לטענת הנתבעת ישנו פגם קנייני בשטר משום שהשטר הוצא ממנה באיומים, אלימות ובכפיה טרם סיום יחסיהם המשותפים וטרם עזיבתה את הדירה של צבי בה התגוררה עמו. הנתבעת טוענת, כי מסירת השטר מצבי לתובע לא הייתה כדין, לא ניתנה בעד ערך ונטילת השטר לא נעשתה בתום לב. הנתבעת טוענת כי מעולם לא משכה השטר לטובת התובע. התובע טוען מנגד שיש לו עם צבי והנתבעת, כבני זוג, היכרות קרובה במשך מספר שנים, ובסוף חודש אוגוסט 09' פנו אליו הנתבעת וצבי וביקשו ממנו הלוואה בשל קשיים כלכליים של הנתבעת. כתנאי לכך ביקש מהם התובע שטר לביטחון השייך לאחד מהם בסכום ההלוואה. השטר נשוא הדיון הוא השטר שנמסר לו וזמן החזר ההלוואה לטענתו הוא מועד פירעון השיק, קרי 9.10.09. לטענתו, המתין עם הפקדת השטר משום שהזוג ביקשו ממנו ארכה מספר פעמים, ולאחר חודשיים כאשר לא שולמה לו חזרה ההלוואה, הפקיד את השטר והשטר חזר מהסיבה שניתנה הוראת ביטול וזאת בשל רצון הנתבעת להתחמק מהחוב. לטענתו, הכספים מהנתבעת לצבי ניתנו מרצון חופשי, ואף במסגרת צו ההגנה שביקשה הנתבעת מספר חודשים לפני עזיבתה את הדירה אין זכר לטענה שצבי הכריח את הנתבעת לתת לו כספים. השאלות העומדות להכרעה בענייננו הן למעשה שלוש: האם השטר נמסר על ידי הנתבעת לתובע או לצבי. ככל שהשטר נמסר לצבי, והוא העבירו לתובע, האם ישנו פגם קנייני בזכות המסחר של השטר. ככל שהתשובה לשאלה השנייה חיובית, האם התובע הינו תם לב שנטל את השטר בעד ערך ללא ידיעה על הפגם. המסגרת החקיקתית הרלבנטית לענייננו היא בפקודת השטרות: (להלן: "הפקודה"). הסעיפים הרלבנטיים הם סעיפים 28(ב) וסעיף 29 לפקודה שיובאו להלן: "28 (א)... (ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות." "29 (א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך. (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר." למי נמסר השטר נשוא תיק זה כאמור, לטענת הנתבעת נמסר השטר לצבי, בנסיבות של איומים, כפיה ואלימות, בטענה שהיא "חייבת לפרנס את הבית, כי באת עם שתי הבנות שלך" (ראה פרוטוקול, עמ' 5, שורה 18). התובע טוען מנגד כי השטר נמסר לו על ידי הנתבעת, בנוכחות צבי, כנגד הלוואה שניתנה לזוג- צבי והנתבעת. בין שתי גרסאות אלו, מצאתי להעדיף גרסתה של הנתבעת מהטעמים הבאים: 1. התובע, כאמור, טוען כי הלווה לנתבעת ולצבי 4,400 ₪. כאשר נשאל לגובה הכנסות שלו בחודשים הרלבנטיים, ובכך על היכולת שלו להלוות כספים בסכומים כאלו, השיב כי השתכר 1800 ₪ בחודש מהכולל, 2400 ₪ קיבל עבור קצבת נכות של הילד שלו, אשתו השתכרה מעבודתה במעון 3000-4800 ₪ בחודש, ועוד סכום של 350 ₪ קיבל מדי חודש מתלמיד שלו (ראה פרוטוקול עמ' 9 ש' 13-15, עמ' 16-20). כמו כן העיד כי הורי אשתו סייעו להם, בזמן הרלבנטי, בתשלומי המשכנתא (עמ' 8, שורות 30-31). הסבירות שהתובע שהינו בעל משפחה וילדים ביניהם ילד נכה עם צרכים מיוחדים, ילווה לפרק זמן לא קצר (חודשיים-שלושה) 4,400 ₪ לנתבעת ולצבי כאשר ההכנסה החודשית שלו ושל אשתו יחד אינה מאפשרת זאת, קלושה. 2. התובע העיד כי כספי ההלוואה נלקחו מחשבון הבנק של אשתו, אך לא טרח לצרף אישור רלבנטי מהבנק וכן לא טרח לצרף תצהיר של אשתו אשר תתמוך בגרסתו לעניין מתן ההלוואה, וזאת למרות שהעיד כי היא יודעת על ההליך המתנהל בנושא ההלוואה לכאורה (ראה פרוטוקול עמ' 13 ש' 8-12). התובע לא יכול היה לספק הסבר סביר להימנעותו מהבאת ראיות כה קריטיות עבורו, וכשנשאל על כך השיב: "אין לי תשובה" בשתי הזדמנויות שהיה לו לספק הסבר סביר (ראה פרוטוקול עמ' 11 ש' 7-11; עמ' 13 ש' 13-14). ההלכה בעניין הימנעות בעל דין מהבאת ראיות ידועה, ובענייננו הימנעותו של התובע מהבאת ראיות אלו בלא הסבר סביר פועלת לחובתו. 