לטענת התובע, בדו"ח הבדיקה צוין כי ברכב אין פגמים משמעותיים וכי הליקויים שנמצאו בו הם בעלי משמעות נמוכה או שולית. בהסתמך על כך ובהעדר דיווח מטעם הנתבע מס' 1 על פגמים או ליקויים כלשהם ברכב, החליט התובע לרוכשו ושילם תמורתו לנתבע מס' 1 סך של 43,500 ₪ במזומן. חודש לאחר מכן או בסמוך לכך, החל התובע לגלות ליקויים ברכב, אותם תיקן על חשבונו, אולם לתדהמתו הוא גילה פגמים נוספים רציניים ומשמעותיים. התובע פנה למכון "טכנו טסט" לביצוע בדיקה נוספת לרכב ובדיקה זו, שבוצעה ביום 29.7.2010, העלתה כי יש מספר ליקויים שלא נתגלו בבדיקה שביצע הנתבע מס' 2 ולא דווחו לו על ידי הנתבע מס' 1, וביניהם - מספר מנוע לא תואם לרישיון הרכב, פקקי מים נוזלים, מנוע מעשן פליטת עשן גבוהה, פגמים בצבע, פגיעות פח +שריטות, תיקון קצה שלדה, תא מטען פגום ולאחר בדיקת הגיר נמצא כי הוא מצריך שיפוץ. התובע אף פנה לשמאי אשר העריך את נזקי הרכב בסך כולל של 38,676 ₪. המדובר בפגמים משמעותיים ובין היתר ליקויים בגג הרכב, במנוע, בתיבת ההילוכים ועוד, פגמים שלטענת התובע לא מאפשרים את השימוש ברכב. עוד טוען התובע כי מנוע הרכב ככל הנראה גנוב, הואיל ומספר השלדה אינו תואם לרישיון הרכב. זאת ועוד, בדיקת השמאי העלתה כי מונה מד האוץ של הרכב שונה - שכן כבר ביום 26.11.2008 הוא עמד על 270,215 ק"מ, כפי שהדבר עולה ממסמך של חברת "כלמוביל" שטיפלה ברכב, ואילו ביום הרכישה על ידי התובע - 23.5.2010 הופיע במונה מד האוץ רישום של 262,718 ק"מ. התובע תובע מן הנתבעים את תשלום הנזקים כפי שאמד אותם השמאי, בתוספת התשלומים ששילם לשמאי וכן לנתבע מס' 2 ולמכון הבדיקה הנוסף לשם בדיקת הרכב ובתוספת פיצוי בגין עגמת נפש, טרדה וטרטורים, ובסה"כ - סך של 43,982 ש"ח. טענות הנתבע מס' 1 הנתבע מס' 1 טוען כי מדובר בכתב תביעה קנטרני וטורדני, המעלה טענות חסרות שחר ומהווה ניסיון של התובע להתעשר על חשבונו שלא כדין. לטענת הנתבע מס' 1, התובע בדק את הרכב אצל הנתבע מס' 2 שהינו מכון מוסמך על ידי משרד התחבורה, הוא ראה את תוצאות הבדיקה, הוסברו לו כל ה"ריג'קטים" הקיימים לאור תוצאות הבדיקה וההחלטה אם לרכוש את הרכב או לא הייתה נתונה בידיו בלבד, ללא כל לחץ מצד גורם זה או אחר ולבטח שלא מצדו של הנתבע מס' 1. הנתבע מס' 1 אף טוען כי הוא זה שהציע לתובע לקחת את הרכב לבדיקה במכון מוסמך שיבחר וזאת לשם השקיפות המלאה וכדי שהתובע יקבל תמונה מלאה ונכונה הנוגעת למצבו של הרכב, ואילו התובע היה נכון לרכוש את הרכב גם מבלי לערוך בדיקה שכזאת. לטענת הנתבע מס' 1, אילו הוא היה חפץ להסתיר דבר מה מעיני התובע, הרי שלא היה מציע זאת והיה מנסה להימנע מביצוע בדיקה כזו. קודם לכן התובע אף נהג ברכב כדי לבצע לו "נסיעת מבחן" ורק לאחר מכן החליט לרכוש אותו ולקחת אותו למכון בדיקה. הבדיקה במכון של