מכר המניות בגדרם של שני ההסכמים הנ"ל ייצג מכר של זכויות במקרקעין בס' 7 לשני ההסכמים הנ"ל התחייבו המוכרים לשלם "כל מס שיחול לשלטונות מס רכוש ו/או לעירית ראשון לציון עד ליום העברת הזכויות על חלקו... וסכום זה ינוכה מהסכום שעל הקונה לשלם למוכר והקונה ישלמו למנהלי החברה בכל עת שידרש לשלמו ע"י חברת שבילי הכרך בע"מ". המוכרים הוסיפו וחתמו על "התחייבות" (ר' התחייבות הנתבעת 1 מיום 20.11.1990 - נספח ד' לכתב התביעה, ו"התחייבות" הנתבעים 2-3 מיום 11.6.1991 - נספח ו' לכתב התביעה). בהתחייבות הנתבעת 1 נרשם: "א. אני מאשרת ומסכימה בלית ברירה, כי מגיע ממני חוב עבור מס רכוש לתקופת החזקת המניות על ידי כולל הוצ' ושכ"ט עו"ד והנני מפקידה ע"ח סכום זה בידי עו"ד א. רפואה סך של - 10,000 ₪ אשר ישקיעם באגרות חוב ממשלתיות צמודות מדד. ב. הסכום המופקד כולל הפירות ישמש לתשלום בכל עת שידרש תשלומו ע"י שבילי הכרך בע"מ, אם תותר יתרה תוחזר לי. ג. אני מתחייבת לשבילי הכרך בע"מ לשלם כל חוב שיגיע כאמור בגין מניות אלו עד ליום 25.6.90 (יום מכירת המניות לבן ציון לנדאו) ושיעלה מעל הסכום המופקד וזאת בעת שחברת שבילי הכרך בע"מ ידרשו בדרך משפטית או אחרת לשלם לחברת השקעות בכרך בע"מ, החוב האמור או כל חלק הימנו". נוסח דומה אומץ גם ב"התחייבות" מצד הנתבעים 3-2, שם נרשם כי "מגיע מאתנו סך הקרוב ל- 8,000 ₪ עבור מס רכוש לתקופת החזקת המניות על ידינו והננו מפקידים סכום זה בידי עו"ד א' רפואה..." (נספח ו' לכתב התביעה). הנתבעים העידו כי הצורך בהפקדת פקדון נבע מטענת התובעים אודות העדר בהירות בענין גובה החוב. מר ברוש הצהיר כי עו"ד שוב, ב"כ חב' השקעות בכרך בע"מ, טען "שטרם נערך חשבון לחיוב בעלי המניות וכי בקרוב ייערך חשבון ועפ"י בדיקתו והערכתו לנו יהיה חיוב בגין מס רכוש בלבד שהוערך על ידו בסך של כ- 8,000 ₪. בעקבות זאת ולפי דרישתו... נאלצו בלית ברירה כפי שמצוין בהתחייבות, לחתום... על ההתחייבות... ואף הפקדנו בידיו של עו"ד רפואה [ב"כ המוכרים] סך של 8,000 ₪, שהיו אמורים להבטיח את התשלום למס רכוש" (ס' 5-4 לתצהירו). גם גב' בקרמן העידה, כי הפקדון שהפקידה (10,000 ₪) נועד להבטיח תשלום מס רכוש, שלפי הנטען היה טעון עריכת חשבון לחיוב בעלי המניות (ס' 6-5 לתצהירה). הצורך בחיוב בעלי המניות הספציפיים נבע מכך שהחוב נרשם ע"ש החברה, כאישיות משפטית נפרדת (ר' למשל ס' 3ג'-ד' לתצהירו של עו"ד שוב). בשנת 1993 הופעלו הפקדונות לצורך תשלום חלקם של הנתבעים במס הרכוש. מר ברוש הצהיר כי בשנה זו קיבל פניה מהתובעים להסדיר את החוב, שעמד ע"ס 11,285 ₪ (ס' 10 לתצהירו). ב"כ המוכרים, עו"ד רפואה, שילם את החוב מכספי הפקדון, והנתבע השלים את הסכום החסר (שם). מר ברוש טען כי במהלך זה "אנו היינו סמוכים ובטוחים שבכך הסתיימו חובותינו כלפי חב' שבילי הכרך ו/או חב' השקעות