עורכת דין הגישה תביעה נגד לקוחה-לשעבר. נטען כי הנתבע שכר את שירותיה של התובעת על מנת שתגיש תביעה כספית נגד עורך דין X (להלן - "X") שדומה, לנוכח הנתונים שבפניי, שביני לביני הוצא מלשכת עורכי הדין. כך, לנוכח הטענה שX מעל בכספים של הנתבע בעניין פלוני. בין התובעת לבין הנתבע נכרת הסכם המסדיר את שכר טרחתה של התובעת. סוכם כי שכר זה יהא בסך 7,500 ₪ ושישולם ב- 10 תשלומים החל מיום 10.8.09. הגם שהתובעת סיפקה לנתבע את מלוא השירות המשפטי המוסכם, הרי הנתבע שילם לה אך סך 2,000 ₪. בגין היתרה על סך 5,500 ₪ הוגשה התביעה. 2. הנתבע ביקש וקיבל רשות להתגונן. בתצהירו הוא ציין כי הוא פגש בתובעת, לאחר שX קיבל את כספי הביטוח שהגיעו עבורו אך גזל אותם ממנו. התובעת, כך טענתו, שכנעה אותו להגיש התובענה והבטיחה לו כי היא תצליח לגבות את הסכומים האמורים. אכן התובעת זכתה בפסק דין בהעדר הגנה. ואולם לימים הסתבר שX הסתבך בשורה נרחבת של מעשי גניבה ומרמה, נמלט מאימת הדין ולא ניתן לגבות ממנו דבר. הנתבע טוען כי התובעת החתימה אותו על הסכם שכר טרחה מבלי להקריא לו אותו והוא סבור היה, כך המשך גרסתו, כי התובעת תהא זכאית לשכרה רק מן הכספים שייגבו בעקבות מתן פסק הדין. 3. הדיון בבקשה התקיים בפני כב' הרשמת פומרנץ והנתבע נחקר על תצהירו. בסופה של דרך, ובהסכמה, ומבלי להודות בטענות, ניתנה לנתבע רשות להתגונן בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט את קרן סכום התביעה בסך 5,500 ₪. 4. התיק נותב לטיפולי. עד אותה עת לא היה הנתבע מיוצג על ידי עורך דין והמלצתי לו להיות מיוצג על ידי עורך דין. אף הטעמתי מפורשות את המשמעות של אי הייצוג, הגם שזכותו לא להיות מיוצג, ושוכנעתי שהוא מבין את המשמעויות הנגזרות מכך. בהמשך הדרך ניתן לכך אף ביטוי בהחלטתי מיום 22.7.12 בגדרה נעניתי לעתירת התובעת בנושא תשובות לשאלון ותצהיר גילוי מסמכים. רשמתי שם, בין השאר, כי "ככל שהנתבע היה נוהג כהלכה ומוסר תגובה המתנגדת למניין רב של שאלות שהוצגו, מפאת חוסר הרלוונטיות שלהן, דומה שידו הייתה על העליונה, הן באשר לשאלות שהשיב שאינן רלוונטיות והן באשר לשאלות לא רלוונטיות שבכל זאת בחר להשיב עליהן" (סעיף 4). משום כך המעטתי בפסיקת הוצאות מזו המקובלת אצלי. ואולם בהחלטה זו, ומשעה שהנתבע טען את אשר טען, משום העדר ייצוגו, הטעמתי כי "משעה זו ואילך, איפוא, לא יכול הנתבע לאחוז במקל בשני קצותיו. אם הוא בוחר, כזכותו, שלא להיות מיוצג על ידי עורך דין לא תישמע טענתו על אי הבנתו המשפטית או האחרת את טיבו של ההליך. זהו סיכונו של הנתבע, מרצונו ובטובתו..." (סעיף 3). 