1.הנתבעת 1, הינה קבלן כוח אדם, כהגדרת מונח זה בחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו – 1996, חברה רשומה כדין בישראל ועוסקת במתן שירותי כוח אדם של עובדים לשם עבודה אצל מעסיקים שונים. 2.הנתבעת 2, הינה חברה פרטית רשומה כדין בישראל והבעלים של מאפייה מרחבית, הנמצאת באזור התעשייה בקרית שמונה (להלן: "המאפייה"). 3.התובעת ילידת 5.1.1987, תושבת העיר קריית שמונה והייתה, בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה, עובדת אצל קבלן כוח אדם, הוא הנתבעת 1, ומועסקת בפועל על-ידי הנתבעת 2, כפועלת ייצור במאפייה. טענות התובעת 4.התובעת טוענת, כי ביום 25.3.2009 שעה 12:00, היא נפגעה בתאונה, במהלך וכתוצאה מעבודתה במאפייה. (להלן: "התאונה"). בכתב התביעה, תיארה התובעת את התאונה, כדלקמן: "ביום 25.3.2009 תוך כדי עבודתה, הרימה התובעת משטח עץ מתוך ערימת משטחים כבדים אשר הונחו עליו, על מנת להניח עליו קרטונים ארוזים בתכולת ייצור (פריכיות), לפתע ותוך כדי שליפת והרמת משטח העץ מתוך הערימה, חשה התובעת כאבים חדים וחזקים בגב.... בתאונה ספגה התובעת פגיעות בכל חלקי גופה, וכתוצאה ממנה ו/או מתנאי עבודתה הרגילים אצל הנתבעת, נגרם לה, בין היתר, הגבלה בתנועות הגב התחתון, פריצת דיסק בגופה, S1-5L, ושינויים נוירוגניים בשרירים הניזונים מעצבי עמוד שדרה מותני" (כתב התביעה, סעיפים 4 ו- 5). 5. ביום 29.3.2009, פנתה התובעת, לראשונה, לקופת חולים כללית שבקריית שמונה (להלן: "קופת החולים"), לשם קבלת טיפול רפואי. שם, היא נבדקה והופנתה לבדיקת רופא אורתופד. היא נבדקה (ביום 30.3.2009), על-ידי ד"ר שטרן אבינועם, מומחה לאורתופדיה, והודגמו כאבים בגב מותני, ללא ממצא חריג. 6. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ושילם לתובעת דמי פגיעה, בהתאם לתקופת אי-כושר לעבודה מאושרת, בגין התאונה, החל מיום 26.3.2009 ועד ליום 24.6.2009. (נ/2). 7. התובעת טוענת, כי הנתבעות אחראיות לתאונה ולנזקיה. במקרה דנן, חלים הכללים של "דברים מסוכנים" ו- "הדבר מעיד על עצמו", לפי סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה"). לחילופין, מבססת התובעת את עילת תביעתה על שתי עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודה והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה, והכל כמפורט בסעיפים 8 ו- 9 לכתב התביעה. 8. התובעת טוענת לפיצויים במספר פרטי נזק והם: נזק מיוחד א. הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות - 300,000 ₪. ב. הוצאות רפואיות - 100,000 ₪. ג. עזרת צד ג' - 100,000 ₪. ד. הוצאות נסיעה - 100,000 ₪. נזק כללי ה. הפסד השתכרות וכושר השתכרות. ו. הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים. ז. הוצאות רפואיות. ח. הוצאות נסיעה. ט. עזרת צד ג'. י. נזק לא ממוני. טענות הנתבעות 9. הנתבעות מכחישות, למעשה, את טענותיה המהותיות של התובעת שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. הן מכחישות את התאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה. 10. וכן, טוענות הנתבעות, כי במקרה דנן, אין תחולה לכללים של "דברים מסוכנים" ו- "הדבר מעיד על עצמו". נטל ההוכחה רובץ, לאורך המשפט, על שכמה של התובעת ועליה להוכיח כדין, כי הן התרשלו וגרמו, באשמתן, לתאונה ולנזקים הנתבעים. 