תביעה ותביעה שכנגד שעניינן מיזם משותף למכירת מוצרי ים המלח בקזחסטאן התובעת והנתבעת שכנגד, חברת בל-בוץ ומלח בע"מ (להלן: "התובעת/בל-בוץ"), הינה חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בייצור ושיווק מוצרי ים המלח. הנתבעת והתובעת שכנגד, חברת Sea of Spa Kazakhstan ( להלן: "החברה/הנתבעת") הינה חברה זרה הרשומה בקזחסטן, אשר נמנתה על לקוחות בל-בוץ. הנתבע והתובע שכנגד, מר איגור לדין (להלן: "מר לדין"), הינו איש עסקים המתגורר בקזחסטן, אשר פעל בשמה של החברה, חתם בשמה על הסכם אספקת מוצרים לנתבעת וערב בערבות אישית לכל התחייבויותיה וחובותיה של החברה כלפי בל-בוץ. הנתבעת מס' 3, הגברת אידה לדין (להלן: "הנתבעת 3"), הינה בתו של מר לדין, אשר כנטען חתמה אף היא על ערבות אישית לכל התחייבויותיה וחובותיה של החברה כלפי בל-בוץ. הנתבע הנוסף בתביעה שכנגד, מר חנן גלאם (להלן: "מר גלאם") הינו מנהלה ובעל מניותיה של בל-בוץ וכן אחד ממנהלי הנתבעת והמחזיק במחצית מהון מניותיה. לטענת בל-בוץ במהלך חודש נובמבר 2009 פנתה אליה הנתבעת, באמצעות מר לדין, בבקשה לקבלת הצעת מחיר לרכישת מוצרי ים המלח אותן היא מייצרת. הצדדים ניהלו משא ומתן לצורך קביעת תנאי התקשרות בהסכם הפצה ושיווק של מוצרי בל-בוץ על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה, בקזחסטאן. בסיומו של משא ומתן זה, נכרת בין החברות הסכם בלעדיות שאינו מוגבל בזמן לייצוא ושיווק מוצרי בל-בוץ בקזחסטן. עיקרי ההסכם הינם כדלהלן: בל-בוץ תספק לנתבעת מוצרים על פי הזמנתה ובמחיר הקבוע במחירון בל-בוץ ובניכוי הנחות בשיעורים המפורטים בהסכם ובהתאם להחלטת בל-בוץ. התשלום עבור המוצרים יבוצע על ידי הנתבעת בתנאי תשלום המפורטים בהסכם. הנתבעת מחויבת לרכוש מוצרים מבל-בוץ בסכום מינימאלי של 500,000 $ במשך השנה הראשונה להסכם. כל תשלומי המיסים לרבות עמלות בנקאיות ותשלומי מכס הנהוגים בשטח קזחסטן, יחולו על הנתבעת בלבד. תחילה סוכם על הזמנה ימית בסך כ - 50,000 דולר ארה"ב. כנטען, בהתאם למוסכם ניתן לתובעת שיק ביטחון על סך 136,700 ₪. הזמנה זו הוכנה למשלוח ואוחסנה במחסני התובעת. דא עקא, בניגוד להתחייבויותיה לא טרחה הנתבעת ליידע את בל-בוץ לאן עליה לייצא את ההזמנה ולאחר מספר ימים אף ביטלה את ההזמנה. לאחר משא ומתן נוסף, בוצעה הזמנה נוספת, למשלוח ימי בסך 16,000$. אף הזמנה זו לא בוצעה, על אף שהוכנה למשלוח ואוחסנה אצל התובעת משך תקופה ארוכה, וזאת, שוב, בשל ביטולה באופן חד צדדי על ידי הנתבעת. לאחר אלה סוכם על הזמנה במשלוח אווירי שסכומה 71,344.34 $. התובעת הסכימה כי כפוף לעמידת הנתבעת בהתחייבויותיה, תינתן הנחה בשיעור של כ - 30% מהעלות הנ"ל. לפיכך סוכם כי תמורת הזמנה זו, לאחר הנחה, תהא סך 48,847.34 $ (להלן: "התמורה"). הצדדים הסכימו כי התמורה תשולם