התובע נפגע בתאונת דרכים - הובהל ממקום התאונה באמבולנס לבית החולים "וולפסון" ושם אובחנו כאבים בגבו, בברכו הימנית ובצווארו. 3. הנתבעת ביטחה את כלי הרכב והוציאה עבורו תעודת ביטוח חובה. 4. עצם קרות התאונה והיותה תאונת דרכים כמו גם הכיסוי הביטוחי אינם שנויים במחלוקת. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק. הנכות הרפואית: 5. התובע נבדק ע"י מומחה בית המשפט, רופא מומחה בתחום האורטופדיה, פרופ' משה סלעי. 6. המומחה מצא כי התובע: "הולך ללא פגיעה, פושט ולובש בגדים, עולה יורד מספת הבדיקה ללא מגבלה נראית לעין". עם זאת נמצאה הגבלה קלה בחלק מתנועות ע"ש צווארי ללא חוסר נוירולוגי או ממצאים חבלתיים בהדמיה. 7. המומחה העריך את נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה על ידי קובץ תקנות המוסד לביטוח הלאומי בשיעור של 5% לפי תקנה 37(5) בשל הגבלה קלה רק בחלק מתנועות עו"ש צווארי. בשל מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה קבע פרופ' סלעי כי יש לנכות מחצית קרי; הנכות הצמיתה מהתאונה עומדת על 2.5%. 8. תחילה ביקשה הנתבעת לחקור את המומחה, אך לאחר מכן חזרה בה. 9. לא הועלו השגות באשר לקביעת המומחה לעניין הנכות הרפואית והמומחה לא נחקר על חוות דעתו. 10. משכך, ולאור מעמדו המיוחד של המומחה (וראה בבר"ע (מחוזי חי'), 776/06 רז נ' פרוניד ( 20/11/06): "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות ניטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח נ' גלית אמויאל ( 09:07/08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: "תקנות המומחים"), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה היתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: "ריבלין"). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט".) אני מאמץ את חוות הדעת. אם כן, נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור של 2.5%. כללי: 11. ב"כ התובע הודיע בסיכומיו כי לא נתבע פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר ובגין הוצאות רפואיות (עמוד 12 שורות 8-12 לפרוטוקול הדיון מיום 02/07/13). לא נדרש פיצוי בגין עזרת הזולת או נסיעות. 12. יוצא איפוא, כי רכיבי הנזק הנתונים במחלוקת הינם הפסד השתכרות לעתיד, הפסדי פנסיה וכאב וסבל. הנכות התפקודית: נכות תפקודית אל מול נכות רפואית - 13. לסוגיה זו התייחסתי לא אחת, ראה לדוגמא בפסק הדין בעניין סווהילה א' 19441-10-10 (שלום תל אביב): "המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות, הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית. בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". בע"א 586/84/ גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג (1) 137, (16/03/89) נפסק: "אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שנים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן"." 14. במקרה שלפני טוען התובע לנכות תפקודית בשיעור של 5% בעוד הנתבעת טוענת להעדר נכות תפקודית. על מנת להידרש לשיעור הנכות התפקודית אם בכלל, יש לבחון את מסקנות המומחה כפי שבאו לידי ביטוי בחוות דעתו וכן לתלונות התובע באשר למגבלותיו והכל בהתחשב באופי עבודתו. 15. התובע עובד כשליח ולצורך עבודתו רוכב על קטנוע. 16. בחוות הדעת נקבע ,"ברחל בתך הקטנה": "איני צופה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים אורטופדיים או מגבלה לעבודתו ותפקודו". (בעמוד 2 לחוות הדעת בפרק הדיון והמסקנות,ההדגשה של הח"מ,י.