בכרך" (ס' 10 לתצהירו). גב' בקרמן העידה אף היא, כי בינואר 1993 קיבלה דרישה להמצאת אישור מס רכוש "בהתאם לסעיף 7 להסכם שנחתם ביני לבין התובעים" (ר' מכתבו של עו"ד סלנט, נספח א'1 לתצהירה), ופנתה לבא-כוחה עו"ד רפואה לטפל בענין. לדבריה, עו"ד רפואה בירר עם עו"ד שוב מהי יתרת החוב, ובהתאם לכך שילמה 12,000 ₪, מתוכם 10,000 ₪ כספי הפקדון. אף היא העידה שהבינה כי בכך הסתיימו חובותיה לפי ההסכם (ס' 12 לתצהירה), והוסיפה: "מאז העברת התשלום למס רכוש באמצעות עו"ד רפואה ועד היום, לא קיבלתי כל הודעה על קיומו של חוב כלשהו... אני שילמתי באמצעות עו"ד רפואה כל סכום שנדרש מאיתנו עפ"י הסכם המכר. כל זאת עשיתי בתום לב ומתוך כוונה לקיים את ההסכם באופן מלא ומושלם" (ס' 14-13 לתצהירה). אך התובע לא ראה בתשלומים משנת 1993 משום "גמר חשבון". לדבריו, "לאורך כל השנים שמאז חתימת שני ההסכמים וכתבי ההתחייבות היה ברור לי ולנתבעים כי העסקאות טרם הושלמו, וכי עדיין תלויה ועומדת התחייבותם לשאת בחלקם היחסי של הסכומים שיקבעו בסופו של דבר כסכומים המיוחסים למניות הנמכרות, לתאריך המכר" (ס' 12 לתצהירו). לטענתו, חוב המוכרים התגבש רק בשלהי שנת 2009, וזאת כתוצאה מ"איזון תחשיבי" שערכו אז מפרקי חב' השקעות בכרך, ובגדרו קבעו "את האופן בו יבוצע חישוב הסכומים שעל בעלי המניות לפרוע לה" (ס' 15-14 לתצהירו). התחשיב הצביע על כך שחב' שבילי הכרך חבה לחב' השקעות בכרך סך של 854,326 ₪, ליום 31.12.2009 (ס' 19 לתצהיר התובע). בעלי המניות נדרשו לפרוע חוב זה בהתאם ל"חלוקה שוויונית" בין בעלי המניות, שנקבעה ע"י מפרק החברה (ר' ס' 15, 17 לתצהירו). ומדוע נערך "איזון תחשיבי" בשנת 2009? התובע הסביר כי "הצורך ליצור את האיזון והשיוויון בין בעלי המניות נדרש אותה עת, על רקע העובדה שהשקעות בכרך ערכה סבב חלוקת נכסים בקרב בעלי מניותיה. חלוקה שיוויונית [של נכסים] כאמור יכולה היתה להתבצע רק לאחר גביה שיוויונית, ועל כן - לא יכולה היתה השקעות בכרך לדחות עוד את ההתמודדות עם עריכת האיזון בין בעלי המניות" (ס' 15 סיפא לתצהירו). עולה מכאן כי העיתוי לעריכת "מודל האיזונים" נגזר מהמועד בו הוחלט בחברה לחלק את הזכויות במקרקעין בין בעלי המניות. התחשיב עצמו בוצע במשרד רו"ח שלמה עצמון, שהגיש חוות דעת להבהרתו. רו"ח עצמון הסביר, כי לחב' השקעות בכרך לא היו מקורות תזרימים למימון חובותיה (ס' 4 לחוות דעתו). "עיקר הסכומים המקוריים הינם בחובות מס הרכוש הכבדים שהוטלו על נכסי החברה לאורך השנים" (ס' 7 לחוות דעתו). רו"ח עצמון הסביר את העיתוי לעריכת ההתחשבנות בין בעלי המניות (ס' 8 לחוות דעתו): "לאחר כניסת החברה להליכי פירוק מרצון, ולבקשת בעלי המניות וועדת הביקורת נדונה בחברה סוגיית ההתחשבנות בין העלי המניות, נערכו תחשיבים שונים, על בסיס הנחות שונות אך לא הגיעה לידי סיום. רק