לטענת התובע, התאונה ארעה בעת ששיחק על אופניו סמוך לביתו, ורכב שנסע במקום פגע בו והעיפו על מכסה המנוע. 2. בעת התאונה היה התובע כבן 10. התביעה הוגשה כ- 10 שנים לאחר התאונה, בעת שהתובע כבן 20. 3. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, אלא בשאלת הנזק בלבד. ההליך: 4. יחד עם כתב התביעה, הגיש התובע בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה, שיקום ופה ולסת/שיניים. בישיבת קדם משפט מיום 5.6.11, שנערכה בפני כב' סגן נשיא י' בן-חמו, מיקד התובע את בקשתו במינוי מומחה בתחום האורתופדיה. עיקר הטענות בהקשר זה נסבו על הבעיה ממנה סובל התובע בשתי רגליו, בגינה עבר שני ניתוחים והיה נתון במעקב רפואי ממושך, שעודו נמשך. כן נטען כי התובע נפגע בתאונה בגב ובצוואר, וגם בכך יש כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה. הנתבעת התנגדה למינוי וטענה כי ממכלול החומר הרפואי שצורף עולה בבירור כי הליקוי ברגליו של התובע מקורו בפגם מולד, וכי אין כל מסמך שיש בו משום ראשית ראיה הקושרת בין הבעיה ברגליים לבין אירוע התאונה, ואילו ביחס לטענה לפגיעה בצוואר אין כל תיעוד רפואי המצביע על ראשית ראיה לנכות. 5. בהחלטה מיום 5.6.11 דחה כב' סגן נשיא בן-חמו את הבקשה למינוי מומחה רפואי. וכך נקבע בהחלטה: "על פניו ומתוך המסמכים הרפואיים נראה שנושא הבעיות ברגליים אינן קשורים כלל ועיקר לתאונה, אלא מדובר במום התפתחותי שיש לתובע שבעקבותיו עבר ניתוח. המום הוא חיבור התפתחותי של עצמות הטאלוס והעקב שהצריכו ניתוח. הניתוח נועד לצורך הפרדה של העצמות. מנגנון הפגיעה בתאונה כפי שטוען לו התובע, איננו יכול לגרום לחיבור של עצמות. בתעודת חדר המיון אין כל אזכור לפגיעה ברגליים. בחדר המיון הבדיקות היו תקינות כולל הבדיקה האורטופדית. אין שום ממצא אובייקטיבי. מדובר בתאונה שארעה, על פי הנטען, בשנת 2002. במסמכים הרפואיים אין רצף של תלונות מאז לא בצוואר ולא בגב והטיפולים שקיבל התובע רובם ככולם קשורים לרגליים. כיון שכך, לא מצאתי ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה". 6. כפי שצויין בראשית הדברים, לאחר סיום שמיעת הראיות והגשת הסיכומים, הגיש התובע לאחרונה בקשה מחודשת למינוי מומחה אורתופד, אליה שב וצירף את מכלול החומר הרפואי בעניינו, וכן חומר המתייחס לניתוח נוסף שעבר ברגלו הימנית בשנת 2012. דין בקשה זו להידחות. מדובר למעשה באותה בקשה שהוגשה ונדחתה לגופה בהחלטה מיום 5.6.11. החומר הרפואי החדש שצורף לבקשה, עיקרו ניתוח שעבר התובע בשנת 2012 להוצאת מתכות מרגלו הימנית, שהוכנסו בניתוח שעבר בשנת 2010 לצורך הפרדת החיבור בין העצמות. מדובר, איפוא, בחומר רפואי ביחס לאותה בעיה רפואית אשר עמדה מלכתחילה ביסוד הבקשה למינוי מומחה, ומשכך אין לראות כל שינוי נסיבות שיש בו להצדיק דיון מחודש בעניין. מעבר לנדרש אוסיף ואציין, כי גם לגופם של דברים, אינני סבורה כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בקשר לבעיה ברגליים ממנה סובל התובע, והחלטת כב' סגן נשיא בן-חמו בעניין זה מקובלת אף עלי. הנזק: 7. אפנה כעת לדון בטענות הצדדים באשר לנזק שנגרם לתובע מהתאונה והפיצוי לו הוא זכאי בגין כך. כאב וסבל: 8. התובע מבקש לפצותו בגין כאב וסבל בסכום המקסימאלי בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאיננו נזק ממון), התשל"ו - 1976. לטענתו ולטענת הוריו אשר העידו מטעמו, הוא נפגע קשה בתאונה, סבל משך תקופה ממושכת מכאבים בצוואר, בגב וברגליים, בשלהם נזקק לטיפולים רפואיים ממושכים, וכן שבר ארבע שיניים קדמיות. הנתבעת טוענת כי אין מקום לפיצוי כאמור, משמדובר בפגיעה קלה וחולפת. 