זיכרון דברים בו קיבלו על עצמם התובעים לבצע "עבודות של פינוי פסולת ברזל (מתכות וכבלי חשמל)", ראו נספח 1 לכתב ההגנה. בזכ"ד נקבע בין היתר, שהתובעים ישלמו לנתבעת סכום של 400 ₪ לטון ברזל; שיופקד סך של 10,000 ₪ בטרם תחילת העבודה, להבטחת התשלום; שהתובעים יציגו פוליסות ביטוח לפני תחילת העבודה ויקבלו הדרכת בטיחות. עוד נאמר כי "הפסולת תסומן ע"י המפעל לפני פינויה, תונח בערימה ותפונה תוך 24 שעות ע"י משאית שתשקל לפני ההעמסה ולאחריה". על הזכ"ד חתומים שני הנתבעים וכן סמנכ"ל התפעול של הנתבעת באותה עת, מר אלי ענבר (להלן: "ענבר"). 3. זמן מה לאחר חתימת הזכ"ד, נחתם בין הצדדים מסמך הנושא את הכותרת: "הזמנת עבודה - עבודות לפינוי פסולת" (להלן: "ההסכם", צורף כנספח 2 לכתב ההגנה). זה המקום לציין שההסכם לא צורף לכתב התביעה. סעיף 2.1 להסכם מגדיר את אתר העבודה ככל שטח המפעל, למעט אזור המשרדים; מנהל מפקח מטעם הנתבעת הוגדר בהסכם כמר יוסף כהן (להלן: "המפקח" או "כהן"); סעיף 4.1 להסכם קבע כי "הקבלן (התובעים) יפנה על חשבונו כל פסולת מתכות לסוגיהן שתסומן לו לפינוי", לאחר שזו תסומן בצבע ותקבל את אישור המפקח; התובעים התחייבו לבצע את העובדות במומחיות ובמקצועיות; משך ההתקשרות הוגדר בסעיף 5 להסכם כחודש ימים, בהארכות נוספות של חודש בהסכמת הצדדים; התמורה שהתובעים ישלמו עבור טון ברזל נקבע לסך של 500 ₪. סעיף 11 להסכם כלל הוראות לעניין הפסקת העבודה של הקבלן. 4. אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעים ביצעו עבודות של פינוי ברזל ומתכות מהמפעל הישן; אין מחלוקת שבמהלך תקופת העבודה הפקידו התובעים בטחונות בגובה של כ-15,000 ₪ (התובע מס' 1, להלן: "חסון", בעמ' 12 שו' 7); ככל הנראה במהלך התקופה שילמו התובעים לנתבעת עבור הברזל שפונה על ידם סכום של כ-50,000 ₪, ראו תשובת חסון בעמ' 18 שו' 5; תשובת נציג הנתבעת שהעיד, מר שלמה מאור (להלן: "מאור") בעמ' 32 שו' 11. אין מחלוקת שהתובעים עבדו במפעל הישן במשך תקופה של שלוש שנים, עם הפסקות (מאור בעמ' 25 שו' 31). אין מחלוקת שבשלב כלשהו, לקראת הפסקת העבודות של התובעים במפעל הישן, העסיקה הנתבעת חברה קבלנית אחרת לפינוי פסולת מתכות, חברת לידור אל בע"מ (להלן: "לידור"), המנוהלת על ידי מר גדעון חכמון (להלן: "חכמון"). לטענת מאור, לידור שילמה סך של 650 ₪ עבור טון מתכת, ולא הוצגו הנתונים באשר לכמות הברזל שנלקחה על ידי לידור מהמפעל הישן (מאור בעמ' 25 שו' 11, "אין לי את הנתונים כמה הם משכו"). 