החוזה בין הצדדים נכרת בעל-פה. הצדדים חלוקים בנוגע לסכום שעל מזמינת העבודה לשלם בעבור העבודה שהוזמנה. כן חלוקים הצדדים בנוגע לטיב העבודה שבוצעה והיקפה. 2. התובע (להלן: הקבלן) הגיש תובענה כספית על סך 74,703 ₪ נגד בן דודו ואחייניתו (להלן יחדיו: מזמיני העבודה. כל אחד בנפרד: יוסף ומירב בהתאמה). מזמיני העבודה הזמינו מהקבלן ביצוע עבודות שיפוצים בדירת מירב. לטענתו, לא שילמו מזמיני העבודה את מלוא התמורה בגין העבודה שביצע. לפיכך תבע את יתרת התמורה על בסיס השכר הראוי שזכאי לקבל בגין ביצוע העבודה בניכוי 40,000 ₪ ששולמו לו. 3. מירב מצדה הגישה תביעה שכנגד על סך 62,580 ₪. לטענתה, לא השלים הקבלן את עבודתו ואת זו שביצע, ביצע בצורה רשלנית כך שנותרו ליקויים רבים. עוד הוסיפה מירב, כי רכשה בעצמה חלק מחומרי הגלם שהיה על הקבלן לספק. סכום התביעה שכנגד מורכב מסכומים כדלקמן: תמורה ששולמה לקבלן אחר שסיים את ביצוע העבודה (31,320 ₪); עלות התקנת מזגנים (סך 3,250 ₪); עלות "דקורים" שהיה על הקבלן לספק (2,810 ₪); עבודות אלומיניום (1,200 ₪); בגין רשלנות (9,000 ₪) ופיצוי בגין עגמת נפש (סך 15,000 ₪). 4. אין חולק כי הצדדים לא הקפידו על עריכת חוזה בכתב. כמו-כן לא ערכו רישום מדוקדק של העבודות שהוזמנו (בידי מירב רשימת עבודות בכתב ידה. את הרשימה, שאינה חתומה, כתבה לדבריה לאחר הפגישה הראשונה עם הקבלן) או של מחיר העבודה. 5. לגרסת הקבלן, בפגישתם הראשונה ביקש תמורה בסך 45,000 ₪ בצירוף מע"מ בעבור העבודות שהוזמנו, ואשר כללו הריסת קירות ופינוי פסולת; עבודות חשמל; עבודות אינסטציה; קרמיקה; צבע ובניית קירות גבס. בהתייעצות שקיים בהמשך עם בניו ועם גיסו, העוסקים אף הם בעבודות שיפוצים ונטלו חלק בביצוע העבודה בדירת מירב, הגיע הקבלן לכלל מסקנה כי הסכום שביקש נמוך מידי ואינו מותיר בידיו רווח. לפיכך לאחר שמירב ביקשה להוסיף לעבודות השיפוץ עבודות נוספות, ובתוך כך החלפת ריצוף הדירה, הגיעו לידי הסכמה, ולפיה תמורת ביצוע העבודה, כולל חומרים, ישלמו מזמיני העבודה סך של 60,000 ₪ בצירוף מע"מ, ואם יידרשו עבודות נוספות כגון התקנת מזגנים, ארונות מטבח, חלונות או דלתות, ישולם השכר ישירות לו או לקבלן המשנה המבצע, וכל זאת בהתאם להיקף העבודה הנוספת והחומרים שיידרשו לביצועה. בפועל עלות העבודה גבוהה בהרבה הן בשל עבודות שנוספו במהלך ביצוע השיפוצים והן בשל הערכה בלתי נכונה של עלות העבודה. 6. לדבריו שילם בעבור חומרים ועבודת קבלני המשנה סך של 66,640 ₪. הקבלן פנה למומחה מטעמו - המהנדס מ' יבין - אשר העריך את שווי העבודה שביצע, כולל חומרים, בסך 114,028 ₪. בהתאם לחוות דעת זו תבע את הסך של 74,703 ₪, שהוא ההפרש בין השכר הראוי לו הוא זכאי לטענתו, לבין מה ששולם לו בפועל. 7. עוד הוסיף הקבלן כי מזמיני העבודה שילמו לו 40,000 ₪ בחמישה שיקים. שיק אחד העביר לבעלים של חנות שבו רכשה מירב את חומרי הבניין (יאיר תורג'מן ממרכז האינסטלציה) לו שילם סך של 11,600 ₪ תמורת החומרים שרכשו מזמיני העבודה לצורך שיפוץ הדירה. 8. מזמיני העבודה מצדם טוענים כי מלכתחילה סוכם עם הקבלן על תשלום בסך 35,000 ₪ כולל חומרים ועבודה, ואם יוסכם על ריצוף כל הדירה יתווספו סך של 10,000 ₪ נוספים. ואמנם, בהמשך סוכם על ריצוף הדירה. כמו-כן, התברר כי היקף עבודות החשמל גדול מההערכה הראשונית, ולכן הסכימה לשלם בעבור עבודות החשמל 7,000 ₪ נוספים. סך הכול התחייבה לשלם לקבלן 52,000 ₪. 