לבית המשפט הוגשה תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים: התובעת נחבלה בגבה במהלך נסיעה באוטובוס, שני שברי דחיסה כתוצאה מכך אושפזה ל - 3 ימים בבית החולים מעיני הישועה במהלכם טופלה שמרנית. בהמשך טופלה בקופת חולים מאוחדת. 2. מומחה בית המשפט ד"ר טאובר בדק את התובעת ואלו ממצאיו: לתובעת נגרמו שני שברי דחיסה. היא סובלת כיום מהגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני וקיים ממצא אובייקטיבי התואם מגבלת כיפוף. נכותה הרפואית הכוללת - 20% לפי סעיף 37 [7] [ב] לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956. התובעת סובלת מנכות קודמת ומהגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני, אותן העמיד על 10%. לכן יש לייחס לתאונה נכות ומגבלה כדי 10%. נכותה הזמנית ואי כושרה המלא של התובעת כתוצאה מהתאונה - חודשיים וחצי, כלומר עד ליום 30.7.10 ולפי אישורי הרופאים המטפלים. 3. התובעת העידה היום כעדה יחידה מטעמה. הצדדים לא זימנו את ד"ר טאובר לחקירה על חוות דעתו. כל אחד מהם הגיש תיק מוצגים. מחלוקות וממצאים לפי ראשי נזק הפסדי השתכרות לעבר שכר עובר לתאונה 4. התובעת עבדה כבלנית במקווה, אצל עיריית בני ברק. מתלושי השכר שהגישה הנתבעת עולים הנתונים הבאים: בשנת 2009 עמד שכרה החודשי הנומינאלי על ממוצע של 5,129 ₪ ובהצמדה למדד - 5,700 ₪. בשנת 2010 פחת שכרה ביחס לשנה הקודמת. החל מינואר ועד כולל אפריל,חודש עובר לתאונה, השתכרה בממוצע סכום נומינאלי של 4,840 ₪ ובהצמדה למדד - 5,300 ₪. באישור המעבידה מ - 19.12.10 נכתב ששכרה ברוטו של התובעת לפי משרה מלאה עומד על 4,604.90 ₪. לא ניתן לקבוע לפי מה ולאיזה צורך חושב שכר זה. מכל מקום ולפי כלל הראיה הטובה יותר, אני מעדיפה את תלושי השכר שהוגשו והמלמדים על שכר גבוה יותר. כך אכן חישב ב"כ התובעת. הסכום הקובע לצורך פיצוי - 5,300 ₪ לחודש. הפסד - הפחתה בשכר 5. בעקבות התאונה שהתה התובעת כאמור באי כושר מלא משך חודשיים וחצי, עד כולל 30.7.10. באותה תקופה שולם לה שכר ממוצע - נומינאלי של 4,869 ש"ח, כולל תוספת שנתית חד - פעמית של דמי הבראה בסך 3,555 ₪. בנטרול סכום זה מגיע השכר הממוצע הנומינאלי ל - 3,684 ₪. סכום זה כשהוא מוצמד להיום מגיע ל - 4,000 ₪. יוצא ששכרה בתקופה זו פחת ב - 1,300 ₪ לחודש ובהכפלה במספר חודשי אי כושר, עומד הפסדה על 3,900 ₪. הפיצוי מועמד על - 3,900 ₪. הפסד שווי ימי חופשה ומחלה צבורים 6. עיון מדוקדק בתלושי השכר לתקופה זו מעלה שהתובעת ניצלה 206.5 ימי מחלה וחופשה, מהם 161 ימים בחודש יוני. המעבידה אישרה שקיזזה את הימים המנוצלים מהיתרה הצבורה של התובעת לפי שווי של 175.93 ₪ ליום. אישור זה חד משמעי וברור ועל כן אין מקום לחישוב גלובאלי לפי 25% מהסכום. אמנם התובעת לא המציאה ראיה חותכת לזכות פדיון של הימים בעת פרישה אך ניתן ללמוד על כך מפירוט "ניצול" ו"יתרה