המכולה התנדנדה ומחצה את אגודל כף יד שמאל של התובע בין המכולה לבין המשאית 4. בחקירתו הנגדית ציין התובע, כי בעת התאונה הוא עסק יחד עם פארס בשטיפת מכולות אשפה. הנתבע 2, ג'מל טארק (להלן - טארק), אשר היה נהג המשאית, יצא מהמשאית ועמד בסמוך אליהם. עבודת השטיפה כללה שטיפת המכולה עם צינור מים, לאחר מכן הרמתה באמצעות מתקן ההרמה של המשאית, הפיכתה באוויר ושפיכת המים והפסולת שנותרה לתוך המשאית (עמ' 10, ש' 20-27). לפי עדותו, בעת שהרים את המכולה במטרה לשפוך את תכולתה כאמור לעיל, השתחררה אחת משתי שרשראות המחברות אותה למשאית, זו הסמוכה לצד בו עמד פארס. בשלב זה היתה המכולה בגובה של כמטר וחצי מהרצפה. המכולה התנדנדה ופגעה באצבע ידו השמאלית. וכך תוארו הדברים על-ידו: "כשהרמתי אותה אז נשמטה החגורה. מצד הפועל השני ולא הרמתי אותה עד הסוף, הייתי צריך להרים אותה עד הסוף שכל האשפה והלכלוך יצאו מהמכולה. מהעליה מהרצפה כמטר וחצי התנדנדה ואז קיבלתי מכה על האצבע שלי מהמכולה". (עמ' 13, ש' 1-3). 5. התובע זימן לעדות שלושה עדים: את פארס, את טארק ואת מר מאיר אלון (להלן - מאיר). מאיר שימש בעת האירוע (ובעת עדותו) כמנהל התברואה בעיריית קריית אתא, והיה ממונה על עבודתם של התובע ושני העדים הנוספים. 6. טארק העיד בחקירתו הראשית כי בזמן התאונה הוא עמד בסמוך למשאית, בעוד התובע ופארס עוסקים בהרמת המכולה. לדבריו, התובע התחיל להרים את המכולה, ואז השתחררה השרשרת בצידו של פארס, המכולה קפצה וידו של התובע נתפסה בין המכולה למשאית (עמ' 17, ש' 1-2). עוד העיד, כי הדבר ארע בעת שהתובע ופארס הרימו את המכולה באוויר ובטרם הפכו אותה על מנת לרוקנה (עמ' 15, ש' 7-9). בחקירתו הנגדית חזר על התיאור לפיו המכולה התרוממה באוויר, השרשרת ניתקה והתובע נפגע מהמכולה. כן ציין כי הפגיעה ארעה לפני שהפכו את המכולה התלויה לצורך ריקונה (עמ' 17, ש' 13-22). 7. פארס הצהיר בתצהיר העדות הראשית שלו כי הפגיעה ארעה בנסיבות כפי שתוארו על-ידי התובע, קרי בעת הרמת המכולה, לאחר שאחת השרשרות שחיבורו אותה למשאית השתחררה והיא התנדנדה ופגעה בידו של התובע. בחקירתו הנגדית ציין פארס כי התובע עמד בצד ימין של המשאית, לחץ על כפתור ההפעלה של מנגנון ההרמה, ובידו השמאלית ביקש לכוון את המכולה ואז השתחררה השרשרת (עמ' 24, ש' 1-13). ידו של התובע נתפסה בין דופן המשאית למכולה, המכולה התנדנדה ודחפה את ידו לכוון דופן המשאית (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 1, 14-16). תהליך ההתרחשות תואר על-ידו כדלקמן: "הוא (התובע, ע.ג) רצה להפוך אותה, לאט לאט היא עולה, הוא רצה להוריד אותה לכיוון המשאית ופתאום השתחררה השרשרת מאחורה וקרה מה שקרה" (עמ' 25, ש' 1-2). 8. מאיר העיד כי ביום התאונה התקשר אליו טארק והודיע לו כי התובע נפצע. בתוך 3 דקות הוא הגיע למקום. בהגיעו, ראה את התובע יושב על המדרכה כשידו חבושה. במקום היה גם טארק (לדבריו - את יתר הצוות הוא לא זוכר). לפי עדותו, העובדים סיפרו לו שהתאונה ארעה בעת שהרימו את המכולה וידו של התובע נתפסה במכולה. בעדותו הסביר מאיר כי במכולה יש פינים שאינם מחוברים באופן קבוע, ומחברים אותם לצורך הרמת המכולה ושפיכת האשפה לתוך המשאית, תוך כיוון המכולה עם היד. התובע כיוון את המכולה עם היד וידו נתפסה (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 4-8). מאיר העיד כי הרמת המכולה נעשית באמצעות הפעלת מנוע המשאית בלבד (עמ' 20, ש' 12-14). 