בעוד שהנתבעת טוענת כי השיק הוצא ממנה תחת לחץ ואיומים ובנסיבות של עושק, בחוסר תום לב וללא תמורה ולכן ביטלה אותו כדין, טוען X כי השיק ניתן מרצון חופשי ובמסגרת ההתחשבנות הכספית המוסכמת ביניהם. דיון והכרעה 6. אלה השאלות העומדות להכרעה בתובענה זו: א. האם הוכחו נסיבות נתינת השיק על ידי הנתבעת, והאם נסיבות אלה היוו הצדקה לביטול השיק? ב. האם הוכח מתן תמורה בגין השיק? ג. המסקנה הסופית של התשובות לשאלות הנ"ל. 7. טרם שנברר את השאלות דלעיל נציין את שהזכרנו לעיל, שבמהלך הדיונים בתיק זה, בתאריך 19.3.12 נפטרה התובעת. בהחלטתי מיום 24.7.12 הוריתי כי במקומה של התובעת תבוא בתה הגב' קייט X היורשת היחידה שלה בהתאם לצו ירושה מיום 9.7.12 שצורף לתיק. שאלה א' - נסיבות נתינת השיק על ידי הנתבעת 8. טוענת הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית (נ/1) אודות נסיבות מסירת השיק כדלקמן: א. היא חתמה על השיק עקב כפייה ואיומים, לחץ וניצול מצוקתה הגופנית על ידי X, בנוכחות התובעת, בביתה ובידיעתה את נסיבות הכפייה, הלחץ והמצוקה (סע' 2). ב. ביום מסירת השיק, היא ישבה על הספה בביתה של התובעת. X עמד מעליה, בינה לבין הדלת, חסם את יציאתה מהחדר ולא נתן לה לזוז. היא היתה לבד בבית התובעת. באותו מעמד X צעק עליה "אני רוצה עכשיו שיק". היא שאלה אותו האם זה יקנה את החופש שלה, וכשהוא השיב לה בחיוב היא חתמה על השיק וברחה מבית התובעת (סע' 5). ג. התובעת היא אמו של X. היא מעולם לא היתה חייבת לה חוב כלשהו. התובעת גם לא נתנה כל תמורה בעבור השטר, והיא הגישה אותו לביצוע שלא בתום לב (סע' 11). ד. היא נתנה את השיק דחוי ל-4 שנים כדי להרחיק את הבעיה וכדי לאפשר את ביטולו, להגיש תלונה במשטרה ולמצות ההליכים המשפטיים נגד X (סע' 12). ה. היא התלוננה נגד X בגין איומים, היזק לרכוש ואירוע חתימת השטר. תלונותיה במשטרה כנגדו הובילו לעמידתו לדין פלילי ולהרשעתו בעבירות של היזק לרכוש בזדון, הפרת הוראה חוקית ואיומים (סע' 15). 9. בחקירתה הנגדית ציינה המבקשת אודות נסיבות מתן השיק כדלקמן: א. היא מילאה את השיק באופן מלא, ומועד מסירתו היה בדצמבר 2004 (עמ' 12 לפרו' שורות 17-27). ב. היא נתנה הוראת ביטול לשיק בתאריך 19.6.05, ואף הגישה את הוראת הביטול שסומנה נ/2. ג. לשאלה מדוע ביטלה את השיק רק כ-6 חודשים לאחר האירוע האמור, ציינה כי היא ביטלה את השיק רק לאחר שX יצא מהחיים שלה באופן סופי, ורק אז הכפייה שלה ממנו, והאיומים שלו כלפיה, הוסרו. אז היא התייעצה עם עו"ד והוא אמר לה לבטל את השיק וכך היא עשתה (עמ' 13 לפרו' שו' 16-23). ד. ביום חתימת השיק היא מסרה את השיק לX וX מסר לאמו. רק כשהוא הלך למסור את השיק