3. התובע אף לא צרף תצהיר של צבי, אשר עדותו חשובה ומתבקשת עד מאוד בנסיבות דנן. התובע העיד כי היה זה צבי שפנה אליו לבקשת ההלוואה, בזמן מסירת ההלוואה צבי היה ברכב עם הנתבעת (ראה פרוטוקול עמ' 13 ש' 14), וכן גם לאחר נתינת ההלוואה ועד היום בעצם, התובע היה נתון בקשר עם צבי לעניין ההלוואה ואף בכלל. אך למרות כל טענותיו ביחס לנסיבות ההלוואה, לא צרף תצהיר מטעמו של צבי. המסקנה מכך היא בדומה לאמור לעיל, הימנעותו של התובע פועלת לחובתו. ניכר כי התובע ניסה תחילה להתחמק מהשאלה ולא הבין כביכול מדוע נדרש תצהיר של צבי: "דבר ראשון הוא מסוכסך איתה, שנית, אין לי מה להביא תצהיר, למה אני צריך להביא תצהיר שלו?" (ראה פרוטוקול עמ' 27-28). לאחר מכן, מסר הסבר שאינו מניח את הדעת: "חשבתי להביאו כעד, אפילו הכנתי, אבל בסוף אמרתי שאני לא צריך אותו, אני אסתדר לבד." (ראה פרוטוקול עמ' 13 ש' 31). ביתר שאת הימנעות התובע פועלת לחובתו במקרה דנן, וזאת משום שצבי מלווה את התובע לכל הדיונים בבית המשפט, ואף הגיש בשמו בקשות, חלקן, צבי אף ערך בעצמו. 4. התובע נשאל תחילה מהיכן נלקחו כספי ההלוואה, והשיב כי ההלוואה נלקחה מחשבונה של אשתו בבנק פאג"י. כשניתנה הצעה כי ינתן צו לבנק לקבלת תדפיסים מהימים הקרובים למועד בו טען התובע כי נתן ההלוואה, חזר בו התובע מטענתו, והשיב כי לא יהיה ניתן לראות דבר ההלוואה (4,400 ₪) כי אם משיכה של סכומים קטנים יותר (ר' פרוטוקול עמ' 11, שורות 3-18). 5. הנתבעת צרפה להתנגדותה תדפיס חשבון עו"ש ממנו ניתן ללמוד כי בכל חודש, כפי טענותיה נמשכו שטרות על סך של 4,400 ₪ (סכום זהה לשטר שבמחלוקת) לצבי. סכום שטענתה כי ניתן במשך למעלה משנה בכל 10 לחודש לצבי. 6. עדותה של הנתבעת היתה קוהרנטית, עקבית ואמינה במיוחד ביחס לעדותו של התובע. מכל האמור מעלה מצאתי לנכון לקבל גרסתה של הנתבעת לפיה השטר נשוא תובענה זו ניתן לצבי, בנסיבות שתוארו מעלה ולא לתובע כהחזר הלוואה. האם קיים פגם קניין בזכות המסחר של השטר כאמור הנתבעת טוענת כי קיים פגם קנייני בזכות המסחר של השטר וזאת מאחר שניטל ממנה על ידי צבי בכפיה תוך הפעלת אלימות. הנתבעת הציגה מסמכים המעידים על מצבה בזמן הנישואין ולאחריהם. הנתבעת הציגה כי הוגשו בקשות לצו הגנה, להם נעתר בית המשפט, והתובע אף התייחס לאותם צווי הגנה נגד צבי. יצוין כי המידע על אותם צווי הגנה, היה ידוע לתובע ככל הנראה מצבי (שניהל, כאמור, את התביעה והגיש חלק מהבקשות עבור התובע). הנתבעת אף צרפה בקשה לצו הגנה בה מתואר סיפור כליאה שלה ושל בנותיה בדירתו של צבי. גרסתה של הנתבעת אודות נסיבות מסירת השטר לידי צבי אמינה עלי. יתרה מכך, לא הובאה כל ראיה נגדית. גם צבי עצמו לא זומן להעיד על ידי התובע כאמור לעיל, וגם הימנעות זו פועלת לרעתו של התובע. זאת ועוד, הנתבעת גם צירפה מכתב מבית הספר של בנותיה "סמינר בית יעקב", מכתב שהתובע לא התנגד להגשתו, שם ניתן ללמוד על האלימות המילולית והרגשית שהבנות סבלו ממנה, ויש בכך כדי להשליך גם על השאלה שבמחלוקת כאן. לנוכח כל האמור, אני קובעת כי זכות המסחר של השטר נשוא תובענה זו פגומה. האם התובע תם לב שנטל את השטר בתום לב ובעד ערך. בהתאם לסיפא בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות שהובא מעלה, מקום בו הוכח שההוצאה של השטר פגום, בכפיה, באלימות או בפחד, חובת הראיה מוחלפת, עד שיוכיח האוחז כי לאחר אותה רמאות