כתוצאה מתאונת דרכים אובחנה התובעת כסובלת מחבלת עמ"ש צווארי מסוג Whiplashׁ (צליפת שוט) לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה סבלה וממשיכה לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הצוואר והגב, ואף מתחושת נימול בידיה, טופלה מאז התאונה בקופת חולים ונזקקת לטיפולי פיזיותרפיה ולמשככי כאבים. 5. הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הנכות הרפואית: 6. התובעת נבדקה ע"י אורתופד מומחה בכירורגיה אורתופדית, ד"ר נחשון שזר, אשר מצא בבדיקתה כי קיימת הגבלת מזערית עד קלה בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי. המומחה אף ציין כי אין קשר בין תלונת התובעת על תחושת נימול בידיים לבין החבלה בתאונה, ותלונה זו החלה למעשה רק מספר חודשים לאחר התאונה. 7. בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה את דרגת נכותה בשיעור 5% לפי סעיף 37(5) (א) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956. בנוסף קבע המומחה אחוזי נכות זמניים בשיעור 30% לתקופה של שנה מיום התאונה. 8. במקרה דנן, המומחה הרפואי לא נחקר ע"י מי מהצדדים בחקירה נגדית על חוות דעתו, ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחה, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר. המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל ( 9.7.08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה הייתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". 9. לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה. יוצא אפוא כי נגרמה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% בתחום האורתופדיה כתוצאה מן התאונה. הנכות התפקודית: נכות תפקודית אל מול נכות רפואית 10. המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית. בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12.10.78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". בע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג (1) 137 (16.3.89) נפסק: "אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שנים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן." בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95) נקבע כדלהלן: "ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראייה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו. 11. בענייננו נטושה מחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובעת בעקבות התאונה. לטענת התובעת אין מדובר בנכות שולית וזניחה, אלא בנכות רפואית, המסבה לה מאז התאונה כאבים והגבלה בתנועות הצוואר המקשים עליה בתפקוד היומיומי. כפועל יוצא, התובעת מתקשה בנהיגה, בישיבה ממושכת מול צג מחשב ובקריאה, וכפועל יוצא מתקשה בביצוע עבודתה כסוכנת מכירות, עבודה הכרוכה בישיבה ממושכת מול מסך המחשב ובקריאת מסמכים, ונאלצת לבצעה באיטיות רבה יותר. התובעת מוסיפה כי בנוסף בשל מצבה נאלצת לקחת הפסקות קצרות מדי פעם במהלך יום העבודה, וגם אם חזרה לאחר תקופה מסויימת לעבודה בשיעור דומה לשיעור בו עבדה עובר לתאונה, הרי שהדבר נובע מלחץ כלכלי, והיא עושה זאת בלית ברירה חרף כאביה הקשים. מנגד, הנתבעת סבורות כי הנכות התפקודית של התובעת אינה מגעת כדי נכותה הרפואית, וקיים פער של ממש בין מגבלותיה מבחינה רפואית לבין יכולתה לעבוד