תביעה כספית לתשלום סך 65,809 ₪ המהווה לטענת התובע את יתרת חובו התובע טוען בתביעה כי הנתבע 2 ערב לחובו של החייב העיקרי כלפיו על פי כתב ערבות שעליו חתם ומבקש לחייבו בסכום הערבות. כנגד הנתבעים ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, רק הנתבע 2 ביקש את ביטולו וכב' הרשם הבכיר א. צ'יזיק בפניו נדונה הבקשה קבע כי הגנת הנתבע 2 דחוקה עד מאד והורה על ביטול פסק הדין כנגד הנתבע בתנאי של הפקדת סך 20,000 ₪ בקופת בית המשפט. התובע הגיש את תצהירו של מר פהד הנדייה (להלן:"פהד") על פיו הגיע הנתבע 2 לסניף, התייצב בפניו, זוהה על פי ת.ז. וחתם על כתב ערבות עבור החייב העיקרי לכל חוב עד לסך קרן 64,000 ₪ זאת לאחר שהוסברה לו מהות הערבות והתאפשר לו לעיין בכתב הערבות. מר פהד מבהיר בתצהירו כי אפשר לנתבע 2 לשאול כל שאלה ואח"כ חתם הנתבע 2 מרצונו ובהסכמתו על כתב הערבות, החתימות אומתו ואושרו על ידי חתימותיו של מר פהד עצמו. מעיון בכתב הערבות ניתן לראות שהנתבע 2 חתום ליד סכום הקרן המקסימלית של הערבות, בשוליו של כל עמוד וברובריקת ההתחייבות שבעמוד האחרון. הנתבע חתום גם על טופס פרטי החיוב הנערב הכוללים מסגרת אשראי בגובה 5000 ₪ והלוואה בסך 58000 ₪ . לתצהירו של פהד צורף צילום תעודת זהותו של הנתבע 2 ששימשה לזיהויו ותלוש שכר שמסר לפני שאושר כערב. הנתבע 2 טוען כי מעולם לא התכוון לחתום על ערבות כלשהי לחובו של החייב העיקרי (שהוא גיסו) ולא התבקש ע"י איש לעשות כך. הנתבע מאשר שחתם על הטפסים כולם אך טוען שהדבר נעשה במרמה ותוך כדי הונאתו ע"י פקיד הבנק . הנתבע טוען כי ביום 8.6.07 נדרש להגיע לסניף הבנק כדי לחתום על ערבות לחובות אחותו גב' עביר הנשואה לחייב העיקרי ועד לסך 40,000 ₪. הערבות נועדה לחשבונה של האחות שהוא חשבון נפרד מזה של הגיס-החייב העיקרי. הנתבע הגיע לאחר שהסניף כבר נסגר, העובדים מיהרו לסיים את עבודתם ולכן הוחתם על ערימת מסמכים בחופזה ומבלי שניתנה לו אפשרות לקרוא אותם. הנתבע 2 טוען כי הוא בא מתוך ידיעה שהוא חותם עבור אחותו בלבד וכי זה גם המצג שהוצג לו ע"י פקיד הבנק. הנתבע מצביע על כך כי נתבע בגין אותה ערבות שחתם לאחותו ואף שילם למשיב סך 35,000 ₪ כנגד הפטרתו (במסגרת הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בהליך אחר). הנתבע מוסיף וטוען כי בכל מקרה הוא ערב יחיד וערב מוגן וכנגדו הופרו חובות שבדין שנועדו להגן עליו ככזה. הנתבע הגיש גם את תצהירה של אחותו הגב' עביר החוזרת על גרסתו וכן את תצהירו של החייב העיקרי-הנתבע 1. ב"כ הצדדים סיכמו ופסק הדין ינומק באופן תמציתי בהתאם לרוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א. הנטל הראשוני בתביעה זו מוטל על כתפי התובע, התובע עמד בנטל שזה שכן הוכח (וכאמור אין כלל חולק) כי הנתבע 2 חתם על כל אחד ואחד מהמסמכים לגביהם נטען שהוא חתום עליהם ואשר מתייחסים לערבותו לקיום התחייבויותיו של החייב העיקרי בחשבונו כלפי התובע. כך גם הוכח כי הנתבע 1 אכן לא