11. הנתבעות ממשיכות וטוענות, כי הן לא התרשלו כלפי התובעת ולא הפרו חובה חקוקה כלשהי. התאונה, המוכחשת כשלעצמה, נגרמה, אם בכלל, ברשלנותה הבלעדית של התובעת. 12. באשר לנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוענות הנתבעות, כי המדובר בנזקים מופרזים, מוגזמים וחסרי כל יסוד עובדתי או משפטי. התובעת לא עשתה די להקטנת נזקיה. אין קשר סיבתי כדין בין התאונה הנטענת לבין הנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם. לחילופין, יש לנכות מסכום הפיצויים כל סכום או גמלה או טובת הנאה שהתובעת קיבלה או זכאית לקבל מכל מיטיב, לרבות המל"ל. 13. הנתבעת 2, מוסיפה וטוענת, כי, בזמנים הרלוונטיים לתובענה, עבדה התובעת אצל הנתבעת 1 בלבד, והעבודה במחלקה בה הועסקה התובעת במאפייה (מחלקת פריכות), בוצעה תחת שליטתה ופיקוחה הבלעדיים של הנתבעת 1 או מי מטעמה. על-כן, נושאת הנתבעת 1, באחריות לתאונה ,המוכחשת כשלעצמה, ולנזקי התובעת הנתבעים. מומחה בית המשפט 14. במהלך המשפט, מינה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, את ד"ר נמרוד רוזן - מנתח ומומחה לאורתופדיה (להלן: "המומחה"), לשם בדיקת התובעת ומתן חוות-דעת לעניין מצבה הרפואי ודרגת נכותה, הזמנית והיציבה, בגין התאונה הנטענת. המומחה, בדק את התובעת וערך (ביום 24.1.2012) חוות-דעת בכתב (להלן: "חוות-הדעת"). בחוות-הדעת, קבע המומחה לתובעת דרגת נכות רפואיות יציבה בשיעור 10%, בגין הגבלת התנועות בעמוד שדרה מותני בצורה קלה, לפי סעיף 37(7) (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. מסכת הראיות 15. התובעת העידה לעצמה. היא הקדימה והגישה תצהיר עדות ראשית (ת/1). וכן, הוגש מטעם התביעה מוצג נוסף - ת/2: עמודים 3, 6 ו- 8 מטופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה וטופס בל/250. 16. לא היו עדים להגנה. מטעמה הוגשו שני מוצגים: נ/1 - שאלון ותצהיר תשובות התובעת לשאלון; ו- נ/2 - אישור המל"ל על תשלום תגמולים לתובעת בגין התאונה. דיון התאונה 17. התובעת העידה בכתב, באשר לתאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה, כדלקמן: "ביום 25.3.2009 התחלתי לעבוד בשעה הרגילה בבוקר (בערך בשעה 06:10) ועסקתי בעבודתי הרגילה. העבודה כאמור נעשתה בלחץ זמנים גדול בשל חג הפסח המתקרב. בערך בשעה 12:00, במהלך עבודתי ניגשתי במהירות לערימת המשטחים כדי לבחור את המשטח המתאים. לאחר חיפוש קצר, והרמות של משטחים הבחנתי במשטח שנראה לי מתאים, ואשר היה בתחתית הערימה. כפפתי את גבי ומשכתי בכוח את המשטח לכיווני כדי לשלוף אותו מהערימה בה הוא נמצא, המשקל של המשטחים (המשטח ואלה שהונחו עליו) היה גדול ואני מיהרתי, לפתע חשתי בכאבים חזקים בגב תחתון. מאחר והייתי עובדת חדשה, והעבודה הייתה חשובה לי המשכתי לעבוד באותו יום חרף הכאבים. קיוויתי כי הכאבים יחלפו, ושלא מדובר בפגיעה משמעותית. בסוף יום העבודה התקשרתי אל אופירה, האחראית בחברת כוח אדם, וביקשתי ממנה שמחר למרות הלחץ בעבודה, אני אעבוד רק עד 14:00, כדי שאוכל לפנות לרופא המשפחה. למחרת בצהריים הגיעה עובדת להחליף אותי בהתאם לסיכום עם אופירה, ואז נסעתי עם המונית של העבודה לקופת החולים. מאחר והייתה שביתה בקופת חולים לא טופלתי באותו יום. אבי הגיע לקופת החולים והסיע אותי הביתה. באותו ערב (יום חמישי-26.3.09) התקשרתי