בשני תשלומים; סך 20,000 $ ישולם במזומן במעמד ביצוע ההזמנה; היתרה בסך 28,847.34 $ תשולם בתשלומים בשיקים המשוכים על ידי מר לדין. בל-בוץ סיפקה לנתבעת מוצרים שונים כמפורט בתעודות משלוח חתומות ומאושרות ע"י הנתבעים. הנתבעים שילמו סך 20,000 $ במזומן אך היתרה בסך 28,847.34 $ לא שולמה. לפיכך, משפעלו הנתבעים בחוסר תום לב משווע והפרו את כל התחייבויותיהם, באופן בוטה ויסודי, החליטה התובעת לבטל את ההנחה שהוענקה להם, ולפיכך העמידה את תמורת העסקה על סך 71,344.34 $, כמפורט לעיל. בשים לב לכך כי הנתבעים שילמו סך 20,000 $ במזומן כאמור, הרי שיתרת חובם הנומינלית הינה סך 191,411 ₪ [51,344.34 $ * 3.728 ₪, שער הדולר בתאריך 21.09.2010]. בנוסף טוענת בל-בוץ, כי על הנתבעים לשאת גם בעלויות המימון וההוצאות שנגרמו לה בגין אי תשלום יתרת התמורה, בסך 83,395.36 ₪, כדלהלן: דוגמאות מוצרים אשר הנתבעים השתמשו ו/או לקחו לצרכיהם בסך 8,835.36 ₪ [2,370 $ * 3.728 ₪ - שער הדולר כאמור]. עלויות אחסנת הזמנות שבוטלו על ידי הנתבעים בסך 18,640 ₪ [5,000 $ * 3.728 ₪]. הוצאות מימון ועמלות בנקים בסך 18,640 ש"ח [5,000 $ * 3.728 ₪]. הוצאות ונזקים נוספים כתוצאה מנסיעותיו התכופות של מר גלאם לחו"ל לצורך גביית החוב הנתבע, בסך כ - 10,000 $ - השווה לסך 37,280 ₪. כמפורט לעיל, בתאריכים שונים מסרו מר לדין ובתו המחאות אישיות בסך 180,960 ₪, לצורך תשלום התמורה בגין משלוח המוצרים. דא עקא, המחאות אלה חזרו מסיבת אין כיסוי מספיק ו/או עקב היות חשבון הבנק הנמשך - "מוגבל". התובעת טוענת כי ההמחאות נמסרו בחוסר תום לב ובמרמה תוך שהנתבעים יודעים היטב כי להמחאות אין כיסוי. לאור האמור ובשים לב לכך כי אין מחלוקת כי המוצרים הוזמנו והתקבלו, יש לחייב את הנתבעים בחוב הנתבע. הנתבעים והתובעים שכנגד טוענים מנגד כי מר גלאם, הינו גם אחד ממנהלי הנתבעת ומחזיק במחצית מהון מניותיה. לטענת הנתבעים, מר גלאם היה זה שפנה אל מר לדין בהצעה לשווק את מוצרי בל-בוץ בקזחסטן. בין הצדדים סוכם כי שיווק המוצרים ייעשה באמצעות חברה פרטית שתאוגד בקזחסטן ואשר מר גלאם יחזיק במחצית מהון מניותיה וישמש כאחד ממנהליה. בהתאם למוסכם, הוקמה הנתבעת בקזחסטן באופן שהיוותה שותפות עסקית לשיווק מוצרי בל-בוץ בקזחסטן. לענין מעמדה של הנתבעת 3, בתו של מר לדין, נטען כי כלל לא היה לה קשר כלשהו לעסקי אביה ומר גלאם, וכמו כן הוכחש כי ערבה להתחייבויותיה של הנתבעת כלפי בל-בוץ. לאחר שהוקמה השותפות בין מר לדין ובין מר גלאם נחתם בין הצדדים הסכם מכוחו הפקידה התובעת את שיווק מוצריה בקזחסטאן בידי הנתבעת. בהתאם, נערכה הנתבעת לשיווק מוצרי התובעת ובין היתר טיפלה בקבלת רישיון יבוא; נערכה מצגת רבת משתתפים לקידום מכירות; נשכר שטח מכירה מתאים; ועוד. עוד נטען כי הנתבעת התקשרה בהסכמים