סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981 נקבע כי על תאגיד בנקאי "אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח".היינו, מתן אשראי ללקוח, הינו נושא הנתון לשיקול דעתו של הבנק, ובית המשפט לא יתערב בשיקולי הבנק בעניין זה. "בפסיקה נקבע, כי אין חובה על בנק להעמיד, להגדיל, או לחדש אשראי, אף אם הועמדו לטובתו בטוחות מספקות. גם כשללקוח ביטחונות מספקים, הבנק אינו מחויב להעמיד לו אשראי בגובה ביטחונותיו. בנוסף, יש לבנק אינטרס לגיטימי לשמור לעצמו את הזכות ואת שיקול הדעת להסכים או לסרב למשיכת יתר, או להענקת אשראי מסוג אחר, כל עוד אין בהתנהגותו משום הפרת הסכמים עם הלקוח (ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673, 684 (1983))"( ׁת"א(מחוזי ת"א) 1392/06 אופנת שרינה ואח' נ' בנק לאומי סניף אזור ( פסק דין מיום 15.02.12, פורסם במאגרים)). "העובדה שהמשיב היה נכון בעבר לסטות ממסגרת האשראי המוסכמת אינה מחייבת ואף אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה לעשות כן בכל עת גם בעתיד וללא כל הגבלה. המשיב זכאי לשקול את מדיניותו בכל עת ועת. מקום בו הוא מאשר חריגה, נושא הוא בסיכון עד לשלב שלא יחפוץ להמשיך ולנהוג " (ע"א (י"ם) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה. בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסק דין מיום 27.12.98, פורסם במאגרים). בכלל 3(א)(4) לכללי הבנקאות(שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 ( להלן:"הכללים") נקבע, כי אין צורך בעריכת הסכם בכתב שעה שמדובר בהעמדה חד צדדית של מסגרת אשראי בידי הבנק. הכללים לא נקבעו בחלל ריק, אלא על מנת להגן על הציבור הבא במגע עם המערכת הבנקאית ומתוך התווית הסדר חקיקתי שנועד להבטיח נורמות התנהגות מפורטות ונאותות מצד הבנקים (ראו למשל: ע"א 1304/91 טפחות נ' ליפרט פ"ד מז(3)309). מכאן שהבנק לא הפר כל חובה בדבר עריכת הסכם, שעה שעסקינן בהעמדה חד צדדית של מסגרת אשראי. הנתבעים חתמו על בקשה לפתיחת חשבון וקיבלו אשראי מהבנק כאמור. אכן הועמדו קווי אשראי חד צדדיים, אך הנתבעים הם אלו שנהנו ממתן האשראי, ואין הם רשאים לטעון עתה כי אין מקום להשיב הסכומים. העיד על כך מר מרצ'י: "הערב נתן שיקים בחברה וביקש מהבנק ואפילו הייתי אומר מתחנן שנכבד את השיקים"(ע' 11 ש' 15-16) הנתבעים ידעו ידוע היטב כי הם נותנים שיקים, שעה שקיימת בחשבון מסגרת אשראי חד צדדית אשר יכולה להיפסק. בקשות הנתבעים החוזרות ונשנות לקבלת אשראי תומכות אף הן במסקנה שהנתבעים ידעו כי אין התובע חב להם דבר וכי הם ידעו ידוע היטב מה מסגרת האשראי המותרת ומה מועד סיומה. הנתבעים נהנו למעשה משירותי התובע בכך שהועמדה להם מסגרת אשראי חד צדדית אשר הבנק התובע כלל לא היה חייב להעמיד לנתבעים. לא הונחה תשתית ראייתית לכך שהבנק התרשל, לכך שהבנק פעל במקרה דנן בחוסר תום לב, הפר את חובת הזהירות ואת חובת הנאמנות. די בכך כדי לדחות את גרסת הנתבעים. 8. שלישית, הנתבעים מודים למעשה כי הם חבים כסף לבנק( ע' 14 ש' 31). די בהודייה זו כדי להבין את מצב הדברים לאשורו על רקע האמור לעיל. הודייה זו בצירוף התנהגות הצדדים תומכת אף היא במסקנה שדין התביעה להתקבל ( על הודאה והדחה ועל נטלים, ראו והשוו: רע"א 1530/13 אדוארד גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ (החלטה מיום 05.05.13, פורסמה במאגרים)). 9. לפיכך מחייב הנתבעים לשלם לתובע סכום התביעה בסך 124,306 ובצירוף ריבית מצטברת כמפורט בסעיף 12 לכתב התביעה. כן מחייב הנתבעים לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 12,500 ₪ ומע"מ. המזכירות תעביר לתובע הפקדון שהופקד בבית המשפט. בנקאותבנקלקוחות