תביעה בסדר דין מהיר, של מזמין כנגד קבלן שיפוצים לפיצויים בגין עלות השלמת עבודות השיפוץ באמצעות קבלן אחר (46,400 ₪), הפסד דמי שכירות לתקופת השיפוץ שהתארכה שלא לצורך בשלושה חודשים (18,000 ₪),ובגין עוגמת נפש (5,000 ₪). הצדדים התקשרו בהסכם לעבודות שיפוצים מיום 27/4/10 (להלן: "ההסכם", נספח א' לתצהיר התובע. צורף המקור ברוסית ותרגום לעברית). אין חולק שהתמורה לפי ההסכם היא 50,000 ₪. במעמד חתימת ההסכם קיבל הנתבע מהתובע סך של 27,100 ₪ ובהמשך קיבל סכומים נוספים בסך כולל של 23,000 ₪ (8,000 ₪ ביום 25/6/10, 10,000 ₪ ביום 28/5/10 ו- 5,000 ₪ ביום 6/6/10). לטענת התובע, הנתבע דרש ממנו לשלם את יתרת התמורה במהלך השיפוצים וטרם סיום העבודות, שאם לא כן לא ימשיך את ביצועם. התובע נאלץ לשלם לו את מלוא התמורה המוסכמת, כדי לקדם את ביצוע העבודות ואף שלא הושלמה העבודה (עמ' 14 ש' 1-8). התובע מציין עוד, כי האמין בנתבע שאשתו עבדה אצלו ולא תיאר לעצמו שיפול למלכודת כזו (ש' 14-10). הנתבע ביצע את העבודות בעצלתיים, כשהוא עובד שלא ברציפות ועם מעט פועלים (עמ' 15 ש' 13-20) ולאחר שקיבל את מלוא התמורה, עזב הנתבע את העבודה תוך שהוא משאיר את הדירה במצב יותר גרוע משהייתה. התובע שכר קבלן שיפוצים אחר שהשלים את עבודות השיפוץ בתמורה לסך של 46,400 ₪ (להלן: "סרדס"). לטענת הנתבע, במהלך ביצוע העבודות ביקש התובע מהנתבע לבצע עבודות נוספות או לשנות עבודות שבוצעו ולכן, ההסכם אינו משקף את תכולת העבודה שצריך היה לבצע ואת מה שבוצע (עמ' 20 ש' 12). העבודות שהוסכם שיבצע הן העבודות בנספח א' לכתב ההגנה. העבודות שביצע בפועל, מפורטות בנספח ב' לכתב ההגנה. בנסיבות ששונו העבודות, סוכם בין הצדדים שהתובע ישלם את היתרה בסך של 22,900 לאחר סיום כל שלב, ועד לגמר העבודה. התובע שילם לנתבע בדיוק את הסכום שהגיע לו בשלב שבו הפסיק את העבודה אצל התובע (לבקשת התובע). התובע דרש ממנו לעזוב ולא להגיע יותר לדירה. התובע פנה לנתבע במהלך ביצוע העבודות בדרישה לזרז את ביצוען. הנתבע סירב כיוון שהדרישה הייתה בלתי אפשרית. התובע צעק עליו ודרש ממנו לעזוב. התובע גרם באופן חד צדדי להפסקת ההתקשרות. הנתבע השאיר דירה מסודרת לאחר שביצע את רוב העבודות. לטענת הנתבע, לא סוכם בין הצדדים על מועד סיום העבודות. הדרישות לשינויים ותוספות האריכו את זמן הביצוע ומכל מקום, ביצוע העבודות הופסק, כאמור, חד צדדית ושלא כדין, ע"י התובע. יתר על כן, התובע נותר חייב כספים לנתבע בשל העבודות שביצע כמפורט בנספח ב' לכתב ההגנה. הראיות מטעם התובע הוגש תצהירו וכן חוו"ד שמאית של השמאי גרון. חוות הדעת התייחסה לשווי דמי השכירות שהפסיד התובע בשל התארכות העבודות וכן, לעלות השלמת העבודות