9. כאמור, פארס וטארק העידו בתור מי שהיו עדי ראיה לאירוע עצמו. מהראיות שבפני עולה בבירור כי הם אכן היו עדי ראיה לאירוע; זאת, לא רק מעדותם ומעדות התובע, אלא אף מעדותו של מאיר, וכן מההודעה על פגיעה בעבודה שנחתמה על-ידי המעסיקה עוד ביום האירוע, בה צויינו פארס וטארק בתור מי שהיו עדים לפגיעה (מוצג נ/ 3 מטעם הנתבעת). 10. עדויותיהם של פארס וטארק היו עקביות בבסיסן, לא נפלו בהן סתירות או פרכות מהותיות והן לא התערערו לאחר חקירה. עדויות אלה משתלבות עם עדות התובע באשר לאופן התרחשות הפגיעה. לפי העולה מהעדויות הנ"ל, התובע עמד בסמוך למשאית ולחץ ביד ימין את מנגנון ההרמה של המכולה המצוי במשאית. כתוצאה מכך המכולה החלה להתרומם באוויר. במהלך ההרמה התנתקה אחת השרשרות המחברות אותה למשאית, המכולה התנדנדה באוויר ופגעה בידו השמאלית של התובע תוך מחיצת אצבעו בין המכולה לדופן המשאית. 11. הנתבעת טוענת כי אין לתת אמון בעדויותיהם של פארס וטארק, שכן הראשון הוא חברו והשני הוא בן-דודו. אינני סבורה כי בנסיבות העניין יש בכך כדי לקעקע את העדויות או להמעיט מהותית ממשקלן. כאמור, מהנתונים בפני עולה בבירור כי מדובר במי שהיו עדי ראיה לאירוע, ובעדויות עצמן לא נפלו סתירות או פירכות מהותיות. עדות השניים, כמו גם עדות התובע, משתלבות ומתחזקות בעדות מאיר, שהוא עד אובייקטיבי לחלוטין וככזה מהימנותו איננה במחלוקת. החיזוק בעדותו של מאיר נובע הן מהפרטים שמסר אודות "סיפור המסגרת" כפי שעלה בעדויות השלושה, והן בהתייחס לפרטים הקונקרטיים של הפגיעה. אשר למישור הראשון; עדותו של מאיר באשר למתכונת העבודה של התובע ושני העדים, ובכלל זה אופן ביצוע השטיפה של המכולות, תוך הרמתן באמצעות מנגנון ההרמה במשאית ושפיכת תכולתן אל תוך המשאית, כמו-גם עדותו כי ביום האירוע נשלחו העובדים על-ידו למשימה של שטיפת מכולות וכי הפעולה התבצעה באזור מגורים, לשם הוזעק לאחר פגיעת התובע, תואמת ומאמתת את עדויות התובע והעדים הנוספים מטעמו בנקודות אלה, ובכך תורמת למהימנות עדויותיהם. הסתירות עליהן מצביעה הנתבעת אינן מהותיות והן מתגמדות אל מול הקוהרנטיות כמכלול של עדות התובע ועדיו אל מול עדות מאיר. אשר לנסיבות הפגיעה עצמה, הרי שעדותו של מאיר באשר לגרסה ששמע מהתובע והעדים מיד לאחר האירוע (כאמור, לדבריו הוא הגיע למקום בתוך 3 דקות מעת שקיבל הודעה מטארק), לפיה הוסבר לו כי ידו של התובע נפגעה מהמכולה בפעולת ההרמה שלה, מתיישבת עם גרסת התביעה. לא למותר לציין, כי העדות הנ"ל איננה מהווה ראיה ישירה לאשר ארע, שכן מאיר לא היה עד ראיה ולצורך הוכחת ההתרחשות עדותו הינה עדות שמועה. אולם העובדה כי התובע העלה בפני מאיר בסמוך לאחר שנפגע, ועוד בטרם פונה לקבלת טיפול רפואי בפציעתו, גרסה ההולמת את גרסתו בתביעה, מחזקת את האוטנטיות של האחרונה אל מול טענת הנתבעת כי מדובר בגרסה מאוחרת ולצורכי התביעה. 