5. כאמור, בסמוך לאחר שלידור ביצעה עבודות במפעל הישן, פסק הקשר המסחרי בין התובעים לבין הנתבעת. התובעים טוענים בתמצית בתביעתם כי הובטח להם, עוד בטרם תחילת ביצוע העבודות, כי הם יפנו את כל פסולת המתכת מהמפעל הישן, ובהתאם להבטחה זו נעשה התמחור; שהתובעים פעלו על פי הוראות ענבר, פירקו סוגי מתכות אך לא פינו הכל אלא נערכו לפינוי בשלב מאוחר יותר (חסון בתצהירו, סעיף 9); שלצורך הפינוי נשכר על ידי התובעים ציוד יקר ערך וכי הם עבדו בחריצות ובמקצועיות לאורך כל התקופה. התובעים טוענים כי בשלב כלשהו הופסקה עבודתם בשל הצורך בניתוק החשמל בחצר המפעל הישן (סעיף 12 לתצהיר חסון), ולאחר חזרתם לעבודה התעדכנה התמורה לסך של 500 ₪. 6. בסעיפים 15-20 לתצהירו מתאר חסון את השתלשלות העניינים עם לידור אשר הובילה להפסקת הקשר: לטענתו, לידור הוכנסה למפעל הישן "מאחורי גבם" וקצרה את פירות עמלם; לטענת התובעים, לאחר שהתברר להם שלידור פועלת בשטח הם דרשו את הפסקת העבודה על ידה ואף שלחו מכתבים בעניין זה (ראו נספחים ג' לתצהיר חסון); לטענתם, מאור נוכח בטעותו ובכך שעצם הכנסת לידור לתחום המפעל הישן לצורך פירוק מתכות מהווה למעשה הפרת הסכם עם התובעים, ולפיכך הורה מאור על הפסקת העבודה של לידור בשטח והחזרת התובעים לשטח המפעל הישן, תוך הבטחה לפיצוי וכן הבטחה לפינוי פסולת במפעל החדש. 7. משנוכחו התובעים לדעת שאין בכוונת הנתבעת לקיים את הבטחותיה ולהעניק להם פיצוי על הפרת ההסכם, הוגשה התביעה שבפניי במסגרתה טענה שהנתבעת יצרה בפני התובעים מצג שווא כאילו האתר משופע במתכות יקרות מסוג נחושת, בעוד שבפועל מסרה את המתכות היקרות לידי לידור והותירה באתר את המתכות הזולות מסוג ברזל; שהנתבעת אפשרה ללידור להיכנס לשטח האתר ולשלשל לכיסה את המתכות היקרות, וזאת באופן חד צדדי, בלי ליידע את התובעים, בניגוד להסכם ובניגוד לכל דין; שהנתבעת ניצלה את עבודות הפירוק המורכבות שביצעו התובעים לצורכיה שלה ו/או לצורכי לידור, מבלי לשלם על עבודתם ומבלי להותיר להם את ה"פירות" של עבודתם; שהנתבעת לא אפשרה לתובעים להוציא את הציוד שהותירו במקום, ציוד המוערך בסך של כ-20,000. התובעים העריכו בכתב תביעתם את הנזקים שנגרמו להם והעמידו אותם על סך של 325,000 ₪. 8. זה המקום לציין שבסיכומי התובעים צמצמו התובעים את תביעתם והעמידו אותה על הסך של 112,000 ₪, המורכב לטענתם מהסכום ששילמה לידור לנתבעת (לטענתם 52,000 ₪), סכום המשקף את הנזק שנגרם להם; בתוספת סך של 10,000 ₪ ששולם ע"י לידור עבור הוצאת גנרטור; וסכום נוסף של 50,000 ₪ עבור עוגמת נפש והוצאות אחרות. 