בשנת 2009, עת החליטה החברה לבצע חלוקה של חלק מנכסי המקרקעין לבעלי המניות, בהליך של הגרלה ובחירה, הגיעו מפרקי החברה לכלל החלטה, לאחר קבלת החלטה של ועדת הביקורת ורוב בעלי המניות בחברה אודות אופן עריכת מודל האיזונים, והנחו את משרדנו לערוך תחשיב בהתאם להנחיותיהם" (ההדגשה הוספה). ניתן לקבוע כבר כעת, כי המניע לעריכת "מודל איזונים" בשנת 2009 נעוץ היה בהחלטה שהתקבלה אז, לחלק את הזכויות במקרקעין בין בעלי המניות. מסקנה זו נתמכת גם במכתבם של מפרקי חב' השקעות בכרך בע"מ לבעלי המניות מיום 9.8.2009, בו הוסבר כי "ביום 12.7.09 הוגרלו החלקות המיועדות ליחידות צמודי קרקע ולמסחר בין בעלי המניות. כאמור בחוזר שנשלח ביום 1/6/09, על מנת שלא לעכב חלוקת המקרקעין ביחידות צמודות הקרקע ובחלקה המיועדת למסחר, החליטו המפרקים כי לצורך קבלת חלקו ביחידות, על כל בעל מניות לפרוע לפחות מחצית מחובותיו לחברה בהתאם לדו"חות הכספיים..." (נספח י' לכתב התביעה). בהמשך, בישיבה ועדת הביקורת של חב' השקעות בכרך מיום 17.12.2009 נבחן "מודל האיזונים" והתקבלה החלטה לאמצו (נספח יא' לכתב התביעה). עריכת "מודל האיזונים" משנת 2009 הובילה להגשת התביעה דנא. לשיטת התובעים, "הגיעה העת, אם כן, בה ניתן לקבוע מהו החוב האמיתי והסופי שיש לייחס למניות שנמכרו לתובעים מאת הנתבעים, למועד מכירתן, הוא סכום החוב שחב כל נתבע לתובעים" (ס' 4.1 לכתב התביעה). לפי הנטען, "חובם של הנתבעים לתובעים עומד על חלקן של המניות הנמכרות בחוב הכולל למועד המכירה, בניכוי הסכומים ששולמו [בשנת 1993], ובהפחתת חלק יחסי מסכום ההנחה (שהרי ההנחה ניתנה בעיקרה בגין מחיקת חובות מס רכוש שנצברו בשנות ה- 90, לאחר תאריכי המכירות)" (ס' 4.2 לכתב התביעה). הנתבעים מצידם טוענים, כי פרעו את מלוא חובותיהם כלפי הקונה בשנת 1993, במימוש הפקדונות ובתשלום מס רכוש (ר' ס' 10 לתצהירו של מר ברוש וס' 12 לתצהיר גב' בקרמן). לפי הנטען, התשלומים בהם התחייבו לפי ס' 7 בהסכמי המכר ולפי כתבי ההתחייבות מתייחסים למס רכוש ולמיסים עירוניים בלבד, בסכומים שבגבולות הפקדונות שהפקידו (ר' למשל ס' 17 לסיכומי הנתבעים). לשיטתם, מעולם לא התחייבו לשלם סכומים לפי "מודל איזונים שייערך במועד לא ידוע אחרי עשרות שנים" (שם). הנתבעים טוענים עוד כי "התביעה כולה נגועה בהתיישנות ובחוסר תום לב וברשלנות של התובעים" (ס' 11 לתצהירו של מר ברוש; ור' גם ס' 20 לתצהיר בקרמן). השאלה המתעוררת היא, אם בדין מבקש הקונה לחייב את מוכרי המניות לשאת בתשלומי חוב שחב' שבילי הכרך בע"מ חבה לחב' השקעות בכרך בע"מ, לפי "מודל איזונים" משנת 2009. כפי שנראה מיד, התשובה לכך היא שלילית. דיון העיגון המשפטי לדרישת הקונה מצוי בס' 7 להסכמי המכר. בתניה זו התחייבו המוכרים לשאת ב"כל מס שיחול לשלטונות מס רכוש ו/או לעירית ראשון לציון עד ליום