תובענה כספית על סך של 180,000 ₪, שעניינה תמורה עבור עבודות שיפוצים אותן ביצע התובע בדירה שבבעלות נתבע 2. התובע הוא קבלן שיפוצים. נתבע 2 הוא הבעלים של דירה ברחוב ז'בוטינסקי ונתבעת 1 היא רעייתו (להלן - הדירה). בין התובע לנתבע 2 נחתם ביום 01.02.2010 "הסכם - עבודות שיפוץ" (להלן - ההסכם) על פיו יבצע התובע עבודות שיפוץ כאמור בנספח א' להסכם, בו מפורטות העבודות על פי החדרים השונים בבית. התובע החל בביצוע העבודות עד שביום 04.04.2010 התבקש על ידי הנתבעים לעזוב את הדירה ולחדול מהמשך העבודות. התובע עשה כן. על הנסיבות שהביאו להפסקת העבודה חלוקים הצדדים. על פי גרסת התובע, לאורך ביצוע העבודות הביעה נתבעת 1 את שביעות רצונה מהעבודות וכי פעל על פי הנחיות הנתבעים וביצע את בקשותיהם אשר כללו גם שינויים. על פי גרסת התובע, הנתבעים הביעו את שביעות רצונם מעבודתו ואף הזמינו אותו לתת הצעת מחיר לגבי עבודות נוספות אותן ביקשו לעשות בביתם. על פי גרסת התובע, ביום 01.04.2010 הפתיעה אותו נתבעת 1 בדרישה לסיים את העבודות בדירה תוך 14 יום ובמהירות האפשרית וכי פעל לעשות כן. לטענת התובע, ביום 04.04.2010 בערב חג שני של פסח ושלושה ימים בלבד לאחר בקשת נתבעת 1 לסיים את העבודות תוך 14 יום, הגיעה נתבעת 1 לדירה בליווי חשמלאי, בעת שעסק בביצוע פוליש למרצפות. ניכר היה שנוכחות התובע בדירה מפריעה לנתבעת 1 אשר כיוונה לעברו הערות שונות עד שלבסוף, ביקשה מהתובע לאסוף את כליו ולעזוב את הדירה. לטענת התובע, הנתבעים פעלו הנתבעים בניגוד להסכם והן בניגוד לסיכום בעל-פה באשר לסיום העבודה תוך 14 ימים. הנתבעים לא אפשרו לתובע לסיים את העבודה ולא שילמו לו את יתרת התשלומים המגיעים לו על עבודתו. לטענת התובע, כל ניסיון מצדו להגיע לפתרון מוסכם עם הנתבעים לא צלח ומכאן התביעה. על פי גרסת הנתבעים, התובע הוא שהפר את התחייבויותיו על פי ההסכם ובשל כך בוטל ההסכם על ידם, לאחר התראות חוזרות ונשנות. לטענתם, התובע נמנע מלהשלים את עבודתו וביצע עבודה חלקית ורשלנית. על פי טענת הנתבעים הוסכם, כי העבודות יבוצעו תוך שלושה שבועות ויסתיימו ביום 22.02.2010. לטענת הנתבעים, התובע לא ביצע את העבודות על פי דרישותיהם, העבודות התעכבו כתוצאה מביצוע לקוי על ידי התובע ומהצורך לחזור על אותן עבודות, תוך פירוק והריסת חלקים שבוצעו באופן לקוי. כמו כן, התובע לא ביצע את העבודות באופן רציף כך שנגרם עיכוב גדול אשר גרם לנתבעים נזקים רבים. בנוסף, הנתבעים נאלצו להוציא סכומים נכבדים כדי לתקן את עבודתו הלקויה של התובע. את כלל נזקיהם מעמידים הנתבעים על סך כולל של 85,660 ₪ אותו יש לקזז מכל סכום בו יחויבו, אם יחויבו. דיון בין הצדדים הוסכם, כי התובע יבצע את העבודות המפורטות בנספח א' להסכם ויקבל תמורה שסך של 156,832 ₪. אין מחלוקת, כי במהלך ביצוע העבודות קיבל התובע סך של 70,000 ₪. על פי טענת התובע, הנתבעים בחרו לסלקו מהעבודה ללא כל סיבה ממשית ובכך הפרו את ההסכם. לטענתו, מטעם זה יש לחייבם בתשלום מלוא התמורה המוסכמת וכן בפיצויים על פי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1972). על פי טענת הנתבעים, התובע הפר את ההסכם הפרות יסודיות אשר הצדיקו את סילוקו מהדירה וכי הפרות אלה גרמו להם נזקים. על פי טענת הנתבעים, התובע הפר את ההסכם בכל הקשור לעבודות חשמל. לטענת הנתבעים, התובע, אשר אינו חשמלאי מוסמך, ביצע את עבודות החשמל בעצמו. על פי טענת הנתבעים, התובע הפר את ההסכם בכל הקשור לעבודות אינסטלציה. התובע לא הוכיח את הכשרתו המקצועית בנושא עבודות אינסטלציה והודה, כי אין לו כל הכשרה פורמאלית. על פי טענת הנתבעים, התובע ריצף את הדירה ללא מרווחים בין האריחים, בניגוד לתקן מחייב, בניגוד ללשון מפרטי ההסכם אשר אינם מציינים הסכמה על ביטול המרווחים. על פי טענת הנתבעים, התובע לא עמד במועד אשר נקבע לסיום העבודות והדבר מהווה הפרה יסודית של ההסכם. על פי טענת הנתבעים, המועד אשר נקבע בין הצדדים לסיום העבודות הוא יום 22.2.2010.על פי טענת הנתבעים, דרשו מהתובע להגביר את קצב עבודתו בשל הנזקים שנגרמים להם בשל האיחורים, אך לשווא. על פי טענת הנתבעים, דרשו מהתובע פעמים רבות לתקן את הליקויים בעבודתו ולהפסיק לאלתר את עבודות הריצוף שהחל לבצע שכן הביצוע היה לקוי, אך התובע הגביר את קצב הריצוף והעמיד את הנתבעים מול עובדה מוגמרת. על פי טענת הנתבעים, התובע לא השלים את מלוא העבודות הנדרשות בדירה וגם מטעם זה הוא אינו זכאי לסכומים הנתבעים על ידו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את החקירות והתרשמתי מהעדים שוכנעתי, כי דין התובענה להתקבל, אך לא במלואה. הנתבעים מעלים נגד התובע טענות ביחס לביצוע עבודות אינסטלציה, מבלי שיש לו הכשרה לעשותן. אמנם, אין להקל ראש בביצוע עבודות אינסטלציה על ידי מי שאינו מוסמך ומוכשר לכך. עם זאת, לא הוכח שהתובע אינו בעל הכשרה ותעודה לביצוע עבודות אינסטלציה (עמ' 13 לפרוטוקול). לעניין עבודות החשמל, יש לקבל את טענות הנתבעים. מתצהירו של מר יעקבי יונתן עולה, כי חלק ניכר מעבודות החשמל בוצע באופן לקוי וכי מר יעקבי, חשמלאי מטעם הנתבעים, נאלץ לבצע תיקונים והנתבעים נאלצו לשלם עבורם. לעניין עבודות הריצוף מצאתי את גרסת הנתבעים כלא מהימנה ויש לדחותה. מנגד, יש לקבל את גרסת התובע, כי הנחת האריחים ללא מרווחים נעשתה לבקשת הנתבעים. הנתבעים טוענים, כי לא הסכימו לביצוע הריצוף ללא רובה וללא מרווחים. עוד לטענתם, הוציאו סכום גדול על מנת לתקן פגם זה. לא ניתן לקבל את גרסתם. על פי טענת הנתבעים ועל פי קבלה אותה הגישו כראייה, ביצע קבלן מטעמם, מר תומר דותן, באמצעות חברת "אקסטרא", רובה בכל הדירה, לאחר פתיחת חריצים בריצוף הקיים (הקבלה, נספח א' לתצהיר מר דותן). על פי תצהירו של מר דותן, העבודות בוצעו בחודש ספטמבר 2010. ביום 30.11.2011 ביקר המומחה מטעם בית המשפט בדירה. המומחה מצא כי: "א. הריצוף בדירה בוצע באריחי ריצוף 45/45 ס"מ בהדבקה על גבי הריצוף הקיים. המרצפות שסופקו הן בחיתוך מדויק המכונה חיתוך לייזר. ב. אריחי הריצוף הונחו בצמוד זה לזה ללא השארת מרווח בין האריחים (פוגות) ... יצוין כי לעיתים קרובות דורשים מזמיני עבודה שלא לפתוח מישקים כדי להימנע מיצירת מרווחים, אשר מתמלאים בדר"כ בלכלוך." (סעיף 2.1 לחוות הדעת). בחוות הדעת אין כל אינדיקציה לכך, שהנתבעים ביצעו פתיחת חריצים ומריחת רובה כפי שנטען על ידם. בחקירה נגדית נשאל על כך מר דותן והציע, כי שטיפה מרובה של הרצפה היא שהעלימה את הרובה (עמ' 60 לפרוטוקול). הסבר זה אינו הגיוני ואינו מתקבל על הדעת. כמו כן, אין כל אינדיקציה לכך, שנפתחו חריצים בריצוף הקיים. בנסיבות אלו שוכנעתי, כי הנתבעים לא ביצעו את "עבודות התיקון" אשר טענו להן ואף ניסו לטעון, כי יש לקזז סכום