התובעת, ילידת 25.11.45, נפגעה בתאונת דרכים ביום 5.12.09. המומחה קבע כי התובעת סבלה בתאונה מתסמונת "צליפת שוט", שהביאה לכאבי ראש, צוואר, גב תחתון, הפרעות שינה וסחרחורת. הנוירולוג ציין כי כאבי הגב היו עוד לפני התאונה, אולם לגבי הסחרחורת, לדברי התובעת, היא לא סבלה מסחרחורות טרם התאונה. בבדיקה וסטיבולרית מצא המומחה ממצא נוירולוגי קל מאוד, המעיד על הפרעה. המומחה ציין כי הסחרחורת עשויה להגרם מטראומה וסטיבולרית באוזן הפנימית או מהפרעה וסטיבולרית אחרת כתוצאה מן התאונה. המומחה לנוירולוגיה קובע כי נכותה הנוירולוגית הכוללת של התובעת עומדת על 15%, אולם בגלל ממצאים לפיהם כבר בעבר סבלה מסחרחורות לאחר תאונת דרכים, וכן בגלל שיש ירידה בשמיעה שעשויה להלוות לצורות אחדות של סחרחורת, יש לייחס רק מחצית מהנכות לתאונה, היינו 7.5% נכות נוירולוגית לצמיתות. בדיון ביום 19.2.13, הודיעו הצדדים כי לא הגיעו להסכמות וביקשו לקבוע את התיק להוכחות. יחד עם זאת, הצדדים הסכימו הדדית, כי אין צורך בחקירת המומחים הרפואיים. הנתבעת נמנעה מהגשת תצהירים מטעמה, ונסמכה רק על מסמכים בכתב וחקירת התובעת ובנה. יצויין כי חרף האמור לעיל, במהלך הסיכומים, ביקש ב"כ התובעת לקבוע כי קיימת גם החמרה של מצב קודם במישור האורתופדי, לנוכח קביעותיו של דר' יוג'ין כהן. המומחה האורתופדי קבע העדר כל נכות צמיתה בתחום האורתופדי. המומחה הסביר שאת הטריגר להתפרצות נוספת של כאבי גב, הוא מביא בחשבון כנכות זמנית המצדיקה אי כושר לכמה חודשים לאחר התאונה ולא מעבר לכך. ב"כ התובעת ויתר על חקירתו. בנסיבות אלה, לא אוכל להביא בחשבון ספקולציות אלה ואחרות, וקביעתו של דר' כהן בדבר העדר נכות אורתופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה עומדת בעינה. העדויות - התובעת מסרה בתצהירה, כי למחרת התאונה הגיעה לבית החולים ושוחררה. יחד עם זאת, לאחר מכן במשך זמן ממושך הייתה נתונה במנוחה מוחלטת, תוך שהיא מנוטרלת מכל מעש וסובלת מכאבים. התובעת טענה עוד, כי היא מטופלת בתרופות משככות כאבים וממשיכה לסבול עד היום מכאבים וממגבלות תנועה. התובעת טענה כי לפני התאונה הייתה בריאה, מלאה חיים ופעילה, ואילו לאחר התאונה הפכה לאחרת: היא נותרה עם מגבלות, מתקשה בפעולות רבות, סובלת מכאבי ראש, ירידה בתחושה, סחרחורות, קשיי ריכוז ועצבנות, מתקשה בהליכה, ישיבה או עמידה ממושכות ונזקקת לעזרה בפעולות אלמנטריות. עוד היא טענה כי מאז התאונה היא סובלת ממגבלות תפקודיות אשר פגעו ויפגעו גם בכושר השתכרותה. בעדותה בבית המשפט ביום 16.6.13, העידה התובעת כי מאז התאונה היא סובלת מסחרחורות. כאשר הטיח בה ב"כ הנתבעת, כי התלוננה הראשונה על סחרחורות באה רק שבועיים אחרי התאונה, השיבה: "יכול להיות" (ע' 5 ש' 15 לפרוטוקול). בהמשך אישרה התובעת כי בפניה לרופא משפחה מיום 10.1.10, היא לא התלוננה כלל על סחרחורת (ע' 5 ש' 