עם לקוחות מקומיים לאספקת מוצרי בל-בוץ והזמינה מוצרים לקראת יום האישה הבינלאומי אשר חל בתאריך 8.3.2010. בניגוד לנטען על ידי התובעת, תמורת המוצרים היתה סך 48,847 $, ללא הנחות מותנות כלשהן. עוד נטען, כי על פי ההסכם בין מר גלאם לבין מר לדין היה על מר גלאם להעמיד לרשות הנתבעת מחצית מהכספים אשר נדרשו לאיגודה של הנתבעת ולמימון תחילת פעילותה העסקית. לטענת הנתבעים מר גלאם לא שילם את חלקו בהוצאות איגודה של הנתבעת ולא קיים את התחייבותו להעמיד לנתבעת את חלקו בהון אשר היה דרוש למימון פעילותה. נטען כי מר לדין מימן מכיסו את כל הוצאות ההקמה ואת תחילת פעילותה של הנתבעת. כנגד טענות התובעת לאספקת המוצרים כדבעי, טענו הנתבעים כדלהלן: בל-בוץ לא עמדה בתנאי ההסכם שמכוחו מכרה את מוצריה; חלק מהמוצרים שהוזמנו לא הגיע וחלק אחר לא תאם את שהוזמן; בל-בוץ נקבה בתעודת המשלוח בשמה של חברה אחרת ומשכך לא היה בידי הנתבעת לשחרר את הסחורה מהמכס במועד; לא נמצאה התאמה בין תיאור המוצר בתעודת המשלוח לבין המוצרים שנשלחו. לפיכך, בשל התיקונים שנדרשו לא עלה בידי הנתבעת לספק במועד, לקראת תאריך 8.3.2010, את המוצרים ללקוחותיה בקזחסטן; ב - 387 מתוך 400 הערכות שהוזמנו, היה חוסר באחד מארבעת המוצרים המרכיבים את הערכה. משכך, לא היה ניתן לספק את הערכות ללקוח שהזמין אותן; הפרת ההסכם על ידי בל-בוץ גרמה להכשלת מאמצי הנתבעת להתניע את שיווק מוצרי הקוסמטיקה של בל-בוץ בקזחסטן ולאובדן הכספים שהושקעו על ידי מר לדין למטרה זו; מר לדין טוען כי שילם לשלטונות המכס בקזחסטן קנס בסך 15,133 $ עקב אי-ההתאמות בתעודת המשלוח שהנפיקה בל-בוץ; פיצויים בסך 10,000 $ ללקוח שרכש את מוצרי בל-בוץ, ולא קיבלם במועד; כמו כן כל ההשקעה באיגודה של הנתבעת ובהקמת התשתית לשיווק מוצריה בקזחסטן, ירדה לטמיון; הנתבעים טוענים כי רכשו מהתובעת מוצרי קוסמטיקה בתמורה מוסכמת בסך 48,847 $, על פי הסכם אשר כאמור הופר על ידי בל-בוץ. משכך, לא רק שלא מוטלת על הנתבעת חובה לשלם תשלום כלשהו לבל-בוץ, אלא על בל-בוץ לפצות ולשפות את הנתבעת בגין הפרת ההסכם בסכומים נשוא התביעה שכנגד. הנתבעים 1 ו- 2 העמידו את סכום התביעה שכנגד על סך 582,178 ₪ לתשלום למר לדין. סכום זה כולל הוצאות אירוח של מר גלאם על ידי מר לדין בקזחסטאן; עלויות הקמת הנתבעת; עלות קבלת רישיון יבוא; עלות מצגת לקידום המכירה; עלות שכירות שטח מכירה; השבת סכומים ששולמו; קנס ששולם ונזקים לא ממוניים. לחלופין לשלם לנתבעת בלבד, החברה, סך 451,478 ₪ ולחלופי חלופין לחייב את מר גלאם לשלם למר לדין סך 241,098 ₪. הנתבעת 3 הכחישה הן את ערבותה והן את הנטען כי חתימותיה מתנוססות על מסמכים כלשהם, לרבות על כתב הערבות לחובות הנתבעת. עוד הכחישה כי מסרה לתובעת המחאות אישיות בסך 180,960 ₪ ו/או המחאות כלשהן. במענה