תביעה ותביעה שכנגד התביעה העיקרית שהוגשה ע"י ג'ברי ייבוא והפצת מזון בע"מ (להלן: "התובעת") עניינה בטענה, כי סיפקה חומרי גלם למאפיית אלנחיל בע"מ (להלן: "הנתבעת") ולא קיבלה את מלוא התמורה בגין אספקת סחורה זו. מדובר ביתרת חוב ע"ס 55,783 ₪ הנובע ממכירת סחורה מחודש 1/2010 ועד 9/2010 וזאת בהתאם לכרטיס הנה"ח של התובעת וחשבוניות. הנתבעת מצידה הגישה תביעה שכנגד וזאת כנגד התובעת ומנהלה וכן כנגד אחד - אחמד ניג'ם סלימאן ממאפיית עין עאפיה (להלן: "הנתבע מס' 3") וזאת בטענה, כי שילמה סכום של 30,000 ₪ במירמה וזאת לאחר שבעבר התקיימה פגישה בין נציג התובעת לבין מנהל המכירות של הנתבעת והנתבע מס' 3 בנוכחות אחד אבו שאח משפרעם. לטענת הנתבעת בפגישה זו נטענו טענות סתמיות בנוגע לחוב של 90,000 ₪ ומר אבו שאח התמנה בהסכמת הצדדים על מנת להכריע בחוב, כאשר בסופו של דבר סוכם, כי המחלוקת בין הצדדים תסתיים בתשלום של 30,000 ₪ מהנתבעת לתובעת ללא הוכחת חוב. יש לציין, כי הנתבעת שילמה את הסכום, הגם שטענה שמעולם לא סופקה לה סחורה וכעת היא תובעת את ההחזר בגין תשלום החוב האמור, וכל זאת בתוספת סכומים נוספים שנתבעים על ידה, שבתוכם פיצוי עונשי בסך 50,000 ₪ ופסיקת שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 25,000 ₪. יש לצין, כי הנתבעת מבקשת בנוסף פס"ד הצהרתי לפיו יצהיר ביהמ"ש, כי שלושת הנתבעים פעלו במירמה כנגד התובעת, תוך הטעיית ביהמ"ש. התובעת מצידה בכתב הגנתה שהוגש על ידה וע"י הנתבע מס' 2 - מנהלה עומר סאלח, מבהירה, כי הסכום של 30,000 ₪ ששולם היה אך ורק על חשבון החוב על פי הכרטסת והחוב שנתבע הינו החוב בקיזוז אותם 30,000 ₪. הנתבע מס' 3 מצידו מבהיר, כי הנתבעת בתביעה שכנגד הסתירה מביהמ"ש כי בינה לבין הנתבע 3 היו תלויים ועומדים הליכים משפטיים בפני בימ"ש מחוזי בחיפה, אשר במהלכם נמחקה התביעה אשר הוגשה ע"י הנתבעת כנגד הנתבע 3. על פי פסק דינו של כב' השופט קיסרי בבימ"ש המחוזי בחיפה שב הנתבע 3 להיות בעל 60,000 מניות אצל הנתבעת/התובעת שכנגד והנ"ל חוייבה אף בתשלום הוצאות. בנסיבות אלה, טוען הנתבע 3, ככל שיש לנתבעת/התובעת שכנגד עילת תביעה כנגד הנתבע 3 היא נבלעה בהליכים הקודמים בין הצדדים שהתקיימו בבימ"ש מחוזי בחיפה ואם יש לה טענות בנוגע ל- 30,000 הש"ח ששולמו, הרי טענות אלו צריכות להיות מופנות כלפי אבו שאח ולא כלפיו. כאן המקום לומר, כי לאורך הדיונים הרבים שהיו בתיק זה, לא ניתן היה שלא להתרשם מהאיבה תרתי משמע השוררת בין הנציגים של הנתבעת ובין מנהלי התובעת והנתבע מס' 3, כאשר בין השאר הועלו טענות חמורות ע"י הנתבעת כנגד התובעת וכנגד עורכי הדין המייצגים את התובעת ואת הנתבע מס' 3, תוך טענה למעשה העולה בהמשך בסיכומי הנתבעת, כי למעשה מדובר בתביעת מירמה אחת גדולה שבה עשו התובעת והנתבע 3 יד אחת כדי להוציא ממנה כספים שלא כדין. עלי להדגיש, כי סיכומי הנתבעת הם על פני 36 עמודים ומכילים טענות רבות. לא אוכל להתייחס לכל הטענות בפסק דין זה ואולם