29). התובעת נשאלה לגבי הטיפול תרופתי לו היא נזקקת בעקבות הסחרחורות, וציינה כי מדובר רק במשככי כאבים דוגמת נורופן או אופטלגין. התובעת נחקרה ארוכות לגבי מחלותיה טרם התאונה והטיפולים התרופתיים שהיא לוקחת בגין מגבלות רפואיות כרוניות בנפרד מהתאונה. התובעת אישרה כי היא סבלה באופן קבוע מבעיות כולסטרול ומבעיות לחץ דם, וכי היא לוקחת תרופות באופן קבוע לעניין בעיות רפואיות אלה. עוד היא אישרה כי לפני התאונה השתמשה במגן ברך וחבק לאגודל, ונטלה תרופות בגין דלקת בגיד, אולם לדבריה מדובר היה בעניין חד פעמי. באשר לבעיות נשימה, לדבריה בעבר הרחוק היא סבלה מאסטמה, ובתקופה האחרונה היא סובלת מבעיות בריאות, אולם לאורך כל השנים לא סבלה מבעיות מעין אלה, למעט דלקות גרון או ברונכיט תקופתיות. התובעת סובלת גם מבעיות ורידים ברגליים, ונוטלת מידי פעם תרופות להרחבת כלי דם. עוד אישרה התובעת כי בעבר סבלה מבעיות השמנה, ואף עברה ניתוח לקיצור קיבה לפני 14 שנים (ע' 6 ; ע' 12 ; ע' 14 ועוד). באשר לטיבו של הנזק הנוירולוגי הבא לידי ביטוי בסחרחורת, הסבירה התובעת כי אחת לשלושה ארבעה ימים היא סובלת מסחרחורת, במהלכה היא לא רואה שום דבר והכל מסתובב סביב. התובעת נשאלה מדוע לא דיווחה למשרד הרישוי על הרעה במצב בריאותה, והיא ממשיכה לנהוג כמקודם, והיא השיבה שלא דיווחה בגלל שהסחרחרות אינן קורות כל יום, ומשום שהיא לוקחת תרופות לפני שהיא יוצאת מהבית (ע' 8 ש' 6 ; ע' 10 ש' 7-10 לפרוטוקול). באשר לתעסוקתה של התובעת, היא הסבירה כי היא עובדת בחברת דקלה, המשווקת פוליסות ביטוח ובעיקר פוליסות השלמה לביטוחי קופות החולים. עד לתאונה עבדה התובעת בשטח, במרפאה בשדרות, כולל הגעה ללקוחות פוטנציאליים במקום מגוריהם. מאז התאונה לטענתה, עברה לעבודה משרדית באזור התעשייה בעומר. התובעת הסבירה כי בעבר ניתן היה לעבוד מהבית, אולם כעת, ומאז התאונה, אין המעסיק מסכים עוד לעבודה מהבית ולכן היא עובדת מהמוקד (ע' 10 לפרוטוקול). התובעת אישרה כי עברה מעבודת שטח לעבודת משרד, בין היתר בגלל הכאבים בעמוד השדרה ובברכיים (ע' 14 ש' 3 לפרוטוקול). בעת עדותה של התובעת היא הייתה כבר בת 67 שנים וחצי. התובעת ציינה כי היא עדיין עובדת, וכי בעבר עבדו אצל אותו מעביד גם עד גיל 77 (ע' 15 ש' 29 לפרוטוקול). התובעת נשאלה מדוע על פי תלושי המשכורת, היא לא קיבלה משכורת רק בחודשים ינואר ופברואר 2010, כאשר במרץ 2010 כבר התקבלה משכורת, והיא הסבירה כי היא נעדרה מהעבודה למעלה מחודשיים, אבל ישנן עמלות שמתקבלות רק כעבור שלושה חודשים (ע' 6 ש' 31 לפרוטוקול). התובעת נשאלה מדוע לא השתמשה בימי המחלה שצברה במהלך עבודתה, והיא לא ידעה להשיב. לדבריה, אמרו לה שהיא צריכה להגיש טפסים לביטוח הלאומי. לאחר הדיון הודיע ב"כ התובעת כי בחומר המצוי אין כל אזכור לפנייה למוסד לביטוח לאומי, וממילא פניה כזו לא היתה מניבה דבר. התובעת אישרה