העברת הזכויות על חלקו [של המוכר]". לפי הוראה זו, טיב החוב הוא מס רכוש ותשלומים עירוניים. אמנם, בס' ג' לכתבי ההתחייבות מופיעה (לכאורה) התחייבות רחבה יותר, הנוגעת ל"כל חוב שיגיע כאמור בגין מניות אלו עד ליום 25.6.90 (יום מכירת המניות לבן ציון לנדאו) ושיעלה מעל הסכום המופקד וזאת בעת שחברת שבילי הכרך בע"מ ידרשו בדרך משפטית או אחרת לשלם לחברת השקעות הכרך בע"מ, החוב האמור או כל חלק הימנו" (ר' ס' ג' בהתחייבות גב' בקרמן מיום 20.11.90). בדומה, בכתב ההתחייבות של ה"ה ברוש נרשם: "אנו מתחייבים לשבילי הכרך בע"מ לשלם כל חוב שיגיע עבור מניות אלו עד ליום 30.6.91 (יום מכירת המניות לבן ציון לנדאו) ושיעלה מעל הסכום המופקד וזאת בעת שחברת שבילי הכרך בע"מ ידרשו בדרך משפטית או אחרת לשלם לחברת השקעות בכרך בע"מ". ואולם, יש להבין את סעיפי ג' הנ"ל על רקע סעיפי א' בכתבי ההתחייבות. בסעיף א' (בשני כתבי ההתחייבות) נרשם כי מגיע חוב "עבור מס רכוש לתקופת החזקת המניות". סעיף ג' מפנה לסעיף א' באמצעות הקישור "כאמור", ותוך התייחסות ל"סכום המופקד" המאוזכר בסעיף א'. זאת ועוד: יש לקרוא את כתבי ההתחייבות במסגרת של הסכמי המכר ולהבינם כאמצעי למימוש ההתחייבות שבס' 7 להסכמים -- שהטיל על המוכרים את החבות לשלם מס רכוש ותשלומים עירוניים. הנה כי כן, טיבו של התשלום שהמוכרים נטלו על עצמם לפי ס' 7 בהסכם המכר ולפי כתב ההתחייבות הוא תשלום חלקם במס רכוש ובמיסים עירוניים, הא ותו לא. המוכרים לא התחייבו לשלם חובות כלליים של חב' שבילי הכרך כלפי חב' השקעות בכרך, או תשלומים במסגרת "מודל איזונים" כזה או אחר. והנה, מודל האיזונים דנא - אף שעיקרו הוא בחובות מס רכוש - עסק בחובות נוספים של החברה, שבעלי המניות התבקשו לפרוע. רו"ח עצמון הסביר, כי "הסכומים המקוריים הינם בחובות מס הרכוש הכבדים שהוטלו על נכסי החברה לאורך השנים" (ס' 7 לחוות דעתו). יחד עם זאת, לא היה זה החוב היחידי בו עסק מודל האיזונים: "החיובים הם בעיקר מס רכוש ולא רק" (פ' ע' 10 ש' 24). הנתבעים לא נטלו על עצמם לפרוע חובות כלליים כאלה או אחרים, ואין להטיל עליהם חבות גורפת כזו. אשר לחוב שמקורו במס רכוש - חוב זה לא היו עלום, אלא הופיע כל העת בספריה של חב' השקעות בכרך בע"מ. רו"ח עצמון העיד כי החישובים שבוצעו בשנת 2009 התבססו על כרטסת הנהלת החשבונות של החברה (פ' ע' 10 ש' 3-1). כדבריו (עדותו בפ' ע' 10 ש' 11-4): "ש. תקן אותי אם אתה טועה, שבעצם אותם נתונים שעשיתם לקביעת סכום החוב זה היה בעצם צורה של חישוב שהוחלט עליה ע"י המפרקים ולא היה בו משום בירור החובות כי החובות כבר היו ידועים עפ"י הכרטסת? ת. ברור. חובות רשומים בכרטסת. צורת החישוב מחדש נעשתה בשנת 87' ו-88', לקחו את כל הנתונים יתרת חוב לתקופה ההיא והחליטו שמהתקופה הזו נותנים הצמדה ומזכים בהתאם לטבלה. נעשה חישוב על