לאופירה והודעתי לה שלא אוכל להגיע לעבודה ביום שישי שלמחרת בגלל כאבי הגב מאחר והייתה החמרה בכאבים פניתי בסוף השבוע למיון קדמי בקרית שמונה, אבל שם הציעו לי להמתין עד ליום א' ולקבל טיפול בקופת החולים וכך עשיתי. לאחר בדיקות וצילום סבר הרופא שיש לי פריצת דיסק, המליץ על מנוחה מוחלטת ועל המשך טיפול אצל אורטופד. עקב פגיעתי, פוניתי לטיפול רפואי בשירותי בריאות כללית, כשבין היתר נבדקתי על-ידי רופא כללי ואורטופד, וטופלתי בטיפול שמרני במנוחה ממושכת, טיפולים תרופתיים ובפיזיותרפיה פרטנית" (ת/1, סעיפים 6 - 10) 18. בעדותה בעל-פה, אימצה התובעת את עדותה בכתב (עמ' 3, ש' 24). היא הוסיפה, כי בזמן התאונה, היא עבדה במחלקת פריכיות של המאפייה (להלן: "המחלקה"), והממונה והאחראי עליה היה מר יצחק עזריה (להלן: "עזריה") שגם הוא היה עובד אצל הנתבעת 1, והועסק בפועל כמפעיל מכונה ואחראי על המחלקה במאפייה. (עמ' 4, ש' 25-17; עמ' 6, ש' 20; עמ' 11, ש' 8-1). הגב' אופירה סיטון (להלן: "אופירה") הייתה מנהלת הנתבעת 1. (ת/10, ש' 31-30). מספר העובדים במחלקה היה משתנה. בכל משמרת עבדו שתי עובדות, ולעתים רחוקות, 3 עובדות (עמ' 4, ש' 27). כל עובדת עבדה במחלקה כראות עיניה. (עמ' 5, ש' 1). מהימנות העדים ומשקל הראיות 19.א' אפתח ואומר, והדברים נאמרים בצער רב, כי על-פי התרשמותי הישירה מהתובעת ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במשפט, עדותה של התובעת, לענייננו-שלנו, אינה סבירה ואינה מהימנה כלל, וזאת בלשון המעטה. בעדות זו מצאתי, תמיהות, פרכות וסתירות מהותיות למכביר, והכל ללא הסבר סביר ומהימן. ראשית, נסיבות התאונה הנטענת. התובעת מסרה שלל גרסאות לעניין זה. הגרסה הראשונה - התובעת פנתה ביום 29.3.2009, לראשונה, לקופת החולים לשם קבלת טיפול רפואי. היא סיפרה לרופא המטפל, ד"ר רוברט קסטנבנד (להלן: "הרופא") את סיבת פנייתה, והרופא רשם את דבריה והפנה אותה להתייעצות רופא מומחה לאורתופדיה. בטופס ההפניה, מיום 29.3.2005, נרשם, לענייננו, כי "מרימה בעבודה דברים כבדים"! (ת/1-נספח ד') ודוק וקרא: התובעת לא סיפרה לרופא, כי ביום 25.3.2009 הייתה מעורבת בתאונת עבודה, שהיא אירוע טראומטי וחריג! 19.ב' הגרסה השנייה - ביום 30.3.2009, נבדקה התובעת על-ידי מומחה אורתופד, ד"ר שטרן אבינועם (להלן: "האורתופד"). במעמד הבדיקה, סיפרה התובעת לאורתופד את סיבת פנייתה, והאורתופד רשם את דבריה בטופס סיכום ביקור. בטופס סיכום ביקור, מיום 30.3.2005, רשם האורתופד, לעניין זה, כי: "מלפני שבוע - החלו כאבים מותניים לאחר הרמת משא כבד בעבודה"(ההדגשות שלי- ש.ס) ודוק: התובעת מסרה לאורתופד, כי התאונה הנטענת קרתה, למעשה, ביום 23.5.2009 ולא ביום 25.3.2009, לפי גרסתה ועדותה בבית-המשפט, וכי בתאונה היא הרימה משא כבד. 19.ג' הגרסה השלישית - התובעת תיארה למעסיקתה, הנתבעת 1, את התאונה, והמעסיקה רשמה את דבריה של התובעת בטופס בל/250 ובטופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, כדלקמן: "לדברי העובדת, תוך כדי עבודה הרימה משטח עץ והרגישה כאבים חזקים בגב תחתון". (ת/2, ת/1, נספח ג' .ההדגשה שלי- ש.ס). 19.