לכתב התביעה שכנגד נטען כי מר גלאם מעולם לא התחייב לנהל את הנתבעת ואף לא לשאת במחצית מהוצאות איגודה ו/או בהוצאות הדרושות למימון תחילת פעילותה העסקית. נטען גם כי הנתבעת הוקמה ונוסדה בהתאם לדרישתו של מר לדין וכתנאי לביצוע העסקאות נשוא כתב התביעה. לאור מצגיו של מר לדין עובר להתקשרות העסקית בין הצדדים הסכים מר גלאם, בלית ברירה, לייסד את הנתבעת יחד עם מר לדין. מכל מקום, טרם החלה החברה את פעילותה ובהתאם לדרישותיו של מר לדין, הופסקה הפעילות במסגרת הנתבעת על ידי מר לדין, אשר טען כי אין כל תועלת ו/או צורך בשותפות שנוסדה, ומשכך נטען, מר גלאם חדל להיות בעל זכויות כלשהן בחברה והצדדים החלו לפעול בנפרד, כספק ולקוח לכל דבר ועניין. בהתאם לדרישת מר לדין, חתם מר גלאם בתאריך 19.02.2010 על כתב ויתור אשר במסגרתו ויתר על כל זכויותיו ומניותיו בחברה והעביר למר לדין את כל מניותיו בחברה. פועל יוצא, החברה נשארה בבעלותו ובניהולו של מר לדין ושלו בלבד. בניגוד לנטען בתביעה שכנגד, נטען גם כי למרות התחייבות מר לדין לשאת בהוצאות האירוח, מר גלאם נאלץ לממן מכיסו את עלות נסיעתו שלו ושל אחר לקזחסטן. לעניין הטענה לגבי תשלומים שמר לדין נאלץ לכאורה לשלם בגין עיכובים באספקת המוצרים, טוען מר גלאם כי תשלומים אלה הם תוצאה של פעולותיהם ו/או מחדליהם, ו/או באחריותם של התובעים שכנגד, ובהתאם מכחיש מכל וכל, כל טענה כאילו הוא ו/או התובעת גרמו להוצאות או נזקים כלשהם. ראיות הצדדים מטעם התובעת והנתבעים שכנגד הוגשו תצהיריהם של מר גלאם, ושל גברת ימית מעין, מנהלת מחלקת ייצוא בתובעת. בתצהירו, תמך מר גלאם בעובדות המפורטות לעיל והוסיף כי לפנים משורת הדין ומתוך רצון כן לסיים את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, החליטה התובעת להשתתף ב - 7,000 $ מתוך הסך של 15,000 $ ששילם מר לדין עבור הובלה אווירית, וזאת לאור הטענות שהעלה מר לדין בדיעבד באשר לעיכוב בשחרור המוצרים. בהתאם לאמור, פעלה בל-בוץ לזיכויו של מר לדין בסכום הנ"ל. עוד הוסיף, כי במסגרת ניסיונותיו לסיים את המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט, הודה מר לדין בחובו ואף הסכים לשלם סך 30,000 $. בהתאם לדרישתו של מר לדין נערכה על ידי בא-כוחו של מר גלאם טיוטת הסכם פשרה אשר נשלחה למר לדין ואף תורגמה לאנגלית. לאחר מספר ימים נמלך מר לדין בדעתו והחליט לחזור בו מכל ההסכמות דלעיל. גברת מעין תמכה אף היא בעובדות הנ"ל. מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד הוגש תצהירו של מר לדין, במסגרתו תמך בטענות הנתבעים הנ"ל, בבסיס ההגנה והתביעה שכנגד. מר לדין הוסיף וטען כי לאחר שביקש ממר גלאם לקבל את מוצרי בל-בוץ עם תוויות וספרות הדרכה ברוסית דרש מר גלאם שיק ביטחון בסך 136,000 ₪ בטענה לכיסוי הוצאותיה המיוחדות של