האם התובעת או מי מטעמה ביימו את גניבת הרכב או היו שותפים לגניבתו ולפיכך התובעת אינה זכאית לתשלום תגמולי הביטוח. טענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית התובעת טענה, כי בתאריך 02/07/09 בשעה 02:30 לערך, גילה בנה כי הרכב, אשר אותו הוא החנה בסמוך למועדון "הפוץ" בקיבוץ משמרות, נגנב. התובעת הגישה תלונה למשטרת חדרה ודיווחה לנתבעת על כך. לטענתה, היא ובעלה שיתפו פעולה באופן מלא עם הנתבעת והיא אף נחקרה על ידי חוקר מטעם הנתבעת ומסרה את מלוא הפרטים הידועים לה. היא גם הבהירה שאין לה כל קשר לגניבת הרכב. במהלך בירור התביעה שהוגשה לנתבעת, נתגלה לתובעת כי על הרכב הוטל עיקול לטובת צד ג'. לבקשת החוקר, היא פעלה להסרת העיקול וכל זאת על מנת שתוכל לקבל את תגמולי הביטוח. לתובעת התברר שהיא הוטרחה לשווא, שכן לא היה בכוונתה של הנתבעת לפצותה. ביום 12/08/09 דחתה הנתבעת את התביעה בטענות שונות ביניהן כי לתובעת היה חלק בגניבת הרכב וכי היא מסרה פרטים כוזבים והעלימה מהנתבעת עובדות ולפיכך הוגשה התביעה לבית המשפט. הנתבעת בכתב ההגנה טענה, כי אף שהוגשה תלונה למשטרה, אין בכך כדי להוכיח את מעשה הגניבה. למיטב ידיעתה של הנתבעת, מי שהעלה לראשונה את החשד שידה של התובעת או מי מבני משפחתה בביום האירוע, הייתה המשטרה. בחקירה שביצעה הנתבעת על ידי חוקר מטעמה, נתגלו סתירות בגרסאות השונות שניתנו על ידי בני המשפחה, התבררו נתונים והועלו תמיהות, אשר מעלים חשד למעלה מסביר בדבר כנות התביעה. לאור האמור ולאור הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, הרי שהנתבעת פטורה מחבותה לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח ולפיכך דין התביעה להידחות. כללי הצדדים הגישו תצהירים. מטעם התובעת הוגש תצהירה ותצהירים של בנה מר בן דוידוב ושל מר דניאל אליזורוב, אשר נטען כי היה ביחד עם בנה במועד בו נגנב הרכב. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של החוקר מר יריב אוחיון. תצהירו הוגש רק לאחר תום פרשת התביעה. בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים בחקירה נגדית. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה במסגרת דיון נפרד שיוחד לצורך כך. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות וכן לאחר ששמעתי את העדויות ואת טיעוני באי כוח הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה. על אתר אומר כי התובעת עמדה בנטל הראשוני להראות כי אירע מקרה הביטוח. בשלושת התצהירים מטעם התובעת, כפי שיפורט בהמשך, פורטה השתלשלות עניינים ממנה ניתן ללמוד כי הרכב נושא התביעה נגנב וכי אין לתובעת או מי מטעמה כל קשר לאירוע. התובעת אף הגישה תלונה במשטרה. עד למועד זה לא הובא כל מידע בדבר מציאת הרכב. בנסיבות אלה הנטל עובר אל כתפי הנתבעת, אשר טענה כי מעשה הגניבה בוים, להוכיח כי כך הם פני הדברים. בהמשך אפרט