לאמו היא הצליחה לברוח מהבית כי לפני כן הוא חסם לה את היציאה (עמ' 14 לפרו' שו' 6-7). ה. לשאלה האם היא יודעת מדוע X מסר את השיק לאמו השיבה שהוא טען שהוא חייב לאמו כספים (עמ' 14 לפרו' שו' 14). ו. לשאלה מדוע לא התקשרה לתובעת, אמו של X, כדי לומר לה שהשיק הוצא ממנה שלא כדין, השיבה שלא עשתה כן כי הניחה שאמו של X תצדד בעמדתו (עמ' 14 לפרו' שו' 24-25). ז. לשאלה מדוע לא ניתקה את הקשר סמוך לאחר אילוצה לתת את השיק בדצמבר 2004, השיבה שהיא ניסתה אולם X כל פעם היה חוזר ומתקשר מטלפונים חסומים או מטלפונים ציבוריים כך שהיא לא היתה יכולה לסנן אותו. בסופו של דבר בתאריך 16.5.05 היא נאלצה להזמין משטרה שתפנה את X מביתה אחרי איומים ואלימות פיסית ומלולית. היא נאלצה להעזר בבני משפחה ואנשי מקצוע כדי להיות חזקה מול X, לא להישבר ולא לחדש את הקשר (עמ' 15 לפרו' שו' 8-12). ח. לשאלה מדוע נאלצה לתת לו שיק מעותד ל-4 שנים ולא שיק מיידי, השיבה כיוון שהוא ביקש ממנה 40,000 ₪ וזה לא סכום קטן. לכן היא אמרה לו שאין לה סכום כזה והוא הציע לתת שיק דחוי ל-4 שנים. מבחינתה, זה היה מרווח נשימה על מנת לטפל בבעיה זו. כל מה שעניין אותה באותו רגע זה לצאת מהבית. בכל אופן ההצעה לשיק מעותד ל-4 שנים היתה של X (עמ' 15 לפרו' שו' 17-26). ט. כשהציג לה ב"כ התובעת טיוטות של הסכמים שונים שהם הכינו (נ/3) לאחר אותו אירוע של מסירת השיק, ואף נחתם ביניהם איזה שהוא נספח להסכם מכירת הדירה (ת/1 שדומה לנ/3ג'), השיבה שכל ההסכמים הנ"ל היו בכל מיני דרגות של לחץ ואילוצים כאשר התנהגותו היתה פוגענית. היא היתה הנפגעת העיקרית במערכת יחסים זאת. הוא הוציא ממנה שיקים במהלך הקשר ביניהם, ללא רצונה, ודרכם הוא היה מאיים עליה להחליף את השיקים במזומן, שאם לא כן הוא ימסור את השיקים לשוק האפור (עמ' 17 לפרו' שו' 6-12). י. במסגרת זו היא אף נתנה לX שיק על סך 40,000 ₪ מס' 74619 לפרעון ליום 31.12.08, אולם לבקשתו של X הוא הוחלף בשיק לפקודת אמו, הוא השיק דנן (עמ' 17 לפרו' שו' 23-27; וכן ראה נ/4 רשימת התשלומים ששילמה הנתבעת לX אותה היא הכינה). יא. מדגישה הנתבעת כי כל מערכת היחסים בינה ובין X היתה מערכת יחסים של אלימות בדרגה זו אחרת. שום שיק לא ניתן מרצון חופשי אלא רק לאחר לחץ ואיומים רבים (עמ' 17 לפרו' שו' 29-31). את רוב השיקים הוא החזיר לידיה תמורת מזומן תוך איום שאם לא תעשה כן הוא יעביר את השיקים לשוק האפור (עמ' 18 לפרו' שו' 1-2). יב. גם כשרכשה את דירתו של X במסגרת כינוס נכסים (עקב חובות רבים שהיו לו), הוא החתים אותה על הסכם (נספח י"ב לתצהירה), בגינו היא צריכה לשלם לו 15 אלף דולר דמי יעוץ. היא חתמה על ההסכם תוך שהיא מוסיפה ליד חתימתה שהיא חותמת עליו תחת לחץ. היא מדגישה כי מי שערך את ההסכם ורשם אותו הוא X (עמ' 20 לפרו' שו' 1-18). כשב"כ התובעת הציג לה הסכם מקור (לטענתו) שברשותו שם לא מופיעה הפסקה שהוא נחתם תחת לחץ (ת/2), ציינה שזו אינה חתימתה על הדף השלישי (עמ' 20 לפרו' שו' 17-18). 