חדשה" בתלושי השכר. עלינו להביא בחשבון את כמות ימי העבודה במהלך חודשיים וחצי - 75 במספר. וזה החישוב המתקבל: 75 X 176 ₪ [מעוגל] = 13,200 ₪. הפיצוי מועמד על - 13,200 ₪. מ - 1.8.10 ועד היום 7. התובעת אינה טוענת להפסד שכר לתקופה זו. למען הסר ספק ומעבר לנדרש - שכרה של התובעת נותר בעינו. ב"כ הנתבעת מפנה לשכר חודש אוקטובר 2010 - 12,879 ₪. הסכום נובע בעיקרו מ"הפחתת שעות עבודה" - 8,274.80 ₪. לא הוכח טיבו ומקורו של הסכום. בחודש זה ניצלה התובעת 384 ימי מחלה ויתרת הצבירה שלה פחתה מ - 376 ימים ל - 41.8 ימים. על פני הדברים קיים קשר בין השניים. מכל מקום מדובר בתוספת חד - פעמית שלא חזרה על עצמה. עזרת זולת לעבר 8. התובעת הצהירה שנעזרה בשכנה נעמי כהן ושילמה עבור עזרה של פעמיים בשבוע לפי 40 ₪ לשעה. לאחר מכן ועד היום שילמה ומשלמת לתמר כהן עבור עזרה אחת לשבוע לפי 30 ₪ לשעה. התובעת לא המציאה אסמכתאות לכך ולא זימנה את השתיים לעדות. 9. ואולם נוכח מצבה של התובעת, שעברה באותם חודשים לטיפולי פיזיותראפיה והרופאה המטפלת אף הפנתה אותה לטיפולי הידרותראפיה, הכל פעמיים בשבוע, ניתן לקבוע שהתובעת נזקקה לעזרת הזולת. המזיק אינו צריך להרוויח על חשבון מיטיבים ללא תמורה. בנסיבות הענייין יש לפסוק לתובעת סכום גלובאלי. הפיצוי מועמד על - 2,000 ₪. הוצאות לעבר 10. מרבית ההוצאות הרפואיות מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית ו"סל בריאות". התובעת לא הגישה קבלות על ההוצאות. במכתב שחרור מבית החולים נכתב שבמהלך האשפוז נמצאה הקלה בכאבים והיא החלה להסתובב במחלקה עדיין עם תלונות על כאב. אך עדיין, התובעת סבלה מכאבים וממגבלות משמעויות. כך סברו הרופאים המטפלים, כפי שאישר גם ד"ר טאובר. התובעת הוכיחה צורך בנסיעה במוניות, הן בכלל והן בפרט, לטיפולים להם נזקקה. הפיצוי מועמד על - 2,000 ₪. הפסדי השתכרות וגריעה מכושר השתכרות בעתיד 11. התובעת תגיע לגיל 65 בעוד חודשיים. בהיעדר ראיה אחרת ולאור עבודתה הסדירה עד היום, תפרוש לגמלאות בהתאם לגיל פרישה בחוק, היינו בגיל 67. התובעת מתמידה בעבודה סדירה מאז שובה לעבודה לאחר התאונה ועד היום, כ - 3.5 שנים. לפי תלוש שכר אחרון לדצמבר 2013 השתכרה 6,525 ₪. בהתחשב בזמן שחלף מאז התאונה ובעליות השכר במשק, מדובר בעלייה מתונה שאינה מלמדת על הגברה בתפוקת העבודה שלה או על שיפור ספציפי בתנאי השכר שלה. אך שוב, אין גריעה משכרה. לפי תלושי השכר היא עובדת בעירייה החל מינואר 2009. מאידך ועל אף היות העירייה מקום עבודה מוסדר, לתובעת אין ותק משמעותי בעבודה ולא ניתן לשלול אפשרות היפלטותה ממקום זה, מסיבות אלה ואחרות. 