עמד בתשלום חובותיו והתחייבויותיו כלפי התובע והוכח גם גובה החוב הנתבע. בעניין זה ראוי לציין כי בסיכומי הנתבע 2 עלתה טענה שסכום החוב לא הוכח היות ודף החשבון שצורף לכתב התביעה לא צורף לתצהיר מר פהד. אינני מקבל טענה זו, סכום החוב פורט ודף החשבון צורף כבר לכתב התביעה. כתב התביעה עצמו על נספחיו הומצא לנתבע 1 לפני שהגיש את בקשותיו לביטול פסק דין ,בקשת הרשות להגן והתצהירים שהפכו כולם לכתב הגנה (הדברים עולים במפורש מסעיף 6.3.30 לתצהיר הנתבע 2 מיום 25.7.11) ואין לא בבקשות ולא בתצהירים שצורפו אליהן שום הכחשה ביחס לגובה החוב שלא לדבר על טענה פוזיטיבית בעניין זה. גם החייב עיקרי שהובא כעד מטעם הנתבע 2 איננו מכחיש את חובו וגובהו. משכך עובר הנטל לכתפי הנתבע להוכיח את גרסתו הפוטרת אותו לטענתו מחבותו על פי כתב הערבות ומקל וחומר כשהוא מעלה טענות של הונאה ומרמה, טוען בעל פה כנגד מסמך בכתב ופועלת כנגדו החזקה לפיה אדם שחתם על מסמך, קרא והבין אותו והסכים לתוכנו. מדובר בנטל מוגבר ולא פשוט והתיק מוכרע על יסוד העמידה בנטל זה. המסגרת הכללית של הגרסה מתקבלת שכן גם התובע באמצעות מר פהד מסכימים לה קרי שהנתבע 1 הוחתם על שני כתבי ערבות של אחותו ושל הנתבע 1 בו ביום וכי היה מדובר בהליך שהתרחש מיד לאחר שעת הסגירה של הסניף ביום שישי. הבעיה מתחילה בהוכחת אותם פרטים ששנויים במחלוקת. מר פהד נחקר בעניין השימוש בשני עטים שונים במהלך החתמת הנתבע 2 על כתבי הערבות, הגם שהעניין לא הוזכר בסיכומי הנתבע, ראיתי לנכון להתייחס אליו ולו בקליפת אגוז. מר פהד אישר בחקירתו שכאשר עט אחד הפסיק לכתוב עשה שימוש בעט אחר ברם הפנה לכך שלא מדובר ב"השלמת" כיתוב לאחר חתימת הנתבע 1 שכן גם החתימה וגם הכיתוב נעשו באותו עט ומעבר לכך מדובר בחתימה כפולה באותו עמוד, פעם ליד הסכום הנערב ופעם בתחתיתו של העמוד. אם גם הנתבע 2 חתם באותה העט הרי שהייתה סיבה לכך שהעט הוחלפה וכי הוא קיבל לידיו את העט החדשה ולא ניתן לטעון שמדובר בתוספת שהוספה שלא בידיעתו ונוכחותו. עניין זה של החתימה הכפולה על אותו עמוד מחליש מאד גם את ניסיונותיו של הנתבע בחקירתו לטעון כי הדפים עליהם חתם "קופלו" באופן שלא ניתן היה לראות מה נרשם בהם, שוכנעתי כי לא כך היו הדברים ומדובר בעדות כבושה שגם הנתבע עצמו התקשה מאד לבססה. מעבר לכך שיש צורך במיומנות מיוחדת לקפל כהרף עין דפים רבים באופן שיסתיר את הכיתוב ויותיר גלוי רק את המקום לחתימה, הרי ביחס לעמוד זה הנוגע לסכום הנערב, אין אפשרות ממשית שמר פהד יצליח להסתיר את שורת סכום הערבות שמצויה בחלק העליון של העמוד (סעיף 4 לכתב הערבות) ומנגד יוכל הנתבע לחתום ללא הפרעה ס"מ אחד מתחת ל"קיפול". קיפול שכזה ככל שהוא אפשרי בכלל מבחינה מעשית, היה אמור לעורר את חשדו של הנתבע ודבר זה לא קרה בזמן אמת. כך גם לגבי חתימתו של הנתבע 2 על גבי העמוד הראשון של כתב הערבות. לא סביר כי פקיד בנק יקפל עמוד לשניים ויציג אותו כך לערב וידרוש כי הלה יחתום על החלק