תוך כדי שימוש לשם השלמת התיקון, התפוצץ צינור המגרזת והוא נפגע בכף ידו השמאלית. נתוני רקע 1. ביום 22.7.04, שעה שהתובע עבד עם מחפרון במסגרת עבודתו כקבלן לעבודות עפר, ארעה לו תאונה בה נגרמו לו נזקי גוף. כיום דומה שאין עוררין לגבי תיאור נסיבותיה של התאונה, וכמתואר בתצהיר עדותו של התובע ת/1, הגם שיש עוררין האם התאונה ארעה בעת נסיעתו של התובע מאתר אחד לאתר אחר, כגרסתו, או בעת שהמחפרון היה בעצירה, כגרסת הנתבעים. מכל מקום, כאמור, התובע הבחין כי הבוקסה בגלגל הקדמי של המחפרון שבורה באופן שלא ניתן היה להמשיך בנסיעה. משכך, ועל מנת להמשיך בנסיעה, עשה התובע לתיקון המחפרון. הוא פירק את הבוקסה כשהוא פותח את הברגים שלה ומחליף אותה, בבוקסה שהייתה תחת ידו. לאחר מכן הוציא את המגרזת שנמצאת בארגז הכלים שבמחפרון על מנת להשתמש בה לצורך גירוז הבוקסה, ועל מנת להשלים את הטיפול האמור. או-אז, ותוך כדי שימוש לשם השלמת התיקון, התפוצץ צינור המגרזת והוא נפגע בכף ידו השמאלית. 2. לשיטתו של התובע התאונה האמורה היא "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפלת"ד"), באופן שהנתבעת נושאת באחריות מוחלטת לגרם התאונה ותוצאותיה. הנתבעת כופרת בכך. ההכרעה, איפוא, בשאלת חבותה של הנתבעת, כנטען מכוח חוק הפלת"ד, עומדת במוקד הכרעתי זו. ועם זאת, וכעולה מסיכומי טענות ב"כ הצדדים, הם נסבים אף על שאלת גובה הנזק, ככל שתיקבע החבות. 3. נשמעה, איפוא, חקירתו הנגדית של התובע על תצהיר עדותו ת/1. הונח בפניי תצהיר חוקר מטעם הנתבעת אליו צורף תמליל נטען של שיחה שהוקלטה בסתר בין החוקר לבין התובע. ב"כ הצדדים הסכימו כי לסיכומי הטענות תצורף הקלטת האמורה "על מנת שב"כ התובע יהיה רשאי בסיכום טענותיו להצביע על טענות שיש לו לעניין נאותות התמליל או לכל עניין אחר הנובע מכך, לרבות הקשר ואינטונציה. במידת הצורך, איפוא, בית המשפט ישמע את הקלטת ויכריע" (פרוטוקול 10.9.12). 4. אקדים ואבהיר לעניין זה כי חרף הסמכות שניתנה לי לא האזנתי לקלטת האמורה. מתמליל הקלטת עולה, אכן, כי היא אינה שלמה וכסבור הייתי, כפי שאבאר, שאין צורך לטרוח ולשמוע את הקלטת במו אוזניי. אדרש, איפוא, לבחינתה והכרעתה של שאלת החבות. שאלת החבות - דיון והכרעה 5. "תאונת דרכים", כך מורה אותנו סעיף 1 ("הגדרות") לחוק הפלת"ד, היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה;...". שומה עלינו, איפוא, לעבור להגדרת "שימוש ברכב מנועי" באותו סעיף, והוא מורה אותנו כי הוא כולל אף "טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו...". 6. במוקד שאלת החבות עומדת בחינתו של "טיפול-דרך" נטען זה. שני ב"כ הצדדים מפנים לפסק הדין המנחה בשאלה זו, והוא פסק דינו של כב' המשנה לנשיאה ריבלין ב-רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ. אליעזר ריבלין, בספרו תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית), מסכם את עיקרי הדברים בסוגיה זו, אף לאורו של פסק הדין הנ"ל. נקבע כי על מנת שטיפול או תיקון יחשבו כתיקון-דרך או טיפול-דרך יש להוכיח שלושה תנאים: "ראשית, שהם יתרחשו בדרך לאחר תחילת הנסיעה - לאחר יציאה לדרך; שנית, שהתיקון או הטיפול נדרשו עקב אירוע פתאומי; שלישית, שאין המדובר בתקלה המורכבת כזו המצריכה טיפול בידי איש מקצוע" (עמ' 219). ואכן, כך ממשיך ומבאר ריבלין, "הכנסת טיפול הדרך לגדרי 'שימוש ברכב מנועי', נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה. התיקון לחוק מביע את העמדה כי ראוי שהטיפול והתיקון של תקלות אלו ייתפס כחלק מן המהלך השלם של 'הנסיעה ברכב', במובנה הרחב" (עמ' 220-219). 