בל-בוץ, באם תכין את התוויות וההזמנה לא תבוצע. לטענתו, זו הסיבה למשיכת שיק הביטחון בסך 136,000 ₪. לטענתו, שיק זה הוצג לפירעון בניגוד למוסכם ולפיכך לא כובד. בירור שנערך העלה כי השיק הופקד בטעות של הנהלת החשבונות של בל בוץ; בהתאם, התנצל מר גלאם ואף קרע את השיק. בתמיכה לתביעה שכנגד מר גלאם ובמענה לנטען כל ידי מר גלאם כי מעולם לא התחייב בכתב או בעל פה להשתתף בהוצאות איגודה, או ניהול עסקיה של החברה, הציג מר לדין שורה של מסמכים שעליהם חתם מר גלאם. מר לדין טען בענין כתב הוויתור אותו שלח כביכול מר גלאם, כי מעולם לא ביקש ממר גלאם לחתום על כתב ויתור כזה ומעולם לא קיבל ממנו את העתקו. דיון והכרעה טרם שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסדר דיוני במסגרתו ויתרו על חקירות העדים והסכימו כי פסק דין מנומק יינתן על בסיס כתבי הטענות, הראיות וסיכומי הצדדים. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את התביעות ההדדיות. להלן טעמי. ניתוח הראיות שהוצגו מוביל למסקנה כי הן התובעת והן הנתבעים והתובעים שכנגד לא השכילו להרים את הנטל הנדרש על מנת להוכיח את טענותיהם. כפי שעולה מחומר הראיות עיקר המחלוקת הינו משלוח המוצרים בגינו טוענת התובעת כי היא זכאית לסך 71,344 $, לאחר ביטול ההנחה; מסך זה יש לנכות סך 20,000 $, אשר אין מחלוקת כי הנתבעים שילמו על חשבון. דא עקא, לא נמצאה כל ראיה אשר תומכת בטענות התובעת כי ההנחה שניתנה מותנית בעמידת הנתבעים ו/או מי מהם בתנאי ההתקשרות. ודוק. עיון בחשבונית הרלבנטית מלמד כי אכן ניתנה הנחה אלא שהסך הסופי בחשבונית הינו סך 48,497 $ כאשר לצד סכום סופי זה חתם מר לדין. לא נמצא כיתוב כלשהו או ראיה אחרת המצדיקים חזרה למחיר המקורי, מה גם שטענה מעין זו עומדת בניגוד למסמך בכתב - אותה חשבונית שהנפיקה התובעת (ראה נספח יג 2 לתצהירו של מר לדין). לפיכך, ניכוי התשלום שביצעו הנתבעים בסך 20,000 $ מביא למסקנה שיתרת חובם של הנתבעים בגין החשבונית, הינו סך 28,497 $. כאמור, מר גלאם הודה בתצהירו כי הסכים לזכות את הנתבעת בסך 7,000 $ בגין עלות ההובלה האווירית - משמע החוב המוכח והסופי של הנתבעים הינו סך 21,497 $. לו סברה התובעת כי ההנחה שניתנה ו/או הזיכוי שניתנו היו מותנים בתניה כלשהי הרי שהיה עליה לעגן זאת בכתובים, דבר שלא נעשה ועומד לה לרועץ. מנגד, כנגד סכום חוב זה טענו הנתבעים כי הסחורה הגיעה באיחור וכי הסחורה שהגיעה לא תאמה את שהוזמן. הנתבעים טענו כאמור כי על הסחורה שהוזמנה היה להגיע טרם יום האישה הבינלאומי אשר באותה שנה חל בתאריך 8.3.2010. טענת הנתבעים כי הסחורה לא הגיע במועד לא נסתרה. התובעת לא הביאה כל ראיה אחרת ואף לא טענה כי לא כך סוכם (ראה תצהירו של גלאם ותצהירה של הגברת מעין). יתר על כן, לתמיכה בטענותיהם הציגו הנתבעים הסכם עם חברה