12. טענה נוספת שמעלה הנתבעת היא כי גרסת התובע ועדיו סותרת את הגרסה שנמסרה על-ידו סמוך לתאונה, כפי שזו מתועדת במסמכים רפואיים ובטפסי המל"ל, וככזו אין לתת בה אמון. לעניין זה מפנה הנתבעת למכתב השחרור מבית החולים באשפוז מיום 30.3.09 בו צוין: "בן 25 לפי דבריו, נחבל היום בזמן עבודה באגודל יד שמאל ע"י דלת של מכולת אשפה.." (נספח א' לתצהיר התובע); לתעודה רפואית לנפגע בעבודה אף היא מיום 30.3.09 צוין בתיאור התאונה: "לדבריו ביום קבלתו בעת עבודה נסגרה דלת על אגודל שמאל" (נ/4); ולתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (שמועד חתימת התובע עליה לא ברור), בה צוין בתיאור הפגיעה: "פגיעה באצבע אגודל יד שמאל: נסגרה דלת על האצבע" (נ/3); טענה זו של הנתבעת הינה בעלת משקל, שכן כפי שעולה מהמסמכים שצויינו לעיל, בהזדמנויות קודמות נרשמה לכאורה מפי התובע גרסה שונה, ולפיה מקור הפגיעה הוא דלת המכולה. גרסה כאמור, הניתנת בסמוך לאירוע ובמנותק מהליך משפטי - נסיבות המלמדות לכאורה על האוטנטיות של הדברים - יש בה ככלל כדי לעורר ספק במהימנות גרסה אחרת מאוחרת. אולם לאחר שבחנתי את מכלול העדויות והנתונים שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה הספציפי אין בכך להכריע ולהטות את הכף אל דחיית גרסת התובע במאזן ההסתברויות. ראשית, הראיה לגרסה הראשונה שהועלתה מפי התובע לאחר הפגיעה, איננה מצויה במסמכים אליהם מפנה הנתבעת, וזאת נוכח עדותו של מאיר. כאמור לעיל, מאיר הגיע למקום האירוע מיד לאחר התרחשותו, עוד בטרם פונה התובע לבית החולים. הגרסה ששמע מהתובע ויתר העובדים במקום (העדים) במעמד זה, בקשר לאופן בו נפגע התובע, מתיישבת אם עדותו של התובע בפני. הגרסה הראשונה/הספונטאנית ביחס לאירוע, איננה מצויה, איפוא, במסמכים הרפואיים, אלא בעדותו של מאיר, אשר היתה מהימנה עלי לחלוטין, וזו איננה סותרת את גרסתו בתביעה אלא תומכת בה. יש לציין כי בטופס בל/250 (מתן טיפול רפואי לנפגע עבודה), שמולא על-ידי המעסיקה, צויין כי התובע נפגע באגודל שמאל, ללא פירוט כלשהו לנסיבות ההתרחשות וללא אזכור של פגיעה מדלת המכולה דווקא. שנית, הסבר מסויים לרישום במסמכי בית החולים ניתן בעדותו של טארק, אשר העיד כי דלת המכולה נפתחה בעת האירוע ובעת שהמכולה היתה באוויר, וכן העיד כי הוא אשר מסר את המידע בבית החולים אליו פינה את התובע לרבות בקשר לדלת המכולה (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 9-10; עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 27). בנסיבות אלה אין לשלול את טענת התובע כי המידע במסמכים אליהם הפנתה הנתבעת לא נמסר ישרות על-ידו, וכי הרישום איננו מהווה שיקוף מדוייק של הפרטי התאונה כי שנמסרו מפיו. שלישית, כמפורט לעיל, עדותו של התובע איננה עדות יחידה העומדת בפני עצמה, אלא היא נתמכת בעדויות של עדי ראיה שהיו איתו בעת האירוע, אותן מצאתי מהימנות. 13. נוכח כל אלה, בשים לב לעדויות הישירות באשר לנסיבות הפגיעה, במצטבר לעדותו העקיפה התומכת בהן של מאיר, מסקנתי היא כי עלה בידי התובע להוכיח את טענתו לפיה התאונה ארעה בעת הרמת המכולה כפי שפורט לעיל. המישור המשפטי - האם המדובר בתאונת דרכים? 