10. לנוכח טענת הנתבעת אודות ת/2, אותו הסכם נספח י"ב לתצהירה הנושא כותרת "הסכם שותפות על הדירה ברח' תר"ן 17/5 ברחובות), הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט שיבדוק את טענות הצדדים. המומחה שמונה על ידי בית המשפט היה עו"ד X נפתלי, גרפולוג משפטי, שמסקנותיו בחוות דעתו מיום 6.10.13 הן כדלקמן: א. החתימה בת/2 היא חתימת הנתבעת. ב. יחד עם זאת, מבדיקה מקרוסקופית עולה כי דיו חתימת המחלוקת היא אינה דיו מקורי אלא דיו של סורק צבעוני. ג. גם הדפוס בעמוד השלישי של הסכם המחלוקת אינו מקורי אלא הוא תוצר של סריקה. ד. גם חתימתו של X בעמוד השלישי מהווה סריקה ואינה מקורית. ה. על כן המסקנה היא שהדף השלישי בת/2 הוא דף סרוק בלבד ולא דף מקור. המסקנה העולה לכאורה מחוות הדעת של המומחה נפתלי היא העמוד השלישי של ת/2, שנטען להיות מקור על ידי X, איננו דף מקור אלא סרוק. מכאן עולה עוד מסקנה המוכחת ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי לכאורה המסמך המקורי אכן נשא את המילים בכתב יד שמופיעות בנספח י"ב לת/1, מתחת לחתימתה של הנתבעת, בדבר חתימתה על ההסכם תחת לחץ. מילים אלה נעלמו מת/2 המסמך שהוצג ע"י ב"כ התובעת. מאן דהוא, וההנחה הסבירה כי זה X, שלכאורה בידיו העותק המקורי הנוסף של אותו נספח י"ב לנ/1, מחק מילים אלה מהמסמך המקורי, וסרק את העמוד השלישי המתוקן, בסורק צבעוני על מנת שלא יוכח כי אכן הנתבעת רשמה שהיא חותמת על ההסכם הנ"ל תחת לחץ. למשמעות של מסקנות אלה אתייחס להלן. 11. עוד יצוין כי הנתבעת הגישה תלונות במשטרה כנגד X בגין היזק בזדון, איומים והפרת הוראה חוקית, עבירות שבוצעו במסגרת היחסים הזוגיים ביניהם. X הודה בעבירות והורשע בהן, תוך שהשופט בתיק הפלילי ציין את התנהגותו התובענית וחסרת האחריות של X כלפי הנתבעת. התפרצויות זעם שלו כלפיה עד כדי כך שהנתבעת פנתה לקבל סיוע מהמרכז לאלימות במשפחה על רקע חששה להתנהגותו זו של X והחשש לשלומה. עוד ציין בית המשפט את התסקיר השלילי אודות X שמפאת צנעת הפרט לא נפרטו אך נאמר כי יש בו כדי לתמוך בעובדת היותו אדם תוקפני ואלים (ראה בנדון נספחים ד' עד ז' לנ1). נחקר X על עבירת האיומים שבה הורשע והודה כי האיומים שבהם הורשע כוונו כלפי הנתבעת (עמ' 25 שו' 4-8). עוד נשאל אודות הפעולות האלימות כלפיה וכלפי הרכוש המתוארות בכתב האישום, לרבות איום