בתמצית את העדויות מטעם התובעת ומנגד את טענות החוקר מטעם הנתבעת, אשר בגינן נדחתה תביעת התובעת. לאחר מכן אעמת בין אותן טענות לבין חומר הראיות והעדויות על מנת לבדוק האם אכן עמדה הנתבעת בנטל האמור. לאור התוצאה אליה הגעתי, כאמור לעיל, אני סבור כי הנתבעת לא עמדה בכך. התצהירים מטעם התובעת בתמצית התובעת בתצהירה העידה, כי היא ובעלה יצאו לאירוע והותירו את הרכב לבנם בן (סעיף 4 לתצהיר). לאחר אירוע הגניבה בנה התקשר וסיפר כי הרכב נגנב וכי הוא נמצא בתחנת המשטרה בחדרה. שם מסרו לו שלא ניתן לקבל ממנו תלונה על הגניבה, שכן הוא אינו הבעלים הרשום של הרכב (סעיף 5). היא ובעלה נסעו לתחנת המשטרה והגישו תלונה לאחר המתנה ארוכה. הם אף קיבלו אישור על הגשת התלונה. במקביל לכך, נמסרה הודעה לנתבעת (סעיף 6). היא העידה כי לה או למי מטעמה אין כל קשר לגניבת הרכב. עוד היא טענה, שהרכב נרכש על ידה מהיבואן ולפיכך היא "היד הראשונה". היא הקפידה על החזקתו של הרכב ועל הטיפולים בו ברמה גבוהה ובמוסך מורשה. הרכב היה במצב מיכני מעולה וללא תאונות. הדבר אף נבדק על ידי הנתבעת בסמוך לגניבתו. היא צירפה לתצהיר קבלות על טיפולים והתקנות שבוצעו ברכב בסמוך למועד גניבתו (סעיף 13). בנה של התובעת מר בן דוידוב, אמר שהוא יצא מביתו בסביבות השעה 21:00 - 22:00 ביום 01/07/09 ונסע עם הרכב. הוא אסף את חברו דניאל אליזרוב מביתו בפרדס חנה. משם שניהם המשיכו לפאב שנקרא "הפוץ" בקיבוץ משמרות. כאשר הם הגיעו למקום, הוא החנה את הרכב בחניה של הפאב ונעל אותו. הם נכנסו לפאב ושם שהו כשעתיים. כשיצאו משם, הם גילו שהרכב נגנב. הבן התקשר מיד למשטרה ודיווח על הגניבה. הוא נתבקש להגיע לתחנה כדי להגיש תלונה. השוטר אמר לו שרק הבעלים הרשום יכול להגיש תלונה ולכן הוא התקשר להוריו וביקש מהם להגיע לתחנה. הוריו הגיעו ואמו הגישה את התלונה. בתצהירו הוא טען כי אין לו שום קשר לגניבת הרכב בכל צורה ואופן. מר דניאל אליזרוב, העיד בתצהירו, כי במועד 01/07/09, בסביבות השעות 21:00 - 22:00 אסף אותו בן דוידוב ברכב מביתו בפרדס חנה ויחד הם נסעו לפאב. בן החנה את הרכב בחניה של הפאב ונעל אותו. בפאב הם שהו משך כשעתיים וכשיצאו מהפאב הם גילו שהרכב נגנב. הוא נסע עם בן לתחנת משטרת חדרה כדי להגיש תלונה. הוא עצמו נשאר מחוץ לתחנה עד שהגיעו הוריו של בן. לאחר שסיימו להגיש תלונה, הם הסיעו אותו לביתו. תצהיר החוקר מטעם הנתבעת תצהירו של מר יריב אוחיון, אשר חקר את המקרה מטעם הנתבעת, הוגש במועד דיון ההוכחות לאחר תום פרשת התביעה. לתצהירו צורף דו"ח החקירה על נספחיו לרבות הודעות שגבה מבעלה של התובעת מר שאול דוידוב ובנה מר בן דוידוב. בתצהירו הוא פירט את הנקודות העיקריות שעלו במסגרת חקירתו ואשר בגינן הנתבעת דחתה את התביעה. להלן הדברים: א. המשטרה חשדה במשפחת דוידוב כי הם ביימו את גניבת הרכב על מנת לזכות בכספי הביטוח ונגבו מהם עדויות