הנתבע מס' 2 הייתה מקצועית ומקיפה ובסיומה הוצגו תוצאותיה לתובע והוסברו לו, וההחלטה לרכוש את הרכב הייתה החלטתו שלו ובו ביום הועברה הבעלות ברכב. הנתבע מס' 1 מוסיף וטוען כי גם מחיר הרכב הופחת משמעותית - מחיר המחירון של הרכב עמד באותה עת על סך של 58,000 ₪, דרישתו הראשונית של הנתבע מס' 1 הייתה 45,000 ₪ ולאחר לאחר מיקוח עם התובע, לאחר שראה את הריג'קטם ברכב, הוחלט על מחיר של 43,500 ₪. הנתבע מס' 1 מוסיף וטוען כי הוא מעולם לא הסביר לתובע על מצבו המכני של הרכב אלא רק על הטיפולים שביצע לו. הנתבע מס' 1 טוען כי בניגוד לטענת התובע ולפיה בבדיקה אצל הנתבע מס' 2 לא נמצאו ליקויים ברכב, בדו"ח הבדיקה כמעט כל מה שנבדק נמצא בלתי תקין ובכל זאת בחר התובע לרכוש את הרכב. התיקונים שהתובע טוען שביצע לאחר רכישת הרכב הם טיפולים שבוצעו בהתאם לתוצאות אותה בדיקה - כולל טיפול רצועת טיימינג, כיוון פרונט, החלפת מצבר וצמיגים והרכבת ארגז כלים לרכב. תיקונים אלה אינם מצביעים על ליקויים רציניים ומשמעותיים כפי שטוען התובע. הנתבע מס' 1 טוען עוד, כי התובע פנה לבדיקה נוספת של הרכב רק ביום 29/7/2010, חודשיים וחצי לאחר רכישתו וכחודשיים לאחר תיקון הליקויים על ידי התובע, כאשר אין כל ידיעה באשר לשימוש שנעשה ברכב בתקופה זו, שימוש שכשלעצמו יכול לגרום לנזק. ריחוק הזמנים בין רכישת הרכב לבין הבדיקה השנייה, שולל כל אחריות וחבות מצדו של הנתבע מס' 1. לעניין השינוי הנטען במונה מד האוץ טוען הנתבע מס' 1, כי הוא רכש את הרכב ביום 30/9/2009 ובמועד זה עמד המונה על 250,000 ק"מ בלבד. כתימוכין לכך הגיש הנתבע מסמך המעיד על הרישום במד האוץ בטיפול שבוצע לרכב ביום 18.10.2009. המסמך עליו מסתמך התובע, ולפיו הרכב גמע עד ליום 26.11.2008 270,215, ק"מ מעלה כי ככל שנעשה שינוי במונה מד האוץ, הרי שזה נעשה כשנה לפני שהנתבע רכש את הרכב, משמע - על ידי בעליו הקודמים של הרכב. לסיכום טוען הנתבע מס' 1 כי הוא נהג בשקיפות מלאה ובתום לב מוחלט, הוא שעמד על כך שהתובע יבצע בדיקה לרכב, בדיקה שהצביעה על ליקויים שהנתבע נעדר ידע מקצועי לגביהם והתובע הוא שהחליט לרכוש את הרכב בכל זאת ולאחר מקח על מחיר הרכב נוכח תוצאות הבדיקה. טענות הנתבע מס 2 הנתבע מס' 2 טוען כי בדו"ח הבדיקה שערך צוין במפורש כי מדובר בבדיקה בדבר מצבו הטכני של הרכב ומערכותיו וכי על התובע לברר במוסך מורשה את משמעות הליקויים, חומרתם והערכת מחיר לתיקונם. עוד טוען הנתבע מס' 2 כי עובר להגשת התביעה, התובע כלל לא פנה אליו ולא הודיע לו על כל ליקוי או תקלה. הבדיקה שערך הנתבע מס' 2 העלתה כי קיימים ליקויים שונים ברכב, בין היתר במנוע, בשלדה, בסרנים, בקפיצים, בבלמים, בתאורה, במערכת העברת כוח ומחוונים והכל כפי שפורט בדו"ח הבדיקה. הנתבע מס' 2 ציין בפני התובע את קיום אותם ליקויים