שנותר גלוי. איזה פקיד ייקח סיכון שכזה? איזה ערב יהיה מוכן לחתום על דף "מקופל" באופן המסתיר את רובו? ואם אינני מקבל את הטענה כי הדף קופל ופרטי הנתבע 1 הוסתרו הרי שהנתבע 2, כאדם הבקיא במילוי וקריאת מסמכים מכוח מקצועו ועיסוקו כעמיל מכס היה צריך לזהות כי הוא חותם עבור גיסו ולחילופין אם הטענה היא ששם הנערב לא מולא (טענה זו ננטשה לגמרי בעדות הנתבע שטען כי פשוט לא ראה מה נרשם), היה עליו לסרב לחתום על מסמך כזה קל וחומר אם לפני או אחרי כבר חתם על אותו מסמך בדיוק הנושא את שם אחותו. הנתבע נתלה בסיטואציה לפיה החתימה התבצעה ביום שישי לאחר שעת הסגירה ולכן דחקו בו מחד גיסא והיה רעש נורא בסניף מאידך גיסא. מר פהד העיד כי לא דחק בנתבע ונתן לנתבע יד חופשית לקרוא את המסמכים לאחר שהסביר לו את מהות הערבויות ואף עמדה לנתבע האפשרות לקחתם לביתו ולעיין בהם לפני החתימה. יש לומר שעניין זה לא נסתר. הרי אם היה מדובר בסיטואציה כה קשה ומלחיצה, מדוע לא לקח הנתבע את הטפסים הביתה? יובהר, הוא לא טען שביקש לעשות כך וסורב. אם כך נשאלת השאלה מדוע הנתבע הסכים לחתום על טפסים כפולים (2 כתבי ערבות על נספחיהם), חלקם או כולם מוסתרים, מבלי לקרוא שום דבר ותוך שהוא מודע (לגרסתו) לכך שדוחקים בו והתנאים בסניף מבחינת רעש בלתי נסבלים? על כך אין תשובה ברורה, הגיונית ובוודאי לא מוכחת. הכל בבחינת קל וחומר כשהוכח במאזן ההסתברות הנדרש כי לא התובע או מי מטעמו ביקשו מהנתבע להגיע לסניף ביום שישי אחר שעת הסגירה אלא דווקא ההיפך, הנתבע הוא זה שהגיע בשעה זו, כנראה מאילוצי עבודה והוכנס לסניף למרות שהדלת כבר נסגרה מתוך התחשבות בו ובחייבים העיקריים (ראה עדות מר פהד בעמ' 15 ש' 22-24). הנתבע גם נשאל במפורש ואישר כי סעיף 35 לכתב הערבות: "כן הוא מודפס בצורה ברורה ומודגשת" מדובר בסעיף מודגש הנמצא קרוב מאד לחתימה ברובריקה המפורטת בסוף כתב הערבות ושבמסגרת נוסחו מאשר הערב כי ניתנה לו הזדמנות סבירה לעיין, לקרוא ולקבל העתק מכתב הערבות. לאור זאת קשה לקבל את טענת הנתבע 2 כי גם את הסעיף הזה לא ראה ולא קרא ולא קיבל העתק מכתב הערבות. אשר לגרסאות הגב' עביר והחייב העיקרי, מדובר בעדות עדים הקשורים לנתבע 2, עדותם איננה רלבנטית להתרחשות האירועים בסניף בעת החתימה והיא איננה עדיפה מכל סיבה שהיא על עדות מר פהד שחזר כמה וכמה פעמים על הטענה כי את החייב העיקרי הכיר היטב, טיפל בחשבונו וכשדרש ממנו בטוחות הוצעה לו ערבות של הנתבע 2. מדוע לא יהסס מר פהד לבקש בטוחה לחשבון הגב' עביר שם יתרת החובה נמוכה יותר אך לא יבקש בטוחה לחשבונו של החייב העיקרי? למה מר פהד צריך לתכנן מזימת הונאה שסיכוייה "על הנייר" נמוכים ותלויים בהרבה מאד גורמים והכל עוד לפני שבכלל פנה ובירר עם הלקוח-החייב העיקרי האם זה יכול להעמיד לו בטוחה כלשהי? ולסיום פרק זה של פסק הדין, מכתבו של ב"כ הנתבע מיום 31.3.11 שצורף כנספח ה' לתגובת ב"כ התובע לבקשה לביטול פסק דין מחליש מאד את גרסת הנתבע היות ונרשם בו כי: "הנני מתכבד לפנות אליך בשמו של מר רג'א איוב-הערב כדלקמן: 1. מרשי חתם ערבות לחייב דלעיל (החייב העיקרי-א.