9. הנתבעת מנגד מעלה שורה של טענות קשות כנגד התובעים. ראשית טוענת הנתבעת בכתב הגנתה (סעיף 12) כי הזכ"ד התייחס לערימה ספציפית אחת בלבד ולפיכך לא יתכן שמסמך זה מצמיח התחייבות כלשהי לאיסוף כל פסולת המתכת מהאתר על ידי התובעים. לטענת הנתבעת, גם ההסכם אינו מסייע לתובעים, שכן לא ניתנה בו כל בלעדיות; כלולות בו הוראות מפורשות כי איסוף המתכת על ידי התובעים יעשה רק לאחר סימון מפורש של פסולת המתכת לפינוי ומתן אישור המפקח על כך; וכי מעולם לא ניתנה רשות לתובעים לפנות את כל פסולת המתכת המצויה בתחומי המפעל הישן. לטענת הנתבעת, די בהעדר התחייבות שכזו כדי להוביל לדחיית התביעה. 10. מוסיפה הנתבעת וטוענת שחרף התחייבות התובעים לפנות את כלל הפסולת המסומנת, היו התובעים מעוניינים רק בפירוק המתכת היקרה יותר, הכוללת נחושת וכבלי חשמל. רצון זה הוביל את התובעים, לטענת הנתבעת (ראו סעיף 16 לכתב ההגנה וסעיף 12 לתצהיר מאור), לפרק כבלי חשמל כשהחשמל היה מחובר, דבר אשר הוביל לקצר חשמלי בתחומי המפעל הישן, סיכן את חיי התובעים והסובבים והוביל לסכנה בטיחותית. בנוסף למחדל זה מציינת הנתבעת שהתובעים לא היו מקצועיים ומנוסים בעבודה; כי "עד מהרה" התברר שאין לתובעים את כוח האדם המתאים, כמו גם את הציוד הדרוש לעבודה; כי הם פועלים בניגוד להוראות ומפרקים אך ורק את המתכות בהן חשקה נפשם. הנתבעת מציינת שהתובעים לא התקדמו בעבודה על פי לוח הזמנים, גרמו לסחבת גדולה ומשכך החליטה להפסיק את עבודת התובעים במפעל הישן ולהעסיק קבלן אחר, מקצועי (לידור) שהיה מסוגל לבצע את העבודה ביעילות, במקצועיות ותוך לוח הזמנים שהוקצב לכך. בסעיף 20 לתצהירו ציין מאור כי במהלך התקופה בה ביצוע התובעים עבודות במפעל הישן החלו נעלמות משטח המפעל מתכות רבות ויקרות, ואף הוגשה תלונה למשטרה בעניין זה (נספח 3 לתצהיר מאור). 11. לעניין הנזק הנתבע במסגרת כתב התביעה טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי זה נזרק לחלל האוויר ללא כל ביסוס ראייתי; כי גם סכום התביעה המופחת שנתבע במסגרת סיכומי התובעים הינו חסר בסיס, שכן התובעים נתפסו לכלל טעות את הזכירו את הסך של 52,000 ₪ כסכום ששולם על ידי הנתבעת ללידור; שלא היה כל מקום לכלול את הסכום של 10,000 ₪ ששולם ע"י לידור עבור הגנרטור, וכי אין כל מקום לפסוק עוגמת נפש בנסיבות העניין. בנוסף ולחלופין טענה הנתבעת שהתובעים לא הוכיחו את הרווח שהפיקו בהתקשרות עם הנתבעת ומכיוון שהתביעה מבוססת על אובדן רווחים, יש להורות על דחייתה מטעם זה בלבד. 12. בסיכומיה מעלה הנתבעת שורה של טענות נוספות, חלקן פרוצדוראליות, דוגמת שינוי והרחבת חזית וכן הימנעות מהבאת עדים. בנקודה זו יש לציין שכל צד ביקש לזקוף לחובת רעהו את העובדה שאנשים נוספים מטעם הנתבעת אשר הוזכרו על ידי התובעת (כהן, ענבר) לא הובאו לעדות, כמו כן כל צד הפנה את תשומת לב בית המשפט לסתירות אשר נפלו, לטענתו, בעדות הצד האחר (חסון מטעם התובעת ומאור