התובעת נפגעה בתאונת דרכים לא נמצאו רגישות או מתח בשרירי הצוואר והשכמות, ולא נמצאה מגבלה בטווחי התנועה של עמוד שדרה צווארי וגבי; פענוח CT של עמ"ש מותני מיום 10/4/2011 מראה שינויים ניווניים ובלט דיסק עם היצרות קלה של התעלה בגובה 3 - 4L. בסיכום חוות דעתו מציין ד"ר קאופמן כי מדובר בממצאי בדיקה והדמיה מינימאליים התואמים 5% נכות צמיתה לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח לאומי, מותאם במחצית. ד"ר קאופמן מוסיף כי ממצאים אלה אינם נדירים בקבוצת הגיל של התובעת וכי קיים תיעוד על חבלה קודמת של התובעת בגב תחתון משנת 2003, אולם לא ניתן לשלול כי התאונה הנדונה גרמה החמרה מסוימת במצבה של התובעת, ולפיכך מומלץ לייחס לתאונה 40% מהנכות הצמיתה של התובעת, היינו, לייחס לתאונה 2% נכות צמיתה. ד"ר קאופמן אף העריך בחוות דעתו כי לתובעת נגרמה נכות זמנית בשיעור 100% בתקופת המחלה, על פי אישורי מחלה שהציגה לפניו, ולאחר מכן 50% למשך שבועיים נוספים. בתשובות לשאלות הבהרה שנשלחו אליו ע"י ב"כ התובע, מסר ד"ר קאופמן בנוגע לחלוקת הנכות כי: "מכיוון שאין דרך מתמטית מדויקת לקבוע קטגורית את חלוקת הנכויות הערכתי שיש לחלק את המצב הנוכחי בין 3 גורמים: התאונה הקודמת, קיומם של שינויים ניווניים אשר שכיחים בקבוצת הגיל של התובעת ואינם קשורים לתאונה והתאונה הנדונה." ב"כ התובעת לא השלים עם ממצאיו של ד"ר קאופמן, ועל פי בקשתו נחקר ד"ר קאופמן על תוכן חוות דעתו. במהלך חקירתו נסמר על ידי ד"ר קאופמן (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 30-33): "ש. אין מחקר רפואי שמלמד על זה ורובנו של האוכלוסיה בגילאים 42 , סובל מזה, גם יש לה שינויים ניווניים שלא ישפיעו על מגבלת התנועה? ת. לא באותה מידה כי הסבירות שלי מבוססת על היגיון וניסיון קליני. אבל שאלת מה יותר סביר ויותר סביר שאדם שיש לו קצת שינויים ניווניים תהיה לו קצת מגבלה בתנועה." וכן בעמ' 4, לפרוטוקול, ש' 1-15. "ש. לענין חלוקת הנכות - ייחסתי ל 3- גורמים: תאונת עבודה, שינויים יווניים במצבה בגילה, והתאונה הנדונה. לגבי סבירות - התאונה הקודמת שהיתה החרפה זמנית של שבועיים ואח"כ 6.5 שנים לא סבלה מכאב, היא פחות משפיעה על כך? הכל שאלה של סבירות. ת. יכול להיות שכן, אבל יכול להיות שנוצרה נק' תורפה בגב. ש. לפי הנתונים בתיק הרפואי, מצבה לא תרם למצבה הנוכחי? ת. אוכל להסכים לזה ברמה מסוימת של היגיון אבל אי אפשר להתעלם מאירוע כזה שנכתב, גרר שרשרת טיפולית אמנם לא ארוכה, יכול להיות שנוצרה נק' תורפה בגב שהתבטא מאוחר יותר בתאונה. ש. יכול להיות שזה קצה חוט, אבל מבחינת סבירות, שבועיים ושש וחצי שנים אין שום דבר ואחרי זה תאונה ואחריה שנתיים טיפולים וסדרות, אז התאונה הקודמת לא תרמה למצבה היום? ת. התאונה מ 2003 היא פחות משמעותית. את רוב קיזוז הנכות נתתי לה לא עבור התאונה הקודמת. סה"כ כשלוקחים אשה כמו התובעת ורוב האוכלוסיה בגילה ועשית להם הדמיות ו סי טי ויש תמונה דומה. יש ניוון ובלט לא פורץ, המקום הזה סה"כ על התובעת יכולה להציג בפנינו את אותם נתונים קליניים והדמתיים גם בלי התאונה שהיא תבעה בגינה וזה ההיגיון למה קיזזתי 60% מהנכות שמצאתי. להיכנס למתמטיקה אמרתי מראש שאין מה להיכנס למתמטיקה." עוד נמסר ע"י ד"ר קאופמן בחקירתו (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 3-8): "ש. התובעת מתלוננת על הירדמות בשוק ימין. מפנה לתלונתה ב 6/4/2011 . זה חודשיים לפני שנבדקה אצלך. זה כן יכול להיות אותו אירוע טראומטי חזק של תאונה שהחריף את המצב וגרם לזה? ת. אנשים שסובלים מכאבי גב תחתון יש להם לפעמים גם תלונות על הירדמויות. כשאני בדקתי אותה היא לא התלוננה וזה כשנה אחרי התאונה על הקרנה והירדמות