אתן את דעתי לטענות המרכזיות העולות בסיכומים אלה. לאחר קריאת סיכומי הצדדים ולאחר בחינת פרוטוקולי ביהמ"ש וישיבות ביהמ"ש השונות, במהלכם העידו עדים רבים, לרבות בעלי הדין, אני נותן בזאת את פסק דיני: לא התרשמתי מטענת הנתבעת כי מדובר בתביעת מירמה שבה עשו התובעת והנתבע 3 יד אחד להוציא ממנה כספים ואני דוחה את התביעה שכנגד בתיק זה. התביעה העיקרית הוכחה ולכן דינה להתקבל. להלן נימוקי ביהמ"ש בהגעה לתוצאה האמורה: 1. לאורך כל הדרך טענה הנתבעת, כי חשבוניות אספקת הסחורה (חומרי גלם למאפייה, כגון קמח סוכר ושמן) עליהן מבססת התובעת את תביעתה, מהוות חשבוניות כוזבות או פיקטיביות. לא התרשמתי, כי טענה זו הוכחה כלל. עלי להדגיש ולציין, כי הטענה שהמאפייה הנתבעת כלל לא היתה פעילה מחודש 1/2010 לא הוכחה כלל ע"י הנתבעת ואינני נותן בה אמון. הנתבעת מצידה לא הציגה כל ראיות מהיכן למעשה רכשה את חומרי הגלם לצורך הפעלת המאפייה ומה יותר פשוט היה לסתור את טענות התובעת על אספקת סחורה ע"י הצגת המקום שממנו נרכשו חומרי הגלם לצורך הכנת חומרי המאפה? זאת ועוד, הוברר, כי עובדי הנתבעת עצמם חתומים על חשבוניות בגין סחורה שסופקה. 2. מר סאלח - מנהל השיווק אצל הנתבעת העיד, כי בתחילת הדרך של הקמת המאפייה הנתבעת, ביקשו נציגי הנתבעת (ריאן ואחמד), כי יופקו חשבוניות בשם "עין עאפיה" והסחורה תסופק למאפיית "אלנח'יל" - היא הנתבעת. הדבר היה מכיוון שטרם פתחו תיק במס הכנסה ולכן בתחילת הדרך הסחורה סופקה למאפייה בדרך הזו בכפר ראמה וחשבוניות נחתמו (עמ' 15 לפרוטוקול ביהמ"ש שורות 23-26). אני נותן אמון בגירסה זו. בהמשך, לאחר פתיחתה של החברה הועברו החשבוניות מחודש ינואר ועד חודש מרץ 2010 על שם החברה הנתבעת (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 6-11). 3. הנתבעת שמה לאורך כל הדרך את יהבה על תשלום של 30,000 ₪ אותם היא תבעה בתביעה שכנגד. אודה על האמת, לא ברורה לי די הצורך גירסתה של הנתבעת/התובעת שכנגד. מצד אחד, היתה נכונות מצידה לשלם 30,000 ₪ וזאת לטענתה לסגירת מלוא החוב. מצד שני, לא היה כלל חוב ולמעשה ה- 30,000 ₪ הנתבעים שולמו לטענתה במירמה לאחר שהופעלו לטענתה לחצים בלתי הוגנים עד כדי איום ברצח על בעליה. מדוע אפוא לא פנתה הנתבעת למשטרה ומדוע הסכימה לשלם את הסכום האמור? לא הוכח כי הופעלה מערכת לחצים שכזו והעובדה שהיתה נכונות לשלם סכום שכזה מלמדת על כך שסופקה סחורה. זאת ועוד, מסמך מ/1, המבטא את אספקת הסחורה מדבר במפורש על תשלום "חלק מהחשבון" ולא על מלוא החוב. מדוע לא טרחה הנתבעת, שלטענתה משלמת סכומי כסף במירמה, לציין במפורש שתשלום הסכום האמור סוגר לחלוטין את החוב בין הצדדים ולא תהיינה דרישות נפרדות? אני מפנה לחקירתו של מנהל הנתבעת מר ריאן, אשר טען כי 30,000 ₪ שולמו בתאריך 21.6.2010 מתוך חשש שאם לא ישולמו ייגרם נזק או מישהו יירצח (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 16,17). טענות אלה הן טענות עובדתיות שהיה צריך להוכיח