ולתפקד. לטענתם, מדובר בפגיעה מזערית אשר אינה אמורה להשליך על נכותה התפקודית. הנתבעת מוסיפה כי שכרה של התובעת, למעט תקופת אי הכושר, נותר באותו סדר גודל, ולמעשה גם בתקופת אי הכושר עבדה במידה זו או אחרת מביתה. כל אלו בתוספת לעובדה כי התובעת ממשיכה לעבוד במספר מקומות במקביל: בחברה בה עובדת כסוכנת מכירות בחברת ביטוח, מביתה וגם בעסקו של בעלה מצביעים כי תפקודה לא נפגע. בכל מקרה טוענת הנתבעת כי כשנה לאחר התאונה עברה התובעת תאונה נוספת בה נפלה ונחבלה בכתפה, ולכן ככל שהתובעת מתקשה לתפקד הדבר נובע מנפילתה זו ומשאר בעיותיה הרפואיות, כגון בעיות ברכיים מהן סבלה עובר לתאונה מושא תיק זה. דיון 12. הנכות שנקבעה לתובעת אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודה וכושר השתכרותה. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה 25.7.10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות. 13. עסקינן בתובעת ילידת שנת 1963 אשר עובדת מזה שנים לא מעטות כסוכנת ביטוח. בהחלט סביר להניח כי הכיוון המקצועי בו תמשיך לעסוק הינו עבודה משרדית מנהלית, וספק עד כמה למגבלותיה הקלות נודעת השפעה על תפקודה. לנכותה השפעה בעיקר על עבודה בעלת רכיב פיזי בולט. הנכות הרפואית בשיעור 5% שקבע המומחה מייצגת, אם כן, במקרה זה את המבחן הטכני המבוטא בתקנות. היא אינה טומנת בחובה בהכרח הכבדה, כאמור, על פעולותיה של התובעת. 14. יתר על כן, הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי "נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191). ראה גם ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג פ"ד מג(1) 137, 157 (16.3.89) שם כתב השופט מ' בייסקי אודות המערערת שנקבעה לה נכות בשיעור 5%," אך העיקר הוא כי נכות בשיעור 5% מהסוג שנקבע אצלה אין לה כל השפעה או השלכה על תפקוד בעבודה, ואף רופא לא קבע אחרת..." 15. ניתן בהחלט להניח כי העובדה שהתובעת סובלת מדי פעם מכאבים בעת ישיבה ממושכת והגבלה מזערית בתנועה, המקנים לה שיעור נכות אורתופדית אפילו נמוכה, תשפיע במידה מסוימת על עבודתה. יחד עם זאת השלכת נכות זו על תפקודה לא הוכחה כדבעי בשיעור אותו טוענת. 16. ראשית, פגיעה תפקודית בשיעור של 5%, כנטען על ידה, הייתה באה לידי ביטוי עד היום בשימוש משמעותי ורב בתרופות משככות כאבים במשך השנים מאז התאונה. התובעת לא הציגה בפני בית המשפט קבלות או מרשמים על שימוש מוגבר בתרופות נגד כאבים, למעט מן התקופה שהסתיימה כשנה לאחר התאונה (נספח ח' לתצהיר התובעת מוצגים 46-51). היה אף מצופה כי התובעת תציג אישורי ביקורים אצל רופא המשפחה או אורתופדים מהעת האחרונה המתעדים את תלונותיה בנוגע לכאבים בצווארה, אך זאת לא עשתה. גם טיפולי הפיזיותרפיה שעברה, טיפולים אשר אני נכון לקבל כי היו כולם קשורים לתאונה מושא תיק זה, ולא לנפילתה בשלב מאוחר יותר, הסתיימו פחות משנה לאחר התאונה (ראה נספח ח מוצגים 31-32), ומאז לא הראתה התובעת כי טופלה בגין נזקי התאונה. יתרה מכך בחודש יולי 2010 תועד ע"י מכון הפיזיותרפיה כי לתובעת אין כלל הגבלות תנועה בצווארה (מוצג 42), וממצאים דומים נמצאו במהלך החודשים ע"י גורמים שונים אצלם נבדקה וביניהם אורתופד (מוצגים 35,44) ונוירולוג (מוצג 37). 