סמך נתונים של הכרטסת. הכול מבוסס על כרטסת הנהלת חשבונות. ש. כשהכרטסת הזו היתה קיימת באופן שוטף בחברה? ת. כן" (ההדגשה הוספה). ובהמשך (פ' ע' 10 ש' 20-19): "ש. לפני זה יכולנו לדעת במדויק שבסוף שנת תשעים יתרת החוב של שבילי הכרת היא X. ת. נכון". וכן: "ש. בכל דו"ח כספי צוינה יתרת החוב של בעלי המניות? ת. נכון. בעל מניות יכול היה לדעת יתרת החוב מעיון בדו"ח הכספי" (פ' ע' 10 ש' 28-27). "כל אחד יכול להסתכל במאזנים" (פ' ע' 11 ש' 3). עדותו של רו"ח עצמון לא הותירה מקום לספק בענין הימצאות נתוני החיובים על רצף השנים: "קיבלנו את כל הקבלות הישנות מתחילת הפעילות עם כרטסת מסודרת מתחילת שנות התשעים. הצגנו כאן את הכרטסת של כל בעלי המניות. ...חישוב נערך מחדש אך הכרטסת קיימת. חישוב נערך מחדש, לא הנתונים. ש. ...בעצם כולם ידוע מה הקרן ורק התווכחו על הפרשי הצמדה וריבית, זה היה הויכוח? ת. לא רק זה, כולל הנחות ממס רכוש. ההנחה הזו ניתנה בשנת 99'. ...הקרן ידועה. פירוש הדבר לפי הקבלות כל אחד זוכה בהתאם לקרן. כל שנה ושנה נערך תחשיב, הצמדות או ריבית מסוימת שלאורך השנים הקודמות היה חישוב, שלחנו חיוב לבעלי המניות והיו אומרים היתרה שלך בחובה היא X, עשו ריבית מסוימת לפי כל שנה ושנה כאשר בטבלת האיזון החדשה ערכו מחדש את חישוב הריביות משנת 87'. ש. ...זו פעולה לא מסובכת, נכון? ת. נכון" (פ' ע' 11 ש' 29-14). עדותו של רו"ח עצמון נתמכת בעדותו של עו"ד דורון, אחד ממפרקי חב' שבילי הכרך בע"מ (ס' 1 לתצהירו). עו"ד דורון סיפר, כי ביום 30.4.1993 התקיימה ישיבה במשרדו של עו"ד רפואה (ב"כ המוכרים), ונכחו בה "כלל הצדדים המעורבים בהליכים דנן" (ס' 24 לתצהירו). לדבריו, בישיבה זו - "מלוא הנתונים אודות גובה חובם של [הנתבעים] במס רכוש, נכון לאותו המועד, נמסרו להם על ידי התובע מס' 1 וחברת השקעות בכרך", ואף העלו על הכתב במזכר שתאריכו 15.3.1992 (ס' 24 ונספח ג' לתצהירו; ור' מסמך מקורי שהוגש כראיה). עו"ד עמיהוד הסביר כי נספח ג' הנ"ל הוא "מסמך כפי שכתבתי שהומצא על ידי מר לנדאו ואשר נמסר לו על ידי מס רכוש בישיבה שהתקיימה אצל עו"ד רפואה" (פ' מיום 18.10.2012 ע' 9 ש' 25-24). מסמך זה מפרט את נתוני מס הרכוש: "על ההעתק שקיבלתי הוספתי בכתב ידי את החישוב שלי עם ברוש שהיה משלם אז את התשלום שמגיע ממנו לפי מסמך זה, הרי שאם היה משלם ואני אמרתי שאני מניח שמס רכוש היה מוותר לו על הקנסות ועשיתי לו חשבון במעמד הישיבה שאז היה יוצא לו לשלם 11,500 ₪ לדונם. אני כתבי את זה לעצמי. ש. זה חישוב שעשית? ת. כן" (פ' מיום 18.10.2012 ע' 9 ש' 32-27). לפי עדותו של עו"ד דורון, הדרישה של שלטונות המס לתשלום מס רכוש היתה ידועה (פ' מיום 18.10.2012 ע' 14 ש' 26). מתוך דרישה זו, עו"ד דורון הפחית סכום מסוים כהנחה, משום שהניח ששלטונות המס יוותר על תשלום קנסות (פ' מיום 18.10.2012 ע' 10 ש' 2-1). לאחר החישוב, "אני כתבתי 11,500 בעיגול... ככה חשבתי, מתוך נסיון שהיה לי אז עם מס רכוש" (פ' מיום 18.10.2012 ע' 10 ש' 18-17, ו- 26). ובהמשך: "אמרתי שנוסיף את ההצמדות עד לאותו תאריך וכל אחד מבעלי המניות של שבילי הכרך יתן שיק על הסכום המגיע ממנו ויעביר זאת לעו"ד שוב [לימים אחד ממפרקי השקעות בכרך בע"מ]" (פ' מיום 18.10.2012 ע' 12 ש' 14-12). ודוקו: החוב למס רכוש נרשם ע"ש חב' השקעות בכרך בע"מ, כאישיות משפטית נפרדת (ס' 3 לתצהירו של עו"ד שוב). במשך השנים, החברה ייחסה את החוב לבעלי המניות לפי חלקיהם היחסיים. התובעים עצמם הגישו מסמך המפרט את "ריכוז התשלומים שנזקפו על שמה של שבילי הכרך לאורך כל השנים, על פי נייר עבודה מרוכז שהוכן ע"י רו"ח עצמון" (ס' 3.6 לכתב התביעה ונספח יג'). עו"ד דורון הסביר כי מסמך זה משקף ביצוע תשלומים ישירים מצד בעלי מניות לשלטונות המס. לדבריו, חלק מבעלי המניות, ובתוכם גם בעלי הדין דנא, פעלו "לפרעון חלקם היחסי בחיובי מס הרכוש ישירות מול משרד מס רכוש" (ס' 37 לתצהירו). ואמנם, הנתבעים פעלו לסילוק חלקם בחוב מס רכוש בשנת 1993. החשבון מיום 15.3.1992, נספח ג' לתצהיר עו"ד דורון, העבר לנתבעים (ר' ס' 15 ונספח ב' לתצהירו של מר ברוש). מר ברוש העיד שפעל לפי הנחיות בא-כוחו, עו"ד רפואה, אשר הורה על מימוש הפקדון ותוספת תשלום (ס' 10 לתצהירו). מר ברוש צירף לתצהירו שני שוברי תשלום למס רכוש ע"ס כולל של 11,285 ₪, מיום 1.5.1993 (נספח א' לתצהירו). הוא העיד: "עו"ד רפואה קיבל את התביעה הזו שיש בה את הדרישה ממס רכוש. אנחנו יודעים את הסכום לכן אפשר לשלם אותו. הוא מהפקדון שילם אותו" (פ' ע' 29 ש' 11-10). ובהמשך: "[עו"ד] רפואה דיווח לי שהוא שילם את החוב והכל סגור" (פ' ע' 29 ש' 21). הוצג מכתב ממר ברוש לעו"ד רפואה, בו הוא מסמיך את בא-כוחו "להשתמש בפקדון הנ"ל לתשלום מס הרכוש" (ר' מכתב מיום 10.3.1993, בנספחי ב' לתצהיר התובע). בהתאם, עו"ד דורון עידכן את עו"ד סלנט, כי "ניתנה הוראה לעו"ד א' רפואה להעביר את כל הפקדון שהופקד אצלו למס רכוש" (מכתב מיום 10.3.1993, בנספחי ב' לתצהיר התובע). עו"ד דורון הוסיף וציין במכתבו: "לא ידוע לי על כל חובות המגיעים לעיריה" (שם). גב' בקרמן העידה שבשנת 1993 קיבלה דרישה מעו"ד סלנט, ב"כ התובע, להציג אישור מס רכוש ועיריה, בהתאם לס' 7 להסכם המכר (מכתב מיום 31.1.1993, נספח א'1 לתצהירה). גב' בקרמן הציגה את פרוטוקול ישיבת ההנהלה בחב' שבילי הכרך מיום 18.3.1993, שם דובר על מס רכוש והוחלט: "ייעשה נסיון ע"י כ"א מבעלי המניות לגשת למס רכוש ולשלם את המס על חלקו הוא בלבד" (בס' 1א'). גב' בקרמן הסמיכה את בא-כוחה, עו"ד רפואה, להפעיל את הפקדון ולשלם את מס הרכוש (מכתבה מיום 30.3.1993, נספח א'2 לתצהירה). בעקבות שחרור הפקדונות וביצוע התשלומים