באזהרה. ב. הרכב בוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת החל מ- 16.2.2009. החל מ- 2.7.06 לרכב היה ביטוח צד ג' בלבד. ג. לרכב נעשה טסט באיחור של 4 חודשים מהתאריך המקורי. ד. במהלך החודשים שקדמו לאירוע הנטען נעשו ברכב טיפולים במועדים סמוכים. עובדה זו מעידה לדעתו על בעיות שונות ברכב. ה. למרות טענת בנה של התובעת כי בסמוך לאחר שגילה את מקרה הגניבה הוא יצר קשר עם הוריו ועם המשטרה, לא נמצאו בתדפיס שיחות הטלפון שלו שיחות כאמור. ו. במהלך החקירה בנה של התובעת טען כי לא רצו למכור את הרכב, כאשר מנגד פורסם על ידו באתר "יד 2" כי הנם מבקשים למכור את הרכב. במשטרה במסגרת חקירה תחת אזהרה הודו התובעת ובעלה כי ניסו למכור את הרכב או לבדוק את הרכב. ז. כשנשאל בעלה של התובעת כיצד הוא הגיע למשטרה כשנודע לו דבר הגניבה, הוא מסר מספר גרסאות. ח. בנה של התובעת הנו בעל עבר פלילי בגין עבירות גניבה פריצה ואלימות. אדון בטענות הנתבעת אחת לאחת. חשד שהעלתה המשטרה כלפי בני משפחת התובעת בדבר ביום גניבת הרכב אכן המשטרה חשדה כי בני המשפחה היו מעורבים בגניבת הרכב. התובעת ובעלה נחקרו בעניין זה והכחישו זאת מכל וכל. המשטרה החליטה לסגור את התיק בסמוך לכך מחוסר ראיות. כך אף צוין במפורש בדוח החקירה של החוקר מטעם הנתבעת. משום מה בתצהירו של החוקר הושמט עניין מהותי זה של סגירת תיק החקירה המשטרתי אף שהיה ראוי כי ענין זה יצוין בתצהיר במפורש. מעיון בהודעות שנגבו מהתובעת ובעלה , עולה כי הוצגו להם שאלות ולפיהן בידי המשטרה יש ראיות לכאורה המלמדות שהרכב חנה במקום אחר מהנטען. מההודעות גם עולה כי ראיות שכאלה לא הוצגו בפני התובעת ובעלה, אף שאלה ביקשו שאלה יוצגו בפניהם, כך שנראה על פניו, שמדובר בתרגילי חקירה בלבד. גם הנתבעת לא הציגה ראיות שכאלה. ברשימת פעולות החקירה שביצע החוקר מטעם הנתבעת, לא צוין כלל, שהחוקר הגיע אל המקום בו נטען שהרכב חנה עובר למעשה הגניבה. לא צוין גם שנערכה בדיקה, האם המקום צולם על ידי מצלמות אבטחה של המקום וכן לא נערך כל בירור עם עובדי או באי הפאב באותו לילה. יש לציין שבדיון שהתקיים לפני לא הוברר מה הייתה הסיבה שהמשטרה חשדה בתובעת ובעלה בביום גניבה. אין לשלול אפשרות שהחשד התעורר אך ורק בשל עברו הפלילי של הבן, שכן בחקירתו של בעלה של התובעת, הוא נשאל מדוע בנו לא מסר עדות על גניבת הרכב. מכל מקום לא הוצגה הסיבה לחשד. עצם קיומו של חשד שהועלה על ידי המשטרה אין בו כדי ללמד כי התובעת או מי מטעמה היו קשורים בדרך כלשהי לביום הגניבה, כנטען. הטענה שהרכב בוטח בביטוח מקיף החל מ16.2.2009 בעלה של התובעת נשאל על ידי החוקר בעניין זה והוא השיב כי במשך 4 שנים לרכב היה ביטוח צד ג'. מאחר שבנו (שהיה כבן 20 במועד האירוע) קיבל רישיון נהיגה והתחיל לנהוג ברכב, הוא דאג לרכוש ביטוח מקיף. הסבר זה לחלוטין סביר ומניח את הדעת. יש לציין שהביטוח נרכש כ- 5 חודשים