14. המחלוקת בין הצדדים בעניין זה ממוקדת ברכיב הקשר הסיבתי שבחזקה המרבה להגדרת תאונת דרכים הקבועה בסעיף 1 לחוק, שעניינה "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". לא התעוררה מחלוקת ביחס ליתר רכיבי ההגדרה, דהינו, כי מדובר ברכב, כי ייעוד הוא דו-תכליתי וכי בעת האירוע לא שינה הרכב את ייעודו המקורי. אין איפוא הכרח לדון בכל רכיבי ההגדרה, מלבד רכיב הקשר הסיבתי, תוך שאעיר כי עפ"י הראיות שבפני יתר רכיבי ההגדרה מתקיימים כולם בענייננו. 15. לטענת התובע, התאונה אירעה עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, שכן מנגנון ההרמה של המכולה המותקן במשאית מופעל באמצעות הכוח המיכני של המשאית, והפגיעה ארעה כתוצאה מהרמת המכולה. הנתבעת טוענת, מנגד, כי אין תחולה לחזקה המרבה האמורה, שכן על פי עדות התובע התאונה אירעה כתוצאה מכך שהמכולה לא הורמה עד הסוף וכי השרשרת השתחררה, ללא קשר וזיקה לכוח המיכני. עוד נטען כי המכולה עצרה בזמן שהשרשרת השתחררה לכן בזמן האירוע לא היה ניצול של הכוח המכאני של המשאית. 16. נחזור תחילה למישור העובדתי. כפי שקבעתי לעיל, מהראיות עולה המסקנה כי התאונה ארעה בעת שהתובע הפעיל את מנגנון ההרמה המותקן במשאית, המופעל באמצעות מנוע המשאית. המשאית התרוממה באוויר. בטרם הושלמה ההרמה, ניתקה אחת השרשראות שחיברו אותה למשאית, המכולה התנדנדה באוויר (או "קפצה" כדבריו של טארק בעדותו), ופגעה בידו של התובע. יש להדגיש כי התמונה העולה מהעדויות כפי שצויינו לעיל, הינה, כי הפגיעה ארעה תוך כדי הליך ההרמה של המכולה ובטרם הוא הושלם (ראו עדות התובע: "...לא הרמתי אותה עד הסוף, הייתי צריך להרים אותה עד הסוף... מהעליה מהרצפה כמטר וחצי התנדנדה", עמ' 13, ש' 1-3; עדות טארק: "פתחי התחיל להרים את המכולה, השרשרת מהצד השני של הבחור השני התפרקה...", עמ' 15, ש' 7-9; עדות פארס: "הוא רצה להפוך אותה לאט לאט היא עולה, הוא רצה להוריד אותה לכיוון המשאית ופתאום השתחררה השרשרת ...", עמ' 25, ש' 1-2). 17. בנסיבות המפורטות לעיל, מתקיים קשר סיבתי בין ניצול הכוח המכני של הרכב לבין הפגיעה. אין חולק למעשה כי הרמת המכולה נעשתה באמצעות הכוח המכאני של המשאית, כפי שהסביר מאיר בעדותו. מתקיים קשר סיבתי עובדתי ביו פעולה זו לבין הפגיעה בתובע, שכן ללא הרמת המכולה באוויר היא לא היתה מתנדנדת ופוגעת בתובע כפי שארע. כפי שצויין, מהעדויות עולה כי הפגיעה ארעה במהלך הרמת המכולה, והמסקנה הסבירה בנסיבות אלה היא כי תנועת ההרמה תרמה ישירות להתרחשות האירוע המזיק. העובדה כי אחת השרשרות המחברות את המכולה למשאית התנתקה והדבר הביא לחוסר יציבות של המכולה, איננה מנתקת את הזיקה הסיבתית בין ההרמה לתזוזת המכולה והתנדנדותה תוך פגיעה בתובע. גם קשר סיבתי משפטי מתקיים בענייננו. בהקשר בו עסקינן, המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי הוא מבחן הסיכון, בשילוב עם מבחן השכל הישר. השאלה הנשאלת במסגרת המבחן הראשון היא, האם הנזק מצוי בתחום הסיכון שיוצר ניצול הכוח המכני של הרכב. בנסגרת המבחן השני נבחנת מידת תרומתו של ניצול הכוח המכני להתרחשות הנזק (ראו: ע"א 6000/93 קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661; ע"א 1780/00 רמי תעשיות קרמיקה (1991) בע"מ נ' נור אבו זלאם ואח', פ"ד נה(5) 485). נזק גוף שנגרם בשל התנדנדות מכולת אשפה באוויר במהלך הרמתה באמצעות הכוח המכני