9. על-פי הראיות שצורפו, ביום התאונה התקבל התובע בחדר המיון של בית החולים אי.מ.מ.ס בנצרת. מגיליון חדר המיון עולה כי נבדק על-ידי אורתופד אשר רשם כי התובע מתלונן על כאבים בצוואר בלבד. התובע שוחרר לביתו. ביום 21.8.02, כחודש לאחר התאונה, פנה התובע לקופת החולים כשהוא מלווה באחיו. ברשומה הרפואית (נ/6) צויין כי לדברי השניים התובע נפגע בתאונה בצוואר ובאזור הפה (שיניים), וכי הגיע למרפאה בשל שן קדמית שנשברה לדבריו בזמן התאונה. 10. התמונה המצטיירת מהראיות שבפני הינה, כי פגיעתו של התובע בתאונה היתה קלה. לא צורפו מסמכים המתעדים מעקב רפואי ממשי או תלונות של התובע לאחר התאונה, ובכלל זה על כאבים בצוואר, או טיפולים שעבר התובע בשל פגיעות אלה, מעבר למצויין לעיל. המסמך הנוסף המתייחס לפגיעה בתאונת הדרכים הוא רישום יחיד מתיק קופת החולים, מיום 15.2.05, כשנתיים וחצי לאחר התאונה, בו מתועדת בקשת אביו של התובע לקבלת הפניה לביה"ח לצורך בדיקה חוזרת בקשר לתאונה. לא קיים בחומר תיעוד של בדיקה כזו, אם נערכה ומה מהותה, כך שאין לתת לכך משקל של ממש. 11. עדויות התובע והוריו, לפיהן נפגע התובע קשות בתאונה, הן בצווארו והן ברגליו, וכן שבר ארבע משיניו, ובשל כך נאלץ לשהות בביתו תקופה ממושכת, אינן מתיישבות עם הנתונים והמסמכים הרפואיים, והן נראות מוגזמות ביותר. בכל הנוגע לפגיעה בצוואר, אין כאמור בחומר הרפואי עדות לתלונות או טיפולים כלשהם שעבר התובע לאחר התאונה. התובע בחקירתו הנגדית אף ציין כי "כאבי הצוואר לא נמשכו הרבה", ומיקד את טענותיו בבעיות ברגליים (עמ' 10, ש' 30). אשר לתלונות ביחס לרגליים, הרי שכפי שצויין בהחלטה בבקשה למינוי מומחה, אין בחומר הקיים כדי להצביע על זיקה כלשהי בינם לבין התאונה. אציין בקצרה, כי מהחומר הרפואי עולה, כי התלונה הראשונה בקשר לרגליים היא מינואר 2008, בביקור התובע אצל רופא קופת חולים בו נרשם "מזה שבוע כאבים בכפות רגליים" (נ/1). נזכיר כי התאונה ארעה כ- 6 שנים לפני כן. לפי הרישום בגיליון חדר המיון מיום התאונה התלונן התובע לאחר התאונה על כאבים בצוואר בלבד, לא נמצאו ממצאים חריגים והוא שוחרר לביתו. ברישום נוסף בקופת החולים, מספטמבר 2007, נרשם ביחס לתובע "אין בעברו אירועים חריגים שימנעוהו מעבודה כלשהי" (נ/4). מהמסמכים הרפואיים שצורפו עולה, כי עקב תלונות התובע על כאבים ברגליים (החל משנת 2008) הוא אובחן כסובל "מחיבור התפתחותי של עצמות הטלוס והעקב עם עיוות ניכר של כפות הרגליים" (ראו: דו"ח ניתוח מיום 17.3.09, נ/5). הומלץ לתובע על טיפול ניתוחי להפרדה של החיבור בעצמות, וכך נעשה (ניתוחים נפרדים בשתי הרגליים, בשנים 2009 ו- 2010). בנסיבות אלה, אין יסוד לפסיקת פיצוי כלשהו בהקשר זה בגין התאונה. אשר לפגיעה בשיניים, נוכח התיעוד באשר לתלונה בעניין זה במסמך רפואי מסמוך יחסית לתאונה (נ/6), ועל רקע תיאור אופן הפגיעה, סבורני כי יש לקבוע כי התובע אכן נפגע בשיניו. עם זאת, לא ניתן למצוא עיגון ראייתי מהימן לטענה לפיה ארבע מהשיניים נשברו. עדויות התובע והוריו בעניין זה סותרות את גרסת התובע ואחיו שניתנה בסמוך לאירוע, כפי שהיא מתועדת ברשומה הרפואית (נ/6), לפיה נשברה לתובע אחת משיניו בלבד, ובנסיבות אלה אינני רואה לקבלה. יצויין כי לדברי התובע, היו עדים לפגיעה אנשים נוספים שאינם בני משפחה (בעלת הרכב הפוגע ושכן: עמ' 9, ש' 8-10; 15-16; 24), ברם אלו לא זומנו לעדות מטעמו. 