5. בהמשך הדרך הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגש תצהירה-שלה וכן תצהירה של עורך דין רחלי גיאת, ממשרדה. מטעם הנתבע, עדיין כשאינו מיוצג, הוגש תצהירו-שלו. משכל אלו עמדו לנגד עיניי הסכימו בעלי הדין כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, הגם שאף על דרך זו רשאי בית משפט לקבל או לדחות תביעה במלואה. 6. הונחו בפניי סיכומי טענות. זו הפעם היה הנתבע מיוצג על ידי עורך דין. לבקשת ב"כ התובעת נדרשתי למחזור סיכומים שני. 7. להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי. למשמעות הסכם שכר הטרחה בכתב שבפניי 8. כאמור, אין עוררין כי הנתבע חתם ביום 29.7.09 על הסכם שכר טרחה. הותנה בו, בראשיתו, כי "שכ"ט בגין ייצוג בתביעתי נגד עורך דין X 7,500 ₪ כולל מע"מ, הסכום ישולם בתשלומים עד 10 תשלומים החל מיום 10.8.09" (סעיף 1). עוד הותנה כי "שכ"ט ישולם גם במידה והתיק יסתיים בפשרה" (סעיף 4). בגדר הצהרות נוספות של הנתבע הותנה, בין השאר, כי "שכ"ט לעיל אינו כולל ... טיפול בהוצל"פ, ואינו כולל ערעורים לבית המשפט". 9. משמע, הדברים מדברים בעד עצמם. מהות השירות שהתחייבה התובעת להעניק לנתבע היא "ייצוג בתביעתו" של הנתבע נגד עורך דין X. הותנה בעליל כי השירות האמור אינו כולל, למשל, ערעורים שיהיה צורך להיות מיוצגים בהם, בין אם הנתבע יהא המערער או יהא המשיב. והעיקר: הסכום האמור אינו כולל "טיפול בהוצל"פ". מכאן נהיר היה כשמש כי לא מן הנמנע שיהא צורך בשירות זה, ואולם השכר האמור אינו כולל אותו. 10. משאלו הם פני הדברים, טענתו של הנתבע כי ההסכם אינו משקף את רוח הדברים סותרת את המוסכמה שנדונה לא פעם בפסיקה ושעולה הימנה כי "כאשר הצדדים העלו את ההסכם שביניהם על הכתב, יש להניח שבכך באו לסכם כל משא ומתן שהתנהל ביניהם בעל-פה קודם לעריכת המסמך, ולמצות בכתב כל מה שהוסכם ביניהם" (ע"א 138/56 דוידון נ' חב' בוני חיפה בע"מ, פ"ד יא 1474, 1479). הנחת יסוד זו הינה חזקה ביותר. היא מונעת, דרך משל, מן התובעת לטעון כי הגם שהסכם שכר הטרחה הוא על סך 7,500 ₪ היא תהא זכאית לסכום של 20,000 ₪, לאחר 8 ישיבות בבית המשפט, רק משום שבהבל פיה תטען כי כך סוכם בעל-פה. ההסכם בכתב, וזה הרציונאל הבסיסי שלו, הוא לייתר טענות בעל-פה הסותרות את העולה מן הכתובים. 11. אכן הנתבע טוען כי התובעת הטעתה אותו. אף עניין זה אינו יכול להיות מותנה בהבל פיו גרידא של הטוען טענה זו. שומה ללוות טענה זו בטיעון עובדתי תומך. הנתבע אינו טוען כי מעשה פסול מנע ממנו לבחון את הרשום בהסכם. הוא אינו טוען לחולשת דעת כלשהי שהעמידה אותו במצב שהוא היה נתון להטעיה. לא סגי, איפוא, סתם להפריח לחלל האוויר טענה סתמית אודות הטעיה, על מנת שעצם השמעת הטענה תהפוך לאין את אשר סוכם, ונחתם, בהסכם מפורש בכתב. נסיבות חתימת הסכם שכר הטרחה 12. ואם בכל אלו לא די הרי מכלול הנסיבות החיצוניות שולל, מיניה וביה, את מכלול טענותיו של הנתבע. 