ד' הגרסה הרביעית - בכתב התביעה, ציינה התובעת, לעניין זה, כי: "ביום 25.3.2009 תוך כדי עבודתה, הרימה התובעת משטח עץ מתוך ערימת משטחים כבדים אשר הונחו עליו, על מנת להניח עליו קרטונים ארוזים בתכולת ייצור (פריכיות), לפתע ותוך כדי שליפת והרמת משטח העץ מתוך הערימה, חשה התובעת בכאבים חדים וחזקים בגבה" (כתב התביעה, סעיף 4. ההדגשות שלי-ש.ס) 19.ה' הגרסה החמישית - התובעת העידה בכתב. בעדותה, היא מסרה, לעניין נסיבות קרות התאונה, כדלקמן: "במהלך עבודתי, ניגשתי במהירות לערימת המשטחים כדי לבחור את המשטח המתאים. לאחר חיפוש קצר והרמות של משטחים, הבחנתי במשטח שנראה לי מתאים, ואשר היה בתחתית הערימה. כפפתי את גבי ומשכתי בכוח את המשטח לכיווני כדי לשלוף אותו מהערימה בה הוא נמצא, המשקל של המשטחים (המשטח ואלה שהונחו עליו) היה גדול ואני מיהרתי, לפתע חשתי בכאבים חזקים בגב התחתון" (ת/1, סעיף 6. ההדגשות שלי- ש.ס.) 19.ו' הגרסה השישית - התובעת, העידה בעל-פה, לענייננו ובין השאר, כי התאונה קרתה בזמן שהיא משכה משטח עץ שהיה בתחתית ערימה של יותר מארבעה משטחי עץ. (עמ' 5, ש' 10-6) והכאבים בגבה המותני הופיעו בזמן שמשכה את המשטח (עמ' 10, ש' 1). דא עקא בהמשך, היא שינתה את גרסתה, והעידה, כי " כשהרמתי את המשטח חשתי כאבים" (שם, ש' 10. ההדגשה שלי-ש.ס.), ומה שכתוב בתצהירה (ת/1) הוא הנכון (שם, ש' 12). 19.ז' הגרסה השביעית - בתצהיר תשובותיה לשאלון שנשלח לה על-ידי הנתבעת 2, הצהירה התובעת, לעניין התאונה, כי "באותה עת המשטח אותו נדרשתי לשנע היה מונח על-גבי משטחים אחרים ובצורה לא מסודרת ולכן העגלה לא יכלה להוציא את המשטח בגובה שכן היא לא מתרוממת. לכן נדרשתי למשוך את המשטח ולהוריד אותו לרצפה." (נ/1, תשובה 7. ההדגשות שלי-ש.ס.) 19.ח' הגרסה השמינית - התובעת נבדקה על-ידי המומחה לשם עריכת חוות-הדעת. היא תיארה למומחה את התאונה, והמומחה רשם דבריה בחוות-הדעת, כדלקמן: "בעת העברת משטחים, הכרוכה בהרמת משקל כבד, הרגישה לפתע בכאבים עזים בגב תחתון יותר מימין". (חוות-הדעת, עמ' 3, פרק פרשת המקרה. ההדגשה שלי-ש.ס.). 19.ט' ויודגש: ניסיונותיה של התובעת ליישב את הסתירות המהותיות דנן שבעדותה, לעניין תיאור התאונה, (עמ' 9, ש' 20 ואילך; עמ' 10, ש' 12-1, עמ' 11, ש' 21 ואילך; עמ' 12, עמ' 13, ש' 6-1) ועם כל הכובד והענווה, היו מתממים, מלאכותיים ובלתי מוצלחים. 20. שנית, עדותה של התובעת באשר לפנייתה, לראשונה, לקבלת טיפול רפואי (ת/1, סעיף 9; עמ' 3, ש' 24, עמ' 8, ש' 22-12), שהמהווה היא כשלעצמה הרחבת חזית פסולה (השוו- כתב התביעה סעיף 10), עומדת בסתירה מהותית עם גרסתה, שנמסרה, לעניין זה, למל"ל (ת/1, נספח ג' - פרק ד'). 21. שלישית, עדותה של התובעת, לפיה עוד ביום התאונה הנטענת, קרי ביום ה- 25.3.2009, היא מסרה הודעה למעבידה (הנתבעת 1) על התאונה (ת/1, סעיף 8; עמ' 8, ש' 13-12) עומדת בסתירה קוטבית ומוחלטת לגרסתה כפי שנמסרה למל"ל, לפיה רק ביום 26.3.2009, היא מסרה הודעה לאופירה, מנהלת הנתבעת 1, על התאונה! (ת/1, נספח ג'). 22. רביעית, עדותה של התובעת לפיה "מאחר והייתי עובדת חדשה והעבודה הייתה חשובה לי המשכתי לעבוד באותו יום חרף הכאבים" (ת1סעיף 8, עמ' 3, ש' 24), ולמחרת (ה- 26.3.2009) היא עבדה במאפיה עד השעה 14:00 (ת/1, סעיפים 8 ו- 9; עמ' 8, ש' 16-15) עומדת בסתירה קוטבית לגרסתה שנמסרה למומחה ולפיה "ניסתה להמשיך לעבוד אולם לאחר כחצי שעה נאלצה להפסיק את עבודתה בשל הגברות מכאוביה, לדבריה"! (חוות-הדעת, עמ' 3, פרק פרשת המקרה). 