כאשר מוגש פס"ד מרשיע כראיה לכאורה במשפט אזרחי, אין בכך כדי למנוע מהנתבע לטעון לרשלנות תורמת של התובע או של מי שבא בנעליו, וזאת גם בלי לבקש רשות מבית המשפט לכך, שכן ראיות בעניין רשלנות תורמת אינן בגדר "ראיות לסתור". ראה לעניין זה את ע"א 895/80 עיריית תל-אביב נ. חסן אל מלק, פ"ד לז(2) 119, 121; ע"א 285/80 מנחם שיף נ. אהרון אליאסי, פ"ד לד(4) 752; קדמי, על הראיות, תש"ע-2009, חלק שלישי, עמ' 1567 - 1568. הכרעת דין בהליך פלילי כראיה בהליך אזרחי סעיפים 42א עד 42ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש] קובעים כדלקמן: "42א.(א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי. (ב) הוראות סעיף זה אינן חלות על - (1) פסק דין של בית משפט עירוני שלא ניתן מאת שופט של בית משפט שלום; (2) ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין. 42ב. הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, רשאי בית המשפט לעיין גם בכתב האישום, בפרוטוקול ובכל חומר אחר שהוגש במשפט הפלילי, אם ראה צורך בכך לשם הבהרת האמור בראיה. 42ג. הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין." הגשת ראיותראיות לכאורהרשלנות תורמתרשלנות