ולא הובאו כל ראיות בעניין זה. גם עדותו של איסמעיל אבו שאח לא היה בה כדי לתמוך בעמדת הנתבעת לגבי סיום החוב. 4. אני שב ומדגיש, כי הנתבעת יכולה היתה להמציא נתונים המתייחסים לרכישת חומרי הגלם למאפייה, גם אם לא מחודש 1/2010 שלטענתה כלל המאפייה לא פעלה, מחודש 4/2010 שלשיטתה המאפייה היתה פעילה ואולם בפועל לא הוצגו כל ראיות לרכישת חומר הגלם ממקום אחר. 5. כאן המקום לומר, כי בתביעה שכנגד שורבבו סכומים לא ברורים וללא כל ראיות, הן ביחס לפיצוי עונשי בסך 50,000 ₪ והן ביחס לסכום של 25,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד שכלל לא הוכחו. אני מפנה לעניין 30,000 ₪ ששולמו לסתירות בין הגירסאות של מר ריאן ושל מר יובל גרודצקי, שותפו, לעניין המימון של הסכום האמור ולמי ניתן ומכל מקום לא נתתי אמון בעדותם בהקשר זה. 6. הנתבעת כאמור הגישה סיכומים על פני 36 עמודים ואינני יכול להתייחס לכל טיעון מטיעוניה ולכן אעשה התייחסות לעניינים המרכזיים: א. הנתבעת מדגישה, כי פעילותה העסקית החלה מ- 4/2010 ולא מ-1/2010 וכי מעשי הנתבעים בתביעה שכנגד הם לא פחות ממעשי "מירמה עורמה ותחבולה" וכי מסמכי החשבוניות הינם פיקטיביים וכוזבים ומייצגים למעשה עיסקה אחת שלמה ואחידה שנוהלה ע"י הנתבע 3 שפעל במירמה מתוך מאפיית עין עאפיה, טרם הקמתה של מאפיית אלנח'יל. הנתבע 3 השתמש בתובעת כפלטפורמה באמצעותה יכול היה לנהל לבדו את כל הקשר העיסקי וההסכמות בנוגע לעסק שהקים בכפר ראמה. הוא שהורה לעובדים מטעמו להתחזות לאחר ולחתום בשמות בדויים ולבדם על כל חשבוניות ותעודת משלוח פיקטיבית של התובעת, ומכאן שהיה שיתוף פעולה ברור בין התובעת ובין הנתבע 3. עוד טוענת הנתבעת, כי הנתבע 3 פעל במירמה תוך שימוש בכספים שקיבל מבעלי המניות של חב' אלנח'יל וקבע לעצמו סניף נוסף לעסקו הפרטי בעין עאפיה ללא ידיעת בעלי המניות, תוך גיוס עובדים, העלמת הכנסות וסרטי קופה רושמת. את תמימותם של מנהלי הנתבעת ניצל להחתים על הסכם מייסדים להקמת חברת אלנח'יל והפקדת כספים בחשבונו האישי בסך 70,000 ₪ במזומן ותוך רכישת מכונות אפייה. עובדיו שהעידו, מר בדאר אבו אלעולא ומחמוד אבו סמרה היו "דמויות קש וחותמות גומי", כאשר למעשה מדובר באותו עסק שהינו סניף חדש למאפיית עין עאפיה. הנתבעת מדגישה, כי הוגשו תלונות פליליות. לטענת הנתבעת, ניתן לראות, כי יש פער בין החשבוניות ותעודות המשלוח המתבטא בתוספות בכתב יד וחתימות שאין להם זכר בהעתק תצלומי שהוגש לתובענה בתיק זה. עוד טוענת הנתבעת, כי הנתבע 3 יצא מכליו על מנת לסייע לתובעת בתביעה זו. עוד טוענת הנתבעת כי בהליך שהתנהל בבימ"ש בנצרת יוצג הנתבע 3 ע"י עו"ד עבוד שייצג את הנתבעת בתיק זה. תעודות המשלוח שהתובעת צירפה אינן מקוריות. לטענת הנתבעת, עדי התובעת ועדי הנתבע 3 תאמו גירסאות והיא מנתחת בהקשר זה את העדויות השונות. הנתבעת מנתחת את תוכן החשבוניות ומשווה כרטסות לקוח עם כרטסת הנתבע 3 על מנת להראות על זיופים שונים במקום. הנתבעת בוחנת את עדויות