הנקוב בו, כאמור בהסכם, אמור לכלול סכום לאחר הפחתת הסך של 66,000 ₪. ואולם, מאחר שמכתב הכוונות השני הומצא לתובעים בטרם שולם הסך של 66,000 ₪, ממילא אין מדובר במכתב כוונות עדכני אשר ניתן לפיו לשלם את הסכום הנקוב בו, כאמור בסעיף 5 ג' להסכם. על כן, מכתב הכוונות מיום 16.6.10, אינו מהווה את מכתב הכוונות הדרוש לצורך ביצוע התשלום הנקוב בו. יצוין כי מכתב הכוונות מיום 16.6.10, (נספח ח' לתיק המוצגים של הנתבע) נוקב בסכום של 361,505 ₪ וברי שסכום זה כולל את הסך של 66,000 ₪ שכן בפועל שילמו התובעים סך של 295,692 ₪ בעקבות המצאת מכתב הכוונות השני ועל פי הנקוב בו (כמתחייב מסעיף 5 ג' להסכם). מכתב הכוונות היחיד הנוקב בסכום האמור ששולם בפועל, הינו מכתב הכוונות נושא תאריך 19.7.10. הנתבע לא צרף כל אסמכתא למועד בו הומצא מכתב כוונות זה, נושא תאריך 19.7.10, שהוא מכתב הכוונות הרלוונטי לענייננו, לתובעים או בא כוחם ולכן טענתו כי התשלום שבוצע ביום 9.8.13 בוצע באיחור, לא הוכחה ודינה להידחות. יצויין כי מכתב הכוונות השני אמנם הומצא לא במועד הנקוב בהסכם, אך זאת בשל האיחור בתשלום הסך של 66,000 ₪. בהסכם נקבע פער זמנים של 24 ימים בין התשלום בסך 66,000 ₪ (28.5.10) לבין המצאת מכתב הכוונות השני (21.6.10). הואיל והתשלום בוצע ביום 5.7.10 היה על הנתבע להמציא מכתב כוונות עד יום 29.7.10. על כן, התובעים לא הוכיחו כי מכתב הכוונות הרלבנטי הומצא באיחור. 23. באשר לחלקו השני של התשלום הנקוב בסעיף 5 ג' להסכם, הרי שתשלום זה אמור היה להיות משולם תוך 5 ימים קלנדריים מיום המצאה של אישור זכויות נקי משיעבודים לידי הקונה, בכפוף למסירת החזקה בדירה וכנגד המצאת אישורים נוספים הדרושים לצורך העברת הזכויות על שם הקונה. כן נקבע, כי במידה והאישורים הנ"ל לא יתקבלו עד למועד המסירה, יופקד סך של 45,000 ₪ בנאמנותו של עו"ד פרגמנט. לטענת הנתבע כפי שעולה מעיקרי הטיעון, ביום 12.8 ביטל הנתבע את המשכנתא ולכן היה על התובעים לשלם את היתרה תוך 5 ימים, דהיינו עד ליום 17.8.10 (סעיף 28 לעיקרי הטיעון). דא עקא, שמניסוח ההסכם עולה כי תנאי לתשלום אינו ביטול המשכנתא אלא המצאת אישור זכויות נקי משיעבודים. אישור זכויות כאמור, לא צורף לראיות הנתבע ובא כח הנתבע אף אישר בסיכומיו כי אכן מסמך כאמור לא צורף ( עמ' 24 שורה 32 לפרוטוקול). משמסמך כאמור לא צורף, לא ידוע המועד ממנו יש למנות את חמשת הימים לצורך התשלום והנטל בעניין זה על הנתבע ולכן טענת הנתבע להפרה בגין אי ביצוע התשלום במועד, דינה להידחות. הנתבע גם לא יכול להסתמך על כך שיתרת התשלום בוצעה בשני תשלומים שונים, לאור העובדה שבמכתב ב"כ התובעים מיום 25.8.13 צוין במפורש כי עד מועד זה טרם התקבלו כל המסמכים הדרושים (נספח 9 לתצהיר התובעים). 24. מהאמור עולה כי לא הוכח שמי מן הצדדים הפר את ההסכם בהתייחס למכתב הכוונות השני ותשלום הסך של 334,000 ₪. האיחור הנטען במסירת החזקה 25. התובעים טוענים כי מסירת החזקה הייתה ביום 29.8.10 בעוד שהנתבע טוען כי החזקה בדירה נמסרה לתובעים עוד ביום חתימת ההסכם. מעדותו של התובע עולה כי הוא אכן קיבל מפתח לדירה ביום חתימת החוזה כדי להכניס דברים לחדר בדירה והחזיר את המפתחות באותו יום (עמ' 17 שורות 12 - 14 לפרוטוקול). יצוין כי בעדותו של מר ניסים אשורוב העד מטעם הנתבע, העיד העד כדלקמן: "אני לא נתתי להם לגור בנכס. אני רק נתתי להם אפשרות לאפסן את הדברים שלהם בדירה" (עמ' 23 שורה 4 לפרוטוקול). על כן, שני הצדדים מאשרים כי מסירת המפתחות היתה לצורך אפסון דברים בלבד ואין לראות בכך