לפני האירוע ומכאן להסיק שכבר אז החלה התובעת או מי מטעמה לתכנן את ביום הגניבה הנו מרחיק לכת. לרכב נעשה טסט 4 חודשים לאחר התאריך המקורי לא מצאתי כי יש בעובדה שלרכב נעשה טסט באיחור של 4 חודשים וזאת ביום 20.5.2009 כדי להוכיח ביום של גניבת הרכב. יש לציין שהחוקר כתב בדו"ח שהופנה אל הנתבעת כי נתון זה מצביע לדעתו על הכנת הרכב לביום גניבה מבלי ליתן כל הסבר לכך. במהלך החודשים שקדמו לאירוע הנטען נעשו ברכב טיפולים במועדים סמוכים, עובדה אשר מעידה על בעיות שונות ברכב העובדה שנעשו ברכב טיפולים במועדים סמוכים לאירוע, אין בה כדי ללמד על ביום. עובדה זו יכולה להצביע בדיוק על ההיפך. בתצהירה התובעת מצאה לנכון לציין עובדה זו על מנת להראות כי הרכב היה מתוחזק ומטופל. הדברים צוינו הן על ידי התובעת והן על ידי בעלה בחקירתם במשטרה. סביר ביותר שאדם, אשר מתכנן לביים את גניבת הרכב דווקא יימנע מלהוציא הוצאות כספיות ניכרות על אחזקת הרכב. לא נמצאו שיחות טלפון ממכשיר הטלפון של בנה של התובעת בסמוך לאחר גילוי אירוע הגניבה למשטרה או להוריו גם בעובדה כי לא היה בתדפיס שיחות הטלפון של בנה של התובעת רישום של שיחה אל המשטרה או אל הוריו אין ללמוד דבר. מההודעה שגבה החוקר מבנה של התובעת עלה כי הוא כלל לא שאל אותו מאיזה מכשיר טלפון הוא התקשר. כל שביקש החוקר זה להמציא לו את פלטי השיחות של הטלפון האישי שלו ושל אביו ואת זה הוא קיבל. בעדותו לפני, בנה של התובעת אמר, כי הוא אינו זוכר כיצד הוא התקשר. אין לשלול אפשרות שהוא התקשר אל המשטרה באמצעות מכשיר של חברו או מכשיר אחר. אין לשלול גם שהוא התקשר להוריו מתחנת המשטרה. יש לציין שמתדפיס השיחות של בעלה של התובעת, כפי שצורפו לדו"ח החוקר רואים שתי שיחות טלפוניות בתאריך 2.7.2009 בשעות 02:25 ו-02:36 (בסמוך למועד האירוע הנטען) למכשיר מירס. לא הוברר מיהו בעל המכשיר. יש לציין גם שמדובר בתדפיסי שיחות יוצאות בלבד ולא נכנסות. לא נבדק גם תדפיס שיחות הטלפון של אמו. לאור כל זאת אני סבור כי אין מקום ללמוד כל מסקנה לחובת התובעת או מי מטעמה. ניסיון למכור את הרכב התובעת אכן אמרה במשטרה כי היא רצתה להתקדם ולרכוש רכב אחר. הרכב נרכש על ידם ב- 1998 ב-175,000 ₪. התברר לה באותו זמן כי שוויו נמוך, כ-30,000 ₪, ולכן היא העדיפה להשאירו ברשותה ולהשקיע את הדרוש. לדבריה למעט הפרסום באינטרנט לא נעשה כל מאמץ למכור את הרכב. דברים דומים ניתן ללמוד גם מההודעה שמסר בעלה במשטרה. שם הוא אמר כי נעשה ניסיון על ידו בפרסום ההודעה לבדוק את שווי השוק של הרכב. די בהסברים אלה. ער אני לבעייתיות של עדות בנה של התובעת בנקודה זו ועל כך ארחיב בהמשך. בעלה של התובעת מסר מספר גרסאות בדבר האופן בו הגיע למשטרה בהודעה שמסר בעלה של התובעת נכתב מפיו כי הוא הגיע למשטרה עם רכב של אחותו. מיד אחר כך ובאותו מעמד, הוא תיקן מיוזמתו את הדברים ואמר שהוא נסע ברכבו של החבר