ומסר לידיו את דו"ח הבדיקה. בדו"ח הבדיקה אף צוינו התנאים והאחריות לבדיקה, על פיהם האחריות מוגבלת לתקופה של שלושה חודשים או 3,000 ק"מ, לפי המוקדם מביניהם, ובכל מקרה האחריות מותנית בכך שהתובע יפנה תחילה אל הנתבע מס' 2 וזאת מיד לאחר שנודע לו לראשונה אודות הקלקול או התקלה ויעמיד את הרכב לבדיקה נוספת אצל הנתבע מס' 2. הנתבע מס' 2 טוען כי אין לו כל אחריות לנזק או תקלה, אם התגלתה, הואיל ומאז הבדיקה שביצע, הרכב נסע מרחק של כ- 7,000 ק"מ נוספים והואיל והתובע נמנע מלקיים התחייבותו ולא פנה אליו מיד משנודע לו כביכול הקלקול או התקלה. לטענת הנתבע מס' 2 הוא ביצע את הבדיקה במיומנות הראויה והוא לא התבקש ולא התחייב להעריך את משמעות הליקויים חומרתם ומחיר תיקונם אלא רק לבחון את מצבו המכאני של הרכב ומכל מקום הבדיקות שתיהן העלו את אותן הממצאים כאשר הבדיקה הראשונה שנערכה על ידו אף הראתה ליקויים נוספים שהבדיקה השנייה מצאה אותם כתקינים. התובע ידע היטב כי הוא קונה רכב משומש ולא רכב חדש ואם לא ברר את משמעות הליקויים שנמצאו בבדיקה, אין לו אלא להלין על עצמו. באשר לטענה בדבר אי התאמת המנוע לרכב - בתצהיר עדותו הראשית טוען הנתבע מס' 2 כי הוא עצמו הודיע לתובע על כך שמספר המנוע שונה מזה שמופיע ברישיון הרכב והנתבע מס' 1 מסר לידיו את שטר המכר בקשר למנוע המתוקן ברכב והיה על התובע להשלים את הרישום של מספר המנוע גם ברישיון הרכב וגם במשרדי התחבורה. באשר לשינוי במונה מד האוץ טוען הנתבע מס' 2 כי הוא לא היה אמור לגלות זאת, ולראיה גם הבדיקה השנייה עליה מסתמך התובע בתביעתו לא גילתה זאת. הנתבע מס' 2 משיג על הקביעות שבחוות דעת השמאי מטעם התובע וטוען כי בזמן בו נערכה חוות הדעת, הרכב כבר נסע מספר קילוטרים לא מבוטל ואף יכול היה להינזק על ידי התובע בכל דרך שהיא. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד. על פי תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי. דרישת תום הלב בניהול משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה בדבר מכירת וקניית נכס, מחייבת גילוי של "כל פרט הקשור לנכס, אשר יש להניח, באופן סביר, שאי גילויו יכול להשפיע על החלטת הצד המתקשר לכרות חוזה". חובתו של הקונה "להיזהר" כפופה היום, מכוח החוק, לחובתו של המוכר לנהוג בתום לב, ובין היתר, כוללת חובה זו את חובת הגילוי (ע"א 531/75 מרקו נ' רוטפלד פד"י ל' (2) 393,397; ע"א (ת"א) 94/79 אביבי נ' בני משה קרסו בע"מ, פ"מ תש"ל (2) 426). בעסקת מכר של כלי רכב, על המוכר לגלות נתונים מהותיים הקשורים ברכב. אי גילוי פרט מהותי חוטא לחובת תום הלב מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 ואף עולה בבחינת הטעיה המקנה ביטול החוזה על פי החוק (ע"א (י-ם) 5798/04‏‏ מאיר כרמל נ' מרדכי לוי (25/8/2005) פורסם