תביעת פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים בשידור משחקי טורניר אליפות אירופה לאומות בכדורגל לשנת 2008. 2. התובעת הינה חברה פרטית הרשומה בישראל, אשר לטענתה רכשה את הזכויות הבלעדיות לשידור של משחקי היורו 2008 בכדורגל בתחומי מדינת ישראל, ולמסחור השידור באמצעות גופים שונים, לרבות חברות הכבלים והלווין. (להלן: "משחקי היורו 2008"). 3. לטענת התובעת, בהסכמי הרישיון שלה שנחתמו עם "UEFA", נקבע כי לתובעת הזכות הבלעדית ליתן רשות להקרנה פומבית לבתי עסק המעוניינים להציג ולהקרין את התכנים של משחקי היורו לשנת 2008 בכדורגל ללקוחות בית העסק ובתחומי בית העסק בלבד. 4. הנתבעים הינם הבעלים והמנהלים של בית עסק בשם "שווארמה ויצמן רמת השרון" בעיר רמת השרון, המשמש, לטענת התובעים, כמקום בידור ציבורי. הנתבעת מס' 2 הינה אימו של הנתבע מס' 1. (להלן: "בית העסק"). 5. לטענת התובעת, הפרו הנתבעים את זכויותיה הבלעדיות ושידרו בבית העסק שלהם הקרנות פומביות של משחקי היורו, וזאת מבלי שעסקם קיבל היתר לעשות כן. 6. מנגד, טוענים הנתבעים כי לא שודרו בבית העסק משחקי כדורגל מיורו 2008 והתובעת לא הוכיחה טענתה בדבר שידורם. 7. עוד, טוענים הנתבעים, כי התובעת נוהגת בחוסר תום לב עת לא התריעה בפני הנתבעים על הפרה מוכחשת זו. ראיות הצדדים ראיות התובעת 8. מטעם התובעת, העידה הגב' מיה בורוביץ, בתצהירה ת/1, כי עבדה בחברת אן.איי.אס בטחון בע"מ, ונתבקשה על ידי החוקר הפרטי מר ניר שרגאי לאתר בעיר רמת השרון בתי עסק המקרינים שידורים פומביים ישירים של משחקי יורו 2008 בתחומם. 9. לעדותה, ביום 16.6.08 ביקרה בבית העסק של הנתבעים, בעיר רמת השרון, ובית העסק שידר לציבור לקוחותיו על גבי מסך פלזמה את המשחק בין פולין לקרואטיה, אשר שודר במסגרת משחקי יורו 2008, בערוץ ספורט 1. 10. להערכתה, תפוסת מקומות הישיבה באותה עת עמדה על כשבעה עד עשרה לקוחות, אשר צפו בשידורי משחקי היורו שהוקרנו בבית העסק. 11. ביום 19.6.08 בשעה 22:02 ביקרה שוב בבית העסק, ואף במועד זה בית העסק הקרין משחק כדורגל שנערך בין פורטוגל לגרמניה, אשר שודר במסגרת משחקי יורו 2008. 12. עוד, העריכה, כי תפוסת מקומות הישיבה בבית העסק עמדה אז על חמישה עשר לקוחות, אשר צפו בשידורי משחקי היורו שהוקרנו בתחומו. 13. לדבריה, תיעדה את הקרנת המשחקים באמצעות תמונות, אשר צורפו לתצהירה. (ראה: נספח א' לת/1). 14. כן העיד מטעם התובעת, מר אלכס וינשטיין, בתצהירו ת/2 כי הינו מנהל מחלקת העסקים של התובעת. 15. לדבריו, התובעת משמשת כספק, משווק, בעלת זכויות ומפיצה של תכני ספורט ושידורם ברשתות טלוויזיה שונות, ובין השאר, בעלת זכויות שיווק ושידור משחקי היורו לשנת 2008 בכדורגל, וזאת על פי הסכם רישיון תקף שנרכש כדין מאת UEFA. 16. החל ממועד ההתקשרות עם UEFA, ניתן לתובעת רישיון לשדר ולמסחר את משחקי היורו לשנת 2008 בכדורגל, על כן, קיימת לה זכות תביעה לעניין טענה להפרת זכויות יוצרים בגין הקרנה של שידורים פומביים של משחקי היורו 2008 בכדורגל. 