7. למקרא סיכומי הטענות נהיר שאין מחלוקת בין ב"כ הצדדים כי התקיים, לכל הדעות, התנאי השני הדן בדרישת "הפתאומיות". אכן אין עוררין שהתיקון או הטיפול נדרשו "עקב אירוע פתאומי", והעדר התיקון או הטיפול היה מונע את המשך הנסיעה. 8. היו עוררין בין ב"כ הצדדים לעניין התנאי הראשון. לשיטתו של ב"כ הנתבעת אין להאמין לגרסתו של התובע אודות כך שהתאונה ארעה שעה שהדחפור נמצא בשעת נסיעה. הוא מנסה ללמוד זאת מתמליל השיחה שבין החוקר לבין התובע. בדעתי לדחות טענה זו. אכן בתמליל נמצא המשפט "לא עשיתי את העבודה. רק התחלתי וקרה לי". ממשפט זה נלמד, לשיטת ב"כ הנתבעת, כי אילו היה מדובר במהלך שקורה בשעת נסיעה היה התובע מציין זאת. שיטתי שונה. אכן ככל שחוקר הנתבעת סבור היה שעניין זה הוא משמעותי, מצפה הייתי שיציב לתובע שאלה ישירה בעניין הנסיעה או העצירה של הדחפור. אכן שקלתי לחובת התובע אמירה שלו בתמליל בה הוא ציין, בין היתר, את הביטויים "תיקון דרך שעל פי הפסיקה ..." וכן כי "אם לא יעשה את הדבר הזה, לא יכול להמשיך לעבוד. זה נכנס תחת גדר של תאונת דרכים" (עמ' 4). מביטויים אלו, הנשמעים על ידי נהג דחפור, עולה לכאורה שיש לו ידיעה משפטית מובהקת אודות מבחני חוק הפלת"ד, אשר ברגיל ידועים רק לאנשי דת ודין. וחרף כל אלו לא ראיתי לשנות ממאזן שיקוליי ואניח, איפוא, כי התקיים אף התנאי הראשון. 9. שומה עלינו, איפוא, לשים פעמינו לעיקר המחלוקת, באשר לתנאי השלישי. ריבלין, בספרו הנ"ל, מציין שהתנאי מתקיים כאשר "לא מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בתקלות מסוג זה אין הכרח שהנהג יטפל, והדבר אף אינו רצוי, ואין לראות בטיפול ממושך ומורכב ברכב חלק מהתרחשויות הדרך, או מן הנסיעה במובנה הרחב. תנאי אחרון זה אינו בא לשלול הכרה בכל טיפול או תיקון מורכב המתרחש ברכב כי אם לתחום את ההכרה לטיפולים או תיקונים פתאומיים שעשויים להתבצע בדרך - להבדיל מבחירה מלאכותית לבצע ברכב טיפול שדרכו להיעשות במוסך. במובן זה התנאי השלישי מתייחס למהותו של תיקון" (עמ' 220). וכהדגמה, ומתוך פסיקה קודמת, מובהר כי "החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה ואולי גם החלפת 'חגורה' הם טיפולים ותיקונים שנהגים נוהגים לעשות בעצמם, ולא נזקקים בהם למוסכים דווקא" (עמ' 219). משמע, כך לטעמי, גם כאשר בשעת נסיעת הרכב, כדרישת התנאי הראשון, מתרחשת תקלה פתאומית, כדרישת התנאי השני, המונעת את המשך הנסיעה, לא סגי בכך. שהרי ככל שיוברר שעסקינן ב"תקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע", סביר להניח שהנהג לא יטפל בתיקון תקלה זו שהרי "הדבר אף אינו רצוי" (שם). 10. לעניין המחלוקת העובדתית האמורה הגיש ב"כ הנתבעת תעודת עובד ציבור של מר אלכס בוגטיקוב, ראש תחום שירותי תחזוקה במשרד התחבורה, בלשכת היועצת המשפטית. מן התעודה נלמד כי "נהג שאין לו הכשרה מקצועית בתחום המוסכים / תיקון רכבים לא רשאי להחליף תפוח הגה במחפרון, מכיוון שהיא עלולה לסכן חיי אדם" (סעיף 1). הוא ממשיך ומציין כי "תפוח הגה מהווה חלק בלתי נפרד ממערכת ההיגוי והינו חלק בטיחותי משמעותי במחפרון" (סעיף 2). משום כך, כך הוא ממשיך ומציין, "על מנת להחליף תפוח הגה, נדרשים תנאי עבודה שיחודיים למוסך וביניהם, ציוד מיוחד והוראות היצרן. בנוסף, לאחר החלפת תפוח ההגה צריך לבצע בדיקת זווית היגוי, לצורך ביצוע כיוונון מערכת ההיגוי. לשם ביצוע עבודה זו, נדרש ציוד מיוחד הנמצא במוסכים וכוח אדם מוכשר ומוסמך" (סעיף 3). 