מטעם הנתבעת). עוד אציין כי בתיק זה הגישו התובעים בקשה לזימון חכמון כעד, בקשה שהתקבלה על ידי. חכמון לא התייצב ליום הדיונים הראשון ואף לא ליום הדיונים הנדחה (אשר נדחה מטעם זה בלבד). התובעים לא בקשו להוציא צו הבאה כנגד חכמון וכך קולו לא נשמע. הנתבעת מפנה בעניין זה לבקש לזימון עד שהוגשה ע"י התובעים, בה נאמר בין היתר כי : "אי הענות לבקשה תחסום דרכנו ותמנע מאיתנו כל אפשרות להוכיח את תביעתנו הן לעניין הפרת ההסכם ובעיקר לעניין הנזק הכספי נגרם לנו". לנוכח דברים אלו, שנאמרו מפי התובעים עצמם, ולאור העובדה שקולו של חכמון לא נשמע בסופו של יום, טוענת הנתבעת שאין מנוס מקבלת המסקנה שהתביעה לא הוכחה, ובוודאי שלא הוכח הנזק הנטען. ההכרעה 13. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים וקראתי את סיכומיהם, קובעת אני כי דין התביעה להידחות, ללא צו להוצאות. נוכחתי לדעת כי שני הצדדים הגזימו והפריזו בטיעוניהם, התובעים במיוחד לעניין היקף העבודות אשר בוצעו על ידם וגובה הנזק; ואילו הנתבעת לא הססה להטיח בתובעים דברים קשים הנוגעים להפרת ההסכם, עבירות בטיחות ואף הזכירה גניבה, כשדברים חמורים אלו כלל לא הוכחו. מעבר לכך, נוכחתי לדעת שהתנהלות הנתבעת בהעסקת לידור אינה נקייה מרבב. משכך, החלטתי שלא לחייב את התובעים בהוצאות, הגם שתביעתם נדחתה. אפרט כעת את טעמיי. 14. בפתיח לסיכומיה טענה הנתבעת כי במרכז התביעה עומדת השאלה האם ההסכם כלל זכות לפינוי כל המתכות המצויות בשטח המפעל הישן אם לאו. כנגזרת מכך טענה הנתבעת שתיגזר שאלת זכאות התובעים לתבוע פיצוי בגין המתכות שפונו על ידי הקבלן שהחליפם (לידור). איני רואה עין בעין עם הנתבעת ואיני סבורה ששאלת הזכאות נגזרת אך ורק מהשאלה שהוצבה על ידי הנתבעת בסיכומיה. 15. אולם גם אם אלך לשיטתה של הנתבעת - אכן אין בהסכם כל סעיף הדן בבלעדיות, מאידך אין כל סעיף המתיר במפורש לנתבעת להכניס לשטח המפעל הישן קבלן אחר שיעסוק באותן עבודות ממש (זה המקום לציין שמשום מה, הן לכתב ההגנה והן לתצהיר מאור צורף ההסכם באופן חלקי, החסר את עמודים 3-4. אניח כי בעמודים אלו אין התייחסות מפורשת לשאלת הבלעדיות). משכך - יש מקום לפרש ההסכם, לבדוק את לשון ההסכם ולהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים בשאלה זו. 16. ההסכם אכן כולל הוראות בדבר פירוק ופינוי פסולת המתכת: אתר העבודה מוגדר "כל שטח המפעל", הגדרה הפועלת לכאורה לטובת התובעים. אמנם, צודקת הנתבעת כי הפסולת המפונה אמורה להיות מסומנת ומוגדרת על ידי המפקח, אולם אין בכך כדי להשליך על השאלה האם מותר אם לאו להכניס גורם אחר לשטח המפעל בזמן שההסכם בתוקף. המשמעות היחידה היא שיש לפנות