שיקח את השיקים שלה לשוק האפור, לא הכחיש זאת אלא ציין "צריך לפרוט לדברים. ריב בין זוג שהוא מנתק לה את הטלפון... זה לא הופך אותי לאלים. זה שאני אומר שאני אקח את זה לשוק אפור, משמע לפרוע את זה בצורה הכי פשוטה והכי מהירה" (עמ' 25 לפרו' שו' 14-16). כשנשאל האם אכן גרם לנזק לציוד בדירת הנתבעת השיב "... אולי העולם שלך ורוד" (עמ' 25 לפרו' שו' 19). 12. המקור לדרישות הכספיות של X מהנתבעת היא, הפניית תשומת לבה לפרסום בעיתון כי דירתו ברחובות עומדת להימכר במסגרת כינוס נכסים עקב חובותיו הרבים. לטענתו, בתצהירו ת/3, הוא מציין כי הוא רכש את הדירה בסכום של 116,000 דולר וייעץ לה בכל הליך הרכישה דרך כונס הנכסים עו"ד ארז ללקין, עד שבסופו של דבר רכשה את הדירה בסכום של 63,000 דולר. זו גם הסיבה שנחתם ההסכם נספח י"ב לנ/1 בגינו היא היתה צריכה לשלם לו 15,000 דולר (ראה סע' 11 עד 16 לת/3, תצהיר עדותו הראשית של X). נחקר X על עניין הדירה ו"היעוץ" שנתן לנתבעת השיב כדלקמן: א. הוא מודה שאם הנתבעת היתה קונה דירת כינוס אחרת היא היתה נהנית באופן עצמאי מהרווחים הנובעים מכך שרכשה את הדירה במחיר הנמוך ממחיר השוק (עמ' 27 לפרו' שו' 19-21). ב. הוא מסכים שרק כלפי הנתבעת הוא היה יכול להשיג את הסכם השותפות אודות הדירה (נספח י"ב לנ/1). בלשונו - "רק כלפיה יכולתי לנסות כי היתה שותפה מלאה בזה" (עמ' 27 לפרו' שו' 25). ג. כשנשאל איך הגיע לדמי יעוץ בשיעור של 15,000 דולר - לא נתן תשובה של ממש (עמ' 28 לפרו' שו' 24-29). ד. לטעמו הוא היה צריך לקבל מהנתבעת בגין עזרתו ברכישת הדירה סכום של 80,000 ₪ שזה חלק מהרווח שבין סכום הרכישה (63,000 דולר) לסכום שהוא רכש את הדירה (116,000 דולר). הוא כבר קיבל מהנתבעת סכום של 40,000 ₪ ולכן נותר עוד 40,000 ₪ (עמ' 29 לפרו' שו' 4-10). יצוין כי X לא צירף כל מסמך המלמד כי אכן רכש בזמנו את הדירה בסכום שטוען לו, בשיעור של 116,000 דולר. ה. כשהופנתה תשומת לבו לכך ששמאי העריך את הדירה ב-80,000 דולר ובמימוש מהיר 70,000 דולר (דו"ח השמאי צורף כנספח י"ג לנ/1) השיב שהוא לא ידע על דו"ח השמאי (עמ' 29 לפרו' שו' 19). כשהופנתה שוב תשומת לבו לנספח י"ב לנ/1, אותו הסכם שותפות לגבי הדירה, שם בסעיף 1 צוין אותו דו"ח שמאי, הודה שאכן ידע על דו"ח השמאי, ובמענה לשאלת בית המשפט מדוע קודם השיב שלא ידע, השיב שרק לאחר שעיין בנספח י"ב הוא נזכר בזאת (עמ' 29 לפרו' שו' 20-30). כשנשאל אם כך, הנתבעת רכשה את הדירה ב-63,000 דולר במימוש מהיר, כשמחיר השוק שלה במימוש מהיר הוא 70,000 דולר, אם כן כל הרווח הוא 7,000 דולר, ומדוע הוא דרש בהסכם 15,000 דולר, השיב: "כי אני חושב שבאותו זמן עשיתי את