11. ב"כ התובע מודע לתעודת עובד ציבור זו ואולם, לטעמו, יש להעדיף את עדותו של התובע, מפעיל מחפרון מזה שלושים שנה. והנה, לטעמו, מדובר בפעולה שגרתית ובנאלית, שעוסקים בה אף עמיתיו, בעלי מחפרונים, בשטח. לכן, כך מעיד התובע, אין צורך באיש מקצוע לביצוע עניין זה, שהרי "כמו שאני מחליף גלגל, כל שלושה הברגים שאני מפרק. כולם עושים את זה ולא צריך איש מקצוע. זה כמו פנצ'ר" (עמ' 4 לפרוטוקול). אכן, כך ממשיך ומתאר התובע בעדותו, תקלה כאמור יכולה להתרחש במחפרונים. משום כך הוא, ועמיתיו, מחזיקים חלקי חילוף לעת הצורך. והעיקר, כך שיטתו, המגרזת נמצאת בארגז הכלים של המחפרון, כחלק מדרישות היצרן, והיא מסופקת כחלק אינהרנטי ממחפרון זה. והרי, לטענתו, מגרזת זו נמצאת בארגז הכלים על מנת שייעשה בה שימוש, בעת הצורך, על ידי נהג המחפרון עצמו. 12. אכן, כך ממשיך ב"כ התובע, תעודת עובד הציבור יכולה להצביע על "מעמדו החוקי" של התיקון האמור. ואולם אין בכך ולא כלום לעניין דרישות חוק הפלת"ד. לטעמו, "בהשוואה, נהג שנפגע בתאונת דרכים כשרכבו חונה בצד הכביש והוא אינו לובש את האפוד הזוהר פועל שלא כדין אך הדבר אינו פוגע באחריות המבטחת לפצותו על פגיעתו, שהרי האחריות לפי חוק הפלת"ד היא אחריות מוחלטת. כך גם ברור כי נהג הנעצר שלא כדין בדרך ונפגע בזמן תיקון פנצ'ר (תקר) זכאי לפיצוי ואין נפקות לשאלת האשם" (סעיף 18(ג) לסיכום טענותיו). 13. השקפתי שונה. גם אם אניח שמקובלת עליי עמדת התובע באשר לקלות הטיפול האמור, ואי המורכבות שלה לדידו, הדרישה הנורמטיבית אינה תולה עצמה, באורח מקרי ומזדמן, בשאלת מיומנותו של הנהג הספציפי, באופן שעל בית המשפט להעמיק חקר, בכל פרשה ופרשה, האם מזווית מבטו של נהג פלוני מדובר ב"תקלה מורכבת", או תקלה פשוטה. עניין זה אמור להיות נקבע, על בסיס ברור, מובהק ואחיד, מזווית מבטו של הנהג הסביר. ארחיק לכת, איפוא, ואקבע כי אף אם התובע לא רק היה נהג דחפור אלא אף היה מכונאי מוסמך במוסך דחפורים, לא היה משתנה מאזן שיקוליי. המבחן הקובע, לדידי, וכמבואר בספרו הנ"ל של ריבלין, מתמקד ב"מהותו של התיקון", ולא במיהותו של המתקן. ומשכך, ולנוכח האמור בתעודת עובד הציבור שבפניי, נהיר לי שהתקלה האמורה היא תקלה מורכבת, שאמורה להיות מטופלת גם על ידי מכונאי המוסמך לכך, וגם במוסך המצויד באביזרים ומכשירים לשם טיפול בתקלה זו. הפסיקה יכולה הייתה, לכאורה, להסתפק בשתי דרישות בלבד, לעניין תקלה בעת נסיעה ולעניין פתאומיות התקלה שמונעת המשך נסיעה. ואולם נדרשת אף הדרישה השלישית לעניין מהותה ומורכבותה של התקלה. ככל שהיא מורכבת ומסובכת יותר, כך נפסק, דרישות הבטיחות גוברות על הצורך בהמשכה המיידי של הנסיעה. כך, לא רק משום שכמבואר בספרו הנ"ל של ריבלין "הדבר אף אינו רצוי" (שם), אלא גם משום שכאמור בתעודת עובד הציבור פעולה זו "עלולה לסכן חיי אדם" (שם). ומשכך, טיפול ותיקון מורכב של תקלות אלו איננו נתפס "כחלק מן המהלך השלם של 'הנסיעה ברכב', במובנה הרחב", כאמור בספרו הנ"ל של ריבלין (שם). וכמומחש, ומנגד, החלפת גלגל או מילוי מים, לדוגמא, לא נחשבות כתקלות מורכבות ומסובכות. אך התקלה בפרשה שלנו, כמבואר, היא מורכבת ומצריכה טיפול מקצועי במוסך מוסמך. 