במאגרים המשפטיים). אקדים ואציין כבר עתה, כי למעט בעניין אחד - והוא הטענה לחוסר התאמה של מספר המנוע לרישום ברישיון הרכב, מצאתי כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח שהנתבע מס' 1, אשר מכר לו את הרכב, הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו וכי הנתבע מס' 2 התרשל בביצוע בדיקתו או במסירת המידע לתובע. בכל הנוגע למצבו הפיזי והמכני של הרכב - משמיעת העדויות התרשמתי כי יש לקבל את טענת הנתבע מס' 1 כי בטרם נמכר הרכב לתובע, הוא העמיד את הרכב לרשות התובע, שביצע בו נסיעת מבחן, והוא זה שאף עמד על כך שהתובע יקח את הרכב לבדיקה במכון בדיקה מוסמך, טענה שלא נסתרה על ידי הנתבע. עוד יש לציין כי הליקויים שנמצאו ברכב בבדיקות שעבר, רובם ככולם, הם ליקויים שאיתורם וגילויים דורש מומחיות של בעל מקצוע. מעדותו של הנתבע מס' 1 התרשמתי כי יש לקבל את טענתו ולפיה הוא, כאדם מן הישוב, איננו בעל מומחיות או מקצועיות מיוחדת בתחום הרכב ומכל מקום התובע לא הוכיח כי הנתבע מס' 1 ידע על ליקויים כאלה ואחרים מבין אלה שנמצאו ברכב ולא דיווח עליהם. יש לראות בנתבע מס' 1, אשר איפשר לתובע לנהוג ברכב עובר לרכישתו ועמד על כך שיקח אותו לבדיקה במכון מוסמך, כמי שעמד בחובה המוטלת עליו כמוכר הרכב. ובאשר לנתבע מס' 2 - מעיון בדו"ח הבדיקה שביצע הנתבע מס' 2 עולה כי הבדיקה העלתה כי למעט מערכת הפליטה של הרכב, כל שאר המערכות נמצאו בלתי תקינות והדבר צויין במפורש בדו"ח הבדיקה שנמסר לתובע. בפרט צוין כי המנוע, מערכת הקירור, במערכת הדלק ובמערכת ההצתה של הרכב אינן תקינות בשל "בלאי פנימי, דליפות לחץ בינוניות בצילינדרים, רעש מערכת שסתומים, נזילות שמן, צריכת שמן, לחץ עוקה (מבלאי), הספק מנוע נמוך, לבדוק ביצוע טיפולים כולל חגורת תיזמון". בסרן הקדמי ובמערכת ההיגוי נמצא "חופש חיבורי ציר קדמי" ונכתב "לתקן כיון זווית היגוי". בשלדת המרכב נמצאו "ליקויים בעלי משמעות נמוכה" של תיקוני פח וצבע ולחיצות פח. מערכת הבלמים נמצאה גם היא בלתי תקינה וצויין כי הרפידות והצלחות שחוקות. הצמיגים הקדמיים נמצאו פגומים אף הם, הפנס האחורי אובחן כשבור וצוין כי יש צורך לתקן מזגן אוויר. בסעיף שכותרתו "העברת כוח" נכתב כי ישנה נזילת שמן של תיבת ההילוכים וכי יש חופש של תושבת גל - הינע. כן נמצא ליקוי במחוונים, תוך שצוין כי כי יש לתקן בקרה בלוח שעונים וכן צויין כי יש לפרק את הגלגלים ולבדוק את עובי הרפידות וכי אין אחריות לגיר אוטומטי". התובע לא הכחיש את הטענה כי דו"ח הבדיקה שביצע הנתבע מס' 1 נמסר לו וכי הנתבע מס' 2 אף יידע אותו בעל פה בדבר ממצאים שנתגלו ברכב ומכאן, שבטרם רכש את הרכב הוא ידע על כל אותם ליקויים שנמצאו בו. בפרק ההערות שבדו"ח בדיקה צוין כי "משמעות הליקויים, חומרתם והערכת מחיר לתיקון יש לקבל ממוסך מורשה