החישוב לפי שקלים ולא לפי דולר... אני לא יודע כמה זה היה, אבל זה היה צריך להתגלם לשמונים אלף ₪" (עמ' 30 לפרו' שו' 6-12). ו. בחקירתו הנגדית הודה X כי הנתבעת שילמה בעצמה את מחיר רכישת הדירה. הוא הודה כי הוא איננו טוען לשותפות בדירה מכוח יחסי זוגיות כלשהם. הטענה שלו היא שהוא זכאי להשתתף עמה ברווחים נובעת מכך שהוא הוביל אותה לדירה וניהל מו"מ עם הכונס (עמ' 26 לפרו' שו' 4-14). ז. כשנשאל מה עוזר לנתבעת שהיא הרוויחה ברכישת הדירה בכינוס אם הוא לוקח לה 80,000 ₪ מהרווח, השיב כיוון שהיא רכשה את הדירה ברווח, והוא אמר לה שהוא יעזור לה לקנות את הדירה ב-50% מהסכום שהוא קנה אותה בעבר ב-120,000 דולר. ה-40,000 ₪ שהוא דורש, נשוא השיק דנן, הוא כאין וכאפס לעומת הרווח שהיא הרוויחה (עמ' 38 שו' 2-8). 13. אם כך אנו רואים שהשיק הנדון ניתן לכאורה בהסתמך על עסקת יסוד נשוא נספח י"ב לנ/1, אותו הסכם שותפות לכאורי על הדירה ברחובות. למעשה עסקת היסוד היא בין הנתבעת וX. יחד עם זאת, X הוא זה שביקש לרשום את השיק לפקודת אמו, כפי שציינה הנתבעת בעדותה. על כן יש לומר כי השיק קשור קשר הדוק לעסקת היסוד, ונרשם לפקודת אמו של X, על פי בקשתו, תוך שאמו נמצאת בסמוך, כפי שהעידה על כך הנתבעת בצורה ברורה (ראה עדותה של הנתבעת לעיל). היות ושוכנענו, כפי שגם נרחיב להלן, כי השיק הוצא מהנתבעת בכפיה או באלימות ופחד מבלי שהתובעת, אמו של X, נתנה תמורה לשיק, יש לומר כי היא אינה אוחזת כשורה. 14. משזו מסקנתנו יש לבחון את עסקת היסוד וממנה לבחון האם היתה הצדקה ברישום השיק הנדון. הכרעות אלה יקלו עלינו לבחון את טענת הנתבעת, המתבררת במסגרת שאלה א' לעיל, כי השיק הוצא ממנה תחת לחץ, איומים ובנסיבות של עושק. 15. כאמור, עסקת היסוד מתבססת על אותו הסכם שותפות נספח י"ב לנ/1. כפי שציינה הנתבעת לעיל, היא חתמה על ההסכם תחת לחץ, כפי שציינה מתחת לחתימתה במילים הבאות: "אני, סמדר סלנט, חתמתי על ההסכם תחת לחץ של X דרור מורן". X ניסה להסתיר מילים אלה באמצעות ת/2, כפי שהובהר בהרחבה בסעיף 10 לעיל, תוך שהוא מוחק את המילים האמורות שהוסיפה הנתבעת וסורק העמוד השלישי בסורק צבעוני. כך עולה בבירור מחוות דעת הגרפולוג מטעם בית המשפט מר X נפתלי. ניסיון הסתרה זה של X את מילות החתימה תחת לחץ של הנתבעת, מחזקות לכאורה את טענות הנתבעת כי חתמה תחת לחץ. 16. גם עצם הרעיון של X, לחייב את הנתבעת בדמי יעוץ בשיעור של 15,000 דולר או 80,000 ₪ (נקודה שנותרה לא ברורה בעדותו של X - ראה סע' 12(ג) - (ה) לעיל) , מלמד כי נהג שלא בתום לב עם הנתבעת ובנסיבות של עושק. הנתבעת רכשה את הדירה מכספה שלה, במחיר שאיננו גבוה בהרבה מדו"ח השמאי (מימוש מהיר 70,000 דולר והיא רכשה ב-63,000 דולר), ולא ברור מה היעוץ ו/או ההדרכה של X המצדיקים תשלום כלשהו בגין עזרתו בנדון. אין זאת כי X, כפי שהודה בכך, מצא את הנתבעת ככלי שניתן להפעיל עליו לחצים ולהתנות איתו תנאים שאינם סבירים ואינם הגיוניים. בלשונו של X כאמור בסעיף 12(ב) לעיל "רק כלפיה יכולתי לנסות...". 