רק פסולת שסומנה, הא ותו לא. 17. בעניין אומד דעתם של הצדדים - חסון מסר את גרסתו לאירועים אשר הובילו לחתימת הזכ"ד וההסכם, ראו סעיף 5 לתצהירו. לגרסת חסון, ענבר הוא זה שערך סיור מקדים בשטח המפעל הישן והראה לתובעים איזו פסולת יש צורך לפרק. תצהירו של חסון היה מונח בפניי הנתבעת עוד בטרם הגישה היא את תצהיריה היא. למרות אמירה זו של חסון, בחרה הנתבעת שלא להגיש תצהיר מטעם ענבר; שלא להגיש תצהיר מטעם כהן, שהוא המפקח המוגדר בהסכם; ולהסתפק בתצהירו של מאור, אשר על פי הודאתו כלל לא עבד בנתבעת בעת ניהול המו"מ, ראו עדותו בעמ' 21 שו' 24. סבורני כי יש לזקוף עובדה זו לחובת הנתבעת, ומאזן ההסתברויות נוטה לטובת התובעים, לאימוץ גרסתם שהובטח להם שכל פסולת המפעל שתעמוד לפינוי (על פי החלטת הנתבעת, ומכאן הסימונים), תפונה על ידי התובעים. סבורני שהבטחה שכזו מתיישבת גם עם השכל הישר, עת נעשה תמחור גלובלי (תחילה של 400 ₪ לטון, אח"כ של 500 ₪ לטון), המשקלל את כלל המתכות העומדות לפינוי, היקרות יותר, היקרות פחות, והכמות הכללית העומדת לפינוי. 18. אולם גם אם אאמץ מסקנה שונה ואקבע כי כטענת הנתבעת לא הייתה כל הבטחה לבלעדיות, אזי אין מחלוקת שעבודת התובעים במפעל הישן התפרשה על פני שלוש שנים (מאור בעמ' 23 שו' 10). אין מחלוקת שמשך כל התקופה הזו, למעט הפרשה עם לידור, לא עבד בשטח המפעל הישן כל גורם אחר (עמ' 23 שו' 15); אין מחלוקת שאין כל קשר בין תקופה זו לבין התקופה הנזכרת בהסכם (חודש אחד עם הארכות לעוד חודש), ראו תשובות מאור בעמ' 26 שו' 4-10. כלומר, ההסכם הינו לתקופה בלתי קצובה; במשך תקופה של שלוש שנים בה היה ההסכם בתוקף עבדו התובעים באופן בלעדי במפעל הישן, ללא מעורבות של כל גורם אחר. כל פסולת מתכת שסומנה על ידי הנתבעת, פונתה על ידי התובעים ותמורתה המוסכמת שולמה על ידי התובעים. 19. סבורתני כי בנסיבות שכאלו, גם אם לא ניתנה בלעדיות בהסכם, זכאים התובעים למצער לקבל הודעה מראש בדבר הפסקת הקשר החוזי בין הצדדים. הגעתי לכלל מסקנה שהודעה שכזו לא ניתנה, ואין כל ממש בטענות הנתבעת לגבי הפרה יסודית של ההסכם. גם אם היו הפרות כאלו או אחרות, כפי שאפרט להלן, אזי הנתבעת מחלה עליהן ו/או לא ראתה בהן כהפרה יסודית המצדיקה את ביטול ההסכם על אתר. כך, לא הוכח כלל עניין כבל החשמל, משהודה מאור שלא היה נוכח באירוע (עמ' 24 שו' 1, עמ' 30 שו' 22, 24); לא הובא לעדות הגורם הרלוונטי בנתבעת כדי לתמוך בעניין כבל החשמל; גם אם מדובר במחדל של התובעים, אזי הנתבעת לא ראתה בכך הפרה יסודית, שכן אירוע זה אירע לשיטת מאור באמצע תקופת הקשר החוזי (מאור בעמ' 30 שו' 32). מאור הודה כי לאחר האירוע המתואר לא נשלח לתובעים