ובאחריות קונה הרכב" כן צוין כי "להסרת ספק מובהר כי בדיקת הרכב המבוצעת על ידי מכון הבדיקה הינה בגינה מכנית בדבר מצבו המכני של הרכב ומערכותיו בלבד...". בנסיבות אלה, מבחר התובע לרכוש את הרכב כשהוא יודע שמרבית ממצאי הבדיקה נמצאו בלתי תקינים ובלא שפעל לבדיקת משמעות כל אותם ליקויים שנמצאו ברכב, יש לראות בו כמי שקיבל את מלוא המידע ובחר, משיקוליו שלו ומתוך בחירה חופשית וגמירות דעת, לרכוש את הרכב במצבו זה. באשר לתיקונים שהתובע ביצע ברכב לאחר רכישתו - תיקונים אלה כולם נעשו בשבוע הראשון לאחר שהתובע רכש את הרכב ואין בהם כל ראיה לליקוי משמעותי שהיה דרוש תיקון ברכב מיד לאחר רכישתו. מאז רכישת הרכב וביצוע אותם תיקונים התובע אף השתמש ברכב וגמע כ- 7,000 ק"מ בלא שביצע בו כל תיקון. יתרה מכך, מעיון בחשבוניות שהגיש התובע בעניין זה עולה כי אין מדובר בתיקון תקלות ברכב אלא בטיפול תקופתי ותחזוקתי שיש לבצע בכל רכב, כגון רצועת טיימינג (תזמון) שכאמור הצוך לבצע בדיקת טיפולים שלה צויין בדו"ח הבדיקה, הרכבת ארגז כלים, שוודאי איננה בגדר תקלה ברכב, כפי שהתובע אף אישר בעדותו, החלפת מצבר שגם הוא איננו בגדר תקלה אלא בלאי סביר של הרכיב והחלפת צמיגים, שכאמור הצורך בהחלפת שניים מהם צויין במפורש בבדיקה ולא הוכח על ידי התובע כי השניים הנוספים הוחלפו בשל היותם פגומים ולא מתוך רצון לבצע החלפה כוללת של הצמיגים ברכב. פרט לטיפולים אלה ברכב, שכאמור אין בהם כדי להצביע על תקלות ברכב ולכל הפחות כאלה שלא גולו בטופס הבדיקה, התובע לא הציג כל ראיה לתיקונים נוספים שהוא נדרש לבצע ברכב וממילא לא הוכיח כי דובר בתיקונים משמעותיים שמנעו ממנו את המשך השימוש ברכב, שימוש שכאמור הוכח שבוצע, ומכל מקום לא הוכח כי התובע נדרש לבצע תיקונים בגין ליקויים שלא צויינו בדו"ח הבדיקה. באשר לנזק שנמצא בגג הרכב - המדובר בנזק שהדעת נותנת שהתובע ראה אותו או לכל הפחות יכול היה לראותו בעין בלתי מקצועית בעת שבדק את הרכב. יתר על כן, מאז רכישת הרכב ובדיקתו על ידי הנתבע מס' 2 ועד שביצע התובע בדיקה נוספת לרכב, חלפה תקופה של חודשיים בהם, כאמור, הרכב גמע 7,000 ק"מ, שימוש ברכב שאיננו מבוטל כלל. התובע לא סתר את הטענה ומכל מקום לא הוכיח כי הליקויים להם הוא טוען, אשר נמצאו בבדיקה השנייה שביצע לרכב, לרבות הפגיעה בשלדת הרכב, לא נגרמו, או החמירו, בפרק זמן זה שחלף מאז שרכש את הרכב ועד לבדיקתו החוזרת. כך או אחרת, יש לקבל את הטענה כי מבחינת מהות הדברים, הממצאים שנמצאו בבדיקה השנייה אינם שונים באופן מובהק ממצאי הבדיקה הראשונה שביצע הנתבע מס' 2. מה שעשה את ההבדל הוא החלטתו של התובע, באיחור ורק חודשים לאחר שקנה את הרכב, לפנות לשמאי על מנת לברר מהי משמעותם של אותם ליקויים שנמצאו ברכב מבחינה כספית ומבחינת תיקונם. פעולה זו היה על התובע לבצע