בשנת 1993, הנתבעים סילקו את מלוא חובם לפי ס' 7 להסכמי המכר וכתבי ההתחייבות. מסקנה זו מתבססת על הטעמים הבאים: ראשית, וכפי שראינו, הנתבעים התחייבו בס' 7 ובכתב ההתחייבות לשלם מס רכוש ותשלומים עירוניים, ולא חובות על דרך הכלל. בשנת 1993 שילמו את מס הרכוש, וממכתבו של עו"ד דורון מיום 10.3.1993 עולה כי לא נותרו חובות עירוניים. שנית, יש לזכור את מעמדם של הנתבעים כמוכרים שביקשו להיפרד ממניותיהם; זאת - להבדיל מהתובע שנותר בעל מניות בחברה. כמוכרי מניות, הדעת נותנת שביקשו להשתחרר ממצבת החובות של החברה ושל בעלי המניות בה מוקדם ככל הניתן. הנתבעים אמנם הפקידו פקדון וחתמו על "התחייבות" הנושאת פני עתיד, אך מהלך זה נעשה "בלית ברירה", כרשום במפורש בכתבי ההתחייבות, והוא הוגבל לתשלומים מסוימים. לבסוף יש לזכור, כי חוב מס הרכוש היה רשום ע"ש החברה, כאישיות משפטית נפרדת, ולא ע"ש בעלי המניות. עו"ד שמואל שוב עמד על כך בס' 3ג-ד לתצהירו: "לאור העובדה שהשקעות בכרך היתה הבעלים של המקרקעין, הרי שהיא ורק היא, היתה הנישום הן לתשלומי מס-רכוש והן לתשלומי החובות לעירייות ולוועדות המקומיות אשר המקרקעין מצויים בתחומן. החובות כאמור היו על שם השקעות בכרך ולא הוצאו על ידי הרשויות לבעלי מניותיה וזאת באשר הינה אישיות משפטית בפני עצמה". "מודל האיזונים" נועד לייחס את החוב לבעלי המניות לפי חלקיהם היחסיים. מהלך זה בוצע במסגרת חלוקת נכסי החברה לבעלי המניות. מהלך זה בוצע רק בשנת 2009 - במועד שנבחר ע"י מנהלי החברה - על פי העיתוי שנראה להם אופטימלי למימוש הזכויות במקרקעין. עיתוי זה לא נבע מכח חיצון או מדרישה שלטונית מפתיעה, אלא כמהלך מודע של מנהלי החברה. עו"ד שוב הסביר בתצהירו: "משלא היו להשקעות בכרך הכנסות שוטפות ומאחר ולא היתה חברה עיסקית ועל מנת שיהא בידה כספים למימון התשלומים שנדרשו לה, ועל מנת שלא יהיה צורך במימוש מקרקעין טרם השבחתו, נשלחו במהלך השנים לבעלי המניות דרישות תשלום. דרישות אלה נקבעו על ידי הנהלת החברה בהתאם לצרכי החברה ובהתאם לאחוז אחזקותיהם של כל אחד מבעלי המניות במניות החברה. חלק מבעלי המניות שילמו את הסכומים שנדרשו מהם, חלקם שילם תשלומים חלקיים בלבד, וחלק מבעלי המניות לא שילמו כלל. מאחר והשקעות בכרך הינה חברה בע"מ, ולא היה ביכולתה לכפות על בעלי המניות לשלם חלקיהם היחסי בחובותיה, כל תקבול שהתקבל על ידי מי מבעלי המניות, נרשם בספריה של השקעות בכרך ובעלי מניות אשר לא שילמו חלקיהם היחסי, נרשמה להם יתרת חוב בגין אי התשלום הנ"ל. ליתרת חוב זו התווספו ריבית והפרשי הצמדה בהתאם להחלטות הנהלת החברה, מעת לעת. יתרת החוב באה לידי ביטוי מידי שנה בדו"חות הכספיים של החברה" (ס' 5-4 לתצהירו). וכאן יש לזכור: הנתבעים דנא נפרדו ממניותיהם בחברה. הם לא היו שותפים למהלך של חלוקת המקרקעין לבעלי המניות. ממילא