של בתו. לא מצאתי כי בכך יש כדי ללמוד דבר על ביום הגניבה. בנה של התובעת הנו בעל עבר פלילי בגין עבירות גניבה, פריצה ואלימות עברו הפלילי של בנה של התובעת אינו מהווה ראיה כלשהי ,אשר בגינה ניתן לקבוע כי הוא היה מעורב בגניבת הרכב. יש לציין שהנתבעת הגיעה למסקנה שמדובר באירוע של ביום גניבה, עוד בטרם הוגשו תצהירי הצדדים ועוד בטרם נחקרו אלה בחקירה נגדית. הרושם שנוצר אצל בית המשפט כי החשד לביום הגניבה נולד בעקבות קיומה של חקירה משטרתית בעניין זה. כאמור לעיל, ייתכן שחקירת המשטרה נולדה רק בשל עברו הפלילי של בנה של התובעת ולא מעבר לכך, שכן לא הוצגה בפניי הסיבה לפתיחת חקירה כאמור. לא מצאתי כי בידי הנתבעת היה באותו מועד דבר מה ממשי, אשר בגינו היה מקום לצאת בהאשמה כה חמורה כלפי התובעת ובני משפחתה. במיוחד הדברים אמורים, כאשר בדו"ח החוקר מצא זה לנכון לכתוב, כי בחקירתם מסרו המבוטחת, קרי התובעת ובני משפחתה, גרסאות זהות ודבקו באמיתות האירוע. עדותו של בנה של התובעת בן דוידוב ער אני לכך שבנה של התובעת הרבה בעדותו לפניי לא לזכור פרטים וכי בעדותו עלו סתירות. בהודעה שמסר לחוקר מטעם הנתבעת הוא ציין שהוא הגיע אל הפאב לבדו וכי שם הוא פגש את החבר מר אליזרוב. הוא גם אמר שלאחר גילוי הגניבה, הוא נסע עם רכבו של אותו חבר אל תחנת המשטרה. דברים אלה עמדו בסתירה לאמור בתצהירו בו הוא טען כי הוא אסף את החבר מביתו ושניהם יחדיו נסעו אל הפאב. הוא השיב בשלילה לגבי פרסום הרכב באתר יד 2. הוא אף לא זכר שהוא מסר הודעה לחוקר מטעם הנתבעת. באופן כללי ניתן לומר שעדותו לא הותירה רושם טוב על בית המשפט. הוא הסביר את תשובותיו ואת חוסר זכרונו בכך שמדובר באירוע שהתרחש כשלוש וחצי שנים לפני כן וכי זכרונו אינו טוב. מנגד, יש לציין שמר דניאל אליזרוב בתצהירו ובעדותו לפני תמך בגרסתו בכל הקשור להגעה לפאב ובאופן כללי תמך בקיומו של אירוע הגניבה הנטען. יש גם לציין שעל אף שבנה של התובעת אמר בהודעתו לחוקר הנתבעת, שהוא נסע לתחנת המשטרה עם רכבו של מר אליזרוב, החוקר לא שאל אותו על כך. כך לפחות עולה מדו"ח החקירה. עניין זה פועל לחובת הנתבעת. האם בידי הנתבעת קיימות הקלטות של שיחות שלא הוצגו במהלך חקירתו הנגדית של החוקר, נתעורר החשש כי שיחות מסוימות אותן הוא ניהל הוקלטו על ידו מבלי שאלה הוצגו בבית המשפט ולב"כ התובעת (ראה עמוד 13 שורה 28 עד עמוד 14 שורה 19). החוקר אמר כי מאחר שבדו"ח החקירה צוין כי נערך עם מר אליזרוב "תחקור" להבדיל מחקירה, הרי שברור שהוא שוחח עמו טלפונית. לדבריו כנוהל נהוג להקליט שיחות שכאלה. אם אכן היו הקלטות, אשר לא הוצגו, הרי שמדובר בפגם חמור. אם לא נערכה הקלטה, היה ראוי כי תיערך תרשומת מדויקת אשר תוצג בשלמותה ולא תמצית כללית, אשר לא ניתן להסתמך עליה. הדברים נכונים גם לגבי חקירת התובעת על ידי חוקר הנתבעת. בדו"ח החקירה ציין החוקר כי במהלך החקירה הוא פגש את