ג). 17. בתצהירו (סעיף 5) ציין התובע כי הוא עדיין סובל מכאבים בצוואר אשר מקשים עליו בעבודתו. התובע אף ציין כי הוא נוטל באופן קבוע משככי כאבים. השימוש במשככי כאבים לא הוכח על ידי צירוף קבלות מתאימות כשגם מרשמים שצורפו לא גובו בקבלות המעידות על רכישה בהתאמה. למרבה הפלא, הביקור האחרון של התובע אצל רופא בשל כאביו, היה בחודש אפריל 2011 כלומר, בטרם ניתנה חוות דעתו של המומחה ושלאחר חוות הדעת לא נרשמו ביקורים אצל רופא. 18. זאת ועוד, התובע המשיך בעבודתו כשליח (אם כי פוטר, שלא בעקבות התאונה אלא בשל המשבר שפקד את עיתון "מעריב", והחל לעבוד בחברת "הוריקן"), לאחר התאונה אף עבד בעבודות נוספות כשליח ב"פינתי" וב"ביג בורגר". 19. ודוק; לפני התאונה סבל התובע מ-19% נכות צמיתה בידו וכן מ-2.5% נכות צמיתה בצווארו. 20. דומה כי אין ממש בטענת התובע כי "במשך שנה וחצי לא יכולתי אפילו לחשוב על עבודה נוספת" (סעיף 8 לתצהירו) שכן כעולה מן הראיות ואף מעדותו כי עבד בעבודה נוספת כבר תשעה חודשים לאחר התאונה (עמוד 8 שורות 22-23 לפרוטוקול הדיון מיום 02/07/13). 21. התובע גם אישר כי לא יכול היה לחשוב על עבודה נוספת גם בשל סיבות נוספות שאינן קשורות לתאונה (בעמוד 8 לפרוטוקול שורות 19-21). 22. עדותו של התובע הותירה רושם בלתי אמין. למותר לציין כי מלבד עדותו של התובע עצמו לא הוגשו תצהירים של אנשים נוספים שיכולים היו לתמוך בעדותו, כגון: עובדים או מעסיקים. מאידך גיסא, הנתבעת צירפה מכתב המעסיק "מעריב" לפיו התובע נעדר מעבודתו למשך יום אחד בלבד ו"לא היה שום שינוי בתפקוד הנפגע ובהיקף משרתו לאחר החלמתו" (מוצג מס' 5). 23. לפיכך המסקנה המתקבלת ממסקנות המומחה, מנתוני עבודתו של התובע הממשיך לעבוד לכאורה ללא מגבלה ומחוסר מהיימנותו של התובע הינה שנכותו הרפואית המזערית אינה גורמת לנכות תפקודית כלשהי. 24. אף אל פי כן ובשל תלונות על כאבים, אפסוק לתובע באופן גלובאלי סך של 6,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד לרבות הפסדי פנסיה. כאב וסבל: 25. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו ממוני) התשל"ו-1976, ובהתאם ל-2.5% נכות רפואית בגיל התובע זכאי התובע לפיצוי בסך 4,534 ₪. לא מצאתי נימוק לפסוק יותר מן המגיע בהתאם לתקנות. סוף דבר: 26. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 10,534 ₪. 27. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. 28. התשלום ישולם בתוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין, שאם לא כן, ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. כחלק מתיק המוצגים של הנתבעת הוגשו הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו במסגרת תיק פלילי 5303/09 (שלום ת"א) מ' נ' רמי רחמנוביץ. בין השאר ועל יסוד הודאתו הורשע התובע (הנאשם שם) בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, על פי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסע חדש), תשכ"א - 1961. כמו כן, ובין השאר נגזר על הנאשם עונש של "מאסר על תנאי למשך 4 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירות בהן הורשע במשך 3 שנים מהיום" (01/06/10). לנוכח עדותו של התובע לפני ממנה עולה כי התובע נהג בתקופת הפסילה, מצאתי לנכון להביא את פסק הדין ופרוטוקול הדיון לידיעת הנהלת בתי המשפט על מנת שתשקול האם להעבירם למדור תביעות פלילי ת"א במשטרת ישראל. עמוד השדרהמגן דוד אדוםאמבולנסכאבי גב / בעיות גברפואהבית חולים