17. כן נקבע בהסכם הרישיון כי לתובעת הזכות הבלעדית ליתן רישיון להקרנה פומבית, לבתי עסק אשר מעוניינים לשדר את תכני משחקי היורו לשנת 2008 לכדורגל ללקוחותיהם ובתחומי בית עסקם.. (ראה: נספח א' לת/2). 18. לגרסתו, בעל עסק אשר בוחר לשדר אפילו אחד מבין משחקי היורו 2008 בכדורגל באופן פומבי וישיר, הרי שהוא מתעשר שלא כדין על חשבון התובעת. כן, ציין כי מאות עסקים בחרו להסדיר רישיון להקרנה פומבית. 19. עוד, הוסיף, כי טרם שידורי משחקי היורו 2008 בכדורגל, איגוד המסעדות, הפאבים ובתי הקפה הגיע להסכם עם התובעת בדבר התגמולים שישלמו אלה עבור שידור פומבי של משחקי היורו לשנת 2008, והסכם זה אף הופץ ברבים. 20. לדבריו, בימים שלפני תחילת שידורי יורו 2008, היתה העיתונות רוויה בסיקורים נרחבים שעסקו בעניין שידורי המשחקים לציבור, ואף פורסמה אזהרה שלא לשדר את מהלך משחקי היורו במקומות ציבוריים ללא הסדרת רישיון עם בעלת הזכויות, היא התובעת. (ראה: נספח ב' לת/2). 21. לתובעת נודע כי חרף הפרסומים, בתי עסק רבים לא הסדירו את רישיונם ובחרו להקרין את משחקי היורו בשידור פומבי. על מנת להגן על זכויות השידור הבלעדיות שהוענקו לה, פנתה האחרונה למשרד חקירות מטעמה על מנת שזה ישלח חוקרים שיבחנו באילו בתי עסק משודרים משחקי היורו באופן פומבי וישיר, מבלי שניתן להם רישיון מאת התובעת. 22. עוד, העיד, כי ביקורה של חוקרת פרטית בבית העסק של הנתבעים, העלה כי כל משחקי היורו לשנת 2008 בכדורגל שודרו בבית העסק של הנתבעים. 23. ביום 24.6.08 מסרה התובעת מכתב התראה בבית עסקם של הנתבעים לעובד בשם "דני". חרף מכתב זה, לא רכשו הנתבעים רישיון הקרנה פומבית מן התובעת בלא הסדרה ברישיון. (ראה: נספח ד' לת/2). ראיות הנתבעים 24. הנתבע מס' 1 העיד בתצהירו נ/3 כי הוא ואחיו הינם בעלי רישיון העסק שניתן לדוכן השווארמה והפלאפל ששמו "קיוסק רמת השרון". 25. לדבריו, לא שודרו בבית העסק משחקים ולא הופרו זכויות קנייניות של התובעת. 26. לעדותו, התובעת צירפה לתביעתה מסמך חלקי בלבד של הסכם הרישיון ובחרה שלא להציג את ההסכם שלה לשידור המשחקים עם ערוץ 10. כמו כן, לתובעת אין זכות קניינית על היצירה עצמה - המשחקים. 27. עוד, הוסיף, כי משחקי היורו 2008 החלו בשעה 21:45 והסתיימו, לכל הפחות, בשעה 23:45, כאשר בית העסק נמצא בשלבי סגירה החל מהשעה 21:00 ונסגר סופית בשעה 23:00, בהתאם לחוק עזר עירוני של עיריית רמת השרון. 28. סגירת בית העסק נמשכת, לעדותו, בין שעתיים לשלוש, כאשר זו מתבטאת בצמצום חלק מבר הסלטים, בהכנת דברים ספציפיים ליום המחרת, בניקוי כלי העבודה, שטיפה הרצפות, הרמת הכסאות על גבי השולחנות הנמצאים בבית העסק וניקוי בר הסלטים ופינויו. גם מטעם זה, גורס הוא, הטענה כי משחקי היורו שודרו בסמוך לסגירת בית העסק, אינה הגיונית כלל. 29. כן הדגיש כי הנתבעים לא קיבלו מכתב התראה, כפי שמציינת התובעת. 