17. גם אם נתבונן בנספח י"ב נמצא כי הוא מוטה בצורה ברורה לטובת X, שלא שילם אגורה בעבור רכישת הדירה, לא שילם את תשלומי המיסים הכרוכים ברכישה, לא שילם בעבור ייצוג עורך הדין, ולמעשה לא שילם דבר בכל הקשור ברכישת הדירה, וכל זאת תוך אמירות ערטילאיות של יעוץ שנתן לנתבעת. 18. החתימה על נספח י"ב האמור, עולה בקנה אחד עם ההתנהגות הכפייתית והאלימה שעולה מכתב האישום שהוגש נגד X, בגין היזק לרכוש במזיד, איומים והפרת הוראה חוקית (הפרת צו הרחקה מהנתבעת). סבורני כי כתב האישום, כמו גם הכרעת הדין כמו גם גזר הדין, שצורפו לנ/1, וכמפורט לעיל, מדברים בעד עצמם, ומלמדים על מערכת יחסים לא בריאה שהיתה שוררת בין X לנתבעת וזו בלשון עדינה. בנסיבות אלה האמנתי לנתבעת כשציינה בחקירתה הנגדית כי הצליחה להתנתק מהכפייה והלחץ של X רק בגבולות חודש מאי 2005, וזו הסיבה שרק בתקופה זו ביטלה את השיק הנדון (ראה סע' 9 (ז) לעיל). 19. בנסיבות אלה סבורני כי הוכח לי שנספח י"ב נחתם בנסיבות של עושק, הקבוע בסעיף 18 לחוק החוזים, שלשונו כדלקמן: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו, עת מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". אודות עושק נאמר בפסיקה כי עילה לביטול חוזה בהיות נסיבות כריתתו נגועות בעושק, מותנית בקיומם של שלושה יסודות מצטברים כדלקמן: א. ענינו מצבו של העשוק, המתייחס לחולשתו הבאה לכלל ביטוי במצוקה או בחולשה שכלית או גופנית או בחוסר ניסיון. ב. ענינו התנהגותו של העושק, המתייחס למודעותו לחולשתו של העשוק וניצולה. ג. ענינו תנאי החוזה, המתייחס להיותם של תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. ראה לעניין זה: ע"א 403/80, סאסי נ' קיקאון פד לו(1), 762, 767. בבסיס עילת העושק תפיסה שבעיקרה מוסרית. "עילת העושק" עוסקת במי שניצל הזולת את חולשתו ושכנעו להסכים להתקשר בחוזה שתנאיו גרועים, כאשר החוזה נכרת, לכאורה, בגמירות דעת מלאה. ההצדקה להתערבות החוק בעניינו אינה רק משפטית אלא גם מוסרית, להגן על הצד החלש מפני ניצולו על ידי הצד החזק. ראה לעניין זה: ע"א (חי') 3475/06, קסל ואח' נ' מלון עדן נהרי הבע"מ ואח' (). 