העובדים שהעידו ואת חוסר סבירותם. עברתי על טענות הנתבעת בהקשר זה ועם כל הכבוד, לא מצאתי הצדקה לקבל טיעונים אלה שלא הוכחו באמצעות חקירה נגדית ולאחר התרשמותי מתוך העדויות והמסמכים לא מצאתי, כי עבירת התרמית הוכחה או חלה בעניין, לא מצאתי כי תואמו גירסאות בין הצדדים ועל כן, אין בטענות אלה ממש ודינן להידחות. ב. כחלק מראיותיה, על מנת להוכיח את התביעה שכנגד, הגישה הנתבעת שיחות מוקלטות ותמלילים. לטענת הנתבעת, הוכח בשיחות אלה, כי התובעת ניסתה לסחוט כספים שאינם קשורים כלל לנתבעת. למשל, שיחה שבמהלכה מנסה אחמד ג'ברי לסחוט סכום של 40,000 ₪ לפי רישום בכרטסת, הגם שהסכום הכספי שנדרש אינו מופיע כלל בכרטסת, שעה שריאן מכחיש כל קיומו של חוב. מתוכן התמלילים ניתן ללמוד לטענת הנתבעת, כי קיימת כרטסת אחרת נוספת מזויפת המצביעה על קיום חוב של 14,000 ₪ לאחר תחילת הפעילות העסקית של חב' אלנח'יל (לאחר חודש 4/2010). בהקשר תמלילים אלה ישנה התייחסות בסיכומי הנתבע 3 - הנתבע 3 מתנגד לקבילות התמלילים שצירף ריאן גאנם בתצהיר עדותו הראשית וטוען כי הם אינם עומדים באף אחד מתנאי הקבילות שנקבעו בהלכה הפסוקה, ואלה הם: א. הוכחה כי המכשיר או האמצעי האחר ששימש להקלטה פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט דברים שנאמרו. ב. שהאדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו. ג. שהקלטה מהימנה ונכונה. ד. שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות. ה. זיהויים של המדברים שקולותיהם נשמעו. ו. שהדברים נאמרו והעדות הוגדרה מרצונו הטוב של המדבר ללא כפייה וללא פיתוי. זהיר כדרכי, נמנעתי ממתן פס"ד טרם אאפשר לכל אחד מהצדדים להתייחס אם ירצה בכך, לחקירתה הנגדית של המתמללת וזאת כעולה מהחלטתי מיום 9.9.13., בפועל רק הנתבע מס' 3 נתן תגובה ולמעשה חזר על עמדתו כי אין לקבל את טענות הנתבעת/התובעת שכנגד, כי יש כביכול בתמלילים כדי לקבל את עמדתה. לאחר שעיינתי בתגובה ובתמלילים ובפרוטוקול ביהמ"ש הנוגע לעדות המתמללת לא מצאתי כי היו בתמלילים שצורפו כדי ללמד על כך שמסקנת ביהמ"ש דינה להשתנות וכי טענות הנתבעת/התובעת שכנגד הוכחו ו/או כי יש חיזוק לעמדתה. אי לכך, אני כאמור מקבל את התביעה העיקרית ודוחה את התביעה שכנגד. הנתבעת תשלם לתובע סך של 55,783 ₪ כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תשפה הנתבעת את התובעת על הוצאות ויציאות המשפט הכוללות אגרות בימ"ש שולמו כנגד קבלה ושכ"ט עדים ומומחים. אני פוסק הוצאות משפט הכוללות שכ"ט עו"ד כדלקמן: ביחס לתובעת - שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ מתוך סך התביעה. ביחס לנתבע מס' 3 - אשר הגיש כתב הגנה והתגונן באמצעות בא כוחו, אני פוסק שכ"ט עו"ד בשיעור של 10,000 ₪ +מע"מ. סכומים אלה , בחיובים נפרדים תשלם הנתבעת לתובעת ולנתבע מס' 3 בתביעה שכנגד שהוגשה נגדו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. התביעה שכנגד נדחית כאמור על פי פסה"ד. תביעה שכנגד