הנתבע טען, כי לא קיבל את ההודעה על פסילת הרישיון, ולא ידע על עצם הפסילה, עובר לתאונה. הנתבע העיד על כך, בעדות ראשית, במהלך הדיון ביום 14.2.12, וחזר על הדברים בחקירתו הנגדית. בסיכומיו טען ב"כ הנתבע, כי אין חזקת המסירה הקבוע בתקנה 550 לתקנות התעבורה חלה, ביחס לפסילת רישיון ע"פ הוראת תקנת משנה 549 (ג) לתקנות. 3. תכליתו העיקרית של חוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים, הינן סוציאליות - הבטחת פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, ופיזור הנזק. סעיף 7 לחוק, השולל זכאות לפיצויים ממי שנפגעו, תוך ביצוע עבירות מסוימות (גרם תאונה במתכוון, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רישיון תקף, או ללא ביטוח ע"פ פקודת הביטוח, ומתן היתר לאדם לנהוג ברכב בהעדר ביטוח תקף), הינו חריג לכלל, לפיו זכאי נפגע תאונת דרכים לפיצוי, ותכליתו הינה הרתעתית - או עונשית. נוכח המשמעות מרחיקת הלכת, של הוראות הסעיף נפסק: "העיקרון המנחה אפוא את פרשנות סעיף 7 לחוק הוא שיש לפרשו באופן מצמצם ודווקני כך שהוא יחול על מקרים חמורים או חריגים במיוחד. רק במקרים כאלו תהיה הלימה בין הסנקציה החמורה הקבועה בסעיף 7 לחוק - שלילת פיצוי מן הנפגע - לבין ההפרה" (דנ"א 10017/02 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נח(5) 639, 653). מן הטעם האמור, קמה חובת יידוע הנהג, על פסילת רישיונו, בין אם פסילה מנהלית ובין אם פסילה במסגרת גזר דין פלילי. לעניין זה נפסק: "הנה כי - כן, הדין הפלילי מחייב שייוודע לנאשם דבר שלילת רישיונו. התוודעות זו תיעשה ברגיל בדרך של מסירת הודעה, והיא בבחינת יסוד הכרחי ההופך את הנהיגה ברכב - לאסורה... כך בדין הפלילי ובעניין זה, נראה כי הדין האזרחי ראוי לו שילך בעקבותיו" [ע"א 11324/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל ואח' [ניתן ביום 20.6.07), ור' בין היתר, גם ע"א 7602/06 עזבון נתנאל ג'ורג' חאדג'ג' ז"ל ואח' נ' סימה מלכה ואח' (ניתן ביום 11.10.11), בס' 27 - 30 לפסה"ד, וכן ע"א 703/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' (ניתן ביום 7.5.12)]. יודגש, כי קמה חובה ליידע את הנהג, על הפסילה בפועל, ואין די לעניין זה בידיעה קונסטרוקטיבית, אם כי ניתן ליידע את הנהג על הפסילה בדרכים שונות, ולא רק באמצעות מסירת הודעה רשמית בכתב על הפסילה (ור' ע"7602/06 עזבון חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה, המוזכר לעיל, בס' 32 - 34 לפסה"ד). הנטל להוכיח, כי הנהג ידע על פסילת רשיונו, עובר לאירוע התאונה, מוטל על הצד הטוען להעדר זכאות לפיצוי, ובענייננו - על הצד השלישי, וסבורני, כי הנטל לא הורם. זאת, כאשר מאישור המסירה עולה בבירור, כי ההודעה אליה צורף הוחזרה מבלי שנמסרה, בציון "לא נדרש", וכאשר עדותו של הנתבע, לפיה לא ידע על פסילת רשיונו עובר לתאונה, לא נסתרה, וודאי שלא הופרכה, וסבורני, כי יש לקבלה כמהימנה. 