17. זאת ועוד התובעת ציינה בתצהירה כי חרף ירידה בשכרה בתקופה שלאחר התאונה חזרה להיקף משרתה המקורי עובר לתאונה (ראה ס' 21), מה שמעיד כי תפקודה בסופו של יום לא נפגע. טענתה כי עושה זאת בקושי רב עקב לחץ כלכלי מצד משפחתה והתחשבות מעבידתה דורית בצורך שלה לקחת הפסקות במהלך יום העבודה (ס' 21, 22) נטענה בעלמא. היה מצופה כי התובעת תזמן לעדות מי מבני משפחתה לגבות טענתה זו לגבי סיבת החזרה להיקף עבודה מלא, ולמצער היה מצופה כי בנוסף לאישור בכתב מטעם מעבידתה, דורית שחר, כי היא מתירה לתובעת לעשות הפסקות יזומות (נספח יא 93 לתצהיר התובעת) התובעת אף תטרח להביאה לעדות כדי לחזק טענתה כי בשל מגבלותיה האורתופדיות התקשתה התובעת בעבודה, והיא מעניקה לה התחשבות מיוחדת ומאפשרת לה הפסקות מרובות בעבודתה. התובעת אף לא נתנה שום הסבר לתמיהה מדוע לא טרחה להזמינם כעדי תביעה מטעמה. הימנעות זו פועלת אף היא לחובתה. מי שנמנע מלהביא עד חזקה שדברי העד לא יהיו לטובתו. כבר נקבע כי: "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.לוינשטיין בע"מ נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ בע"מ 30.5.02). 18. לא זו אף זו, התובעת ניסתה להקטין את משקלה של הנפילה שעברה כשנה לאחר התאונה בעטייה סבלה מקרע בכתף וטענה בחקירתה הנגדית כי מדובר היה בקרע שאינו משמעותי, כאשר הטיפול היחידי שקיבלה בגין פציעה זו היתה זריקת קורטיזון בודדת (פרוטוקול הדיון מיום 31.10.13 עמ' 7 ש' 11-14). עם זאת כאשר נשאלה האם קיבלה טיפולי פיזיותרפיה בגין נפילה זו טענה לפתע, חרף דבריה הנחרצים קודם לכן, כי הטיפול כלל זריקה ותו לא, כי אינה זוכרת אם עברה טיפולים כאלו |(עמ' 7 ש' 15-16), ומיד כשעומתה עם העובדה כי אכן קיבלה טיפולי פיזיותרפיה אישרה שאכן כך היה (עמ' 7 ש' ש' 18, ראה גם נ/3). גם בתצהיר התשובות לשאלון (ראה נ/1, נ/2) בנוגע לשאלה 15ב שעסקה בטיפולים שעברה בשל נפילתה לא פרטה התובעת כל טיפול שעברה בגין פגיעה זו. התובעת אף ניסתה להסתיר את העובדה כי סבלה מבעיות ברכיים בעברה, וכאשר נשאלה על בעיות רפואיות נוספות ללא קשר לתאונה מהן סבלה ענתה כי לא סבלה מ"שום דבר" (עמ' 7 ש' 21-22). אך כאשר עומתה עם העובדה שסבלה בעיות בברכיה אישרה שאכן כך היה |(עמ' 7 ש' 22-23). הרושם המתקבל מניסיונותיה אלו של התובעת להסתיר ולהקטין את משמעות בעיותיה הרפואיות האחרות הינו כי התובעת לא הייתה מעוניינת להציג את מצבה הרפואי ו/או התפקודי לאשורו על מנת שתוכר בעניינה פגיעה תפקודית גבוהה, ועל מנת שמצבה הבריאותי הן לפני התאונה והן מהנפילה אחריה לא יכרסם במהימנות גרסתה המאוחרת. 19. עוד אציין בהקשר זה כי התובעת עצמה הודתה כי נפילתה ארעה במהלך תחרות ריצה שעשתה עם ילדיה כשנה לאחר התאונה (עמ' 7 ש' 2-3). ברי כי אדם הסובל מפגיעה תפקודית המקשה עליו בעבודתו היה מנסה להימנע מפעולות מאומצות לא הכרחיות הכרוכות במאמץ גופני, לרבות של הצוואר. אמנם ברי כי לתובעת יש זכות לצאת ליהנות ולטייל, אך במצב זה אין לקבל טענתה בדבר השפעה תפקודית כה גדולה וכאבים כה חזקים בגין התאונה. 