ש.) וכן במקביל חתם כערב לאחותו ח'ורי עביר שהיא אשתו של החייב דלעיל..." אין במכתב הנ"ל בשמו של הנתבע 2 שום הכחשה של עניין החתימה והכוונה לערוב, נהפוך הוא, הדגש הוא קודם כל על חתימה כערב לחייב העיקרי ובמקביל לאחותו. המכתב מכוון להגעה להסדר לסילוק החבות בגין שתי הערבויות גם יחד. גם במכתבים עוקבים שיצאו בשם הנתבע 2 אין שום הכחשה של חבות או של חתימה על כתב הערבות וכוונה לערוב אך יש הכחשה ביחס לחתימה על אישור המסירה. יותר מאשר תמוה. משכך יש לקבוע כי גרסת הנתבע 2 המצריכה עמידה בנטל מיוחד לא הוכחה, גם לא במאזן ההסתברות "הרגיל" ויש לקבוע כי ערבות הנתבע 2 לחובות החייב העיקרי כלפי התובע שרירה וקיימת. אשר לפן המשפטי, הנתבע 1 טוען שהוא עונה על הגדרות "ערב יחיד" ו"ערב מוגן". לא כך הדבר. הנתבע 2 הוא "ערב יחיד" אך לא "ערב מוגן". הנתבע 2 טען כי התביעה כנגדו מוקדמת היות והוא ערב מוגן ואין מיצוי הליכים ביחס לחייב העיקרי. על הנתבע 2 להוכיח כי הוא ערב מוגן ונראה שלא עמד בכך. כתב הערבות נחתם בשנת 2007. בשעתו ערב מוגן הוגדר כמי שערבותו מוגבלת לסכום שאיננו עולה על 60,000 ₪. רק בתיקון מיום 26.1.11 הועלה הסכום פעם אחת ולאחר מכן פעם נוספת. מה שקובע על פי לשון החוב הוא הסכום "הנקוב" בחוזה הערבות ולכן במועד שנחתמה ערבות של הנתבע 2 הוא לא נהנה ממעמד ערב מוגן ולא הייתה חובה על התובע להגיש תביעה כנגד החייב העיקרי תחילה. היות והנתבע 2 עונה על הגדרת "ערב יחיד" הרי שיש להתייחס לטענות בא כוחו בסיכומיו הרלבנטיות לעניין זה: ב"כ הנתבע מפנה לעמוד הראשון לנספח ג' לתצהיר מר פהד הנוגע למסגרת האשראי, הפרט החסר בדף פרטי החיוב הוא שיעורי הריבית ואין הפנייה לשיעורים אלו. כך גם הוא מפנה לעמוד השני בדף פרטי החיוב נוגע להלוואה ע"ס 58,200 ₪. גם כאן נפל פגם באי רישום או הפנייה לשיעורי הריבית. פגם נוסף נפל בסעיף 4 שבטופס שם נרשם שההלוואה תיפרע באופן חודשי ברם לא מולא מספר התשלומים, לא בוצעה הפנייה לבקשת ההלוואה ואין ראיה כי לוח הסילוקין הומצא לנתבע 2. ב"כ הנתבע הפנה לתאריך ההלוואה ברם כמובן שאין בעיה (וכך נעשה בפועל) לחתום ערבות להלוואה עתידית ספציפית שתוקם בפועל מספר ימים לאחר חתימת הערב ובעקבותיה. אם כך מה דינם של הפגמים שנפלו בדפי פרטי החיוב? טרם אכריע בנקודה זו יש לומר שעצם ההתערבות בתנאי ההלוואה כפי שנתבעים ע"י התובע אין בה כדי לומר שהמידע והפרטים לא נמסרו כולם או רובם בע"פ כפי שטען מר פהד אלא שדברים שנאמרים בע"פ יכולת הוכחתם פחותה במרבית המקרים מדברים שעולים על הכתב, קל וחומר כשהטופס עצמו מכיל רובריקות הנוגעות למידע זה ואשר לכאורה יש למלא, כאשר בנק מבקש לחייב ערב בשיעורי ריבית חריגה או מיוחדת ויוצר טופס בו יש לרשום ריבית זו, עליו להוכיח באותות ובמופתים כי שיעור הריבית אכן מוסכם. כשיש הסכם בכתב אך פרט זה איננו