12. כפי שכבר ציינתי, בעדויות התובע והוריו ניכרת מידה בולטת של הגזמה באשר לנזק, באופן שאיננו מתיישב עם המסמכים והנתונים האובייקטיבים המתייחסים לאירוע. מעבר לכך, העדויות לא היו עקביות ומשכנעות, ואף סתרו זו את זו. כך, למשל, התובע, אשר הצהיר כי ארבע משיניו נשברו בתאונה, השיב בחקירתו הנגדית כי שלוש שיניים נשברו, ולגבי שן נוספת נאמר לו על-ידי הרופא שיש להחליפה בשל עששת. משנשאל, לפיכך, לטענה בתצהיר הקושרת בין התאונה לנזק בארבע שיניים, תשובתו היתה כי העששת התחילה לאחר התאונה. קשה לתת אמון בטענה הקושרת בין תאונת הדרכים לעששת בשן, ויש בכך כדי להעיד על גישת התובע וההגזמה באשר לנזק שנגרם בתאונה. התובע אף העיד כי הרבה לבקר אצל רופאים לאחר התאונה בשל כאביו, דבר שאיננו מתיישב עם היעדרם של מסמכים רפואיים בקשר לכך בתקופה שלאחר התאונה ובשנים הסמוכות לאחריה. באשר למצבו של התובע לאחר התאונה, העיד אביו כי מאז התאונה הוא נעדר כליל מבית הספר בשל כאביו (עמ' 14, ש' 30-33), תשובה שכשלעצמה איננה נראית סבירה נוכח הנתונים, והיא אף עומדת בסתירה לעדות אמו של התובע אשר התקשתה לזכור כמה זמן נעדר וציינה כי מדובר בחודש עד שלושה חודשים (עמ' 17, ש' 2-3). 13. על רקע הנתונים הקיימים עליהם עמדתי, ומכלול הנסיבות, אני מעריכה את הפיצוי בגין כאב וסבל לתובע בסך 7,000 ₪. עזרת צד ג' והוצאות: 14. התובע מבקש לפצותו בגין עזרת צד ג' בסך 60,000 ₪, והוצאות בסך 50,000 ₪. אינני מוצאת כל ממש בטענות התובע בעניין זה. אשר לעזרת צד ג', עיקר טענות התובע בהקשר זה מתייחסות לבעיה ברגליו ולניתוחים שעבר עקב כך, וטענות אלה כאמור אינן רלוונטיות לפגיעתו בתאונה. אשר להוצאות, גם כאן נדרשו הוצאות הנוגעות לניתוחים ברגליים (כגון - עלות שכירת מיטה אורתופדית וכד'). כן נטען כי התובע שילם עבור טיפולי שיניים. אף שהדבר לא נטען במפורש בסיכומי התובע, נראה כי הכוונה היא לתשלום סך של 3,000 ₪ עבור טיפול שיניים, לגביו העידו התובע ואביו (עמ' 13, ש' 20-21; עמ' 14, ש' 22-26), ושמצוין בחשבונית מס מיום 7.10.08 שצורפה לתצהירים (מאת רופא שיניים ד"ר אלקאסם). סבורני כי אין מקום לפסיקת מלוא הסכום הנדרש בהקשר זה. הטיפול המדובר נערך בשנת 2008. בחשבונית צויין כי התשלום ניתן עבור "טיפולי שורש". אין אינדיקציה מהימנה הקושרת בין התשלום עבור טיפולי שורש בשנת 2008 לבין השבר בשן שארע שש שנים קודם לכן. כמו-כן, לפי עדות התובע ואביו, מדובר בתשלום עבור טיפול בארבע שיניים, ואילו על-פי הראיות רק שן אחת נפגעה בתאונה. עם זאת, משעולה כי אחת משיניו של התובע נפגעה בתאונה, וסביר שנדרשו הוצאות לטיפול בכך, סבורני כי יש מקום לפסיקת פיצוי גלובלי בהקשר זה, אותו אני מעמידה על סך 1,500 ₪. כושר השתכרות: 15. התובע מבקש בנוסף כי יפסק לו פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות. דין הבקשה בעניין זה להדחות. נוכח נתוני הפגיעה בתאונה כפי שפורטו לעיל, אין כל בסיס סביר לקביעת פיצוי כלשהו בגין הפסד כושר השתכרות לתובע כתוצאה מהתאונה. סיכומם של דברים: 16. התביעה מתקבלת, תוך חיוב הנתבעת לשלם לתובע סך 8,500 ₪. כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 1,304 ₪ (כולל מע"מ), והחזר האגרה ששולמה משוערכת להיום. 17. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל. תאונת אופנייםאופניים