של המשאית, הוא נזק המצוי בתחום הסיכון של השימוש הייעודי הלא תעבורתי של המשאית, דהינו - הייעוד של הרמת מכולות אשפה לצורך ריקון תכולתן. לשימוש בכוח המכני של המשאית זיקה הדוקה וישירה לאירוע המזיק שהתרחש תוך-כדי פעולת ההרמה - הזזת המכולה (ראו: ע"א 7006/97 ברקן ואח' נ' עזבון המנוח מוסא ז"ל, פ"ד נו1) 776). בכך שונה ענייננו ממקרים בהם שלב הפעלת הכוח המכני הסתיים, ולאחר מכן ארע תהליך גרימה נפרד שאיננו נובע מהפעלת הכוח המכאני עצמו (כגון בעניין רמי תעשיות לעיל, ומקרים נוספים. וראו לעניין זה: ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475; רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 568). 18. המסקנה מהמקובץ היא כי התובע נפגע בתאונת דרכים. נותר לבחון את שאלת הנזק, ולעניין זה אפנה כעת. הנזק הפגיעה והנכות: 19. כאמור לעיל, התובע נפגע באגודל ידו השמאלית. הוא פונה למרכז הרפואי בני ציון, שם אובחן כי הוא סובל מחתך של הגיד המכופף ופגיעה בעצב. בוצעו הטריות של הפצע וסגירתו, התובע אושפז עד יום 30.3.09 וניתן לו טיפול אנטיביוטי. ביום 7.4.09 אושפז התובע בשנית ונותח לצורך תפירה של הגיד, והוא נותר באשפוז עד יום 10.4.09. בהמשך היה התובע במעקב רפואי אצל אורתופד בקופת החולים ועבר טיפולי פיזיוטרפיה. 20. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 9.75% החל מיום 1.4.10. נכות זו מורכבת מנכות של 5% עפ"י סעיף 31(4)א1 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - התקנות) (שיתוק חלקי בצורה קלה מאוד של עצב המדיאנוס), ו- 5% נכות עפ"י סעיף 44(2) לתקנות (קשיון נוח של האגודל, במחצית). נכות זו מהווה נכות על-פי דין מחייבת לענייננו. הפיצוי בגין הפסד שכר לעבר: הפסד שכר מלא לעבר: 21. התובע מבקש כי ייפסק לו פיצוי בגין אובדן שכר מלא לעבר החל מהתאונה ולמשך תקופה של 12 חודשים, במהלכה נמנע ממנו כליל, לטענתו, לעבוד. 22. אינני רואה לקבל את הטענה. על-פי המסמכים שצורפו, לתובע הוכרה תקופת אי-כושר של 3 חודשים על-ידי המל"ל, ולאחר מכן נכויות זמניות. בתקופת אי-הכושר קיבל התובע את שכרו מהמעביד, אליו הועברו דמי הפגיעה המגיעים לתובע מהמל"ל, ולפיכך אין לפסוק הפסדי שכר לתקופה זו. בגין חלק מהתקופה שלאחר תקופת אי-הכושר, עד יום 31.8.09, הוכר התובע כנכה נזקק במוסד לביטוח לאומי, ועד למועד זה יש איפוא לפסוק לתובע פיצויים בגין אובדן כושר עבודה מלא, ובסה"כ חודשיים. התובע לא הציג אישורי מחלה לתקופה שמעבר לכך. בנסיבות אלה לא הונחה תשתית משכנעת לקבוע כי לא היה ביכולתו של התובע לעבוד בתקופה הנטענת על-ידו. התובע צירף אומנם מכתב פיטורין של המעסיקה מיום 21.6.10, בו נכתב כי התובע איננו כשיר לעבודה בפינוי אשפה, ברם היה בידו לפעול למציאת עבודה מתאימה ואין כל יסוד לקבוע כי כושר השתכרותו נפגם כליל. בשים לב לאמור, ומאחר שסביר שנדרשת תקופת התארגנות למציאת עבודה מתאימה, אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן שכר מלא לתקופה של חודש נוסף, ובסה"כ התקופה בגינה יש לפסוק הפסד שכר מלא הינה 3 חודשים. שכרו של התובע ערב התאונה לפי העולה מתלושי השכר שצורפו ומנתוני המל"ל, משוערך להיום (הצמדה בלבד), עומד על סך 4,962 ₪. סה"כ הפיצוי בגין אובדן שכר מלא עומד איפוא על 14,886 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה 16,000 ₪ (מעוגל). הפסד שכר חלקי: 23. התובע טוען כי יש לפסוק לו הפסדי שכר חלקיים עד היום בסך 1,000 ₪ לחודש. הנתבעת טוענת כי התובע החל בעבודה חדשה עוד באפריל 2010 וכי במסגרת אותה עבודה נפצע ביום 26.5.2010 בעינו (להלן - התאונה השניה), פגיעה שבגינה הוא הפסיק לעבוד כליל. הנתבעת מפנה לעניין זה לטיעוניו של התובע בתחשיב נזק שהוגש מטעמו מסגרת התביעה שהגיש בגין התאונה השניה, בו טען התובע כי הוא איננו עובד עקב פגיעתו בתאונה השניה. לטענתה, התאונה השניה "בלעה" כליל את נזקו של התובע מהתאונה נשוא התביעה, ולפיכך אין היא נושאת בחבות לתשלום פיצוי כלשהו החל מיום התרחשות התאונה השניה, כפי שנובע לטענתה מהלכת ע"א 248/86 עיזבון לילי חננשוילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(2) 529 (להלן - עניין חננשוילי). 24. אדון תחילה בתקופה שעד מועד התרחשות התאונה השניה. כפי שצויין לעיל, התובע לא צירף תעודות מחלה בגין תקופה זו. מהנתונים שצורפו עולה כי הוא לא השתכר משך מרבית התקופה, עד לתחילת עבודתו אצל מעסיק חדש באפריל 2010 (טופס 106 של התובע צורף לתצהירו). ביחס לתקופה זו נקבעו לתובע נכויות זמניות במל"ל; 20% נכות זמנית מיום 1.9.09 עד יום 31.10.09, ו- 15% נכות זמנית מיום 1.11.09 עד יום 31.3.10. כפי שצויין, היה בידי התובע לעבוד בעבודה מתאימה בתקופה זו. את הפיצוי לתובע בגין תקופה זו (בניכוי החודש בגינו ניתן פיצוי מלא כמפורט לעיל), אני רואה לקבוע בהתאם לנכויות הזמניות כפי שנקבעו במל"ל, ובסה"כ עומד הפיצוי בגין תקופה זו על סך של 5,000 ₪ (כולל ריבית). עם סיום תקופת הנכויות הזמניות, באפריל 2010, החל התובע לעבוד אצל מעסיק חדש (מסרי כארם בע"מ), בשכר דומה לשכרו עובר לתאונה, ובגין תקופת עבודתו זו אין מקום לפסוק פיצוי. התובע הספיק לעבוד כחודשיים בלבד, ואז נפגע בעבודתו בתאונה השניה ביום 26.5.10. 25. אשר לתקופה שלאחר התאונה השניה; כאמור לעיל, הנתבעת טוענת כי אין לחייבה בפיצוי כלשהי לתקופה זו (כמו גם בפיצוי בגין אובדן שכר לעתיד), שכן התאונה השניה "בלעה" כל נזק שנגרם לתובע בגין התאונה נשוא התביעה. טענה זו במתכונתה הגורפת אינני רואה לקבל. מעיון במסמכים שצירפו הצדדים וכן בתיק התביעה שהגיש התובע בגין התאונה השניה (שהצדדים הסכימו כי הוא יוגש כראיה בתביעה זו) עולה, כי בתאונה השניה נפגע התובע פגיעה חודרת בעין ימין. לתובע הוכרה תקופת אי-כושר לעבודה בגין תאונה זו עד יום 10.8.10, קרי משך כחודשיים וחצי, ולאחר מכן נקבעה נכותו במל"ל בשיעור של 23% (נכות משוקללת בגין סעיפי ליקוי שונים באותה עין). התובע הגיש במסגרת התביעה השניה חוות דעת רפואית מטעמו לפיה נותרה לו נכות בשיעור 26%, וטען לנכות תפקודית של 30%. הנתבעים באותה תביעה טענו לנכות רפואית פחותה, והתביעה עודנה מתבררת. לענייננו, יש להבחין בין התקופה בגינה היה התובע באי-כושר מלא מעבודה עקב התאונה השניה (כחודשיים וחצי), בגינה אין הנתבעת בתביעה דנן חייבת בפיצוי כלשהו שכן נזקו של התובע לתקופה זו נבלע כליל בנזק התאונה המאוחרת, לבין התקופה שלאחר מכן. באשר לתקופה