30. לדבריו, בחלק ניכר משעות פעילות בית העסק, הטלוויזיה בו סגורה, שכן המדובר בדוכן מהיר לממכר שווארמה ופלאפל אשר אינו מבסס את הפעלתו על מכשיר טלווזייה והתכנים המשודרים בו. הטלוויזיה בבית העסק מחוברת לשידורי חברת YES, ובמסגרת חבילת ההתקשרות, משודרים על ידי YES, עשרות ערוצים, לרבות ערוצי ברודקסט כערוץ 10, הפתוחים לכלל הציבור, והמשדרים גם משחקי כדורגל. 31. במסגרת ערוצים אלה, משודרים תכנים רבים, ולנתבעים אין כל שליטה או ידע אודות תכנים אלה, ובית העסק לא התחבר לערוצים בתשלום של התובעת שכן בית העסק אינו מתבסס על צפייה בטלוויזיה של לקוחות. 32. עוד, ציין, כי ייתכן שבמסגרת מהדורת חדשות, משודר קטע שייתכן שהינו בבחינת הפרת זכות קניינית של גורם כלשהו, אולם אין לו שליטה על כך. 33. כן לא יכול היה לדעת כי צפייה בערוץ הפתוח לכל, מהווה הפרה נטענת של זכות קניינית של מאן דהוא, במיוחד כשגורם הטוען כי הינו בעל הזכויות הקנייניות, כלל לא התריע אודות ההפרה הנטענת דנן. 34. כן העיד מר רוני טואף בתצהירו נ/2 כי הינו בעל רישיון להפעלת עסק שניתן לדוכן השווארמה והפלאפל ביחד עם אחיו, הנתבע מס' 1, והוא עוזר לו בניהול בית העסק. 35. לדבריו, התובעת לא הוכיחה כי שידורי משחקי היורו מושכים קהל רב לעסקים, כדוגמת בית העסק של הנתבעים. 36. כן, הדגיש, כי מדובר בדוכן מזנון מהיר לממכר שווארמה ופלאפל ובו מספר מצומצם של מקומות ישיבה, בו שוהים הלקוחות, לכל היותר, כעשר דקות, אוכלים את המנה שהזמינו, נוטלים מספר סלטים מדוכן הסלטים, ועם סיום האכילה יוצאים מהדוכן מיד לאחר שסיימו את מנתם. 37. עוד, הוסיף, כי מעיון בתמונות שצורפו לתצהיר התובעת המתארות דוכנם ניתן להתרשם כי העסק מצוי כדקות לפני סגירה סופית, לאחר שטיפת הרצפות ולאחר הרמת הכסאות, והיחידים המצויים בבית העסק הינם העובדים עצמם. כן ניתן לראות כי אין בנמצא לקוחות וכי דלפקי הסלטים כמעט וריקים. 38. כן, הדגיש כי תמונה אחת מבין אלו שצורפו לתביעה, כלל לא צולמה בבית העסק של הנתבעים ושורבבה בטעות. 39. לעדותו, התובעת לא שלחה מכתב התראה לנתבעים, ולא הסבירה את מחדלה זה בכתב תביעתה. 40. התובעת מתעלמת מן העובדה כי מכשיר הטלוויזיה בבית העסק מוצב בגובה של כשלושה מטרים, ובשל המבנה הפיזי של בית העסק, מספר מצומצם מאוד של לקוחות יכולים לצפות בה. 41. באשר לטענת התובעת, כי תפוסת המקום הינה כ- 15 לקוחות, הרי שטענה זו אינה נכונה, שכן גודל המרפסת והדוכן הינו כ-15 מ"ר, והשולחנות והכסאות הבודדים המצויים במרפסת בנויים כך שחלק מהלקוחות יושבים עם הגב למקלט הטלוויזיה. 42. כן, העיד, כי הנתבעת מס' 2, אימו, הינה קשישה כבת 80, אשר אינה נוטלת חלק בניהול העסק בפועל, וחרף זאת, התובעת בחרה לכלול אף אותה בכתב התביעה. הכרעה 43. המחלוקת העולה מכתבי הטענות הינה בשני מישורים: במישור העובדתי, יש להכריע בין גרסאות הצדדים, קרי, יש לקבוע מה התרחש בבית העסק בהתייחס לצפייה בשידורי ספורט, ובמישור המשפטי יש לקבוע, לאחר שהכרענו בשאלה הראשונה, האם מעשי הנתבעת מהווים הפרת זכויות יוצרים, המזכים את התובעת בפיצוי על פי סעיפים 47 ו- 56 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח- 2007. (להלן: "החוק"). 