כל מכתב התראה (עמ' 31 שו' 19). ניתן היה לצפות כי אם באירוע כה חמור עסקינן, אשר סיכן חיי אדם, הנתבעת היתה מפסיקה על אתר את עבודת התובעים או למצער שולחת להם מכתבי אזהרה והתראה. זאת לא נעשה, ההיפך הוא הנכון, הנתבעת המשיכה לשכור את שירותי התובעים במשך כשנה וחצי נוספות. מכאן, שגם אם התובעים היו אחראים לאירוע כבל החשמל (וזאת לא הוכח), אזי הנתבעת מחלה על הפרה נטענת זו. 20. הוא הדין לעניין הטענות בדבר עובדים בלתי מקצועיים, ציוד שאינו מתאים ועוד כהנא וכהנא טענות שנטענו בלהט בכתב ההגנה ובתצהיר, וחזרו גם בסיכומי הנתבעת, למרות שטענות אלו התפוגגו בחקירתו של מאור, ראו תשובותיו המתחמקות בעמ' 27 שו' 25-32 ובעמ' 28 שו' 1-4. התברר כי מאור מלין על כך שלתובעים לא היה ציוד מתאים לשלב ההריסה, כששלב זה כלל לא בוצע על ידם אלא על ידי לידור. אציין כי גם בנושא זה יש להפעיל את מבחן השכל הישר - אם באמת, כטענת הנתבעת בתצהירה, "עד מהרה" התברר שהתובעים אינם מקצועיים וחסרי ציוד מתאים, הכיצד הועסקו במשך שלוש שנים? 21. עוד התברר שאין כל ממש בטענה שהזכ"ד התייחס לערימה ספציפית, שכן בעדותו תיקן מאור את תשובתו ואמר: "ערימות בודדות"; התברר שאין לנתבעת כל ראיה הקושרת את התובעים לגניבות הנזכרות בתצהיר ובכתב ההגנה (מאור בעמ' 30 שו' 1-10) ולא ברור מדוע בחרה היא לכלול עניין זה בהקשר של התביעה הנדונה; התברר שאין כל ממש בטענה שהתובעים לא עמדו בלוחות הזמנים ושהיה צורך לפעול במהרה על מנת לפנות את המפעל הישן ולהכשירו כמגרש חניה (מאור בעמ' 27 שו' 18-21)- בחקירת מאור התברר שגם לאחר שהמפעל פונה לא נעשה בו שימוש כמגרש חניה (עמ' 29 שו' 7). 22. אם אסכם עד כה, הקשר החוזי בין הצדדים התנהל במשך שלוש שנים; במשך כל התקופה הזו לא נשמעו מצד הנתבעת תלונות בדבר עבודה בלתי מקצועית, ציוד בלתי הולם או מחדל בטיחותי כלשהו. גם אם היו כאלו, אזי הנתבעת לא ראתה בכך הפרה יסודית המצדיקה את ביטול ההסכם על אתר. במשך כל התקופה הזו הוענקה בפועל לתובעים בלעדיות בפינוי הברזל באתר. סבורני שגם אם ההסכם אינו כולל סעיף בלעדיות, אזי על הנתבעת לתת לתובעים הודעת ביטול של ההסכם, הכוללת תקופה סבירה בנסיבות העניין של הודעה מוקדמת, או לכל הפחות הודעה המאפשרת לתובעים לפנות את כל הפסולת אשר הוכנה על ידם בערימה. 23. בנקודה זו מקבלת אני את עדותו בעל פה של חסון (העומדת בחלקה בסתירה לדבריו בתצהירו) לפיה הערימות פונו בדרך כלל תוך פחות מ-24 שעות (עמ' 12 שו' 11), אך המחלוקת פרצה בנוגע לערימה האחרונה וליתרת הברזל שעוד נותר לפירוק במפעל הישן, ראו דבריו בעמ' 13 שו' 1-2 ודבריו המפורטים בתצהירו בכל הנוגע להשתלשלות הדברים עם לידור (סעיפים 15-20 לתצהירו). דברים אלו נתמכים במכתביהם מזמן אמת שנשלחו לנתבעת , ראו נספח ג' לתצהיר התובעים. אמור מעתה - הקשר עם התובעים נותק ללא כל הודעה מוקדמת; לידור הוכנסה לעבודה ללא כל תיאום עם התובעים וללא ידיעתם. 