מופיע בו, פועל הדבר כנגד הבנק. משכך הפגמים הנוגעים לאי רישום או הפנייה לשיעורי הריבית אינם מפקיעים את ערבות הנתבע 2 אך מביאים לתוצאה כי הסכום בו הוא יחויב יישא שיעור ריבית מינימלי ובאין נתון אחר בתיק לפני והיות והאשראי/ההלוואה אינם צמודים הנני קובע כי שיעור הריבית יהיה שיעור ריבית הפריים הנוהגת ביום מתן פסק דין זה - 2.5% ועל בסיסה יערך חישוב החוב (בפסק הדין שניתן בשעתו ביקש התובע להחיל על הערב את ריבית הפיגורים שחלה על החייב העיקרי ומכך יש להימנע כעת ומכאן הדרישה לחישוב מחדש של החוב הנערב. יובהר, סכום הערבות אמנם כפוף לחוק ריבית והצמדה אך הדברים נוגעים רק להיקף המקסימאלי של הערבות, במקרה דנן נתבע חוב ספציפי בחשבון החייה העיקרי שנושא ריביות אחרות. אשר להעדרם של פרטים בדבר מספר התשלומים/לוח סילוקין, גם כאן לא מדובר בפגם המפקיע את הערבות אך לנתבע 2 עומדת הזכות להתבסס על אומד דעתו ביחס לעניין זה בעת חתימת כתב הערבות אלא שהנתבע לא הביא ראיות בעניין זה ואף טען שלא ידע על הלוואה כלשהי שניתנת לחייב העיקרי ולכן אין מקום ואין יכולת להתערב בנקודה זו. אשר לטענות ביחס לנספח ג' לתצהיר מר פהד-דף מידע על ערב, הרי דין טענות אלה להידחות, דף מידע על ערב איננו דף מידע לערב. הערב קרי הנתבע 2 איננו חתום עליו ואיננו אמור להיות חתום עליו, מר פהד הסביר הן בחקירתו והן בתצהירו את תהליך זיהוי ובדיקת הערב, רישום מספר הערבות והפרטים הנדרשים ולמעלה מהצורך, הסכום שנרשם בשולי דף המידע על ערב תואם את כתב הערבות וסכומו שלידו חתום הנתבע 2. ולבסוף, ב"כ הנתבע טוען כי אי מסירת הודעה על אי קיום כדרישת סעיף 26 (א) לחוק הערבות מפטירה את הערב מערבותו. לא כך הם הדברים, גם אם אניח שמשום מה לא הגיעה ההודעה לנתבע 2 וגם אם אניח שלמרות היחסים המשפחתיים הקרובים לא ידע הנתבע 2 על ההסתבכות הכלכלית של אחותו וגיסו, עדיין על פי חוק הערבות לא מדובר בפטור מהערבות אלא בפטור בגובה הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי ההודעה. אם כך מהו הנזק הזה? מדובר בנזק המצריך הוכחה ולא רק שאין שום ראיה שנגרם נזק כזה, אין אפילו טענה בעניין זה. מעבר לכך, ממילא אם היה מקבל הנתבע 2 הודעה על אי קיום ביחס לחייב העיקרי, יש להניח היה טוען שהוא איננו ערב לו שכן זו טענתו העיקרית כעת וממילא לא היה "מקטין נזק". אשר על כן מתקבלת התביעה, הנתבע 2 ישלם לתובע את קרן החוב נשוא התביעה כשעליה מצטרפת ריבית שנתית בשיעור 2.5% (קרי מהפן המעשי יש לראות בערבות כערבות להלוואה/אשראי הנושאים ריבית שנתית בלתי צמודה בשיעור 2.5%) ועד לתשלום בפועל. בנוסף ישלם הנתבע 2 לתובע הוצאות משפט בסך 850 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4000 ₪ ומע"מ בגינו כאשר סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. באם לא תבוא הודעה/בקשה הנוגעת לכספי הפיקדון שהופקד בתיק עד ליום 1.3.14, הוא יוחזר מיד לאחר מכן לנתבע 2 ללא צורך בהחלטה נוספת. חוב