עת שנסעה באוטובוס, אשר בלם בפתאומיות והתובעת נפלה על רצפת האוטובוס ועליה נפלו נוסעים נוספים (להלן :"התאונה"). האוטובוס היה מבוטח על ע"י איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"). ד"ר משה פריטש מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 9%. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 16.5.12 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" (מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב'). קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 20.3.13 העידה התובעת עצמה, וכן העיד מר אריה גורסטיין. הצדדים בקשו לסכם את טענותיהם בכתב, התובעת הגישה סיכומיה ביום 24.4.13 ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 15.7.13. ב"כ התובעת המלומד טוען שהתובעת ביום התאונה, עת שנסעה באוטובוס, אשר בלם בפתאומיות, נפלה על רצפת האוטובוס ועליה נפלו נוסעים נוספים. ממקום התאונה הוחשה התובעת לבית חולים "וולפסון" באמצעות אמבולנס, ומאחר ובזמן התאונה הייתה בחודש השישי להריונה, אושפזה באגף נשים ויולדות, שם אובחנו חבלות ושטפי דם בגפיים ובעכוז. התובעת שוחררה לאחר יומיים, בהמלצה להמשך מעקב אורתופדי, מעקב רופא נשים ומנוחה. בהמשך טופלה התובעת גם בטיפולי פיזיותרפיה (נספח ב לכתב התביעה). התובעת נבדקה ע"י ד"ר משה פריטש מומחה לכירורגיה אורתופדית מטעם בית המשפט, אשר קבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 9% לפי חלקיות סעיף 37(7)ב לקובץ תקנות המל"ל. ב"כ הנתבעת המלומד לא הכחיש את התאונה, אך חלק על סכום הפיצוי, ועל רכיביו, ובכלל על הנכות התפקודית, וכי לתובעת לא נגרמו נכויות פונקציונאליות גם לא מבחינה ספורטיבית. דיון והכרעה משאין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותה של הנתבעת לתאונה, אעבור לדון עתה בשאלת הנכות והנזק. הנכות הרפואית והתפקודית ד"ר משה פריטש מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, בדק את התובעת וקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 9%. ד"ר משה פריטש לא זומן לעדות. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול ראיותיהם, אינני מוצא לסטות ממסקנותיו וקביעותיו של המומחה הרפואי. אינני סבור כי עמדה בפני המומחה הרפואי תשתית לקביעת נכות כפי שהתובעת טוענת, ובהתאם לכך ולאור שאר הראיות לא ראיתי לסטות מקביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט. המומחה הרפואי קבע את שקבע בהסתמך על המסמכים והחומר הרפואי הרלוונטי שעמדו בפניו, התרשמתי כי מסקנתו של המומחה מבוססת כדבעי והיא התקבלה לאחר בחינה ושקילה של מכלול הנסיבות הרלוונטיות. משכך אני מקבל את הנאמר בחוות דעתו, וקובע כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 9 %. התובעת טענה כי נכותה התפקודית היא יותר מנכותה הרפואית, ואילו הנתבעת טענה כי נכותה התפקודית של התובע הינה נמוכה מנכותה הרפואית, ואפילו כלל לא נגרם לתובעת נכות תפקודית. התובעת לא שכנע אותי שפגיעתו התפקודית עולה משיעור זה והנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שנכותו התפקודית נמוכה משיעור זה. לפיכך ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע נכות התפקודית של התובעת תהא בגובה 9%. הפסד שכר לעבר לעתיד ככל שמדובר בעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש, וכפי שנפסק: "באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי". (ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809). התובעת הייתה בת 38 בעת התאונה, עבדה בתור מזכירה, השתכרה חודשית בממוצע של 6,750 ₪, היא אושפזה במשך יומיים, הייתה בחופש לידה ונעדרה מעבודתה לתקופה ממושכת, וסבורני כי יש לפסוק לתובעת בגין ראש נזק, ועל דרך האומדנה. לעניין העתיד, הנתבעת טענה כי התובעת לאחר התאונה עבדה בעבדה