מקומית ("טלמז") לאספקת מוצרים לא יאוחר מיום 1.3.2010 (נספח טו לתצהירו של מר לדין). אף בכך יש כדי לתמוך בטענת הנתבעים למועד האספקה המוסכם. בשים לב לטענה בדבר חשיבות עיתוי קבלת הסחורה שלא נסתרה ובשים לב לכך שהטענה כי הסחורה התקבלה באיחור לא נסתרה, הרי שיש בכך לטעמי כדי לאיין את זכותה של התובעת לקבל את תמורתה. מסקנה זו אינה עומדת לבדה שכן אף טענות הנתבעים לפגמים בהזמנה, לא נסתרו. משטענו הנתבעים כי הסחורה שסופקה לא תאמה את שהוזמן, מוטל היה על התובעת הנטל להוכיח כי הסחורה סופקה כדבעי. דא עקא, התובעת לא ביססה בראיה כלשהי כי הסחורה שסופקה היא הסחורה שהוזמנה; כמו כן, כי הסחורה שהוזמנה סופקה במלואה. להיפך. בשיחה שהתקיימה בין הצדדים הודה מר גלאם כי הסחורה שסופקה לא סופקה במלואה: "...אבל שלחתי לו מגוון ענק של מוצרים, יש סדרה אחת שהיה חסר בה מוצר..." (עמוד 19 לתמליל נספח יח לתצהירו של מר לדין, שורות 6-7). בנוסף, במסגרת אותה שיחה מכיר מר גלאם בכך כי הסחורה היתה אמורה להיות משווקת כמתנות בנות 4 מוצרים ובמענה להשגות מר לדין משיב: "יש..., במתנה של הארבע יש שלושה מוצרים...," (עמוד 21 לתמליל שורה 20 - ראה גם עמודים 19 ו - 20; עמוד 24, שורות 24-27). אף מתצהירה של גברת מעיין ניתן ללמוד כי התובעת לא עמדה בכל ומלוא התחייבויותיה והלכה למעשה מודה כי היה חסר מוצר מסוים במשלוח (סעיף 30 לתצהירה). גברת מעיין טענה בתצהירה כי בניגוד לטענות הנתבעת לא הוזמנו 400 ערכות מסוג מסוים אלא ערכות מסוג אחר. דא עקא, אף לטענה זו לא הובאו ראיות ולא ניתן ללמוד עליה מהראיות שהציגו עדי התובעת. התובעת יכולה היתה למנוע מחלוקות אלה לו היו נערכים מסמכים מתאימים בכתב ומוצגות ראיות מתאימות. דא עקא, הדבר לא נעשה וטענות התובעת אינן אלא טענות בעל פה שלא בוססו בראיות. במצב הראייתי דנן, כאשר על פניו מדובר בגרסה מול גרסה בכל בקשור לטיב הסחורה שסופקה ועיתוי האספקה, הרי שבשים לב לכך כי הנטל על התובעת, ברי כי הדבר בעוכריה. הדברים נכונים אף בכל הקשור לסכומים הנוספים שנתבעו תחת הכותרת "עלויות מימון והוצאות נוספות", בסך של כ - 83,000 ₪. כך, לא הוצגו ראיות להוצאות אחסנה ומימון ואף לא לעלויות דוגמאות שהנתבעים עשו בהן שימוש או לקחו אותן, כנטען. לא הוצגה אף כל ראיה להוצאות שנשא בהן מר גלאם לנסיעותיו התכופות לחו"ל, בסך 10,000 $, מה גם שלא הוצגה ראיה כי הנתבעים התחייבו לשאת בהוצאות אלה. באשר לתביעה כנגד הנתבעת 3 הרי שמעבר לאמור דינה להידחות שכן התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי זו אכן חתמה על כתב הערבות (נספח א'2 לתצהירו של מר גלאם). כמפורט לעיל הנתבעת 3 הכחישה כי חתמה על כתב הערבות. על פניו, עיון בכתב הערבות מלמד כי החתימה שנחתמה לכאורה בשם הנתבעת 3 זהה לחתימת אביה מר לדין ועל פניו