12. התובעת הודתה בחקירתה היום שכבר ב - 2006 סבלה מכאבים בגב תחתון, מהן היא סובלת משך שנים. עוד הודתה שטופלה בפיזיותראפיה ובדיקור ועדיין מצא הרופא המטפל החמרה עם הגבלת תנועות בגב. כאמור ייחס ד"ר טאובר למצב קודם זה נכות ומגבלת תנועה בשיעור של 10%, מצב שהוחמר כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. החמרה זו בעלת משקל, גם כשהיא מתבטאת בנכות של 10% בלבד. 13. התובעת מתלוננת על קשיי עמידה והתכופפות בעבודתה. אך בחקירתה הסכימה שבשלב הכנת האישה לטבילה במקווה, אלא אם מדובר באישה מוגבלת בתנועה, היא יכולה לשבת על כיסא וכן לבקש מהאישה להרים רגל במקום שהיא עצמה תתכופף. בשלב הטבילה עצמו עליה לעמוד על מנת להשגיח ולוודא טבילה כשרה ומלאה ואין זה מהודר, כלומר, ממצה, לשבת בשלב זה על כיסא. באותה משמרת עובדות 4 או 5 בלניות נוספות, אך אני מקבלת שהתובעת נדרשת למלא אחר הכללים הנהוגים בשלב הטבילה והיא אינה יכולה להיעזר בהן כאשר היא מתקשה, בפרט כאשר המעבידה משלמת לה שכר מלא. נוכח ממצאיו של ד"ר טאובר וטיבה של העבודה הנדרשת ממנה, הוכיחה התובעת שהיא מתקשה וחווה סבל בעבודתה. 14. לעיתים ניתן לזהות את הנכות התפקודית עם הנכות הרפואית. אך כבר נפסק ש"חרף היתרונות הגלומים ביצירת חזקות, יש להימנע מקביעת חזקה לפיה שיעור הנכות התפקודית אצל בגיר הוא כשיעור הנכות הרפואית. ראוי להותיר את הערכת שיעור הנכות התפקודית לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט. ודוק- לא מן הנמנע כמובן שבסופו של דבר יגיע בית המשפט למסקנה כי שיעור הנכות התפקודית זהה לשיעור הנכות הרפואית, אך זאת לאחר בדיקה ובחינה פרטנית בכל מקרה ומקרה בהתאם לנתוניו האישיים של הניזוק הקונקרטי [השופטת וילנר בת.א. [מח - חיפה] 966/06 פינקלשטיין נ' המאגר הישראלי לביטוח בע"מ, ]. 15. בהתחשב בנתוניה המוכחים של התובעת מצאתי להעריך את הפגיעה בכושר עבודתה ולפסוק לה פיצוי לפי 80% מחישוב האקטוארי המלא: 6,525 ₪ X 8% X היוון עד גיל 67 = 13,620 ₪. הוצאות ועזרת הזולת לעתיד 16. לא צפויה החמרה במצבה של התובעת, החמרה אשר תצריך אותה לטיפולים ולהוצאות רפואיות נוספות. ואולם, בעלה של התובעת אברך וניהול משק הבית נופל על כתפיה. אין לשלול שתיזקק בעתיד לעזרה בשכר. התובעת סובלת ממגבלות שאינן קשורות לתאונה אך לא ניתן להתעלם מהמגבלות שכן קשורות לתאונה עד סוף תוחלת חיים. מצאתי להעריך את צרכיה ב - 10,000 ₪. נזק לא ממוני 17. בהינתן גילה של התובעת בעת התאונה, שיעור נכותה ו - 3 ימי אשפוז אני פוסקת לה 13,000 ₪. סה"כ הפיצוי - 57,720 ₪. ניכוי 17. הנתבעת שילמה לתובעת ביום 1.7.10 תשלום תכוף בסך 12,000 ₪ וביום 19.10.10 תשלום נוסף בסך 8,000 ₪. הצדדים הותירו לבית המשפט את מלאכת החישוב והשערוך של הסכומים לאחר הפחתת שכ"ט עו"ד. לפי חישובי עומד הסכום לניכוי על 16,932 ₪. הצמדתו למדד נכון להיום מביאה ל - 18,188 ₪. יש לנכות אם כך - 18,188 ₪. היתרה לפיצוי - 39,532 ₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת 39,532 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 6,064 ₪ ואגרת משפט. תאונת דרכיםאוטובוס