24. חיזוק למסקנתי זו מוצאת אני בסתירה שנפלה בדברי מאור לגבי העסקת לידור: בעוד שבתצהירו יצר מאור מצג כאילו כביכול רק לאחר שהפסיק הקשר עם התובעים החליטה הנתבעת להתקשר בחוזה עם גורם מקצועי , לידור (סעיף 18 לתצהיר מאור), אזי מחקירתו הסתבר שלידור כלל לא הוזמנה לעבוד במפעל הישן אלא היא הגיעה למפעל כדי לבדוק גנרטור שהיא רצתה לרכוש (עמ' 26 שו' 12-13); או אז נוצר הקשר; לידור נכנסה לעבודה "אחרי שהוצאנו את התובעים" (עמ' 26 שו' 27); והתמורה שסוכמה עימה היתה כ - 650 ₪ לטון (עמ' 25 שו' 11), כלומר ב - 25% יותר מהמחיר אותו היו אמורים התובעים לשלם. בנסיבות אלו לא יהיה זה מופרך להניח שלסיום העסקת התובעים יש קשר עם כניסת לידור לתמונה. 25. לכאורה מדבריי עד כה ניתן לקבוע שטענות התובעים אינן משוללות בסיס עובדתי ומשפטי. עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות, וזאת ממספר טעמים. ראשית, גם התובעים, כנתבעת, בחרו לכלול בכתב טענותיהם כמו גם בתצהירם טענות שבסופו של יום התגלו כריקות מתוכן. כך למשל הטענה כי הפירוק נעשה בשלב אחד והפינוי נעשה בשלב מאוחר יותר (סעיף 9 לתצהיר חסון), נסתרה בעדותו הוא, עת הודה כי הפינוי היה נעשה תוך פחות מ - 24 שעות (עמ' 12 שו' 11); כך לא הובאו כל ראיות לכך שלידור "זכתה" במתכות היקרות יותר; לא הוכח כלל שהתובעים שכרו ציוד יקר ערך (סעיף 11 לתצהיר חסון) אלא הסתבר שהתובעים העסיקו במקום קבלני משנה (עמ' 15 שו' 20); חסון הסתבך בעדותו בקשר לכמויות הברזל שנלקחו על ידי התובעים מהמפעל הישן והתמורה ששולמה על ידם (עמ' 18 שו' 11-12); חסון חזר בו בעדותו מהטענה שניתנה לתובעים הבטחה על ידי הנתבעת לעבוד במפעל החדש (עמ' 18 שו' 29-30). מכאן, שגם דברי חסון אינם יצוקים בסלע. 26. בנוסף ולחלופין, התובעים כשלו כישלון חרוץ בהוכחת נזקם. התובעים לא היססו להגיש תביעה מנופחת על סכום של 325,000 ₪, ללא כל עוגן ראייתי. מעדות חסון עלה כי הערימות פונו תוך פחות מ-24 שעות, כך שהשכר עבור העבודה שבוצעה שולם בפועל, בהסתייגות לגבי אותה ערימה אחרונה והברזל שנותר לפירוק במפעל הישן. לכל היותר ניתן היה לדון במניעת רווח, אולם גם עניין זה מוגבל לתקופת ההודעה המוקדמת, ורווח זה כלל לא הוכח. כפי שכבר ציינתי לעיל, חסון הודה כי התובעים עבדו במקום באמצעות קבלני משנה. כשנחקר חסון על גובה הרווח, השיב: "ש. מה היקף הנזק שנגרם לכם ומה אתה טוען לו? תגיד