13. ראשית, נשים לבנו לסיבת פנייתו של הנתבע אל התובעת. הוא עושה כן, בעליל, משום שהוא נפל קורבן למעשה רמיה של עורך דינו הקודם, X. משמע, הנתבע פונה לעורכת דין רק משום העדר אמון שיש לו בעורך דין אחר. לא יעלה על הדעת, משאלו הם פני הדברים, שהנתבע, שלא הייתה לו כל היכרות קודמת עם התובעת, סתם כך נפל קורבן למעשה הטעיה נוסף שלה. הדעת נותנת שהפעם הוא נהג בזהירות בהתקשרותו עמה. 14. שנית, ואכן מחקירתו הנגדית של הנתבע בפני הרשמת פומרנץ עולה כי התנהל מו"מ בין הנתבע לבין התובעת. היה זה הנתבע שדרש ששכרה של התובעת ייגזר באחוזים מסכום הגבייה והייתה זו התובעת, כך הוא מודה, שהתנגדה לכך ועמדה בתוקף על כך שיותנה שכר קבוע בסך 7,500 ₪. משמע, סוגיית שכר טרחת עורך הדין עמדה במוקד הפגישה בין השניים, כפי שטבעי הדבר. ומשכך, נהיר לחלוטין שחודדה מודעותו המוחלטת של הנתבע לאשר סוכם, וזאת מעבר להנצחת הדברים בהסכם בכתב. 15. שלישית, הנתבע, אין עוררין, שילם לתובעת על חשבון שכרה סך של 2,000 ₪, בשני תשלומים, דהיינו בשתי הזדמנויות. והרי אם סוכם בין השניים כי התובעת תהיה זכאית לקבל את שכרה רק מן הסכומים שתגבה עבור הנתבע, לא הייתה כל סיבה מבוררת שהנתבע יקדים ו"יתנדב" לשלם לתובעת, ולו שקל אחד, בגין שכר שלשיטתו היא אינה זכאית לו, אותה עת. 16. רביעית, משעה שמסתבר לתובעת שהנתבע אינו פורע את יתרת שכרה היא משגרת לו מכתב התראה ביום 18.4.10 (נספח ו' לתצהירה) ובו היא מתעדת את התחייבותו לתשלום שכר טרחה בסך 7,500 ₪, הרי בוודאי הייתה זו ההזדמנות המובהקת שהנתבע ישיב למכתב זה ויבהיר לתובעת את גרסתו אודות הטעייתו לנוכח סיכום אחר שהיה בין השניים. 17. חמישית, גרסתו של הנתבע אינה זוכה לאמוני, דווקא משום הרקע והוויכוח שהיה בין השניים, עובר לחתימת הסכם שכר הטרחה. אכן, כאשר מדובר בהסכם הנגזר באחוזים, זכאי עורך הדין לשכרו, לשיטה אחת רק לאחר שיזכה בתביעה, ולשיטה אחרת רק לאחר שגם יזכה בתביעה וגם יגבה את סכום התביעה. ולשיטה זו לא בכדי דרש הנתבע ששכרה של התובעת ייגזר באחוזים, שהרי אז יכול שהיה פטור מלשלם את שכרה, למצער אותה עת, כל עוד לא זכה הנתבע בתביעה שהוגשה על ידי התובעת, ולשיטה אחרת כל עוד לא נגבו כספים בעקבות זכייה זו. ומכאן נהיר בעליל כי משעה שהתובעת לא הסכימה לדרישה זו, הרי שהנתבע השכיל להבין את חובתו לשלם את שכרה של התובעת, כפי שהותנה בכתב בהסכם האמור. ועוד להגיונם של הסכמי שכר טרחה 18. ועוד ראוי לומר דברים אחדים על אודות הסכם שכר הטרחה שבפניי, מול הסכם שכר טרחה שהיה נגזר באחוזים. הדעת נותנת כי ככל שהצדדים היו מסכימים, למשל, שהתובעת תהיה זכאית לשכר שייגזר באחוזים הן בעקבות פסק דין והן בעקבות גביית סכומיו, היה משוקלל סיכונה של התובעת באחוזים גבוהים יחסית, למשל 20%. שכר גבוה זה היה מבטא את הסיכון שמא התביעה תידחה, שמא הגם שלא תידחה הסכומים לא ייגבו. אכן כתוצאה מכך היה מובטח הנתבע לא לשלם שכר, אלא מתוך כספי הגבייה, ואולם הוא היה זוכה בסכום נמוך יותר, לנוכח "נגיסת" שכר גבוהה יותר. מנגד, ההסכם האמור בגין שכר קבוע אכן מחייב את הנתבע לשלמו, ואולם הדעת נותנת שהוא נמוך יותר משכר שהיה נגזר באחוזים. 