44. לאחר עייני ובוחני בראיות הצדדים, בעדויותיהם ובחקירותיהם, מגיעה אנוכי למסקנה כי דין התביעה להדחות, והכל מן הטעמים שיפורטו, כלדקמן. 45. התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את זכויות התובעת ביצירות דרמטיות מסוג משחקי ספורט, כאשר הקרינו בשידור פומבי את שידורי התובעת לבאי העסק, ובכך הפרו זכויות היוצרים שבבעלותה באלה. 46. הנתבעים הכחישו את טענות התובעת וטענו כי לא הפרו את זכויות היוצרים ביצירה כלשהיא, שכן שידרו שידורי ערוץ YES ולא שידורי התובעת. 47. החוק מגן על יצירות המנויות בו, ובין היתר על "יצירה דרמטית" אשר כוללת "מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמטית- מוסיקלית, יצירת מחול ופנטומימה". נקבע בפסיקה כי משחקי ספורט תחרותיים הינם בגדר "יצירה דרמטית" או "יצירה אמנותית" . (ראה: ע"א 5097/11 טלראן תקשורת (1986) בע"מ נ' צ'רלטון בע"מ דנ"א 6407/01 ערוצי זהב נ' טלה איוונט פד"י נ"ח (6)). 48. סעיף 11 (3) לחוק קובע כי זכות היוצרים כוללת את ביצוע היצירה באופן פומבי, ובהתאם לסעיף 13 ביצוע פומבי יחשב ל"השמעתה או הצגתה בציבור, במישרין או באמצעות מכשיר". 49. עוד קובע החוק בסעיף 47 לו כדלקמן: "47. הפרת זכות יוצרים העושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11 או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשות של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן עשיית הפעולה מותרת לפי פרק ד'". 50. כאמור, הסוגיה הראשונה שיש לדון בה הינה האם הוכיחה התובעת כי בוצעה בבית העסק הצגה פומבית, ולפיכך הפרה הנתבעת את זכויות התובעת ביצירה, כאשר עשתה מעשה הנכלל בגדר סעיף 11(3) לחוק, לעניין ביצוע פומבי. 51. הפסיקה גיבשה מספר מבחנים להכרעה בשאלה אם הצגת יצירה בבית עסק תיחשב כביצוע פומבי. לעניין זה נקבע בת"א 1094-07(מחוזי-ת"א) צ'רלטון בע"מ נ' טלראן-תקשורת (1986) בע"מ ואח' כי "ביצוע פומבי" מורכב משני אלמנטים: הראשון - אלמנט הביצוע, אלמנט הבא לכדי מימוש בעצם הפעלתו של מכשיר המשדר את היצירה המוגנת ומאפשר את הצפייה בה, כפי שאירע במקרה זה. והשני - אלמנט הפומביות, אשר יש לבוחנו על פי מספר מבחני עזר: מבחן אופי הציבור שנחשף ליצירה, מבחן הרווח לבעל העסק משידור היצירה ומבחן הייעוד - האם הביצוע, כשלעצמו, נועד לציבור או לאדם פרטי. להלן דברי בית המשפט בעניין זה: "שני תנאים קבעה הפסיקה כדי שהביצוע יהיה פומבי. ראשית, על הנתבע ל"בצע" את היצירה והשידור, ונראה, כי אין מחלוקת כי שידור משחק כדורגל על גבי מסך התלוי בבית עסק מהווה "ביצוע", שכן מדובר בשידור יצירה מוגנת בבית העסק, ובאופן כללי הקהל יכול להיחשף ליצירה זו לו תינתן הזדמנות לצפות בה (ראו ת"א (שלום ת"א) 90117/99 אקו"ם נ' קרן (19.12.2002), להלן: עניין קרן) בו נקבע כי השמעת מוסיקה במספרה היא בגדר ביצוע). מסכים אני