יש ממש בטענותיה. במצב דברים זה, היה על התובעת להביא ראיה כלשהי לרבות חוות דעת מתאימה לפיהן ניתן יהא ללמוד כי הנתבעת 3 חתומה על כתב הערבות. התובעת חדלה אף בכך. לכל הפחות, יכולה היתה התובעת לצרף תצהיר של אדם כלשהו אשר ראה אותה חותמת על כתב הערבות ואף דבר זה לא נעשה. משכך דין התביעה כנגד נתבעת 3 להידחות אף מטעם זה. הדברים יפים אף בכל הקשור לתביעה שכנגד. אמנם אין מחלוקת כי מר גלאם חתם על מסמכי ההתאגדות ומסמכים נוספים שצורפו על ידי מר לדין לתצהירו והקשורים עם הקמתה של הנתבעת (נספחים ג' - ו' לתצהירו של מר לדין). אין אף מחלוקת כי במסגרת תקנון החברה נקבע כי מר גלאם ישקיע מחצית מהונה של הנתבעת. אף ב"כ התובעת הודה בסיכומיו כי מר גלאם חתם על "...מסמכי יפו"כ נוטריוני, מסמכי התאגדות, מסמכים שצורפו לתצהיר הנתבעים" (עמוד 14, שורות 14-15). למרות זאת, הנתבעים לא הביאו כל ראיה להשקעות לכאורה שביצע מר לדין בחברה ואף לא הובאו ראיות להוצאות האחרות שנתבעו. כך ובין היתר לא הובאו ראיות להוצאות איגודה של החברה; לעלויות בדיקת המוצרים במעבדה בקזחסטאן בסך 18,000 דולר; לפיצוי לחברת "טלמז" בסך 10,000 דולר; ראיה כי הקנס ששולם לכאורה בסך 15,000 דולר קשור לתובעת, ועוד. בצדק הודה בא כוחם של הנתבעים בסיכומיו: "...זה עדיין לא פותר את התובעים בתביעה שכנגד מחובת הוכחת ההוצאות. ברור לחלוטין שביהמ"ש לא אמור לפסוק הוצאות על סמך טיעון שיכול להיות מוכח בראיות כאשר הן לא מוצגות בפניו. לכן ער אני לכך שבכל טענה שהועלתה במסגרת התביעה שכנגד שיש סכום של הוצאות לצידה וההוצאות האלה לא מוגנות (כך במקור) בראיות מספיקות כדי לבסס חיוב. ראינו לנכון לספר את סיפור המעשה כדי לסבר את האוזן שהרי ברור כי הפעילות הזו לא הצלחנו לגבות בקבלות. בקזחסטן לא כל דבר ניתן לקבל קבלה אבל ברור שזה היה כרוך בהוצאות. זה שלא הצלחנו הרי שביהמ"ש יקבע ויפסוק על פי שיקול דעתו" (עמוד 21, שורות 18-24). הדברים הנ"ל יפים אף בכל הקשור לסכומים שנתבעו על ידי התובעת, בהיעדר כל ראיה לביסוסם. לפני סיום יצוין כי לא מצאתי כי יש ביתר הטענות ההדדיות כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי, בשל הנימוקים דלעיל. כך, בכל הקשור לטענה בענין השיק שניתן לכאורה לביטחון והטענות ההדדיות לגבי טיבו של שיק זה. כך אף בכל הקשור לטעות לכאורה שנעשתה בשם החברה המיועדת, דבר אשר הוביל לעיכוב במשלוח הסחורה, כנטען על ידי הנתבעים. לא מצאתי אף בטענה כי נערכה לכאורה טיוטת הסכם פשרה בין הצדדים כדי ללמד על נכונות מר לדין לשלם לתובעת סכום כלשהו; ממילא, הסכם כאמור לא נחתם ומר לדין הכחישו מכל וכל. סיכום לאור האמור מצאתי לדחות את התביעות ההדדיות. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי, מחוז מרכז. דיני חברותיזמותמוצרתביעה שכנגד