לי מספר. ת. אני תבעתי שליש מהנזק. אני תבעתי 325,000 ₪. ש. אז למה בסעיף 15 לתצהירך נכנס לחישובים, ולא נוקב בסכום? ת. חלק אני לקחתי וחלק לא לקחתי. ש. כמה טון פנית מהמפעל? ת. לא יודע. ש. אם אגיד לך שלקחת מהמפעל 50 טון? ת. לא יודע. אני מעריך משהו כפול מזה. ש. 100 טון? ת. בערך. ש. ושילמתם על זה משהו כמו 15,000 ₪. בכמה מכרתם את ה-100 טון האלה? ת. היו כל מיני סוגי עסקאות, היו עסקאות טרייד-אין ולא, קשה לי להעריך. ש. כמה בגדול, לא במספר מדויק, מכרתם את ה-100 טון מתכת? ת. מעט מאוד כסף בכיס, אולי הרווחתי שם... ש. חוזר על השאלה.ת. זה חוסר אחריות לענות לך על שאלה כזו.ש. אתה לא יודע להגיד לי? ת. לא יודע, לא יכול, זה מתפרש על שלוש שנים. ש. אתה עוסק מורשה ומדווח על הכנסות והוצאות, אז תגיד לי. ת. אני דיווחתי, אני כבר כמה שנים לא עוסק מורשה, ואני לא חושב שזה עניינך כמה הרווחתי וכמה לא הרווחתי" (הדגשות שלי, עמ' 17 שו' 1-17). 27. איני מקבלת את טענת ב"כ התובעים בסיכומיו לפיה במקרה הנדון ניתן לעשות אומדנא דדיינא. ככלל, בית המשפט לא יפסוק פיצוי על דרך ה"אומדנא דדיינא", לא נזיקי ובוודאי שלא חוזי, אם הצד הנפגע יכול לפרוש תשתית עובדתית ממנה ניתן אמוד את הנזק, והוא נמנע מלעשות כן, ראה בעניין זה ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פד"י לה (2), 800 וע"א 605/88 תבורי בית חרושת למשקאות קלים בע"מ נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ, פ"ד מ"ה (2), בעמ' 10. ניתן לפסוק פיצוי על דרך האומדנא רק במקרים בהם טיבו של הנזק, מבחינה אובייקטיבית, אינו מאפשר הוכחה ולכן נדרש אומדן, ראה ע"א 7905/98 Aerocon c.c נ' הוק תעופה, פד"י נ"ה (4) 380, בעמ' 390. 28. במקרה שלפנינו התובעים לא הציגו כלל נתונים בנוגע לכמות הברזל שניטלה על ידם; בנוגע לסכומים אשר שולמו על ידם לנתבעת; בנוגע לסכומים אשר שולמו על ידם לקבלני המשנה; בנוגע להוצאות אשר הוציאו לכאורה עבור השכרת ציוד. כל אלו נתונים שאמורים להיות ברשות התובעים וניתן היה לקבוע מהו הרווח שנותר בידיהם. משלא גילו התובעים מידע זה, ומשסבורים הם שאין זה עניינה של הנתבעת (או של בית המשפט) לקבל מידע זה, אין מקום לביצוע הערכות של הנזק על ידי בית המשפט. 29. לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי דין התביעה להדחות. בשל ממצאי המובאים בסעיפים 16-24 לעיל, איני עושה צו להוצאות. כן אציין כי פסק דין זה ניתן מבלי שהוגשו סיכומי תגובה, למרות הזכות שניתנה לכך בפרוטוקול הדיון מיום 26/2/13, וזאת משחלף המועד להגשתם, גם תוך התחשבות בפגרת הקיץ ופגרת סוכות. זכרון דבריםפינוי פסולתמתכתפסולתברזלחשמלפינוי