לגישה, כי מקום שמופעל מכשיר אשר משדר יצירה, מתקיים בענייננו אלמנט הביצוע (ראו גישתו של טוני גרינמן בספרו "זכויות יוצרים" (מהדורה שנייה, כרך א', (תשס"ח), 270 (להלן: גרינמן); והתנאי השני הוא שעל הביצוע להיות פומבי. נראה, כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלה (שבה אף בתי המשפט התלבטו) אם הביצוע היה פומבי. ... בשאלת הפומביות, נקבעו מספר מבחני עזר, באמצעותם ניתן להבחין בין ביצוע פומבי לביצוע פרטי. מבחן העזר הראשון והעיקרי הוא - אופיו של הציבור שנחשף ליצירה; נקבע, כי אם מדובר בביצוע שנועד לציבור שהוא קבוצה סגורה שאינה מתחלפת (כגון תא משפחתי ואורחים), הרי מדובר בסממן של ביצוע פרטי, וככל שחברי הקבוצה מתחלפים וחברי הקבוצה הצופה ביצירה או מאזינה לה הם אקראיים, הרי בפנינו סימן לכך שמדובר בביצוע פומבי לציבור. על כן נקבע כי השמעת יצירות מוסיקה בטרקלין בית המלון להנעמת זמן השוהים בו תיחשב כביצוע פומבי (המ' (מחוזי ת"א) 6571/71 אקו"מ בע"מ נ' חברת מלון דבורה פ"מ ע"ח 263). כמו-כן נקבע בשורה של פסקי דין בערכאות המבררות, כי גם בבתי עסק קטנים ושכונתיים, אם הציבור הוא ציבור מתחלף, הרי ביצוע יצירה בתוכו, תחשב לביצוע פומבי. כך נקבע לדוגמא לגבי מספרה, שנטען לגביה כי מדובר במספרה קטנה ואינטימית, כי העובדה כי חוקר פרטי מטעם התובעת נכנס למספרה וקיבל שירות, מוכיחה כי מדובר בעסק פתוח לציבור הרחב (ראו: עניין קרן, לעיל). על כן חזרה וקבעה הפסיקה כי ביצוע יצירה, הקרנתה או השמעתה בבית קפה הפתוח לקהל הרחב, בר או מסעדה תיחשב לביצוע פומבי. מבחן העזר השני בו השתמשה הפסיקה הוא הרווח שיצמח לבעל המקום עקב הביצוע הפומבי. על פי מבחן זה, לא כל ביצוע אשר מבוצע בבית עסק לקהל אקראי, יהווה ביצוע פומבי. על הביצוע להיות מופנה לציבור הרחב כחלק מקידום בית העסק. כך לדוגמא נקבע, כי שידור מוסיקה במלון נועד להנעים זמנם של האורחים, ולא יעלה על הדעת שהמלון ינצל את הזכות לקדם עסקיו ללא תשלום תמלוגים ... מבחן העזר השלישי הוא מבחן הייעוד, דהיינו - יש להוכיח כי הביצוע נועד לציבור. ממילא, ביצוע בבית עסק שלא נועד ולא הופנה מלכתחילה לציבור הרחב, לא ייחשב כביצוע פומבי. כלל זה נועד למנוע מצבים גבוליים, שבהם עובד חנות שמע להנאתו מוסיקה והציבור נחשף למוסיקה זו למספר רגעים. " 52. לאחר שעיינתי ובחנתי את התמונות אותן צירפה התובעת לעדותה, התרשמתי כי תמונה אחת מתוך ארבע תמונות כלל לא צולמה בבית העסק הנתבע, ואף העדה מטעם התובעת, החוקרת הפרטית מיה בורוביץ, לא ידעה להשיב מדוע תמונה זו שורבבה לראיות והודתה כי לא צולמה בבית העסק של הנתבעים. 53. לעניין זה העידה גב' בורוביץ, כדלקמן: " ש. את מסכימה שתמונה 1 ותמונה 4 לא צולמו באותו מקום? ת. אני לא יכולה להגיד את זה. ש. סיכמנו שב-19.6.08 אין לך תמונות. ת. לא יודעת, אולי היו תמונות והן לא הגיעו. היו תמונות, לא יודעת איפה הן. הן לא פה. " (ראה: פרטיכל בעמוד 6 שורות 5-6 ובעמוד 9 שורות 1-12). 