כי אין היא יכולה לפרט את הסכומים לעניין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' (ע' 14-15 לפרוטוקול). בנה של התובעת רמי ממן דניאל, מסר בתצהירו כי כתוצאה מהתאונה שהתה התובעת בבית במנוחה מלאה תקופה ממושכת וסבלה מכאבים. מאז התאונה היא מתקשה לתפקד בפעולות רבות, אותן נהגה לבצע בעבר לרבות ניקיון וקניות ונזקקת לסיועו. בעדותו בבית המשפט, אישר הבן ממן, כי עד סוף עד שנת 2009 עבד כטבח במלון באילת. הוא חזר לבאר שבע ולמגורים עם התובעת ללא קשר לתאונה עקב העובדה שלא הייתה לו עבודה. לאחר מכן הוא עבד בעבודות מזדמנות. לפני כשנה הוא עזב את המגורים עם התובעת ועבר לגור לא רחוק ממנה. לדבריו, אחיו, גר ביחד עם האם התובעת מילדותו ועד שעזב את הבית עם אשתו לפני כשנה. הבן ממן, לא ידע על בעיות בריאות לפני התאונה, למעט בעיות לחץ דם. רכיבי הנזק כאב וסבל - מדובר בנכות צמיתה של פחות מעשרה אחוז, המאפשרת פיצוי עד ל 10% מהסכום המירבי, בניכוי אחוז לכל שנה מעל גיל 30. נוכח גילה של התובעת, הסכום המירבי עומד איפוא על כ-12,000 ₪, ובנסיבות אלה אני נכון להעניק לתובעת ברכיב זה פיצוי בסך 10,000 ₪. הפסד השתכרות - מעיון בתלושי השכר של התובעת ניתן לראות שינויים משמעותיים בגובה השכר במהלך התקופה עובר לתאונה. בממוצע עמד השכר נטו של התובעת בחצי השנה טרם התאונה על סך של שכר הבסיס של התובעת עובר לתאונה עמד על 8,700 ₪ לחודש נטו, ובתוספת הצמדה להיום 9,300 ₪. אבדן השתכרות בתקופת אי כושר - ב"כ התובעת טען בסיכומים, כי המומחה הכיר בארבעה עד ששה חודשי אי כושר מלאים, וקיים הסבר לקבלת משכורות חלקיות בתקופה זו. מנגד, ב"כ הנתבעת טען כי מתלושי המשכורת עולה כי עובר לפני התאונה לא היה שכר קבוע, אלא תנודות משמעותיות בשכר. למעט חודשיים, ינואר פברואר 2010, אין גריעה נוספת בשכר, ולא הובא המעביד להעיד על שינוי בדרך העסקתה של התובעת. נוכח קביעת המומחה דר' כהן, והסבריה של התובעת לגבי שכר חלקי מחודש מרץ 2010 ואילך, אני מכיר בארבעה חודשים כאבדן שכר מוחלט, העומדים על 37,200 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה לסך מעוגל של כ- 39,000 ₪. אבדן השתכרות לאחר תקופת אי הכושר ועד היום - ב"כ התובעת טען כי ישנה ירידה חדה בהשתכרותה של התובעת מאז התאונה, מאחר ואיננה יוצאת שוב לשטח, והפחיתה את שעת העבודה. ב"כ הנתבעת הפנה לשורה של חוליים ומגבלות מהם סובלת התובעת ללא קשר לתאונה. התובעת עצמה הדגישה כי עיקר המגבלות שלה נובעות מליקויים אורתופדיים ולא מהסחרחורת. הסחרחורת שהוכרה בגין התאונה, היא חסרת כל משקל בהערכת תפקודה הכללי של התובעת. בסיכומי התשובה, הדגיש ב"כ התובעת, כי למרות כל מגבלותיה הרפואיות, לפני התאונה עבדה התובעת בשטח, והשתכרה באופן ניכר, כ- 12,000 ₪ בממוצע, ואילו אחרי התאונה השתנה המצב ללא היכר. לאחר בחינת העדויות והמסמכים, נראה לי שאין