20. סבורני כי די בכל אלה כדי להסיק התקיימותו של עושק מצד X כלפי הנתבעת, בכך שניצל את חוסר ניסיונה, ואולי אף את רצונה לחיי זוגיות עמו, כדי להחתים אותה על ההסכם נספח י"ב, שתנאיו גרועים לנתבעת במידה בלתי סבירה מן המקובל שכן אפילו X הודה שאם היתה הנתבעת קונה דירה אחרת בכינוס לא היתה לו כל עילה לדרוש ממנה כל סכום שהוא (ראה סעיף 12 (א) לעיל). כל תירוציו של X להצדיק את החתימה על נספח י"ב אינם משכנעים כלל ועיקר. 21. לכן, משנתנה הנתבעת את השיק נשוא תיק זה מכוחו של ההסכם נספח י"ב, שנחתם בנסיבות עושק, היתה רשאית בדין לבטלו ובכך למעשה להביע רצונה על ביטול ההסכם נספח י"ב. 22. בנסיבות דלעיל גם האמנתי לנתבעת כשתיארה את נסיבות מתן השיק בתצהירה ובעדותה כמפורט לעיל, תוך שX למעשה לא נותן לה לצאת מבית אמו עד לאחר מתן השיק, באופן שגם הוביל אותי להסיק שהשיק ניתן תחת כפייה ולחץ. 23. כזכור, העידה הנתבעת כי נתנה את השיק בבית אמו של X, כשאמו ואחותו קייטי היו נוכחות בדירה בחדר סמוך (עמ' 14 לפרו' שו' 8-9). האמנתי לעדותה זו של הנתבעת. היתה יכולה קייטי, התובעת הנוכחית במקום אמו של X שנפטרה, להעיד על נסיבות מסירת השיק, אך בחרה שלא להעיד בתובענה זו. מכוח הכלל שבפסיקה בדבר הימנעות ממתן עדות, יש לפרש הימנעותה לחובת גרסת התובעת ולטובת גרסתה של הנתבעת, כי אכן נסיבות מסירת השיק שתיארה בעדותה הן אמיתיות. 24. על כן ובמענה לשאלה א' יש לומר כדלקמן: א. הנתבעת הוכיחה את גרסתה בדבר מסירת השיק. ב. נספח י"ב, שמהווה את עסקת היסוד בין הצדדים, נגוע ב"עושק". ג. בנסיבות אלה, היתה הצדקה לביטול השיק על ידי הנתבעת בין אם לנוכח מסירתו מכוחו של הסכם הנגוע בעושק ובין אם מכוח היותו נמסר בכפייה ולחץ כמתואר בהרחבה בגרסתה. שאלה ב' - לא הוכחה תמורה בגין השיק 25. טוענת התובעת בתצהירה כי היא מעולם לא היתה חייבת לאמו של X חוב כלשהו, והיא גם לא קיבלה ממנה כל תמורה בעבור השיק שרשמה לפקודתה. 26. כזכור, ציינה הנתבעת בעדותה, כמפורט לעיל, כי נתנה שיק קודם בסכום של 40,000 ₪ לX (ראה נ/4), שהוחזר לה ותמורתו ניתן השיק הנדון לפקודת אמו של X. ציינה הנתבעת בעדותה כי X סיפר לה שהוא חייב לאמו כספים. 27. מן העבר השני ישנה האפשרות הסבירה כי X ביקש השיק לפקודת אמו כיוון שהיה שרוי בחובות ולא רצה שיקים לפקודתו שכן ידע שלא יוכל לפרוע אותם (נזכיר כי דירתו נמכרה תמורת חוב ניכר במסגרת כינוס נכסים). 28. נזכיר כי מעמד מסירת השיק היה בחודש דצמבר 2004 (עמ' 12 לפרו' שורה 27). נשאל X בחקירתו הנגדית מתי אמו נתנה לו כספים בסכום השיק, והשיב: "בערך חודש לפני שהיא נפטרה" (עמ' 36 לפרו' שו' 15-16). נזכיר את שציינו בסעיף 7 לעיל כי אמו של X נפטרה בתאריך 19.3.12. מכאן עולה כי מסרה לו את הכספים לכאורה בגבולות חודש פברואר 2012 ובוודאי לא בחודש דצמבר 2004, מועד מסירת