האחרונה, על רקע הנתונים שצויינו לעיל, אין לראות בנזקי התאונה השניה כמאיינים את נזקי התאונה דנן. "בליעה" של נזק מוקדם על-ידי נזק מאוחר, באופן שפוטר את המזיק הראשון מתשלום פיצויים ביחס לתקופה שלאחר האירוע השני, הוכרה בפסיקה במקרים בהם הנזק המאוחר איין כליל את השלכות הפגיעה הראשונה, כגון במקרה שהתאונה השניה גרמה למוות או לפגיעה קרדינלית באיבר שנפגע בתאונה הראשונה (ראו: עניין חננשוילי לעיל), או כאשר האירוע המאוחר גרם לנכות תפקודית מלאה של הניזוק ושלל ממנו כליל את יכולת העבודה (617/80 גבאי נ' תע"ל, פ"ד לו(3)337, בהקשר של תחלואה מאוחרת לתאונה). הנתונים בענייננו הם שונים בתכלית. כאמור, התאונה השניה גרמה לנכות באחת מעיניו של התובע, שהמל"ל העמידה על שיעור של 23%. יצויין כי המל"ל שלל הפעלת תקנה 15 בגין אותה פגיעה בנסיבותיו של התובע. ברי כי הנכות באצבע שנגרמה בתאונה נשוא דיוננו הינה שונה ונפרדת מהנכות העינית שנגרמה בתאונה המאוחרת, והראשונה לא חדלה מלהתקיים בשל האחרונה. נוכח מהות הפגיעה המאוחרת והנתונים שהוצגו ביחס אליה, אף אין זה סביר לקבוע כי היא שללה כליל את יכולת ההשתכרות של התובע. בנסיבות אלה יש לפסוק פיצוי בגין אובדן השכר לתקופה שלאחר התאונה השניה באופן שמביא בחשבון גם את תרומתה של הפגיעה הראשונה לנזק באותה תקופה, שהפגיעה המאוחרת הינה מצטברת לה. לגופם של דברים; בנסיבות העניין, בשים לב לקושי לכמת במדוייק של חלקה של כל תאונה, כמו-גם למהות הנכות שנגרמה לתובע בתאונה נשוא דיוננו, שהיא נכות קלה באצבע ידו הלא דומיננטית, וכן לעובדה כי התובע הספיק לחזור למעגל העבודה (עובר לתאונה השניה) וזאת בשכר דומה לשכרו ערב התאונה דנן, אני רואה לפסוק פיצוי גלובלי בגין התקופה שלעיל ועד היום, אותו אני מעמידה על סך 10,000 ₪. פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד: 26. המחלוקת בין הצדדים ביחס לראש נזק זה חופפת את המחלוקת באשר לפיצוי לעבר לתקופה שלאחר התאונה השניה. המפורט לעיל בדבר היחס בין התאונות וסוגיית "הבליעה" של הנזק, חל עקרונית גם לעניין עניין ראש הנזק של אובדן שכר לעתיד. 27. עם זאת, בהקשר של פיצוי לעתיד, סבורני כי לא ניתן להתעלם מהשפעת התאונה השניה, שכיום היא בגדר נתון עובדתי קיים, על הערכת כושר ההשתכרות העתידי של התובע, דהינו על קביעת בסיס השכר לעתיד. בעת התאונה היה התובע כבן 26 שנים. כפי שעולה מדו"ח המל"ל בדבר דיווחי הכנסות התובע (נ/6), הוא החל לעבוד בגיל מוקדם ומאחוריו מספר שנות עבודה בשכר דומה בעקרו לזה שהשתכר ערב התאונה. התובע טוען כי לצורך חישוב הפיצוי בגין פגיעה בכושר השתכרותו, יש להעמיד את בסיס שכרו לעתיד על סך 6,000 ₪, וזאת בשים לב לגילו הצעיר ולצפי כי היה מתקדם בעבודתו ומשביח את שכרו. בנסיבות אחרות אכן היה מקום לשקול קביעת בסיס שכר לעתיד הלוקח בחשבון עליה מסויימת בשכר ביחס לעתיד. אלא שבנסיבותיו של התובע, נוכח הפגיעה בתאונה השניה והנכות שהותירה בו, ובשים לב לכך שמאז אותה תאונה התובע, לפי עדותו, איננו עובד כלל, סביר להניח כי פוטנציאל השתכרותו נפגע בשל מומו עקב התאונה השניה. בשכלול שיקולים אלה, הגיל הצעיר ומספר שנות העבודה שנותרו מחד, אל מול הנכות שנותרה מפגיעה מאוחרת שאיננה קשורה לתביעה נשוא התביעה, סבורני כי נכון יהיה להעמיד על בסיס שכרו לעתיד לענייננו על שכרו ערב התאונה. 