ובבדיקה גופנית לא היו שום סימנים לגירוי או ללחץ על העצבים." ב"כ התובעת מעלה בסיכום טענותיו שורה של השגות כנגד קביעותיו של ד"ר קאופמן. לטענתו ד"ר קאופמן ביצע חלוקה שרירותית של הנכות לשלושה גורמים; אין לייחס לתאונה הישנה כל השפעה על נכותה של התובעת, שכן, לאחר תאונה זו התובעת ביקרה פעם אחת נוספת בקופ"ח והתלוננה על כאבים בגב תחתון; ממועד התאונה הישנה ועד התאונה דנן, במשך שש וחצי שנים, התובעת לא פנתה ולא התלוננה על כאבים בגב, או מגבלה כלשהי; אין קשר והתאמה בין שינויים ניווניים לבין כאבים והגבלה בגב תחתון; יש להחיל על התובעת את עיקרון הגולגולת הדקה ולייחס את כל נכותה של התובעת לתאונה דנן. ב"כ התובעת ממשיך וטוען כי, טעה ד"ר קאופמן כאשר קבע את נכותה של התובעת לפי סעיף 35 לתוספת לתקנות ולא לפי סעיף 37 לתקנות, אשר קובע נכות בשיעור 10% בגין מגבלה קלה בתנועות. מנגד נטען על ידי הנתבעת כי, אין להתערב בקביעתו של ד"ר קאופמן, שכן המומחה קבע בפירוש כי אי-אפשר להתעלם מאירוע התאונה הראשונה משנת 2003; עצם העובדה שהתובעת לא פנתה לטיפול רפואי משמעותי בגין התאונה משנת 2003, אין בה כדי ללמד על אי-קיומה של הפגיעה והנכות; המומחה קבע כי השינויים הניווניים שנמצאו בתובעת הם אופייניים לקבוצת גילה, וכי התובעת יכולה להציג אותם נתונים קליניים והדמייתיים גם בלי התאונה דנן; המומחה קבע כי מרבית האנשים הסובלים ממגבלות קלות כלל אינם פונים לטיפול רפואי; אין מקום להפעלת סעיף 35 לתקנות משום שסעיף זה מתייחס לדלקת מפרקים ניוונית, בעוד שלתובעת אין אבחנה כזו. על פי הפסיקה, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בענייני רפואה שלגביהם ניתנה חוות דעת על ידי מומחה מטעם בית המשפט (ראו: ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (מיום 24/11/05, בפסקה 6)). עם זאת, נקבע כי: "לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה", כאשר אלה מבוססות על הידע והמומחיות של המומחה בתחום עיסוקו (ראו: ע"א 9598/05 ממן נ' המגן (מיום 28/3/07, בפסקה 7). בנסיבות העניין, לאחר שנתתי את דעתי לחוות דעתו של המומחה, עדותו בבית המשפט וטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בקביעותיו של ד"ר קאופמן. אינני מקבל את טענת התובעת שלפיה חלוקת הנכות ע"י ד"ר קאופמן נעשתה באופן שרירותי. מקובלים עלי דבריו של ד"ר קאופמן שלפיהם קביעתו מבוססת על היגיון וניסיון קליני (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 32-33). כפי שהובא לעיל, ד"ר קאופמן אמנם מסר בחקירתו כי הנחת התובעת בדבר אי-קיומה של נכות עקב התאונה הראשונה הינה אפשרית, אבל הוסיף כי גם קיימת אפשרות שהממצאים הקליניים וההדמייתיים היו מתגלים אצל התובעת גם אלמלא התאונה דנן (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 11-15 שהובא לעיל). סבורני כי אין פסול בכך שקביעתו של ד"ר קאופמן מבוססת על הערכה הסתברותית, על פי מכלול הנתונים והשיקולים שציין בחוות דעתו ובעדותו בבית המשפט. מדובר בפרורוגטיבה של מומחה מקצועי ובעל ניסיון בתחום, שיש לו את הכלים והאמצעים כדי להעריך מצב רפואי של חולה על פי מכלול הנתונים והשיקולים העובדתיים, הקליניים וההדמייתיים העומדים לרשותו. למעשה, הדבר דומה להערכות הנעשות על ידי בעלי מקצוע שונים, לרבות עורכי דין ושופטים, כאשר אין לך דוגמא טובה יותר מאשר הערכת הנזק ושיעור הפיצויים בדיני הנזיקין, שלרוב כוללים בתוכם מרכיב לא מבוטל של הערכה הסתברותית המבוססת על ידע מקצועי, שכל ישר וניסיון חיים; הדבר מכונה לפעמים בפסיקה "חוש המומחיות", ובספרות המדעית "מומחיות אינטואיטיבית" (דניאל כהנמן, לחשוב לאט ומהר). כך גם לא מצאתי מקום להתערב בסעיף שעל פיו