התובעת, אשר חזרה על גרסת בנה ובעלה ולא חידשה דבר. לאור דברי החוקר יש להניח ששיחה זו הוקלטה. אם לא הוקלטה היה ראוי כי ייערך תמלול מסודר שלה וכי תיגבה ממנה הודעה מסודרת ומפורטת. הדברים מקבלים משנה תוקף במיוחד לאחר שהנתבעת ייחסה לתובעת את ביום הגניבה. אי זימונו של בעלה של התובעת לעדות, לחובת מי היא פועלת אין ספק בעיני שעדותו של בעלה של התובעת היא עדות חשובה ומרכזית. נשאלת השאלה מיהו הגורם, אשר היה צריך לדאוג לזמנו. אני סבור שהדבר היה מוטל על הנתבעת. כאמור דו"ח החוקר גולה לתובעת רק לאחר תום פרשת התביעה. עד אז התובעת לא ידעה מה מכיל דו"ח החוקר. לשיטתה די היה בעדותה שלה ושל בנה וחברו, אשר היו במקום האירוע הנטען. הנתבעת ידעה מהו תוכנו של הדו"ח והיא גם ידעה את זהותם של המצהירים מטעם התובעת, ולכן אם רצתה לעמת את בעלה של התובעת עם ממצאי החוקר מטעמה, היה עליה לבקש ולזמנו. הדברים נכונים שבעתיים לאור קביעתי, כי התובעת עמדה בנטל הראשוני להוכיח, כי היה מקרה ביטוח וכי על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח את ביום הגניבה כנטען על ידה. סוף דבר אף שבעדויות מטעם התביעה נתגלו אי התאמות והתעוררו תהיות אותן בין היתר פירטתי לעיל, איני סבור כי די בכך, כדי לדחות את התביעה. על בית המשפט להזהיר את עצמו בנסיבות בהן נטענת כלפי בעל דין טענות לביצוע פעולות של ביום גניבה ותרמית, אשר הנן בעלות אופי פלילי, מפני קביעות עובדתיות שכאלה כלפיו מבלי שיוצגו לפניו ראיות מבוססות ומוצקות. הנתבעת לא הצליחה להציג ראיות שכאלה. כאמור לעיל, הטעמים שפורטו בדו"ח החוקר, לא היו מבוססים דיים וניתן היה להסביר באופן תמים את מרבית הדברים, אשר לגביהם סברה הנתבעת כי הם מוכיחים את טענותיה. לא הוצגה כל ראיה ישירה ממנה ניתן היה ללמוד על ביצוע המעשה הנטען וכנראה לא בכדי נסגר תיק המשטרה מחוסר ראיות. לאור כל אמור החלטתי לקבל את התביעה. הצדדים הסכימו שסכום תגמולי הביטוח, אשר התובעת הייתה אמורה לקבל ככל שהייתה זכאית להם הוא סך של 29,400 ₪. לאור זאת תשלם הנתבעת לתובעת סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 2.7.2009 ועד התשלום בפועל. לא מצאתי כי בנסיבות המקרה יש מקום להטיל על הנתבעת פיצוי בהתאם לסעיף 28 א לחוק חוזה הביטוח, שכן לא שוכנעתי שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב. עם זאת זכאית התובעת לקבלת פיצוי הולם בגין הטרדה הרבה שנגרמה לה בקשר עם ביטול זמנה והצורך לנהל הליכים משפטיים במיוחד בנסיבות שכאלה. כן יש לפסוק לטובתה הוצאות משפט ראויות. אשר על כן הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין הטרדה שנגרמה לה בסך של 6,000 ₪. בנוסף היא תשלם לה הוצאות משפט - אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העד הפסוק וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪. דיני חברותשאלות משפטיותשותפות