ניתן בתום לב בעד ערך. ראשית, וכפי שהובא מעלה, השטר הוצא באלימות בכפיה ומתוך פחד של הנתבעת מצבי. לא שוכנעתי ולטעמי התובע לא הרים את הנטל להוכיח, כי היה תם לב בעת קבלת השטר ולא הוכיח כי קיבלו תמורת ערך. התובע ידע באופן ברור על הבעיות שהיו לנתבעת ולצבי בחיי הנישואים, ידיעה זו מעלה חשד לגבי תום ליבו של התובע. על פי עדותו של התובע: "ש. ידעת את זה טוב. ת. ידעתי כן." (פרוטוקול עמ' 12 ש' 8-9). כמו כן, התובע העיד כי התארח עם משפחתו אצל צבי והנתבעת בשבת ואף הנתבעת וצבי היו אצל אביו של התובע לניסיון לשלום בית (ראה פרוטוקול עמ' 12 ש' 4-9), הדבר מחזק את הדעה כי התובע ידע אודות נסיבות משיכת השטר מידי הנתבעת לצבי, ולמעשה ידע כי ישנו פגם קנייני בזכות המסחר של השטר כאשר נטל אותו לידיו. חוסר תום ליבו של התובע, נראה לעין גם משום שהתובע מצד אחד טען כי נתן את ההלוואה על סמך היכרות קרובה של שנים שהייתה לו עם צבי, אך מן הצד השני, ניסה לצייר תמונה לפיה הוא אינו קשור לצבי בנוגע להליך הנ"ל, ולכאורה הם אינם פועלים יחד לגביית השיק נשוא התביעה. בחקירת התובע התגלה כי בעצם צבי הוא זה המנהל את רוב ענייני התביעה. למרות שהתובע גר בברכפלד, ת"ד שנמסר מטעם התובע לב"כ הנתבעת הינו ת"ד הנמצא בתל אביב והוא בבעלות צבי דווקא. צבי הוא זה שרושם בשמו בקשות, מוציא חומר מבית המשפט בשמו של התובע ואף בבקשה אחת מטעם התובע נכתב כי צבי הוא שלוחו של התובע (ראה בתיק בית המשפט ובפרוטוקול עמ' 12 ש' 10-31; עמ' 13 ש' 1-7), כל זאת בנוסף לכך שצבי מלווה אותו לכל הדיונים בתיק דנן כאמור. התובע ניסה בדוחק לספק הסברים תמוהים לסוג הקשר שלו עם צבי (מדוע אינו דורש מצבי את פירעון ההלוואה או חצי משוויה, מדוע ת.ד שנמסר הינו של צבי דווקא ולא של אחר), וכן ניסה להתחמק משאלות שהתשובה עליהן לא היתה נוחה לו. כך כאשר נשאל התובע מהו מקור פרנסתו של צבי אז או היום, העיד כי "אינו יודע" (ראה פרוטוקול עמ' 8 ש' 16-17), אך מנגד בהמשך כאשר נשאל האם הוא יודע במה הנתבעת עובדת השיב ללא דיחוי כי היא עובדת בגולף (ראה פרוטוקול עמ' 10 ש' 7-8). בשולי פירוט הסיבות אציין בנוסף כי התובע לא תם לב שעה שנטל את השטר כאשר הוא אינו שלם ותקין על פי מראהו. על פי הסתכלות על השטר נראה כי ישנה הבחנה בין סוגי כתב היד. שם הנפרע כתוב בכתב יד שונה מאשר שאר הפרטים על גבי השטר, ומכאן שהשטר הוצא מהתובעת כאשר חסר בו פרט מהותי. התכלית של התנאי "שלם ותקין לפי מראהו" היא למנוע חשד שעלול לעורר שטר שאינו שלם: "שטר שאינו שלם או אינו תקין לפי מראהו, אינו מקובל על הסוחר ומעורר חשש; אין דרכם של סוחרים ליטול מסמך כזה. מסמך שאינו שלם - יוצא דופן מבחינת תוכנו, ומסמך שאינו תקין - מבחינת צורתו. מסמכים כאלה מעידים על עצמו כי ייתכן שמשהו אינו כשורה והם עצמם אומרים 'דרשני'. אם נתגלה פגם בזכות הקניין שבהם, הנוטל את המסמך הוזהר מראש." [ראה: י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, התשמ"ג) , 265, להלן: י' זוסמן]. זאת ועוד, התובע כלל לא הוכיח כי השטר ניתן מצבי אליו תמורת ערך וראה פירוט לעניין זה ביחס לסכום שניתן לצבי, והעובדה כי לא הובאו לגביו כל ראיות. לסיכום, מצאתי התובע יודע כי אין צידוק מוסרי לדרישה הכספית, והוא ניתלה בעילה פורמלית גרידא, כי השיקים ערוכים ביד הנתבעת. מן המקובץ לעיל, אני דוחה את התביעה. תיק הוצל"פ שמספרו 34-03993-10-4 יסגר, וההליכים שננקטו במסגרתו יבוטלו בזה. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי, מחוז מרכז. איומיםאלימותשטר