עוד בטרם החליט לרכוש את הרכב ומיד לאחר שקיבל לידיו את תוצאות הבדיקה הראשונה, שכאמור מצאה כי מרבית חלקי הרכב אינם תקינים, כאשר בדו"ח הבדיקה צוין במפורש כי עליו לפנות למוסך מורשה על מנת לבדוק את משמעות הליקויים, חומרתם והערכת מחיר לתיקון. באשר לטענה בדבר שינוי מונה מד האוץ - התובע הוכיח אמנם בראיות כי אכן המונה הוסב לאחור, אך יחד עם זאת נמצא כי השינוי האמור בוצע זמן ניכר לפני שהנתבע רכש את הרכב, כאשר התובע לא הוכיח כי הנתבע ידע או יכול היה לדעת על כך והעלים ממנו מידע זה. הנתבע העיד בבית המשפט כי לא ידע על כך ועדותו בעניין זה לא נסתרה. זאת ועוד, התובע לא הוכיח כי הנתבע מס' 2 יכול היה לגלות בבדיקה שביצע כי מונה מד האוץ שונה. גילוי מידע זה נעשה רק בבדיקת ההיסטוריה של הטיפולים ברכב, פעולה שאיננה בגדר אחריותו או תפקידו של הנתבע מס' 2 לבצע. אי ההתאמה במספר המנוע כאמור, בעניין זה בלבד מצאתי כי יש לקבל את טענות התובע, וזאת מן הנימוקי שלהלן: ראשית וכהנחת מוצא לדיון יש להבהיר, כי עובדת החלפת המנוע ברכב היא אחד מאותם פרטים מהותיים שעל מוכר רכב לגלות לקונה. הנתבע מס' 1 לא הכחיש את הטענה כי המנוע ברכב אכן הוחלף. יחד עם זאת, הנתבע מס' 1 לא סתר את טענת התובע כי דבר החלפת המנוע לא גולה לתובע עובר לרכישה ובעניין זה נמצאו בעדות הנתבע מס' 1 וביחס בינה ובין עדות הנתבע מס' 2, סתירות מהותיות אשר יורדות לשורש הדברים: בתצהיר עדותו הראשית, נמנע הנתבע מס' 1 להתייחס כלל לסוגיית החלפת המנוע. בסעיף 12 לתצהיר הוא הצהיר כי " מעולם לא הסברתי לתובע על מצבו המכאני של הרכב. כל שהוסבר לתובע הוא באשר לטיפולים אותם ביצעתי בעבר לרכב". משנשאל הנתבע מס' 1 על עניין זה בחקירה הנגדית, נמצאה בעדותו סתירה משמעותית: תחילה הוא העיד כי הוא רכש את הרכב לאחר שכבר הוחלף בו המנוע וכי לא הוא ביצע את ההחלפה, כך בעמ' 19-20 לפרוטוקול: "ש: הסיפור עם המנוע שלא תואם לרישיון, ההחלפה היתה בזמן שהרכב היה בבעלותך. ת: כשקניתי את הרכב קיבלתי שטר מכר לידיים שלי, כשמחדשים אותו כדי לעדכן אותו, הולכים לטסט נותנים את זה במכון רישוי בטסט, הוא מקבל מאשר וזה באופן אוטומטי מתעדכן ברישיון שמתחדש. ש: ההחלפה של המנוע לא בוצעה כשהרכב היה בבעלותך, קנית אותו כך. ת: כן" עוד הוא העיד, בשלב זה, כי בעת מכירת הרכב לנתבע שטר המכר כבר לא היה בידיו, הואיל והוא נמסר עוד קודם לכן למכון הרישוי שביצע את הטסט. כך בעמ' 21 שורות 24-29 לפרוטוקול: "ש: יש לך את שטר המכר של המנוע. ת: נותנים את זה בטסט, אחרת האוטו לא עובר טסט. ש: יש לך העתק. ת: הלכתי לעשות לאוטו טסט ושם מסרתי את שטר המכר והם בודקים את המנוע. ש: אין לך העתק שטר מכר. ת: לא." ובעמ' 22 שורות 14-26 לפרוטוקול: "ת: לפני שהגעתי לבדיקה הרכב כבר עבר טסט, אי אפשר להראות את שטר