בידי קבלן אחר. לפי חוות הדעת, שווי העבודות שהנתבע לא ביצע אף שנכללו בהסכם עימו הוא המחיר שסוכם עליו עם סרדס, בסך של 46,000 ₪. סביר שתכולת השיפוץ זהה בשים לב לכך שדרישת התשלום של הנתבע ושל השיפוצניק כמעט זהה וזאת, בפרק זמן כל כך קצר, שאין ספק שאינו מצדיק אותו שיפוץ פעמיים. יצוין כי סרדס זומן לעדות מטעם התובע, אך לא התייצב ובנסיבות אלה, ועל מנת שלא להכביר עלויות נוספות בניהול תיק זה, ויתר התובע על עדותו. מטעם הנתבע הוגש תצהירו וכן, חוו"ד של המהנדס קרני מיום 21/11/11 וחוו"ד משלימה מיום 21/3/12. בחוות הדעת הראשונה המומחה חיווה דעתו כי העבודות בוצעו ברמת גימור שמעל לרמה המקובלת והסטנדרטית. חוות הדעת לא התייחסה, כנדרש להסכם בין הצדדים או לשאלה איזה עבודות שכלולות בהסכם בוצעו ואיזה לא, ואין בה כל אומדן כספי. על כן הוגשה חוות דעת משלימה. בחוות הדעת המשלימה קבע המומחה, כי שווי העבודות שבוצעו הוא 104,200 ₪לפי מחירון דקל. כך קבע בעמ' 2 לחוות הדעת. יצויין כי הרשימה הנ"ל של המומחה, איננה עוקבת אחר נספח ב' לכתב ההגנה של הנתבע, שבה פירט הנתבע מהן לטענתו העבודות שביצע בפועל. בנוסף, בחן המומחה את רשימת העבודות לפי ההסכם וציין איזה חלק מהן בוצע ע"י הנתבע ואיזה חלק לא בוצע וקבע, כי מתוך העבודות שכלולות בהסכם בין הצדדים, לא בוצעו עבודות בשווי כולל של 17,850 ₪.לסיכום קבע (בעמ' 4), כי שווי העבודות שבוצע הוא 150,000 ₪, לפי חישוב של הגדלת העבודות המקוריות שבהסכם המקורי בכ- 300%, לעומת העבודות שהנתבע לא ביצע כאמור. יש לציין, כי המומחה לא נדרש בחוות דעתו להצעת המחיר של סדרס ותכולת העבודות לפי ההצעה (עמ' 24 ש' 25-20). הצדדים והמומחים נחקרו. הסיכומים הוגשו בכתב, זמן קצר לאחר הדיון. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בכל החומר שהוגש לתיק בית המשפט, אני מקבלת את התביעה בחלקה בלבד. לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו כי המחיר ששילם לסדרס, קבלן השיפוצים שנקרא לסיים את העבודות לאחר עזיבתו של הנתבע, מהווה תמורה בגין אותה תכולת עבודה שהנתבע צריך היה לבצע לפי ההסכם, ולא בוצעה על ידו. העובדה שהתובע שילם לסרדס סך של 46,000 ₪ שהוא סכום קרוב לתמורה לפי ההסכם בין הצדדים (50,000 ₪)ובסמיכות זמנים, אין בה כשלעצמה כדי להעיד שהנתבע לא ביצע כל עבודה או שהעבודה שביצע הייתה לקויה וכיוצ"ב, ואין בה כדי להוכיח שהנתבע איננו זכאי לתמורה כשלהי בגין עבודתו. אין תיעוד של מצב הדירה והעבודות שבוצעו בדירה ע"י הנתבע, נכון למועד שהופסק ביצוען על ידו, ובטרם נכנס סרדס לעבודה בדירה. זאת, אף שמצופה היה, כי התובע יבצע תיעוד בתמונות ו/או חוו"ד מטעמו, בנסיבות שלהן הוא טוען, דהיינו: כשהתובע אינו שבע רצון מעבודתו של הנתבע, עבודתו בדירה הופסקה מבלי שהשלים את ביצוע העבודות מצד אחד, אך קיבל את מלוא התמורה המוסכמת, מצד שני והתובע נדרש להתקשר עם קבלן אחר שסיים את העבודות במקום הנתבע ושילם גם לו עבור ביצוע העבודות המוסכמות. סרדס, כאמור, לא מסר עדות. הוצגה הצעת מחיר של סדרס מיום 22/7/10 ומסמך שחתום ע"י סדרס לאות שקיבל תשלומים לפי הצעת המחיר ביולי-אוגוסט 2010 (נספח ז לתצהיר התובע). הצעת המחיר כוללת פירוט של העבודות, שסרדס ביצע לפי טענת התובע. גם אם אניח שהתובע הוכיח כי סרדס ביצע את העבודות שמפורטות בהצעת המחיר, מעיון בהצעת המחיר עולה, כי היא איננה כוללת, למשל, נקודות חשמל (אלא הרכבת אביזרי חשמל ותליית גופי תאורה) וכי איננה כוללת עבודות גבס ותקרה דקורטיבית שמופיעות בהסכם בין הצדדים. ואולם אין חולק כי עבודות אלה - נקודות חשמל, גבס ותקרה דקורטיבית - בוצעו בפועל, הן קיימות בדירה ומופיעות גם רשימת העבודות שביצע הנתבע לגרסתו, בנספח ב' לכתב ההגנה. המומחים מטעם הצדדים ביקרו בדירה בשנת 2011, כשנה לאחר סיום השיפוץ ע"י סדרס, ואין להם ידע או יכולת לדעת מי ביצע איזו עבודה. המומחה מטעם התובע העיד כי הוא "לא יודע מה עשה הקבלן החדש ומה עשה הקבלן הישן. באתי למקום ואמרו לי תעבור אחד אחד תראה שביצעתי את העבודות כדלהלן. זה עבודות שיורי הבטיח שיעשה ולא עשה, תרשום ותסתכל שזה בוצע ותגיד כמה זה שווה. לא יודע מי עשה את זה. אם הנתבע או הד"ר עשה. ראיתי ואני יכול להעיד שהם בוצעו וכתבתי לך כמה שווים. חוץ מזה לא יודע כלום." לפי חוו"ד הנתבע, הנתבע לא ביצע עבודות בסך כולל של 17,800 ₪ ביחס לתכולת העבודה שלפי ההסכם ואולם מצד שני, הנתבע ביצע עבודות נוספות בשווי של למעלה מ- 100,000 ₪ (בעמ' 2 לחוות הדעת) או 150,000 ₪ (בעמ' 4 לחוות הדעת). גרסת הנתבע, שלפיה בוצעו עבודות נוספות בשווי של פי 2 או 3 מתמורת העבודה המקורית וזאת, ללא הסכם בכתב ואף מבלי שסוכם דבר לעניין התמורה, איננה משכנעת ואיננה סבירה, במיוחד כשהצדדים הקפידו לערוך במקור הסכם בכתב. הנתבע לא הגיש תביעה שכנגד ולא העלה בכתב ההגנה (ואף בתצהיר) טענת קיזוז מפורטת ומכומתת כנדרש לפי הפסיקה, ביחס לתמורת העבודות הנוספות שמגיעה לו לשיטתו. הנתבע לא הציג קבלות, תוכניות עבודה, עדות עובדיו וכיוצ"ב ראיות אחרות, לחיזוק גרסתו. כימות העבודות הנוספות נעשה רק ע"י המומחה מטעמו בחוות הדעת השניה. וגם אז לא נעשה הדבר לפי הרשימה בנספח ב' לכתב ההגנה, אלא לפי רשימה אחרת שערך המומחה מטעמו כשביקר במקום (אציין כי לא נעשתה ע"י הנתבע עבודת השוואה בין נספח ב' לרשימת המומחה). זוהי הרחבת חזית, ובצדק התנגד לכך ב"כ התובע. הנתבע אף לא שלח לתובע