14. לנוכח כל אלו בדעתי לדחות את התביעה, משהיא אינה בבחינת "תאונת דרכים", כמתחייב מדרישות חוק הפלת"ד, וכמבואר. ואולם, לחילופין, ולמקרה ששגיתי אדרש לבחינת גובה הנזק, אך בקצירת האומר. גובה הנזק 15. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע באופן קשה ונגרם נזק רב לידו השמאלית. כתוצאה מכך הוא אושפז למשך 15 ימים ונאלץ לעבור ארבעה ניתוחים בכף ידו. בסיכום המחלה שהונפק לו, לאחר שחרורו, נרשם ש"הוסבר למטופל שמדובר בפציעה מאוד קשה שעלולה הייתה להסתיים בקטיעת אצבעות ולכן כעת עליו להמשיך לבוא למעקב במרפאתנו ובאם תופיע החמרה כלשהי לחזור בדחיפות למיון". 16. התובע נאלץ לעבור טיפולים פיזיוטרפיים רבים, ובהם תירגול מוטורי פסיבי ואקטיבי. הוא מוגבל בתנועת אצבעותיו, מתקשה לאגרף את ידו וחש נימול. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. נפסקה לו נכות צמיתה בשיעור 16.3% לצמיתות מיום 1.1.06, וזאת לאחר נכויות זמניות בשיעור של 40% מיום 22.10.04 ועד 31.7.05 ו- 30% מיום 1.8.05 ועד 31.12.05. 17. התובע, כאמור, הוא קבלן עצמאי לעבודות עפר מזה כ- 30 שנה. עובר לתאונה הוא היה בן 36 וכיום הוא בן 45. השתכרותו הממוצעת, כנטען באישור רו"ח שלו, עולה כדי סך 5,700 ₪. התובע היה משולל כושר עבודה לתקופה ממושכת, שלטעמי כוללת את תקופת היותו בנכויות זמניות. ואולם משעה שנפסקה לו הנכות הצמיתה לא קיבלתי להנחת דעתי ראיות על הפסד השתכרותו עד הנה. מנגד יש לקחת בחשבון את גילו של התובע, ככל שעסקינן בשומת הפסד שכרו לעתיד. משכל אלו לנגד עיניי אאמוד את נזקי התובע. 18. ככל שעסקינן בכאב וסבל, וכאמור בסיכום טענות ב"כ הנתבעת המקובלת עליי, הנני פוסק לתובע סך של 32,000 ₪. 19. ככל שעסקינן בהפסד השתכרות של התובע בעבר הרי לנוכח בסיס שכרו של התובע, בהתאם לרבעון של המל"ל, שכרו החודשי, לכאורה, עולה לכדי 2,530 ₪. הדבר אינו מתיישב עם שומות המס שבפניי. על דרך האומדן, איפוא, אניח בסיס שכר של 4,000 ₪. אכיר בהפסד שכר מלא לתקופה של 17 חודש, עד לפסיקת נכותו הצמיתה, באופן שהוא זכאי לסך של 68,000 ₪. 20. שומה עתה לאמוד את הפסד כושר השתכרות של התובע לעתיד. יש לקחת בחשבון שנכותו כוללת אף את התחום הפלסטי, על המשמעות התפקודית הזניחה שלו, וכן את העובדה שאין ראיה מוכחת על הפסד השתכרות עד כה. מנגד יש לקחת בחשבון את גילו של התובע, מהות עיסוקו והעובדה שעסקינן בנכות אורטופדית. משכל אלו לנגד עיניי סבור הייתי שיש לפסוק לתובע סכום גלובלי בסך של 60,000 ₪. 21. ועוד בדעתי לפסוק לתובע, בעיקר לנוכח אי כושר עבודה בעבר, פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונלוות שונות, בסך של 15,000 ₪. 22. סך כל נזקי התובע, איפוא, מסתכמים בסך של 175,000 ₪. באורח לא רציני לא מסר ב"כ הנתבעת, כמקובל, ריכוז משוערך של תגמולי מל"ל. חסד עשיתי עמו בכך שערכתי חשבון נומינאלי, על יסוד הנתונים שבפניי, ומתקבל סכום מעוגל של 53,000 ₪ ואקזז אותו, ללא שיערוך. נזקו של התובע, איפוא, עולה לכדי 122,000 ₪. כמבואר, בדעתי לדחות את התביעה. סוף דבר 23. לפיכך הנני דוחה את התביעה. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. כף הידנזקי מיםפיצוץ בצנרת