שהוצא על ידם לצורך התיקון. העלאת הטענה, כי נערכו תיקונים אשר שוכנעתי כי לא נערכו בפועל, פוגעת במהימנות גרסת הנתבעים בעניין המחלוקת סביב הנחת המרצפות ובכלל. סתירה נוספת בגרסת הנתבעים ניתן למצוא כאשר מנסים ליישב בין טענתם, שהעבודות התעכבו, שכן התובע נדרש לפרק עבודות לקויות אותן ביצע ולבצען מחדש (סעיף 17 לכתב ההגנה המתוקן, סעיף 15 לתצהיר נתבע 2), לבין הטענה, שהנתבעים ביקשו מהתובע שוב ושוב לתקן את הליקויים בעבודות שביצע והתובע לא שיתף פעולה ולא פעל בהתאם לבקשותיהם (סעיף 21 לכתב ההגנה המתוקן, סעיף 21 לתצהיר נתבע 2). באשר ל"איחורים" נטענים בביצוע העבודה, נתבע 2 הודה בחקירתו, כי הוא זה אשר ניסח את ההסכם בין הצדדים, אשר אינו נוקב בתאריך מוסכם לסיום העבודות. לטענת הנתבעים, הוסכם בעל-פה על מועד סיום של שלושה שבועות. איני סבור, כי בהתחשב באמור לעיל בדבר מהימנות גרסת הנתבעים ובהתחשב בעובדה, כי אין כל אינדיקציה בכתב להסכמה שכזו, יש מקום להעדיף את גרסת הנתבעים בעניין זה. סבורני שיש לדחותה. זאת ועוד, בחינת רשימת הליקויים אשר נמצאו על ידי מומחה הנתבעים מעלה, כי חלק ניכר ממנה, מורכב מסעיף הריצוף, אשר לגביו נקבע, כי יש לדחות את טענות הנתבעים. המומחה מטעם הנתבעים העמיד את סך כל הליקויים בשווי של 56,205 ₪, כאשר סכום זה מורכב, בין היתר, מסך של 30,000 ₪ עבודות ריצוף מחדש וסך של 5,100 ₪ פיקוח הנדסי. משמע, בפועל, עניין לנו בליקויים בשווי 14,000 ₪ (11,385 ₪ על פי מומחה בית המשפט, טבלה מסכמת עמ' 11 לחוות הדעת) בעטיים הפסיקו הנתבעים את ההתקשרות עם התובע ועיכבו הנתבעים בידיהם סך של 86,832 ₪. הנתבעים אמנם טוענים, שעבודות התובע לא הושלמו, אך הם אינם טורחים להבהיר, אילו עבודות לא הושלמו. הרושם המתקבל מבחינת העבודות הנזכרות בחומר הראיות הוא, כי מרבית העבודות הושלמו ונותרו תיקונים אחרונים. ניתן ללמוד על כך גם מטענות הנתבעים, לפיהן לצורך השלמת העבודות ותיקונים הוציאו סך של 5,220 ₪ עבור עבודות חשמל (אשר חלק מסכום זה הוא עבור עבודות אשר אינן מנויות בהסכם) וסך נוסף של 10,000 ₪ עבור השלמת עבודות התובע ותיקון ליקויים באמצעות חברת אקסטרא. מכאן, שגם על פי טענות הנתבעים נדרשו להוציא בסך הכל סך של 15,220 ₪ על מנת לתקן ולהשלים את עבודות התובע ובנסיבות אלו לא הייתה כל הצדקה להשאיר בידם יותר ממחצית התמורה הקבועה בהסכם. לטענת הנתבעים, גם לאחר הגשת התובענה, נאלצו לתקן ליקויים עקב עבודתו הרשלנית של התובע. לטענתם, בחודשים אפריל - מאי 2012 תוקנו על ידי בעלי מקצוע מטעמם ליקויים בתמורה לסך של 10,440 ₪. על פי טענת הנתבעים, התובע סגר בלוחות גבס פתח של דלת בחדר האמבטיה מבלי לפרק את משקוף העץ אשר היה מותקן באותו פתח. בשל המחדל, משקוף העץ ספח מים, התנפח וגרם לנזילות שחדרו לדירה בקומה מתחת. עניין המשקוף צוין בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים. הנתבעים מצדם, בחרו שלא לבצע את התיקון, כך שנזקם הוא תוצאה של התנהלותם. יש לציין, שתיקון פגם זה גם הוא חלק מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. לא שוכנעתי ולא הוכח, כי יתר העבודות הנמנות בסעיף 36 לתצהיר נתבע 2 הם כתוצאה מעבודת התובע. סיכומם של דברים עד כאן, הנתבעים התקשרו בהסכם עם התובע לביצוע עבודות אשר תמורתן הועמדה בהסכמה על סך של 156,832 ₪. התובע השלים את עיקר