9. לטענת מירב, בניגוד לטענת הקבלן שילמה לו 42,000 ₪ - סך של 40,000 ₪ בשיקים משוכים על חשבון אביה יוסף ועוד 2,000 ₪ במזומן. 10. כן טוענת מירב כי הקבלן עזב את העבודה בלא שסיימהּ, ולכן נאלצה לשלם לקבלן אחר עמו התקשרה בחוזה. כמו-כן שילמה סכומים בעבור חומרים שהיה על הקבלן לספק (דקורים, שיש) אותם מצאה במחירים זולים יותר מאלה שהוא נקב, ובעבור התקנת מזגנים וביצוע עבודות אינסטלציה. כן טענה כי בעבודת הקבלן נתגלו ליקויים שונים. נטל הראיה 11. הנטל להוכיח את התביעה, ובתוך כך מהי התמורה המוסכמת, אם תמורה זו כולל מס ערך מוסף אם לאו והזכות לשכר ראוי, מוטל על כתפי הקבלן בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. כפי שיפורט בהמשך, הקבלן לא עמד בנטל זה. 12. כאן המקום לציין כי טענת הקבלן, ולפיה טעה בהערכת שווי העבודה כמו גם העובדה שלא ציין במפורש כי יש להוסיף על התמורה מס ערך מוסף (ועל כך בהמשך) תמוהות למדיי בשים לב לכך שמדובר בקבלן ותיק ומנוסה (היה 20 שנה קבלן שיפוצים). 13. הנטל להוכיח טענת "פרעתי" רובץ על כתפי הטוען אותה, ובמקרה דנן - מירב. כן רובץ על כתפיה הנטל להוכיח את תביעתה שכנגד. הסכום לתשלום 14. כאמור, בכתב התביעה תבע הקבלן שכר ראוי. לעומת זאת טוענים מזמיני העבודה כי לפני ההתקשרות החוזית סוכמה התמורה. לפיכך עליהם לשלם סכום זה (כפוף לזכותם לקיזוז בגין התביעה שכנגד). 15. מגרסת הקבלן עולה, כי לפני תחילת העבודה סוכם בעל-פה עם מזמיני העבודה מהי התמורה שעליהם לשלם בעבור העבודה, כולל חומרים. אין חולק כי חוזה יכול שיהא בכתב, בעל פה או בצורה אחרת (ראה סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [להלן: חוק החוזים]). במקרה דנן נכרת בין בעלי הדין חוזה בעל-פה, כאשר המחלוקת נעוצה בשיעור התמורה. 16. בתצהירו טען כי סוכמה תמורה בסך 60,000 ₪ בצירוף מע"מ (ועוד תשלומים בעבור עבודות נוספות). לעומת זאת בעדותו לפניי העיד כי תחילה דרש סך של 45,000 ₪ ברם כאשר התברר לו היקף העבודה הודיע כי אינו מוכן לבצעה, ובעקבות זאת בא בדברים עם מירב אשר הציעה תשלום נוסף בסך 10,000 ₪ ובעקבות זאת "אפשר [היה] להתחיל לדבר" (עמוד 8 שורות 5 - 12). בהמשך אישר כי לבסוף סיכם על תשלום סך של 52,000 ₪ (עמוד 9 שורות 9 - 11). סכום זה מתיישב עם גרסת מזמיני העבודה. בנו של הקבלן, אשר נכח בפגישה הראשונה בלבד, העיד בתצהירו כי אביו העריך את העבודה בסך 45,000 ₪ בצירוף מע"מ, כשהערכתו היתה גבוהה יותר (60,000 ₪ בצירוף מע"מ). עד זה אינו יכול לסייע להרכעה, שכן גם לגרסת אביו הקבלן, הסיכום הסופי לא היה בפגישה הראשונה. 