28. התובע טוען כי נכותו התפקודית כתוצאה מפגיעתו בתאונה הינה בשיעור 15% וכי על-פיה יש לקבוע את הפיצוי בגין הפגיעה בכושר השתכרותו לעתיד. אינני רואה לקבל את הטענה. כפי שכבר צויין, הנכות שנותרה לתובע היא נכות נמוכה בידו הבלתי דומיננטית. בטרם פגיעתו בתאונה השניה, חזר התובע למעגל העבודה והשתכר שכר דומה לשכר שהרוויח ערב התאונה דנן. אישור הרופא התעסוקתי אליו מפנה התובע אין בו כדי לשנות, שכן עולה אף ממנו בבירור כי התובע כשיר לעבודה בהיקף מלא, וכאמור התובע אף החל בעבודה כזו במהלכה נפגע בתאונה השניה. בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום לקביעת פיצוי בגין אובד כושר השתכרות על בסיס חישוב אקטוארי, אלא יש לפסוק פיצוי גלובלי, הלוקח בחשבון את האפשרות כי התובע יוגבל בעתיד בהשתכרותו במידת מה עקב נכותו שלעיל. בנסיבות העניין אני מעמידה על הפיצוי לעתיד על סך 80,000 ₪ (כ-60% מחישוב אקטוארי לפי בסיס השכר שלעיל, הנכות הרפואית והיוון ביחס לשנות העבודה שנותרו). פנסיה: 29. בשים לב לפיצוי הגלובלי שנקבע בגין הפסדי השכר, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בגין רכיב זה בסך 8,000 ₪. כאב וסבל: 30. הפיצוי המגיע לתובע בגין ראש נזק זה בהתאם לנכות שנותרה וימי האשפוז, ובשיערוך להיום, עומד על סך 22,704 ₪. עזרת צד ג': 31. לטענת התובע, הוא נזקק לסיוע רב של בני משפחתו לאחר התאונה אשר סייעו לו בפעולות היומיומיות ברחיצה, הלבשה, ליווי לטיפולים ועוד. התובע טוען כי יש לפסוק לו פיצוי בגין עזרה לעבר בסך 39,500 ₪ ובגין עזרה לעתיד בסך 20,000 ₪. לטענת הנתבעת אין לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרה צד ג' וזאת בהעדר ראיות לכך. 32. התובע לא הציג ראיות ועדויות בדבר העזרה המוגברת לה נזקק לטענתו, ובשים לב לנתוני הפגיעה אין זה סביר כי הוא נזקק לעזרה בהיקף הנטען על-ידו והטענות בעניין זה נטענו ללא כל בסיס והן מופרזות ביותר. בנתונים שבפני, ומשסביר כי התובע נזקק בתקופה הראשונה שלאחר התאונה לעזרה מוגברת, אני רואה לפסוק לו פיצוי גלובאלי בגין עזרת צד ג' לעבר בסך 4,000 ₪. אין מקום לפיצוי בגין עזרה ביחס לעתיד. הוצאות 33. התובע זכאי לקבלת שירותים רפואיים ציבוריים ולשיפוי בגין הוצאותיו משמדובר בתאונת עבודה. בשים לב לתקופת האשפוז ולטיפולים הרפואיים, ומשסביר כי לתבוע נגרמו עליות עודפות לרבות בגין נסיעות, אני קובעת פיצוי גלובלי בסך 2,000 ₪. סיכומם של דברים: 34. סה"כ הנזק שנגרם לתובע עומד על סך (מעוגל) 148,000 ש"ח. מסכום זה יש להפחית את תגמולי המל"ל ששולמו לתובע, משוערכים להיום (לא כולל דמי הפגיעה ששולמו באמצעות המעסיק, בגין תקופת אי-הכושר לגביה לא נפסקו הפסדי שכר לעבר). 35. נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את סכום הפיצוי שלעיל (לאחר הפחתת תגמולי המל"ל המשוערכים), ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 13% מהפיצוי בצירוף מע"מ והוצאות משפט (שכר עדים ואגרה) בסך 2,000 ₪. 36. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל. כף הידאצבעותאגודלידייםמשאית