העבודה, או אז התגלע בין הצדדים סכסוך על רקע שלא הוכח והנתבעים החליטו להביא את ההסכם לסיומו מבלי שהם משלמים על חלק ניכר של העבודות אשר נעשו על ידי התובע. הנתבעים העדיפו להותיר בידיהם את כל הסכום אשר נותר לתשלום. בהקשר זה יש לציין, כי אף אם הייתי מקבל במלואן את טענות הנתבעים ביחס לשווי הליקויים לא היה בכך כדי להצדיק את הותרת מלוא הסכום בידיהם. יש לזכור, הנתבעים הוציאו סך כולל של כ- 15,000 ₪ בלבד להשלמת העבודות ותיקון הליקויים. עוד טוענים הנתבעים, כי בשל הארכות העבודות והתנהלות התובע רק ביום 1.12.2010 ניתן היה להשכיר את הדירה. בגין תקופת איחור זו טוענים הנתבעים, שהפסידו סך כולל של 59,400 ₪ הכולל הפסד דמי שכירות, ארנונה וועד בית (סעיף 22 לסיכומי הנתבעים). סכום זה מבקשים הנתבעים לקזז מכל סכום שייפסק כל שייפסק. דין הטענה להידחות. בפי הנתבעים אין כל הסבר סביר מדוע המתינו זמן רב כל כך עד שהשכירו את הדירה. עבודות החשמל הושלמו כבר בחודש אפריל 2010. בחודש אוקטובר 2010 בוצעו תיקונים על ידי חברת "אקסטרא" ורק ביום 15.11.2010 נחתם הסכם שכירות בין הנתבעים לבין שוכר מטעמם. בחקירתם הנגדית נשאלו הנתבעים לפשר העיכוב, שהרי חל עליהם נטל הקטנת הנזק. נתבעת 1 הסבירה, כי מאחר והצדדים היו במשא ומתן לא רצתה להכניס שוכר לדירה ואחר כך לבצע עבודות בניה - "... לא יכולתי להשכיר דירה כשאני יודעת שצריך להפוך שם הכול..." (עמ' 84 לפרוטוקול). הסבריה של נתבעת 1 (עמ' 83-86) אינם מעוררים אמון, שכן מחומר הראיות עולה, שהנתבעים לא ביצעו כל תיקון שיש בו כדי "להפוך את הדירה" ובידי נתבעת 1 לא היה לכך כל הסבר מהימן. קיומו של משא ומתן בין הצדדים לא מנע במקרה הנדון הכנסת שוכרים לדירה. בנסיבות אלו יש לקבוע, שיש לדחות את טענת הנתבעים. מכלל האמור לעיל עולה, כי על הנתבעים היה לשלם לתובע סך של 156,832 ₪. הנתבעים שילמו לתובע סך של 70,000 ₪ בלבד. על הנתבעים לשלם לתובע את היתרה בניכוי שווי ליקויים שהוכחו. על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עומדים הליקויים בדירה על סך 11,385 ₪. סכום זה, בתוספת מע"מ כדין, יש לקזז מיתרת התמורה. בנוסף, יש לקזז סכום עבור עבודות חשמל שלא נעשו או שנעשו באופן לקוי. הנתבעים הציגו קבלה על סך 5,220 ₪, אך קבלה זו כוללת גם עבודות אשר אינן חלק מההסכם ואין כל פירוט בדבר עלותה של כל עבודה. בנסיבות אלו יש להעמיד את סכום הקיזוז בדרך האומדנא על סך 2,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין. לא מצאתי לנכון לקזז את סכום הקבלה של "אקסטרא" מסכום התביעה, שכן גרסת הנתבעים ביחס לקבלה זו נמצאה לא אמינה בעיני. בנוסף, יש להעריך את העבודות שלא הושלמו בסך של 4,000 ₪ (בתוספת מע"מ כדין) על דרך האומדנא. התובע לא פרט די הצורך ולא הוכיח את טענותיו בדבר עבודות נוספות אשר הוסכם עליהן בעל- פה, הוצאות, אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש ולא ניתן להיעתר לסעדים אלה. סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סך של 66,492 ₪ (כולל מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 4.4.2010 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובע סך של 6,000 ₪ עבור הוצאות משפט וסך של 24,000 ₪ עבור שכר טרחת עו"ד. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה שיפוצניקשיפוצים