17. הקבלן בחר, משיקוליו הוא, שלא להעלות על הכתב את הסיכום בינו לבין מזמיני העבודה. עובדה זו פועלת בעוכריו. בשים לב לכך ולעובדה שגרסתו אינה חד-משמעית ואף אישר כי סוכם על תמורה בסך 52,000 ₪, כפי שגם מירב טוענת, אין אלא לקבוע כי התמורה המוסכמת הסתכמה בסך 52,000 ₪. זכות הקבלן לשכר ראוי 18. כאמור, אף כי סוכם בין הצדדים על התמורה בעבור העבודה שהוזמנה, בחר הקבלן לתבוע שכר ראוי בלא שהבהיר מהו הבסיס העובדתי או המשפטי לתביעתו זו. 19. בהתאם לסעיף 46 לחוק החוזים קובע לאמור: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בכת כריתת החוזה." מכאן, אם סוכם על שיעור התשלום בעד הנכס או השירות, על הצדדים לחוזה לקיימו ולשלם את התמורה החוזית. במקרה זה לא תישמע טענה, ולפיה התמורה אינה משקפת את שוויה האמִתי של העבודה שבוצעה. כל אימת שמדובר בהסכמה אשר הושגה בחוזה תקף, אין לומר כי הצד השני לחוזה התעשר שלא כדין. 20. טענה, ולפיה סוכם בחוזה על סכום נמוך משוויה האמִתי של העבודה מהווה טעות בכדאיות העסקה (ראה סעיף 14(ד) לחוק החוזים) אשר אינה מזכה את הצד הנפגע בזכות לבטל את החוזה. 21. הקבלן אינו זכאי אפוא לשכר ראוי, אלא לתמורה החוזית בלבד. נקבע לעיל, כי תמורה זו מסתכמת בסך 52,000 ₪. זכות הקבלן לתוספת בגין מס ערך מוסף 22. לגרסת הקבלן סוכם על תשלום תמורה בצירוף מס ערך מוסף. גם עניין זה לא הוכח על ידו כדבעי. 23. סעיף 131 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף) קובע כדלקמן: "עוסק המציג ברבים או מפרסם בכל דרך שהיא מחירו של נכס או שירות שחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957, אינו חל לגביו, יציין אם המחיר כולל מס ואם לאו." סעיף 131 לחוק מס ערך מוסף מחייב אפוא את העוסק לציין אם המחיר כולל מס ערך מוסף אם לאו (בפסיקה נקבע זה מכבר "לגבי מס ערך מוסף תופסת ההנחה, שהוא כבר כלול במחיר שננקב, אלא אם כן נאמר בחוזה אחרת." בע"א 738/80 נתן נ' זגורי, פ"ד לז(4) 387 [1983]; כן ראה ע"א 736/82 כפר חסידים, מושב עובדים דתי בע"מ נ' אברהם פ"ד לט(2) 490 [1985]). 24. לגרסת הקבלן יש להוסיף לתמורה מס ערך מוסף ואילו מזמיני העבודה טוענים כי מדובר בסכום סופי. אין בעדות הקבלן טענה, וממילא אין ראיה, כי כאשר נקב בתמורה ציין מפורשות כי יש להוסיף עליה מס ערך מוסף. כבר נאמר לעיל כי הקבלן לא דאג להעלות את ההסכמות על הכתב, עובדה הפועלת לרעתו. 25. אני קובעת אפוא כי הקבלן היה זכאי לתמורה בסך כולל של 52,000 ₪. התמורה ששולמה 26. אין חולק כי מזמיני העבודה שילמו לקבלן סך של 40,000 ₪. המחלוקת נעוצה בתשלום הנוסף בסך 2,000 ₪. כאמור, מדובר בטענת "פרעתי" שהנטל להוכיחה מוטל על כתפי הטוען אותה, ובמקרה דנן על מזמיני העבודה. מזמיני העבודה לא עמדו בנטל המוטל עליהם. לגרסת מירב, נוסף על השיקים משוכים על חשבון אביה, שילמה במהלך ביצוע העבודה סך של 2,000 ₪ במזומן לפי דרישת הקבלן. 27. אף כי לדבריה משכה מזומנים מחשבון הבנק שלה כדי לשלם סכום זה, לא הציגה בדל ראיה לתמיכה בטענתה זו (כגון דף חשבון ובו משיכת הסכום או אישור משיכה). לטענתה, ביקשה מהקבלן חשבונית מס ברם הלה לא עשה-כן. לנוכח דבריה אלה אין זה סביר שלא דאגה לקבל מהקבלן אישור אחר בכתב על התשלום. למצער ניתן היה לצפות שתערוך רישום משלה, הן לצורך הוכחת התשלום והן לצורך ניהול חשבון הוצאותיה, לא כל שכן כאשר מדובר בעבודות שיפוצים בהיקף בלתי מבוטל. 28. לא הוכח אפוא תשלום סך של 2,000 ₪ במזומן. אני קובעת אפוא כי שולם לקבלן סך של 40,000 ₪ בלבד, כך שנותרה יתרה בסך 12,000 ₪. התביעה שכנגד 29. כאמור, בתביעה שכנגד תובעת מירב סך של 62,580 ₪. סכום זה כולל פיצוי בסך 9,000 ₪ בגין "רשלנות". ראש נזק זה אינו מוכר, ודי בכך כדי לקבוע כי דין התביעה שכנגד על סכום זה - להידחות. 