המכר שנמצא כבר במשרד הרישוי. ש: כלומר בשעת הבדיקה הוא לא היה לך. ת: אי אפשר. ש: כשאתה מעביר את זה טסט, רשמו את מספר המנוע. ת: כן. יש מסמך ועוד פתק קטן שמראה שהמנוע נקנה ולא נגנב, נותנים את זה במכון הרישוי במכון הטסטים, הוא בודק את כל הנתונים שנמצאים בשטר המכר אם זה תואם את המנוע, אם זה תואם האוטו יכול לעבור טסט, ואם זה לא תואם הרכב לא יכול לעבור טסט. ש: אחרי שהאוטו עובר טסט, אתה מקבל את הניירות בחזרה. ת: לא, אני מקבל רישיון חדש עם מספר חדש. ש: ואת זה אין לך. ת: אין לי, אני החלפתי בעלות. הוא קיבל אוטו שהיה שנה שלמה בטסט, ואחרי שנגמרה השנה זה מתחדש לו באופן אוטומטי." גרסה זו של התובע איננה מתיישבת עם טענת הנתבע מס' 2 בתצהירו, ולפיה בעת בדיקת הרכב הוא ראה את שטר המכר מצורף לרישיונות. משאומת הנתבע מס' 1 עם גרסה זו בהמשך חקירתו הנגדית, הוא שינה גרסתו באופן מובהק: בניגוד לגרסתו הקודמת, ולפיה המנוע הוחלף עוד לפני שהוא רכש את הרכב ולא על ידו, עתה הוא העיד אחרת (עמוד 23 שורות 1-3 לפרוטוקול): "ש: אתה מאשר שיכול להיות שהגעתם לבדיקה עם הרכב יחד עם הרישיונות היה אישור שמאשר שהמנוע נקנה על ידך. ת: כן" גרסתו הראשונה של הנתבע מס' 1, ולפיה המנוע הוחלף ברכב עוד לפני שהוא רכש אותו והוא מכר את הרכב לתובע לאחר שכבר דיווח על ההחלפה למשרד הרישוי, איננה מתיישבת עם המסמכים שהוגשו לבית המשפט. מרישיון הרכב על שם הנתבע מס' 1 (נספח א' לתצהירו), עולה, כי ביום 12.3.2010 (היינו כחודשיים לפני מכירת הרכב לתובע) עבר הרכב טסט. על פי טענת הנתבע מס' 1, שמתיישבת עם הגיונם של דברים, לא ניתן להעביר טסט כל עוד לא מוסדרת החלפת המנוע ברישומי משרד הרישוי. מכאן עולה, שבעת שהנתבע מס' 1 העביר את הרכב טסט, כחודשיים לפני המכירה לתובע, הרישום ברישיון הרכב התאים למס' המנוע שהיה מותקן אז ברכב. המסקנה המתבקשת מכך הינה שהחלפת המנוע אכן נעשתה על ידי הנתבע מס' 1, כגרסתו המאוחרת בעדותו, וזו לא הושלמה עדיין ברישום על פי שטר מכר כדין. עובדות אלה היה על הנתבע מס' 1 לגלות לתובע וזאת הוא לא הוכיח שעשה. התובע העיד, באופן שהותיר רושם אמין, כי שטר המכר לא הוצג לו וכי נושא החלפת המנוע לא גולה לו והדבר נודע לו לראשונה רק בבדיקה השנייה שביצע לרכב (ראה עמ' 11 שורות 3-4 22-24 לפרוטוקול). על יסוד האמור לעיל, התובע הוכיח כי הנתבע מס' 1 לא גילה לו פרט מהותי והוא עניין החלפת המנוע ברכב. נושא אי ההתאמה של מס' הרישום של המנוע ביחס לרישום ברישיון הרכב, הוא מן הנושאים הבסיסיים של מכון המבצע בדיקה לרכב לבדוק ולוודא וליידע את הקונה אודותיו. בנסיבות אלה, גם לנתבע מס' 2 אחריות לכך שפרט זה לא גולה בדו"ח בדיקתו ולא הוסבה תשומת ליבו של התובע לכך. השאלה העומדת לדיון עתה, היא מהו הפיצוי המגיע לתובע עקב אי גילוי מידע