גם לא ביקשו להמתין להשבחת המקרקעין בטרם יחולקו. עו"ד שוב הסביר, כי "השקעות בכרך הסדירה במהלך השנים החובות או חלקם והצליחה להעצים שווי מקרקעי החברה כשבכל העת ברור היה כי בבא העת בה ימומשו הנכסים ו/או יחולקו לבעלי המניות יעשה השוויון בין בעלי המניות בפועל..." (ההדגשה הוספה; ס' 7 לתצהירו). בעלי המניות בחברה, ובתוכם התובעים, ציפו ליהנות מהשבחת המקרקעין, ובהתאם לכך עוכב המועד לעריכת מודל האיזונים. אין לגלגל זאת על הנתבעים, שלא היו שותפים למהלך זה כלל ועיקר. הנה כי כן, יש לדחות את דרישת התשלום של התובעים מכל אחד מהטעמים כדלקמן: בס' 7 להסכמי המכר ובכתבי ההתחייבות, הנתבעים התחייבו כלפי התובע לשאת בתשלומי מס רכוש ומיסים עירוניים בלבד; מודל האיזונים, לעומת זאת, אינו מתמצה בכך (ור' למשל, ס' 7 לחוות דעתו של רו"ח עצמון); הנתבעים שילמו את חלקם במס רכוש בשנת 1993, כפי שהתבקשו לעשות, וחובות עירוניים - לא היו. בכך פרעו את מלוא חובם כלפי הקונה לפי ס' 7 בהסכם המכר וכתב ההתחייבות; אין לקשור את הנתבעים בהחלטת החברה לערוך "מודל איזונים" רק בשנת 2009, בחלוף למעלה מ- 18 שנים לאחר שמכרו את מניותיהם. העיתוי נבחר ע"י מנהלי החברה מטעמיה, וכדי להשביח את נכסיה. זהו מהלך שהנתבעים לא היו שותפים לו, ולא קצרו את פירותיו. ציפיתם הסבירה, כמוכרים, היתה לסיים את תשלום החובות בזמן סביר מכריתת ההסכם, כפי שאמנם עשו בשנת 1993. בשולי הדברים אוסיף, כי העובדה שהתובעים הגישו כנגד הנתבעים המרצת פתיחה בשנת 2007 (ה"פ 200069/07 נספח ז' לכתב התביעה), אינה תומכת בטענתם אודות חוב תקף. בתובענה שם ביקשו התובעים (בין השאר) "להצהיר כי על המשיבים לשלם למבקשים כל חוב הנובע מאחזקת מניותיהם בשבילי הכרך וכן מאחזקת מניות השקעות בכרך על ידי שבילי הכרך והמיוחס למניותיהם, הכל לתקופה שעד ליום העברת מניותיהם של המשיבים הנ"ל למבקשים, ובכלל זה חובות בגין מס רכוש ו/או היטל השבחה המיוחסים למשיבים מכח האחזקה במניות הנ"ל" (שם, ס' א'). תובענה זו נמחקה בהסכמה, "תוך שכל צד שומר על טענותיו וזכויותיו" (ר' החלטת בית המשפט השלום בת"א מיום 3.5.2007, בנספח ט' לכתב התביעה). עיון בפרוטוקול הדיון שם מלמד, כי ב"כ המשיבים העלה בתמצית את טענות ההגנה דכאן (ור' טיעונו של ב"כ המשיבים שם, בפ' ע' 2 ש' 13-10: "גם אם יהיה פסק דין שיקבע שהאחריות לתשלום שלו לשלם לחברה ושלנו לשלם לו, זה לא ימנע התדיינות משפטית עתידית לגבי עצם החוב. טענת ההתיישנות, טענה לגופם של דברים. ... זה לא המצב שיש סכום חוב והשאלה היא מי משלם. יש טענות רבות נוספות"). ממילא לא הוכרע דבר באותו הליך, ובוודאי שלא הוסכם על עצם קיומו של חוב. התוצאה היא שאני דוחה את התביעה. התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות בסך 35,000 ₪. חוזהמקרקעיןדיני חברותמניותזכויות במקרקעין