השיק. היינו - בעת מסירת השיק לא ניתנה כל תמורה על ידי האמא. 29. גם לא שוכנעתי שאמו של X, שהיתה חולה וחיה מקצבת ביטוח לאומי, היתה מסוגלת לחסוך 40,000 ₪ במזומן, ולהוציאם מתחת לבלטות (כלשונו של X), ולמוסרם לX (עמ' 36 לפרו' שו' 16-19). וכיצד מסתדרת עזרה זו של האמא לX עם האמור בתצהירו ת/3 (סע' 30), כי הוא גדל במצוקה כלכלית , וגם לאחר שהכיר את הנתבעת היה שרוי במצוקה כלכלית קשה, עד כדי כך שביום 30.5.05 ביקש הלוואה נוספת של 20,000 ₪ מהנתבעת כיוון שלא היה לו כסף בשביל אוכל ו/או דלק ו/או אוטובוס (נספח א' לנ/1). 30. המסקנה היא כי בעת מסירת השיק לאמו של X, היא לא נתנה כל תמורה בגינו, לא לנתבעת ולא לבנה X, וההנחה הסבירה יותר כי השיק נרשם לפקודתה דווקא לנוכח חובותיו הרבים של X. די במסקנה זו כדי לשלול אחיזה כשורה של האם. נזכיר כי סעיף 28 לפקודת השטרות מגדיר "אוחז כשורה" כמי שנתן את השטר "בתום לב ובעד ערך". במקרה הנדון הוכח לי כי לא ניתן ערך בעד השטר ולכן נשללת אחיזה כשורה מצד האם. 31. היות וגם שוכנעתי שהשיק ניתן בכפייה או באלימות ופחד, גם יש לומר שהאם, שהיתה בקרבת מקום בעת מסירת השיק, אינה בגדר כאוחזת כשורה לנוכח האמור בסעיף 29 (ב) לפקודת השטרות, וההנחה הסבירה היא כי בנסיבות מקרה דנן גם לא היתה תמת לב, תנאי נוסף הנדרש מאוחז כשורה. שאלה ג' - המסקנה הסופית 32. הוכח לי כי השיק ניתן בעקבות עסקת יסוד הנגועה ב"עושק", ללא שניתן בגינו תמורה ותוך שהשיק נמסר תוך כפייה או אלימות ופחד. על כן יש לומר כי אמו של X אינה אוחזת בשיק כשורה, ובנסיבות מסירת השיק, שגם נובע מעסקת יסוד פגומה, יש לומר כי בדין ובצדק ביטלה הנתבעת את השיק, והיא אינה חייבת לשלם את תמורתו. 33. מעבר לצורך גם אציין שהוכח לי בין אם מכוח נ/4 ובין אם מכוח נ/5 (רשימת כספים שנמסרו לX אותה הוא הכין בעצמו לצורך הליך אחר שהיה בין הצדדים בבית משפט לתביעות קטנות ברחובות), כי X קיבל מהתובעת במהלך הקשר הזוגי ביניהם סכומים ניכרים בשיעור של עשרות אלפי שקלים, מעבר לשיק הנדון. טוב היה עושה אם היה מסתפק בכספים אלה ולא דורש, או עומד מאחורי, ביצוע השיק הנדון שבוטל כמו גם סכומים נוספים שרצה, כעולה ממכתב ששלח לאמה של הנתבעת, נספח כ"ב לנ/1. 34. על כן אני מקבל ההתנגדות, דוחה התביעה ומורה על סגירת תיק הוצאה לפועל מספר 12-08550-10-08 בלשכת ההוצל"פ בחדרה, שם נמסר השיק לביצוע. 35. התובעת, הגב' קייטי X, שבחרה להמשיך בתביעה במקום אמה הגב' רחל X ז"ל, תישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דינה של הנתבעת בסכום של 10,000 ₪, שישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. תחת לחץטענת עושקשיקים