זה. בעניין זה, סבורני כי התובע לא עמד באופן מלא ושלם בנטל המוטל עליו, לא מבחינת הוכחת נזקיו ולא מבחינת חובת הקטנת הנזק. מבחינת משמעות אי ההתאמה של מס' המנוע - בחוות דעת השמאי מטעם התובע צוין כי "עד מועד הרישוי השנתי ובאם לא יוסדר עניין הרישום של החלפת מנוע הרכב, הרכב לא יעבור את מבחן הרישוי השנתי ולא יורשה עוד לנוע". בעדותו בבית המשפט הבהיר השמאי (עמ' 16 שורות 17-21 לפרוטוקול: "ת: ... ברכב משומש זה פחות משפיע, אלא מה הוא יעצור את הרכב, הוא לא יוכל לנסוע ברכב, אם הוא יגיע לטסט לא יתנו לו לעבור טסט, הוא צריך להביא את האישור ש: זאת אומרת באמצעות שטר מכר של מנוע מסדירים זאת בקלות במשרד הרישוי ת: נכון במידה ויש" על פי עדות זו, בהחלט יתכן שלאי התאמה במספר המנוע משמעות טכנית בלבד, שכן ניתן להסדיר זאת על ידי העברת שטר המכר של המנוע למשרד הרישוי ורק במקרה ואין בנמצא שטר מכר ולא ניתן לבצע את הרישום, הרי שמשמעות הדבר אי השבתת הרכב במועד בו יגיע זמן הטסט השנתי. דא עקא, שהתובע לא הוכיח מהו הנזק שנגרם לו מבין השניים - הוא לא פנה לנתבע מס' 1 כדי לברר אודות שטר המכר, הוא לא פנה, או לכל הפחות לא טען ולא הוכיח שפנה, למשרד הרישוי כדי לברר מה עליו לעשות בעניין והאם שטר המכר כבר הועבר לשם. זאת ועוד, התובע לא הראה כי ניסה להעביר את הרכב טסט שנתי ולא הצליח בכך ויתרה מכך - התברר בעת חקירתו הנגדית, עובדה אותה לא גילה קודם לכן במסגרת ניהול התביעה, כי הוא כבר מכר את הרכב, כאשר פרטי המכירה לרבות מועדה לא פרטו כלל ולא הוגשה כל ראיה שהיא ביחס לכך. על פי עדותו של התובע, שכאמור לא נתמכה בכל ראיה שהיא ולא פורטה כדבעי, הוא מכר את הרכב במחיר של 5,000 ₪ (כאשר גם לא הובאה כל ראיה למחירון של רכב דומה באותה עת בה הוא נמכר). נמצא, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את הנזק המדויק שנגרם לו בשל אי גילוי עניין אי ההתאמה במספר המנוע וכן הוא לא הוכיח כי הוא עמד בחובת הקטנת הנזק, שכן בהחלט יתכן שבפניה בעניין לנתבע מס' 1 או למשרד הרישוי היה העניין בא על פתרונו. בנסיבות אלה, סבורני כי מן הראוי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי, על דרך האומדנא, אשר ישקף גם את ההוצאות בהן נשא בטרם הגיש את התביעה ואשר יחובו בו, ביחד ולחוד, שני הנתבעים. פיצוי זה יעמוד על סך של 10,000 ₪. סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה באופן חלקי בלבד ומורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 10,000, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין ונוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בהוצאות המשפט כולל אגרת בית המשפט ששולמה, הריני פוסקת בזאת כי בנוסף לסכום האמור ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. רכב