19. ובהקשר זה טוען ב"כ הנתבע, ותוך הרחבת חזית נרחבת המצטרפת להרחבות חזית בסוגיות נוספות, כי מכל מקום השכר האמור אינו ראוי, לנוכח טרחתה הנמוכה של התובעת. אף בעניין זה שוגה הנתבע, ובעליל מיתמם כחכם שלאחר מעשה. נשווה בדעתנו כי X היה מתגונן בפני התביעה, וכי התובעת הייתה נדרשת להופיע בשורה נרחבת של ישיבות, הרי ההסכמה על שכר קבוע, לא הייתה מזכה אותה בכל תוספת. ועל אותה דרך, משעה ששיחק לתובעת מזלה, ואף שיחק לנתבע מזלו שהרי X לא התגונן ודרכו הייתה סלולה לזכות בדינו, אין מקום להפחית משכרה של התובעת, ולו כמלוא הנימה. 20. הנתבע, במכלול טיעוניו, סבור כי נקיטת הליך משפטי הינה דרך המוליכה בוודאות לזכייה בו. אף בעניין זה הנתבע שוגה, ושגיאתו חמורה. שהרי גם לו היה נקשר בין הנתבע לבין התובעת הסכם שכר טרחה הנגזר באחוזים, עדיין אין לדעת אם הנתבע היה זוכה בדינו נגד X. אכן כן, במצב דברים זה היה פטור הנתבע מלשלם את שכרה של התובעת, ואולם הוא עדיין היה חשוף לפסיקת הוצאות המתחייבת כתוצאה מכך שהיה מפסיד בדינו. ואף זאת אין צריך לומר כי עורך הדין איננו "קבלן להצלחות". והרי בהליך טיפוסי של תובע נגד נתבע יזכה, ברגיל, האחד ויפסיד השני. חיזיון נפרץ הוא שהגם שעורך הדין של בעל הדין המפסיד ייצג אותו במקצועיות ובמסירות ללא דופי, הפסיד בעל הדין חרף ייצוג מעולה זה, משום שבית המשפט סבר, על יסוד שיקוליו השיפוטיים, כי דינו של בעל הדין להפסד. לא יעלה על הדעת, כנקודת מוצא, שעורכי הדין יסכימו, לכאורה ב- 50% מן התיקים המטופלים על ידם, לטרוח לחינם. כך נהגה התובעת, כזכותה, ואין לי ספק שהדברים מובנים לנתבע. הרחבות חזית מצד הנתבע 21. בסיכום טענותיו המשלים, ומשעה שנטען כי בסיכומיו הראשוניים הורחבה החזית, מודה ב"כ הנתבע בכך אך מציין כי הדבר נבע מכך שכאשר הוגשה בקשת הרשות להתגונן הנתבע "לא היה מיוצג על ידי עורך דין ולא יכל להצהיר בתצהירו על דברים משפטיים שאינם בידיעתו" (סעיף 1). בכך, כמדומה, לא מפנים ב"כ הנתבע את שהבהרתי וחזרתי והבהרתי לנתבע. לא הייתה כל סיבה מבוררת, מלכתחילה, שהנתבע לא יהיה מיוצג. ומכל מקום, ומשעה שהנתבע בחר, ובאיחור מופלג, להיות מיוצג, לא הייתה סיבה שלא להגיש בקשה לתיקון כתב הגנתו של הנתבע, וככל שהייתה נענית הייתה מפלסת לנתבע את דרכו לטעון טענות, שלא על דרך הרחבת חזית. 22. וכך, בין השאר, בסיכום טענותיו מבקש ב"כ הנתבע להראות כי פרשנותו הנכונה של הסכם שכר הטרחה תומכת בגרסתו (וראו סעיפים 19-17). ואולם לא זו בלבד שמדובר בהרחבת חזית, מדובר בטיעון הסותר את גרסתו הבסיסית של הנתבע. והרי הנתבע טוען לבטלותו של הסכם שכר הטרחה, משום ההטעיה הנטענת העומדת בבסיסו. והרי אי אתה יכול, בידך האחת, לטעון לבטלותו של ההסכם, ובידך השנייה לטעון לפרשנותו הנאותה של ההסכם, משמע להודות בתוקפו. 