נקבעה הנכות ע"י ד"ר קאופמן, שכן ההסבר שנתן ד"ר קאופמן בעניין זה סביר; סעיף 37 לתקנות מתייחס באופן ספציפי להגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני, בעוד שסעיף 35 (1) לתקנות מדבר באופן כללי על ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית, או מכל סוג אחר. היינו, דלקת פרקים שסביר להניח שאינה קשורה לאירוע תאונתי, אלא למחלת פרקים. לנוכח האמור, יש לקבוע כי לתובעת נגרמה נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור 2%. שיעור הפיצויים הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות מחומר הראיות עולה כי ערב התאונה התובעת עבדה כמנהלת חשבונות שכירה והשתכרה כ- 8,000 ₪ בחודש. אין מחלוקת שהתובעת חזרה לעבודתה מיד לאחר התאונה, למרות שאושרו לה 20 ימי מחלה. לטענת התובעת, לאורך הזמן לאחר התאונה היא עברה טיפולים רפואיים רבים ובגינם היא ניצלה ימי מחלה; התובעת מבקשת פיצוי בגין הפסד ימי מחלה בסך של כ- 14,500 ₪. מאידך, נטען על ידי הנתבעת כי, התובעת לא הציגה ראיות לעניין זכותה לפדות ימי מחלה, ולא הוכיחה כי נגרם לה הפסד בגין ניצול ימי מחלה. בנסיבות העניין, סבורני כי סביר להניח כי חלק מימי המחלה שנוצלו על ידי התובעת היו בגין פגיעתה בתאונה, וכי לתובעת נגרם הפסד ימי מחלה, ובגין כך סביר לפסוק לתובעת סכום גלובלי בגין הפסדי שכר לעבר בסך של 5,000 ₪. אשר לעתיד מחומר הראיות עולה כי, ביום 1/2/2013 התובעת נפלה ושברה את כף רגלה, ובגין כך אף נקבעה לה נכות זמנית ע"י המל"ל בשיעור 50%, ומשולמת לה גמלת נכות כללית. בעקבות פגיעתה של התובעת כאמור, היא פוטרה מעבודתה; ערב פיטוריה עמד שכרה של התובעת על כ- 11,000 ₪ בחודש. בנסיבות העניין, סבורני כי, בשים לב למהות נכותה של התובעת עקב התאונה ולהצטברות נכות זו על מצבה הרפואי הכולל של התובעת בגין אירועים שונים, אשר הביאו בסופו של דבר להפסקת עבודתה של התובעת, סביר בנסיבות המקרה להעמיד את נכותה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות לפי שיעור הנכות הרפואית עקב התאונה, בשיעור 2%, ולפסוק לה פיצוי בגין הגריעה מכושר השתכרות בסך של 29,000 ש"ח במעוגל, המשקלל נכות רפואית בשיעור 2%, בסיס שכר של 11,000 ₪ ומקדם היוון מתאים עד גיל 67. הפסד תנאים סוציאליים על פי הפסיקה, ניזוק זכאי לפיצוי בגין הפסד פנסיה, או הפסד תנאים סוציאליים. על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, מעביד אמור להפריש עבור העובד נכון להיום סך השווה ל-12% עבור זכויות פנסיה (6% תגמולים ו- 6% בגין פיצויים). לפיכך, נגרם לתובעת הפסד בשיעור 12% מהפסדי ההשתכרות שלה. יוצא, אפוא, כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד הפרשות סוציאליות בסך של 4,000 ₪ במעוגל. נזק לא ממוני בגין הנזק הלא ממוני סביר לפסוק לתובעת סך של 10,000 ₪, וזאת תוך הפעלה חלקית של תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976. הוצאות ועזרת הזולת בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתה של התובעת ולשיעור הנכות שנגרמה לה עקב התאונה ומהותה, סבורני כי סביר לפסוק לתובעת סכום גלובלי בגין הוצאות ועזרת זולת בסך של 5,000 ₪. סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. הפסד השתכרות בעבר 5,000 ₪ ב. גריעה מכושר השתכרות לעתיד 29,000 ₪ ג. הפסד הפרשות סוציאליות 4,000 ₪ ד. נזק לא ממוני 10,000 ₪ ה. עזרת זולת והוצאות 5,000 ₪ סה"כ: 53,000 ש"ח לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, החזר שכר המומחה בגין חקירתו הראשונה בלבד והחזר אגרה. הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום. התחום הנפשישכמותצווארלחץ נפשי / מתח נפשיתאונת דרכים