אחרת, שבחה את שכרה, ולכן לא ניתן לפסוק לה פיצוי. טענה זו אינה מקובלת עליי, אדרבה, משניסתה התובעת להשתלב שוב בשוק העבודה, למרות כאביה ומגבלותיה ולמרות מה שעברה, הדבר צריך לקבל הערכה ולא ענישה וכפי שנפסק בת"א (הרצ') 48994-05 חן רז נ' הכשרת הישוב - חברה לבטוח בע"מ: "התובעת עשתה הכל כדי לשקם עצמה, התובעת לחמה ולוחמת יום יום שעה שעה באופן יוצא דופן והראוי להערכה. בשל נכותה וכדי לקיים עצמה נאלצה לעבוד במספר משרות מסביב לשעון. אין לזקוף זאת לחובתה. נהפוך-הוא, יש בכך בהחלט להצביע על יכולותיה, על הפוטנציאל הגלום בה ולהצביע על כך שלולא התאונה היתה מגיעה להישגים מרשימים אף יותר." אין לדעת מה ילד יום ולאור נכותה הרפואית של התובעת, שאין לדעת כיצד תשפיע על עתידה התפקודי. סבורני כי יש מקום לפצות את התובעת בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות בסכום גלובלי הלוקח בחשבון את גילה, נכותה וגובה הכנסותיה. משכך ולאור כל האמור לעיל, סבורני שיש לפסוק בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד סכום גלובלי, הגון וסביר בסך 180,000 ₪. התובעת עותרת גם לפיצוי בגין הפסד תנאים סוציאליים. אין עוררין כי הפגיעה בכושר השתכרותו של הניזוק מביאה לפגיעה בזכויות הסוציאליות מהן נהנה העובד, כשאלה הינן פונקציה של גובה השכר. כידוע, החל מיום 1.1.08 חל על כל העובדים במשק צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957. על פי צו זה, החל מיום 1.1.13 הפרשות העובד משכרו הינה 5% והפרשת המעביד 10%. לפיכך, חישוב הפסד הפנסיה יעשה לפי הפסד תשלומי המעביד, 10% מהפסד השכר לעתיד, דהיינו סך של 20,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד לעבר עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש. (ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 281,285; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800,809(. התובעת לאחר התאונה עבר סדרה של טיפולים שונים, היית במעקב רפואי. ולעתיד, אין לדעת מה ילד יום, ולאור נכותה הרפואית של התובעת, סבורני כי יש לפצות את התובעת בסכום גלובאלי אשר גם לוקח בחשבון את גילה של התובעת ואת נכותה בסך של 10,000 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד מדובר בנזק אשר יש להוכיחו בראיות של ממש בקשר להיזקקות לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580). דא עקא, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין הוצאות , אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול להעריך על דרך האומדנא . ראה לעניין זה , א. ריבלין תאונת הדרכים "סדרי דין וחישוב פיצויים " מהדורה רביעית, עמוד 912, וכן ע"א 5994/96 - מתיתיהו בן יאיר ואח' נ' עזבון המנוחה נופיה . תק-על 97(1), 933 סבורני כי לאור נכותה הרפואית ולטיב פציעתו ולאור גילה של התובעת, ובשים לב לנכות הצמיתה, יש מקום לפיצוי התובעת בסכום גלובלי, סביר והוגן לעבר ולעתיד, על סך של 18,000 ₪. כאב וסבל בהתחשב בנכות רפואית צמיתה ובגילה ובימי אשפוז ועל פי סמכותי לפי תקנה 2 ב' לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (נזק שאינו נזק ממון), הנני קובע שהנתבעת תפצה את התובעת בגין ראש נזק זה בסך של 18,000 ₪. ניכויים הנתבעת המציאה מסמכים מטעם המל"ל אשר מעידים על כך כי התובעת קבלה תגמולים בסך של 16,497 ₪, ואני מורה על ניכויים. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תפצה את התובע על פי הפירוט שלהלן: פגיעה בכושר ההשתכרות: 180,000 ₪ הפסד תנאים סוציאליים: 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד: 10,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד: 18,000 ₪ כאב וסבל: 18,000 ₪ ניכויים (16,497 ₪ ) סה"כ פיצויים: 229,503 ₪ כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בגובה 15.4%. רצפהאוטובוס