את מסירת החזקה בדירה. הדבר עולה גם מלשון ההסכם ולפיה מסירת החזקה הינה ביום תשלום התמורה וכן מסעיף 5 ב' להסכם המאפשר לקונה לאפסן את חפציו באחד מחדרי הדירה. מכאן, שאין לקבל את טענת הנתבע לפיה מסירת החזקה בנכס היתה במועד חתימת ההסכם ואני מקבלת את טענת התובעים כי מועד מסירת החזקה היה ביום 29.8.10 26. התובעים טוענים כי הם זכאים לקבלת פיצוי מוסכם בגין האיחור במסירת החזקה שנבע מאי המצאת המסמכים במועד על ידי הנתבע. דא עקא, שהאיחור בהמצאת מכתב הכוונות מתאריך 25.5.10 עד תאריך 7.6.10 קצר באופן משמעותי מהאיחור שחל במועד התשלום של 66,000 ₪, אשר גרם לעיכוב בהמצאת מכתב הכוונות השני ובתשלומים על פיו. מכאן, האיחור נגרם בעטיים של התובעים ולא של הנתבע. על כן, משנקבע כי מסירת החזקה מותנית בתשלום מלוא התמורה (סעיף 3 ב' להסכם), ומשהעיכוב בתשלום נגרם מחמת התובעים, לא ניתן לקבל את טענת התובעים כי הנתבע הפר את ההסכם בעניין זה. טענת התובעים להרעה בתנאי המשכנתא 27. התובעים טוענים כי תנאי המשכנתא הורעו בשל העיכוב שחל בהמצאת המסמכים. לעניין זה יצוין כי העיכוב שנגרם בעטיו של הנתבע הוא רק העיכוב בהמצאת מכתב הכוונות הראשון, כלומר עיכוב של 13 ימים (מיום 25.5.10 ועד ליום 7.6.10). התובעים לא הוכיחו את ההרעה בתנאי המשכנתא וטענתם זו נטענה בעלמא ללא כל אסמכתאות וממילא לא הוכח כי ככל שקיימת הרעה כאמור, נובעת היא מאותו איחור של 13 ימים. על כן טענת התובעים בעניין זה להידחות. סיכום ביניים 28. לאור האמור, אני קובעת כי התובעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא שילמו את התשלום בסך 66,000 ₪ בסמוך לאחר קבלת מכתב הכוונות. משנקבע כי התובעים הפרו את ההסכם, ממילא אין לפסוק לטובת התובעים כל פיצוי לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש ודין תביעתם להידחות. הפיצוי לנתבע (התביעה שכנגד) 29. משנקבע כי התובעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, זכאי הנתבע לפיצוי. 30. לאור הוראות סעיף 13 להסכם, הפרה ההסכם מזכה בפיצוי מוסכם בסך 45,000 ₪. סכום זה מהווה כעשרה אחוז מסכום התמורה הנקוב בהסכם ובפסיקה נקבע כי מדובר בפיצוי מוסכם סביר ואינני מוצאת כי יש להתערב בו, מה גם שלא נטענה כל טענה בעניין. 31. הנתבע טוען כי על התובעים לשלם לו סך של 150 ₪ בגין כל יום איחור וזאת בנוסף לפיצוי המוסכם. אין בידי לקבל טענה זו. על פי נוסח ההסכם עולה כי ניתן לחייב בתשלום בגין הפיצוי המוסכם לאחר 10 ימים של איחור וכי הסך של 150 ₪ ישולם מהיום הראשון לאיחור ומכך אני למדה כי אין מדובר בפיצוי מצטבר וממילא דרישת הנתבע בעניין זה מהווה דרישה לכפל פיצוי. 32. הנתבע טוען כי התובעים קיבלו את מפתחות הנכס ביום חתימה על ההסכם אולם העבירו על שמם חשבונות ארנונה, מים וחשמל רק ביום 29.8.10 ולכן עליהם לשלם לו הוצאותיו בסך 1340 ₪ בגין תשלום ארנונה, מים חשמל וגז. אולם, משנקבע כי מסירת החזקה הייתה ביום 28.9.10 אין לקבל את טענת הנתבע בעניין זה. סוף דבר 33. לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה ומקבלת את התביעה שכנגד באופן חלקי כך שאני מחייבת את התובעים לשלם לנתבע סך של 45,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה שכנגד (ביום 18.11.10) ועד התשלום בפועל. כמו כן, משנדחתה התביעה והתקבלה התביעה שכנגד בחלקה, אני מחייבת את התובעים לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000₪ וכן הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪. הפרת חוזהחוזהמסמכיםהמצאת כתבי בי דין