54. יתרה מזאת, העידה גב' בורוביץ כי איננה חוקרת פרטית כי אם רואת חשבון. 55. מעיון בתמונות אשר צולמו על ידי גב' בורוביץ עולה כי הללו צולמו כולן ביום 16.6.08, וכי אין ברשותה תמונות שצולמו ביום 19.6.08, מועד בו טענה כי ביקרה בבית העסק ביקור נוסף. 56. כן עולה מעיון בתמונות כי העסק מצוי דקות לפני סגירה סופית, לאחר שהורמו הכסאות והיחידים השוהים במקום הם העובדים ועולה כי אין לקוחות במקום. כן עולה כי דלפקי הסלטים ריקים כמעט לחלוטין. עובדות אלו לא נסתרו על ידי התובעת בעדות עדים מטעמה. 57. לאחר שקילת דברי עדותה של גב' בורוביץ, הרי שאיני מוצאת אותם כאמינים, שכן האחרונה העידה כי אינה יודעת לזהות את שחקני הכדורגל אשר הופיעו בתמונות, וכי לא ראתה כלל את השחקנים או את המדים, ועל כן, תמוה בעיני כיצד העידה בוודאות מוחלטת כי מדובר בשידור משחק בין פולין לקרואטיה, כנטען. 58. עולה מאלה, כי התובעת לא הוכיחה כי בבית העסק של הנתבעים אכן שודר המשחק נשוא התביעה. העדה מטעם התובעת הסתמכה על מידע מוקדם כי באותו היום ישודר משחק בין פולין לקרואטיה, ועל כן לא שכנעה אותי בעדותה כי המדובר בשידור מלא של המשחק דנא. 59. לא זו בלבד שאין בידי התובעת תיעוד מצולם בדבר שידור משחק זה, אלא תצהיר החוקרת מטעמה הופרך לאחר שזו הודתה כי אינה יכולה לקבוע באיזה משחק מדובר, שכן אינה מזהה, כאמור, את השחקנים. 60. כמו כן, מצאתי כי עדותה בעניין מספר הלקוחות אשר צפו במשחק באותה העת, אינה סבירה בעיני שכן לא הוכח כי קיימים בבית העסק כסאות רבים, המאפשרים לציבור הרחב לשבת ולצפות בשידורים, ולכל היותר, לקוח אחד או שניים יכול לצפות במסך הטלוויזיה כשפניהם מופנים למכשיר. 61. עוד לא הוכח בפני כי אף באם היה שידור של קטע זה או אחר מהמשחק, השידור נועד לקדם את עסקי הנתבעת שכן מדובר בבית עסק לממכר מזון מהיר, ואין זה מטבע הדברים כי לקוחותיו יצפו במסך הטלוויזיה, שכן כל שהותם במקום מסתכמת במספר דקות, לכל היותר. עדות זו מטעם מר רוני טואף בסעיף 15 לתצהירו נ/2 לא נסתרה. 62. בנסיבות אלו, לא הוכח בפני כי אכן בוצעה הקרנה פומבית של משחקי יורו 2008 בבית העסק של הנתבעים, ואף לו היתה כזו, מתקשה אנוכי לראות בשידור המשחקים בבית העסק של הנתבעים כשידור פומבי המסייע לעסקי הנתבעים ומקדמם באופן ממשי ומובהק. 63. עוד, אציין, כי התובעת לא הוכיחה בפני כי ביצעה מסירה כדין של אזהרה לנתבעים, ולא עלה בידיה להוכיח כי לנתבעים עובד בשם "דני". 64. משהגעתי למסקנות דלעיל, לא מתעורר הצורך לדון בסוגייה השנייה שהעלתה בפני והיא האם לתובעת זכויות יוצרים ביצירה נשוא התביעה. 65. מן הנימוקים דלעיל, דין התביעה להידחות, וכך מורה אנוכי. 66. בשולי הדברים אציין כי הנתבעת מס' 2, אם הנתבע מס' 1, הינה קשישה בת 80 שנה, כך שאינה נתבעת ראוייה מלכתחילה, שכן לא נטלה חלק מעשי בניהול בית העסק נשוא התביעה. 67. התובעת תשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כדורגלדיני ספורטפיצוייםזכויות יוצרים (הפרת)