מכתב דרישה טרם ניהול הליך זה לתשלום יתרת התמורה המגיעה לו, לשיטתו, בעבור ביצוע העבודות הנוספות. בשים לב לטענת הנתבע, שהוא לא ביצע עבודות בשווי של כ- 17,850 ₪ אך עשה עבודות נוספות בסך של 100,000 ₪ או 150,000 ₪, מצופה היה שהנתבע יפעל לקבלת התשלום לפחות באמצעות מכתב דרישה, ולא יתנהל כמי שמוחל על זכותו הנטענת. נוכח האמור, אני דוחה את טענת הקיזוז של הנתבע בגין העבודות הנוספות שנטענו על ידו. לאור כל האמור, בהעדר תיעוד של מצב הדירה והעבודות כשהנתבע עזב אותה, משלא עלה בידי התובע להוכיח כי סרדס ביצע בדיוק את העבודה שהיה על הנתבע לבצע לפי ההסכם עימו, על פי הודאת הנתבע ביחס לכך שלא ביצע עבודות בשווי של 17,850 ₪ מתוך העבודות כמפורט בהסכם ומשדחיתי את טענת הקיזוז של הנתבע - אני קובעת, כי מתוך כל העבודות שהיה על הנתבע לבצע ובגינן קיבל את מלוא התמורה לפי ההסכם, הנתבע לא ביצע עבודות בשווי של 17,850 ₪; וכי סכום זה מתוך התמורה שקיבל הנתבע, עליו להחזיר לתובע. התובע לא הוכיח את עילות התביעה הנוספות: הפסד דמי שכירות לתקופת השיפוץ שהתארכה שלא לצורך בשלושה חודשים (18,000 ₪) ובגין עוגמת הנפש (5,000 ₪). לגרסת התובע, סוכם עם הנתבע, שהעבודות יבוצעו בתוך חודש-חודש וחצי (עמ' 13 ש' 15-20), אף שלא כתוב בהסכם דבר לעניין תקופת הביצוע. עוד העיד, כי "החברה השניה שהזמנתי סיימה את מרבית העבודות שזה היה נפח גדול יותר ממה שהנתבע עשה בשלושה שבועות. הזמן של חודש הוא סביר" (ש' 28-30). הנתבע הודה שעבד תקופה של כ- 3 חודשים אצל התובע, אך לטענתו לא היה סיכום של זמן והוא לא התחייב לסיים את העבודה במשך חודש ימים. עוד העיד, כי עשה עבודתו בזמן סביר וכי העבודה התארכה גם בשל תוספות ושינויים מצד התובע או אביו. נוכח קביעתי דלעיל, כי התובע לא הוכיח שסרדס ביצע מחדש את כל העבודות כאילו הנתבע לא עשה דבר, בהעדר תקופה מוסכמת לסיום השיפוץ בהסכם בין הצדדים ובהעדר חוו"ד מקצועית מטעם התובע באשר לזמן הסביר שדרוש לביצוע העבודות המוסכמות - לא הוכחה הטענה שתקופת השיפוץ הוארכה שלא לצורך. אין צריך לומר כי עדות התובע בח"נ כמפורט לעיל, לא די בה, על מנת לבסס טענה מקצועית זו. אני דוחה גם את התביעה בראש הנזק של עוגמת נפש ואבדן ימי עבודה שלא הוכחו. לא מצאתי ממש בשאר טענות הצדדים. סוף דבר: אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 17,850 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, בצירוף החזר של 26% מהאגרה שהתשלום נושא ה"ה וריבית כדין ממועד ההוצאה ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 3,200 ש"ח. בנסיבות העניין כמפורט לעיל, כל צד יישא בהוצאות המומחה מטעמו. סדר דין מהירקבלןשיפוצניקשיפוצים