23. זו הסיבה שאין בדעתי להידרש למכלול טענותיו של הנתבע, שאינן עולות בקנה אחד עם הגנתו, בבקשת הרשות להגן שלו. שיקולים לחובת התובעת 24. בתצהירה התובעת מטעימה כי טענותיו של הנתבע אודות הסיכום הנטען באשר לשכר הטרחה נטענו לראשונה בפגישה שהתקיימה ביום 23.5.10, לאחר שהנתבע חדל לעמוד בהתחייבויותיו ולשלם את תשלומי שכר הטרחה. כמבואר, החלטתי לאמץ את גרסתה של התובעת, ולו על יסוד מכלול השיקולים שנפרסו עד הנה. 25. מנגד, הנני זוקף לחובת התובעת את העובדה שבתצהירה היא המעיטה עד מאוד בתיאור הפגישה הראשונה שהייתה בין השניים. והרי נהיר לחלוטין שפגישה זו, כך הדעת נותנת, הייתה לא פגישה חטופה אלא הייתה בה דינמיקה, ולו בהקשר של הוויכוח באשר לתנאי הסכם שכר הטרחה. ומשכך, מצפה הייתי שמול גרסתו המפורטת של הנתבע אודות פגישה ראשונה זו, יינתן תיאור עובדתי מפורט, בגרסתה של התובעת. 26. שעה שהוריתי על מחזור סיכומים שני הבהרתי כי ככל שאמצא שלא היה מקום למחזור סיכומים שני זה, הדבר יבוא לידי ביטוי בהמשך הדרך. אכן ברי לי כי לא היה מקום להגשת מחזור סיכומים שני. הכרעה ושאלת ההוצאות 27. הוסמכתי ליתן פסק דין על דרך הפשרה. כפות המאזניים, בבירור, נוטות לחובת הנתבע ולזכות התובעת, בנתון להערות האמורות. אכן מכלול התנהלותו של הנתבע זרוע במידה גדושה של התחכמות, התחמקות, התנערות ממילוי התחייבויות וגלגול עיניים מיתמם. משכל אלו לנגד עיניי סבור הייתי שיש לחייב את הנתבע בסכום קרן בסך של 4,800 ₪. 28. שומה עליי לשקול את פסיקת ההוצאות. בעשותי כך, ועל יסוד המבואר למשל בפסק דיני ב-ת.א. 17048/06 מזרב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (במאגרי "נבו") לעניין סף פסיקת הוצאות, ועל יסוד השיקולים שנפרסו עד הנה, החלטתי לפסוק הוצאות בסכום של 4,000 ₪. סוף דבר 29. לפיכך הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,800 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 27.9.10 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עורך דין בסך 4,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 30. הנני מורה למזכירות להעביר לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת את הפיקדון על סך 5,500 ₪, על פירותיו, שהופקד בהתאם להחלטת הרשמת פומרנץ מיום 30.3.11 הנ"ל. 31. יתרת החוב הפסוק, כאמור בפסק דיני זה, תשולם לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. לקוחותעורך דין