4. סבורני, כי יש לדחות את טענת הצד השלישי, לפיה קמה חזקה בדבר מסירת ההודעה, שעל הנתבע להפריכה, נוכח הוראות תקנות 549 ו- 550 לתקנות התעבורה. הטעם העיקרי לכך הינו, כי הכרה בחזקה כאמור, עומדת בסתירה להלכה שהובאה לעיל, לפיה, יש צורך בידיעה ממשית של הנהג, על פסילת רישיונו, על מנת לשלול את הזכאות לפיצויים על פי החוק, ואין די בידיעה קונסטרוקטיבית. מעבר לאמור, נראה כי חזקת המסירה, הקבועה בתקנה 550 לתקנות התעבורה, אינה מתקיימת ביחס לפסילת רישיון נהיגה. תקנה 549, כנוסחה בתקופה הרלוונטית, הורתה: "(א) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 12 נקודות ועד 22 נקודות יוזמן לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקורס בסיסי מטעם רשות הרישוי ויעמוד בהצלחה במבחן. (ב) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 24 נקודות ועד 34 נקודות יוזמן לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקורס נוסף מטעם רשות הרישוי ויעמוד בהצלחה במבחן. (ג)   נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 36 נקודות או יותר, ייפסל מהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים, ורישיונו יחודש לאחר שיעמוד בבחינה העיונית, לפי תקנה 205. (ד)   נהג, אשר רישיונו נפסל וחודש לפי תקנת משנה (ג) וצבר פעם נוספת, בתוך לא יותר מ-6 שנים מיום שחודש רישיונו לפי תקנת משנה (ג), 36 נקודות או יותר, ייפסל רישיונו ל-9 חודשים ויחודש בתום התקופה האמורה רק לאחר שיעמוד בבדיקות רפואיות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים ובבחינות כאמור בתקנות 202 עד 210". תקנה 550 שכותרתה "הודעות לנהג", מורה: "צבר הנהג נקודות במספר המחייב אמצעי תיקון כאמור בתקנה 549, תודיע לו על כך רשות הרישוי ותפנה אותו לביצועם; ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום זמן סביר מראש, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה. הודעה על אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה". תקנה 550 מחילה אפוא, את חזקת המסירה ביחס להודעות, ע"פ תקנות משנה 549 (א) ו-(ב), המפרטות את אמצעי התיקון הקלים יותר, במדרג הקבוע בתקנה 549, ונמנעת מלהחיל אותה, על הודעות ע"פ תקנת משנה 549 (ג) הרלוונטית לענייננו, ותקנת משנה 549 (ד), הכוללות אמצעי חמור - פסילת רשיון נהיגה. בכל הכבוד, מקובלות עלי מסקנות בית משפט השלום הנכבד בירושלים, לעניין זה, בת.א 4964-06 אופיר אזולאי נ' אריה חברה לביטוח (ניתן ביום 1.12.10). ההמנעות מהחלת החזקה אכן מתבקשת, נוכח חומרת האמצעים האמורים בתקנות המשנה האחרונות. אילו הוחלה החזקה ביחס להוראות האמורות, היה כל נהג שרשיונו נפסל פסילה מנהלית, ואשר המשיך לנהוג בהעדר ידיעה על הפסילה, עובר עבירה חמורה של נהיגה בזמן פסילה, גם כאשר לא התקיים אצלו למעשה היסוד הנפשי הנדרש. נראה, כי אילו התקיים המצב האמור, היה זה בלתי סביר. 5. לפיכך, יש לקבל את ההודעה לצד שלישי במלואה. 6. ההודעה לצד שלישי מתקבלת אפוא, ועל הצד השלישי לשפות את הנתבע, על כל סכום שישלם לנתבע בהתאם לפסה"ד בתביעה הראשית. ככל שטרם שולם הסכום הפסוק (נוכח הארכה שניתנה לתשלום במסגרת הסכם הפשרה שאושר בפסה"ד כאמור), ישלם הצד השלישי את הסכום הפסוק, ישירות לידי התובעת. כן ישלם הצד השלישי לנתבע שכ"ט בגין הדיון בהודעה לצד שלישי, בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ, והוצאות המשפט, בסך 1,000 ₪. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה