1. עסקינן בתביעה כספית ששיעורה 389,585 שקלים שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לתובע עקב שריפה שפרצה בביתו ביום 23.12.03 בראשית הדרך, הגיש התבוע תביעתו באופן עצמאי ובהמשך ולאור הערות בית המשפט והנחייתו, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן והפעם, כשהוא מיוצג ע"י בא כוחו. כתב התביעה הוגש כנגד הנתבעת מחמת טענות לרשלנותה בפעולת כיבוי השריפה. זו הגישה הודעה כנגד הצד השלישי כמי שייצר/ שיווק את גוף התאורה שגרם ע"פ הנטען לארוע השריפה וצד שלישי זה שלח הודעתו כנגד התובע ורעייתו כצדדים רביעיים תוך שהוא נסמך על הסכם פשרה אשר נחתם בינו לבין בנה"ז סופר במסגרת הליך קודם (ת.א (ת"א) 54823/04) בו נתבע ישירות ע"י בנה"ז. הסכם פשרה זה קיבל ביום 2.12.08 תוקף של פסק דין וכלל כמקובל הוראות בדבר וויתור על טענות נוספות, כמו גם סעיף שיפוי לטובת הצד השלישי בגין כל תביעה שתופנה אליה בענין ארוע השריפה. 2. שלושה קדמי משפט התקיימו בתיק זה ובין לבין הגיש הצד השלישי בקשה סדורה לדחייתה על הסף של התביעה ושל ההודעה כנגדו. הנתבעת אף היא הגישה בקשה כאמור בהתייחס לתביעה כנגדה היא. 3. בעקבות קדם המשפט האחרון שנתקיים ביום 16.1.14 ולאור המלצת בית המשפט, הודיע התובע כי הוא מסכים לדחייתה של התביעה וביום 20.1.14 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה התביעה תידחה והצדדים יטענו בכתב לענין הוצאות המשפט. משעשו כן הצדדים, ניתן בזאת פסק דין זה. 4. לטענת התובע, יש להתחשב בעובדה שלא היה מיוצג בראשית הדרך והגיש תביעתו תוך שסבר בתום לב כי הוא רשאי לכך משלא התיימר בשעתו לוותר על טענותיו כנגד הנתבעת. עובדה היא כי לא הסתיר את הסכם הפשרה הנזכר לעיל וצרפו לכתב תביעתו. מכל מקום גם לתובע עצמו נגרמו הוצאות כבדות, לרבות לשם קבלת חוות דעת מומחה ולשם התגוננות מפני הודעת הצד השלישי כלפיו ובמצב דברים זה ועת נאלץ הוא להסיר תביעתו מחמת קשיים אובייקטיביים בניהולה, יש מקום לקבוע כי כל צד ישא בהוצאותיו. 5. לטענת הנתבעת, בתביעה קנטרנית עסקינן אשר הוגשה בניגוד גמור להתחייבות התובע על פי הסכם הפשרה הנזכר לעיל. הנתבעת נאלצה להתגונן כמו גם להגיש הודעה כנגד הצד השלישי שצירופו התבקש בנסיבות העניין תוך שהיא נושאת בתשלום אגרה. בנסיבות העניין היה מקום לצפות כי הצד השלישי יצורף בעקבות הליך זה ומשכך, יש לחייב את התובע הן בהוצאות הנתבעת והן בהוצאות הצד השלישי. 6. הצד השלישי מציין אף הוא את הטרחה לה נדרש בהליך שהיווה לטענתו משום הליך סרק, כמו גם האגרה שנדרש תשלומה על ידו במסגרת ההודעה לצד הרביעי. כן הפנה לפסיקה רלוונטית שעיקרה זכותו של הזוכה בדין להחזר הוצאותיו ובשיעור ריאלי. לצורך כך, יש לטענתו להביא בחשבון את סכום התביעה, משך בירורו של הליך זה, כתבי הטענות שנדרשו ושלל הבקשות שנאלץ הצד השלישי להגיש מחמת העדר תגובה מצד התובע אשר למעשה הפר את התחייבותו על פי הסכם הפשרה ועשה שימוש לרעה בהליכי משפט. הצד השלישי מוסיף וטוען כנגד הנתבעת כי היה עליה לשקול צעדיה בטרם הטריחה אותו להצטרף להליך זה נוכח נוסחו של הסכם הפשרה שצורף לכתב התביעה. דיון והכרעה 7. תקנה 511 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת: "בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט (להלן- הוצאות) לטובת בעל דין אחר אם לאו". תקנה 512 (ב) לתקנות אלו קובעת: "בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון". 8. הכלל הנוהג הינו כי בעל דין אשר זכה לסעד המבוקש על ידו זכאי להוצאותיו. ראה: ע"א 428/83 "אורט" ישראל נ' בנימין מזרחי ואח' (31.12.83); ד"ר זוסמן/ סדר הדין האזרחי, מהד' רביעית, פסקה 640; ע"א 270/60 וולטר ויינשטיין נ. פקיד השומה ת"א 1, פ"ד טו' 558. עוד רלבנטי לעניננו הכלל הנזכר בע"א 3088/06 אליעזר ניר נ' יאיר רבינוביץ - יו"ר הרשות לבקרה תקציבית ואח' (24.1.08), כמו גם בבש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.2.07) ולפיו: "כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך." 9. אקדים ואומר על רקע השתלשלות הדברים הנזכרת, טענות הצדדים והפסיקה הרלוונטית כי אין ספק שהליך זה לא יכול להסתיים ללא חיוב התובע בתשלום הוצאות. אינני סבורה כי נתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל לפיו בעל דין אשר זכה בהליך צריך כי יפסקו לו הוצאותיו על מנת שלא ימצא בחסרון כיס. התובע הגיש תביעתו על סף התיישנותה ממש כך שזמן למכביר עמד לרשותו על מנת לבחון כראוי את ההיבטים המשפטיים הרלוונטיים ולהערך להגשת כתב תביעה סדור כמידת ההכרח. תחת זאת הגיש התובע כנגד הנתבעת כתב תביעה מסורבל שאינו ערוך נכון ואשר היה הכרח בתיקונו מהטעמים שפורטו בהחלטה מיום 9.2.11. אין ספק כי וכפועל יוצא של התביעה שהוגשה, מתבקש היה להניח כי הנתבעת תגיש הודעתה כנגד הצד השלישי באין היא עצמה צד ישיר להסכם הפשרה הנ"ל. מציאות זו גילגלה הלאה את התוצאה המתבקשת ולפי הצד השלישי הגיש הודעתו שלו כנגד בנה"ז סופר, כך שבפועל נמצאה התביעה כולה חסרת ערך למעשה. יתרה מכך, במישור המהותי לקתה התביעה בקשיים רבים הן בכול הנוגע לאפשרות הוכחת הנזק והשיהוי הרב והן מהטעמים המשפטיים אשר פורטו בהרחבה בבקשות הנזכרות לעיל לדחיית התביעה על הסף. בית המשפט אמנם לא נתן החלטה סדורה בבקשות הנ"ל, אולם נתן דעתו להצדקה לבררם טרם יוטרחו הצדדים להמשכו של ההליך וזאת נוכח טיבן ונימוקיהן של הבקשות. בסופו של יום, התובע חזר בו מתביעתו לא מפאת שהסכים לוותר על זכיה משוערת, כי אם מחמת שנוכח והשכיל להבין את הקושי הנעוץ בתביעתו. 10. אין סביר הדבר כי בעל דין יפתח בהליך משפטי וינהלו מתוך הנחה לפיה אין לו מה שיפסיד. הליך שיפוטי הינו הליך הכרוך במשאבים כספיים, טרחה וזמן הן של בעלי הדין והן של בית המשפט ועל הנוקט בהליך כאמור להביא בחשבון מציאות זו ולשקול היטב מצב הדברים טרם יפתח בהליך כאמור. משעה שבחר התובע להגיש תביעתו, הרי שעליו לשאת בתוצאות הנגזרות מכך ובכלל זאת - ההוצאות שנגרמו לבעלי הדין האחרים אשר ראוי לציין כי ניהלו עניינם בתיק זה באופן הוגן וענייני. 11. בבואי לפסוק באשר לשיעור ההוצאות הרי שמחד יש ליתן הדעת להתנהלות התובע כאמור, משך קיומו של הליך זה, הצורך בכתבי הטענות השונים ככל הנדרש עד כה, קיומם של שלושה קדמי משפט והיקפו של ההליך. מאידך ועדיין, בית המשפט אינו יכול לנהוג בתובע בהקבלה למי שהסיר תביעתו בשלבים מתקדמים לאחר שהוגשו ואולי אף נשמעו העדויות. יתרה מכך, התובע אכן צירף לכתב תביעתו את הסכם הפשרה, נתון שיש בו כדי לתמוך בטענתו לפיה סבר בתום לב ומשלא היה מיוצג, כי אין קושי בהגשת תביעה נוספת זו כנגד נתבע אחר. אף אם תאמר כי התובע השתהה במידת מה בקבלת החלטתו לעניין הסרת תביעה זו, הרי שעדיין מוטב עתה מאשר לעמוד בצורה דווקנית על המשך בירורו של ההליך וראוי לעודד גישה עניינית זו במסגרת שיקול הדעת הנתון בפסיקת ההוצאות. 12. בסופו של יום, הצדדים טענו אמנם להוצאותיהם, אולם לא המחישו שיעורן מעבר לאגרות ששולמו בתיק (כ- 4,800 שקלים). בהקשר זה, אין אלא להצטער על כי ההליך לא נסתיים טרם סיום קדם המשפט השלישי, מציאות שמאפשרת היתה החזר חלקי של האגרה. 13. בהינתן כל האמור ובהתחשב אף בתעריף המינימלי המומלץ, מצאתי מקום להורות כי התובע הוא שישא בהוצאות הנתבעת ובחלק מהוצאות הצד השלישי וכדי שיעורים אלו: לנתבעת - ישלם התובע הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 12,000 שקלים. לצד השלישי - ישלם התובע הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 12,000 שקלים הנתבעת תשלם לצד השלישי הוצאות ושכ"ט עורך דין בשיעור כולל של 2,000 שקלים. החיובים הנ"ל ישולמו תוך 45 יום. עורך דין