מקום לקשור את כל הירידה בהשתכרות לנזק מהתאונה: ראשית, מדובר בנכות מינורית של 7.5% בלבד, אשר התובעת עצמה אישרה כי נטילת משככי כאבים כגון נורופן או אופטלגין, די בה כדי לשפר את המצב (זאת מבלי להתייחס למסמכים שצורפו ע"י הנתבעת לסיכומים שלא כדין). התובעת אפילו ממשיכה לנהוג חרף התקפי הסחרחורת. שנית, התובעת אישרה כי השינוי בדרך העסקתה נבע בין השאר מכאבים בעמוד השדרה ובברכיים, שאינם קשורים כלל ועיקר לנכות הצמיתה שנקבעה ע"י המומחה בתיק זה, בגין סחרחורות בלבד. ניתן היה להתרשם מתלונותיה של התובעת, כי עיקר מצוקותיה ומגבלותיה נובעות מבעיות אורתופדיות, ולא מהסחרחורות בגינן בלבד נקבעה הנכות הצמיתה. נמצא איפוא, כי יש לייחס לתאונה רק חלק קטן מהשינוי התעסוקתי אותו בחרה התובעת. בנסיבות אלה, נראה לי נכון לחשב את הנכות התפקודית ואת אבדן ההשתכרות של התובעת רק כ- 5% משכרה של התובעת קודם לתאונה, היינו במעוגל הפסד של 465 ₪ לחודש נכון להיום, למשך 39 חודשים ובתוספת ריבית מאמצע התקופה במעוגל 19,000 ₪. אבדן השתכרות עתידי - הצדדים היו חלוקים עוד לגבי מועד פרישתה של התובעת מעבודה.התובעת העידה כי היו אנשים שעבדו גם עד גיל 77, ועובדה שהיא כבר לאחר גיל 67 ועדיין ממשיכה לעבוד. ככלל, קבעה ההלכה הפסוקה כי לגבי שכירים יש לחשב שנות עבודה עד גיל הפרישה הקבוע בחוק, ואילו לגבי עצמאים עד גיל 70, הכל אם לא הוכח אחרת. בענייננו, קשה לדעת עד מתי תעבוד התובעת, אולם מאחר והיא ממשיכה לעבוד לאחר גיל הפרישה החוקי, אחשב את הפסדיה כאילו תמשיך בעבודה עד גיל 70. הפיצוי המהוון איפוא בגין רכיב זה עומד במעוגל על 13,000 ₪. הפסדי פנסיה - נוכח הסכומים שנקבעו בגין אבדן השתכרות, ולנוכח השינויים בחובת ההפרשות שנקבעו לאחרונה, אני מעריך את הפסדי הפנסיה וההפרשות הסוציאליות של התובעת בסכום גלובאלי של 5,000 ₪ נוספים. עזרה - בעניין זה העיד הבן ממן כי התובעת נזקקה לסיוע רב בעקבות התאונה. מעבר לתקופת אבדן הכושר הזמנית שנקבעה על ידי לארבעה חודשים, קשה לשייך צורך בסיוע דווקא לסחרחורות בגין התאונה. עוד יש להביא בחשבון כי מדובר בבן אשר עזב את אילת משיקולים אחרים וגר עם האם התובעת. אני מעריך איפוא את הפיצוי בגין עזרה בעבר בסכום גלובאלי של 8,000 ₪. הוצאות - התובעת טענה להוצאות ניכרות, אולם היא לא יכולה היתה להביא אישורים, קבלות או פירוט לגבי ההוצאות הללו. על דרך האומדן אני מעריך ראש נזק זה בסך של 8,000 ₪ נוספים. אני מחייב איפוא את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 102,000 ₪. לסכום זה יתווסף שכ"ט עורך דין בשיעור 13% + מע"מ וכן השבת סכום האגרה משוערך להיום. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום וממועד זה ישא הפרשי הצמדה וריבית. המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק. מומחהרפואהתאונת דרכיםצליפת שוט (תאונת דרכים)