30. עיקר הסכום הנתבע נובע מאי-השלמת העבודה על ידי הקבלן ופגמים שנתגלו בעבודתו. לתמיכה בטענתה זו צירפו חוות דעת של המהנדס צבי שרבינסקי. לפי חוות דעתו עלות כלל תביעתה של מירב מסתכמת בסך 53,980 ₪ כולל מס ערך מוסף. לדברי מירב, נאלצה להתקשר עם הקבלן "נערני אור יפיע בע"מ" (להלן: נערני) שהשלים את העבודות החסרות ותיקן את הליקויים. לדבריה שילמה לנערני סך של 31,320 ₪. תביעתה זו לא הוכחה כלל. ראשית, נערני לא זומן למתן עדות, כך שחוזה העבודה כמו גם כל מסמך אחר שלפי הנטען ערך, אינו אלא עדות מפי השמועה שמשקלה כראיה שואף לאפס. שנית, עדותה של מירב בעניין זה מעלה תהיות רבות - לדבריה התקשרה עם נערני בחוזה על סמך המלצה של חברות אלמוניות שאצלן ביצע עבודות כלשהן בלא שטרחה לבדוק את טיב עבודתו או אמינותו. כל זאת, אף כי "נכוותה ברותחין" עם קרוב משפחתה. שלישית, אין זה מתקבל על הדעת שתשלם לנערני סכום נכבד למדיי, המסתכם בסכום העולה על 50% מהתמורה החוזית עם הקבלן, וכל זאת רק בעבור ביצוע השלמות ותיקונים. רביעית, מירב נזקקה להלוואה מיוסף אביה כדי לשלם את התמורה לקבלן. בנסיבות אלה גרסתה, ולפיה שילמה לנערני ממקורות מימון משלה - תכנית חיסכון שנפרעה - אינה סבירה. מה גם שלא הביאה אף לא ראיה אחת לביסוס טענתה זו. חמישית, החוזה עם נערני והסכומים שהתחייבה לשלם לו כביכול אינם מתיישבים עם חוות דעת המומחה מטעמה. 31. על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כי מירב לא הוכיחה את עלות השלמת השיפוץ והתיקונים. עם זאת, מעדות הקבלן עצמו עולה כי לא השלים את העבודה. לדבריו, היקף העבודה שלא ביצע מגיע לכדי 2% מעלות העבודה (עמוד 10 שורה 31). יש להפחית אפוא 240 ₪ שהם 2% מיתרת החוב הבלתי מסולק. 32. כן תובעת מירב פיצוי בגין עלות התקנת מזגנים, עבודות אלומיניום ועלות "דקורים" שקנתה במחיר זול יותר מזה שביקש הקבלן. מירב לא הוכיחה כדבעי כי עבודות האלומיניום כמו גם התקנת מזגנים היו כלולות בעבודה שהוזמנה. 33. בנוגע לעלות "דקורים" יש לחייב את הקבלן, שכן אין חולק כי התמורה המוסכמת כללה הן את עלות העבודה והן את עלות החומרים. לפיכך זכאית מירב להשבת הסך של 2,810 ₪. פרט לכך דין התביעה בגין נזק ממוני - להידחות. 34. שני הצדדים תרמו לאי-בהירות בנוגע להסכמות שהושגו. בנסיבות אלה, איני רואה לפסוק פיצוי בגין נזק בלתי ממוני. סוף דבר 35. על יסוד האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע בתובענה העיקרית סך של 12,000 ₪ (קרן). אני מחייבת את הנתבע בתביעה שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 3,050 ₪ (קרן). סכומים אלה ניתנים לקיזוז. 36. אשר על כן על הנתבעים בתובענה העיקרית לשלם לתובע (הקבלן) סך של 8,950 ₪ כשסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה) החל מיום 1.9.10 (יום הגשת כתב התביעה) וכלה ביום מתן פסק הדין. כן ישלמו הנתבעים הוצאות משפט בסך 1,800 ₪ כולל שכר טרחת עורך דין ומע"מ עליו. הסכומים הללו ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כןיישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה החל מהיום וכלה ביום התשלום המלא בפועל. חוזההזמנת עבודהבעל פה