התובע צירף חוות דעת משפטית ביחס להוכחת הדין הפלשתיני; הנתבעת לא הגישה חוות דעת משפטית מטעמה בעניין זה. רקע כללי התובע יליד 19/2/1994, תושב כפר אדנה, נפת חברון ברשות הפלשתינית, נפגע בתאונת דרכים ביום 19/12/2009, כאשר היה הולך רגל ורכב עלה על כף רגלו הימנית וגרם למעיכתה וקטיעת אצבעות כף רגלו הימנית. הנתבע 1 נהג ברכב שפגע בתובע בעת התאונה; הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את הרכב בעת התאונה. אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא אך בשאלת הפיצויים להם זכאי התובע. הדין החל אין מחלוקת כי התובע תושב הרשות הפלשתינית, וכי הדין הפלשתיני חל על התאונה ושיעור הפיצויים המגיעים לתובע. התובע צירף חוות דעת משפטית ביחס להוכחת הדין הפלשתיני, הערוכה ע"י עו"ד תופיק אבו סנינה; הנתבעת לא הגישה חוות דעת משפטית מטעמה בעניין זה. הנכות הרפואית התובע נבדק על ידי מומחית מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר מיכל עמית-כהן. בחוות דעתה מציינת ד"ר עמית-כהן כי לתובע נגרמה חבלת מעיכה עם שברים פתוחים בכף רגל ימין ופגיעה חלקית של אצבעות 2-5; בצילומי כף רגל נראים שברים מרוסקים באצבעות כף רגל ימין; התובע פונה לבי"ח הדסה, שם הוא נותח בהרדמה כללית, נעשתה שטיפה וקיבוע אצבעות כף רגל ימין והרגל קובעה בסד ללא דריכה. בבדיקתה מציינת ד"ר עמית-כהן כי, מצב הרגל לאחר קטיעת אצבעות 2-5 מימין בגובה הפלנקס המקורב, קטיעה של קצה הבוהן מימין ונטייה של הבוהן מעט ליטראלית; עיבוי של הציפורן; רגישות בגדמים וצלקות תקינות. ד"ר עמית-כהן העריכה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 15% בשל קטיעת 4 אצבעות כף הרגל ללא ראש המטטרסוס לפי סעיף 50(1)(א)(II) לתוספת התקנות לבטוח הלאומי. כמו כן, נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 100% במשך 6 חודשים, ו- 30% במשך חודש נוסף. בסיכום טענותיו מבקש ב"כ הנתבעת להשיג על קביעתה של ד"ר עמית-כהן. לטענתו, היה על המומחית להעמיד את הנכות הצמיתה על 10% לפי סעיף 50(1)(ד)(2) לתוספת לתקנות. סבורני כי אין לקבל טענה זו. הסעיף אליו מפנה ב"כ הנתבעת מתייחס לקטיעת 3 או 4 אצבעות, פרט לבוהן, בלי ראש המטטרסוס, ואולם בענייננו המומחית מציינת במפורש בחוות דעתה כי התובע עבר קטיעה חלקית של הבוהן. במהלך עדותו, הציג התובע את כף רגלו וניתן היה להבחין כי היתה קטיעה חלקית אף אם קטנה, בבוהן. שיעור הפיצויים הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות כאמור, אין מחלוקת כי הדין הפלשתיני חל על קביעת הפיצוי המגיע לתובע. בחוות הדעת המשפטית של עו"ד אבו סנינה צוין כי החוק הפלשתיני דומה בעיקרו לחוק הפלת"ד הישראלי; הפסדי ההשתכרות לעתיד נקבעים על פי המקובל בדין הישראלי, כאשר גיל הפרישה עומד על 65. בעת התאונה התובע היה קטין בן 15; במהלך עדותו עלה כי לפני התאונה הוא החזיק בתעודת מציל, עבד בבריכה של דודו והשתכר כ- 1,500 ₪ בחודש. לדבריו, בעקבות התאונה נשללה תעודת המציל שלו. בנסיבות העניין, סבורני כי סביר לקבוע את בסיס השכר של התובע על פי השכר הממוצע ברשות הפלשתינית, כמקובל בעניינם של קטינים במשפט הישראלי, אשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו ( השוו: ע"א 1433/98 חמד נ' גנאיים ואח' (מיום 4/11/1999); ע"א 8414/07 קיסוואני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, (מיום 23/6/2009). על פי חוות הדעת המשפטית של עו"ד אבו סנינה, השכר הממוצע ברשות הפלשתינית עומד כיום על 2,200 ₪ בחודש. אשר לנכות התפקודית גם בעניין זה, בשים לב לאופן פגיעתו של התובע, סביר לאמץ במקרה זה את הכלל המקובל בפסיקה בישראל שלפיו, ככלל, נודעת לנכות האורטופדית משמעות תפקודית מלאה (ע"א 3049/93 גריגסיאן נ' רמזי, פד"י נב(3) 792, 800 ו'-ז). לפיכך סבורני כי לנכות האורתופדית שנקבעה לתובע יש השלכה תפקודית מלאה בשיעור 15%. לנוכח האמור, יש לפסוק לתובע בגין גריעה מכושר השתכרות, סך של 98,500 ₪ במעוגל. סכום זה משקלל נכות אקטוארית לפי נכות בשיעור 15%, שכר בסך 2,200 ₪ ומקדם היוון מתאים עד גיל פרישה 65. הפסדי פנסיה התובע עותר להפסדי פנסיה, אך אינו מתייחס לזכאות כזו על פי הדין הפלשתיני; הדבר אף לא זכה להתייחסות בחוות דעתו של עו"ד אבו סנינה, ולכן אינני רואה מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה. נזק לא ממוני על פי חוות הדעת המשפטית, התובע זכאי על פי הדין הפלסטיני ל-50 דינר עבור כל אחוז נכות, 40 דינר עבור כל יום אשפוז בבית חולים ו-500 דינר עבור ניתוח. כמו כן, קיימת תקרה לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 10,000 דינר ירדני. על פי חוות הדעת, שערו של הדינר הירדני מגיע ל- 5.4 ₪ לדינר אחד. בנסיבות אלה, התובע זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 7,200₪. סכום זה משקלל 15% נכות, 4 ימי אשפוז וניתוח. לסכום זה יש לצרף ריבית ממועד התאונה, סה"כ 8,200 ₪ במעוגל. הוצאות ועזרת הזולת על פי חוות הדעת המשפטית, התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאות ועזרת הזולת כמקובל בדין הישראלי. בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו של התובע, הנכות הזמנית הגבוהה שנקבעה לו, בשיעור 100% במשך 6 חודשים והנכות הצמיתה, סבורני כי סביר לפסוק לו בגין הוצאות ועזרת הזולת סכום גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 20,000 ₪. סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת 2 תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. גריעה מכושר השתכרות 98,500 ₪. ב. נזק לא ממוני תאונה 8,200 ₪. ג. הוצאות ועזרת זולת 20,000 ₪ סה"כ: 126,700 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, שכ"ט בגין חוות דעת משפטית, והחזר אגרה. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. תאונת דרכיםפלסטינים