23. חמישית, מצאתי סתירות מהותיות ויורדות לשורשו של עניין בעדותה של התובעת בכל הקשור לשימוש בעגלה ההידראולית הנמצאת במאפייה (ת/1, סעיפים 3 ו- 4; עמ' 3, ש' 24; עמ' 5, ש' 52-20, עמ' 6, ש' 4-1; עמ' 11, ש' 20-16; נ/1, תשובה 7), וכן בכל הקשור לתלונותיה של התובעת על הכאבים לאחר התאונה בפני עובדת אחרת ,בשם הדס, שעבדה במחלקה (עמ' 7, ש' 7-3; עמ' 13, ש' 24-7; נ7, תשובה 5). 24. שישית, בחקירתה שתי וערב, העידה התובעת, כי עזריה היה המפעיל הבלעדי של המכונה במחלקה, הממונה והאחראי הבלעדי עליה (עמ' 4, ש' 25-20; עמ' 9, ש' 15). דא עקא, בתצהיר תשובותיה לשאלון, הצהירה התובעת, כי "יצחק עזריה היה מנהל משמרת-אחראי תפעול במפעל, התעסק בעיקר בתפעול המכונות במפעל, אולם הוא לא היה האחראי הישיר שלי בעבודה"! (נ/1, תשובה 3(ב))!! 25. שביעית, בעיניי, עדותה של התובעת, כי ביום התאונה הנטענת היא לא הודיעה לא לאחראי עליה, עזריה, לא לעובדות שעבדו במחלקה ולא לדודה מר יצחק מלכה - אחראי תפעול במאפייה, הינה בלתי סבירה בעליל, בניגוד להגיון, לשכל הישר ולניסיון החיים. הסברה של התובעת לכך, הינו מגוחך, ואינו אמין. 26. שמינית, התובעת ניהלה רישום לימים ושעות העבודה במאפייה. ברישומיה, היא רשמה גם סיבת היעדרויותיה מהעבודה, ואף תיעדה אירועים חריגים, כך למשל, ביום 14.1.2005, רשמה התובעת, כי היא עבדה בין השעות 6:00 - 8:20 "שעתיים ועשרים דקות, קטיושות בגלל זה עזבנו את העבודה" (ת/1, נספח א'1, דף מס' 1). וכן, (ביום 10.2.2009), היא רשמה "לא עובדים כל המחלקה. יום שבתון-בחירות" (ת/1, נספח א', דף מס' 3). דא עקא, ביום 25.3.2009, בו אירעה התאונה הנטענת, נרשם "רביעי, 25.3.2009, שעות עבודה 18:00-16:10, 4 שעות נוספות נחשב כ- 2 משמרות", ואילו ביום 26.3.2009, נרשם"26.3.2009, שעות עבודה 14:00 - 16:10, עבדתי רק משמרת אחת בגלל הגב שלי". (ת/1, נספח א', דף מס' 4). קרא ודוק: ברישום דנן, אין תיעוד לאירוע טראומטי וחריג, לא כל שכן לתאונת עבודה ,ביום 25.3.2009, בה הייתה התובעת מעורבת. 27. תשיעית, התובעת נמנעה, מדעת, מהזמנה לעדות של עדי הגנה קרדינאליים, אשר לפי השכל הישר וניסיון החיים הכללי והשיפוטי, עשויים היו לתרום עד למאוד לגילוי האמת ועשיית הצדק. כוונתי היא לעזריה, לאופירה, לעובדת בשם הדס- חברתה לעבודה במחלקה, לנהג שהסיעה, כביכול, לקופת החולים, ביום התאונה וכיוצא באלה. בפניי, אין הסבר סביר ומהימן למחדל זה. לא כך מנהלים תביעה בנזיקין. בהתנהגותה זו, מחזקת התובעת, למעשה, את גרסת ההגנה וראיותיה. 28. עשירית, עדותה של התובעת היא, למעשה, עדות יחידה של בעל דין במשפט האזרחי. כמבואר, עדות זו אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי. מה עוד, שאין לה סיוע. בנסיבות אלה אין ביכולתי להכריע את הדין על-פי עדות זו, לא כל שכן, לבסס עליה אחריות בנזיקין. סיכום ביניים 29. הנה-כי-כן, מסקנתי היא, כי התובעת לא הוכיחה כדין את עילת התביעה. מסקנתי דנן, מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים, ובכלל זה הדיון בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. התוצאה 30. התוצאה היא, אפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 5,000 ₪, וביחד - 10,000 ₪. הרמת משקלעמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבתאונת עבודה