20. לאור האמור לעיל אף אם נגרמה לתובעת נכות תפקודית היא פחותה משיעור נכותה הרפואית. בנסיבות אלו איני מוצא מקום לקבוע את שיעור נכותה התפקודית. הפסד השתכרות לעבר 21. מדובר בנזק מיוחד אותו על התובעת להוכיח. התובעת טוענת בבקשתה לתיקון הפרוטוקול כי שכרה נגרע בחודשים לאחר התאונה, בראש ובראשונה בשל היעדרות בימי מחלה, וימים אלו נוכו משכרה ולא שולמו לה (סה"כ 49 ימים). כמו כן שכרה נגרע גם בהמשך בגלל תפקודה הלקוי, המשרה החלקית, וההיעדרויות לצורך טיפולים, וכך בשנת 2009 הכנסותיה החייבות במס היו 167,996 ₪, ואילו בשנתיים אחרי כן ירדו בהשוואה לכך. ב- 2010 היו 125,586 ₪, ובשנת 2011 כ-128,000, קרי קיים פער ניכר בין הכנסותיה עובר לתאונה והכנסותיה לאחר מכן, ועל כך, לשיטתה, יש לפצותה. בנוסף חרף העובדה כי חזרה לעבודה מלאה ב-2012 ללא הפסדים הדבר משליך על תפקודה בבית ועל הזדקקותה לעזרה בשכר, וגם על הוצאות אלו עותרת לפיצוי. מנגד טוענת הנתבעת כי התובעת קיבלה שכר על חשבון ימי המחלה, ולא הוכיחה אפשרות פדיון של ימי מחלה במקום עבודתה, ובכל מקרה שכרה כלל לא נגרע לאחר התאונה, שכן היה מורכב עובר לתאונה לעיתים מפרמיות, אותן חדלה לקבל מספר חודשים עובר לתאונה. 22. אמנם כטענת התובעת אכן עולה כי קיים פער בין הכנסותיה עובר לתאונה כ-168,000 לשנת 2009 (נספח ט 67 ) ולאחר מכן כ-125,000 ו-128,000 בשנתיים הבאות (נספח יב 94, נספח י' 80). בנוסף, מתלושי השכר לחודשים דצמבר 2012 מיד אחרי התאונה וחודשים ינואר עד אפריל 2010 (ראה מוצגים ט79, י 80-84) ניתן לראות כי אכן שכרה של התובעת נגרע בשל מחלה, ושכר זה נוכה בימי היעדרותה בסך כולל של כ-5000 ₪ ולא שולם לה. 23. אך עם זאת, ראשית, בהתייחס לפערים בשכרה הכולל, הרי עיון בתלושי השכר שצרפה התובעת מלמד כי חלק ניכר משכרה של התובעת עובר לתאונה עד חודש יולי 2009 היה מורכב מפרמיות בסך אלפי שקלים לחודש (ראה תלושי השכר ט 68 -74). כבר מחודש אוגוסט עובר לתאונה שארעה בדצמבר חדלה לקבל פרמיות אלו, ויש בכך להסביר את הפערים בשכרה בין שנת 2009, בה קיבלה למעלה מחצי שנה פרמיות בשיעור ניכר לבין שנת 2010 בה לא קיבלה פרמיות. התובעת לא הוכיחה כי יש קשר בין תפקודה הלקוי עקב התאונה, לשיטתה, לבין אי קבלת הפרמיות שניתנות בכל מקרה על מציאתן של עמלות לא תואמות, וכאבי צוואר אינם אמורים להשפיע על גילוי עמלות אלו. גם העובדה שהתובעת הפסיקה לקבל את הפרמיות כארבעה חודשים לפני התאונה מחזקת את המסקנה כי אין קשר בין התאונה להפסקת קבלתן. התובעת לא נתנה בעדותה הסבר מניח את הדעת מדוע הופסקו הפרמיות ארבעה חודשים לפני התאונה (פרוטוקול הדיון מיום 31.10.13 עמ' 8 ש' 32, עמ' 9 ש' 1), ומשכך לא הוכיחה כי התאונה גרמה להפסקתן. התובעת אף אישרה בעצמה כי משכורתה בשלוש השנים לאחר התקופה בה נעדרה נשארה באותו סדר גודל (עמ' 9 ש' 6-8). גם טענתה על חלקיות משרתה לאחר התאונה אינה מדוייקת, שכן גם לפני התאונה היו חודשים שעבדה פחות ימים, כמו חודשים ספטמבר ואוקטובר 2009, בהם עבדה 15 ו-16 ימים בהתאמה (ראה מוצג ט 76,77). התובעת לא הוכיחה כי מספר הימים המועט שעבדה בחודשים מסויימים לאחר אי הכושר נובעים דווקא מהתאונה, ויתכן שקשורים לעיסוקים אחרים שלה. 24. שנית, בהתייחס לניכוי שכר ימי המחלה, מומחה ביהמ"ש לא ציין כי לתובעת מוקנית תקופת אי כושר מלא באופן כזה שלא יכולה לעבוד באופן מוחלט תקופה מסויימת, ולמעשה לא התייחס כלל לנושא זה. התובעת אף אישרה כי עבדה מביתה בתקופת אי הכושר במידה כלשהי (עמ' 10 ש' 8-9), מכאן שלא ניתן לומר כי הפסדיה מוחלטים לתקופה זו. 25. שלישית, בנוגע לטענת התובעת כי בשנת 2012 שכרה לא נפגע והיא שבה למתכונת משרתה הקודמת, אך נאלצה להוציא בשל כך הוצאות על עזרה במשק הבית כתוצאה מאי יכולתה לתפקד במקביל הן במשרה מלאה בעבודה והן בבית, אציין כי התובעת לא היתה עקבית בטענתה לעוזרת בשכר, ומחד טענה בעדותה כי כבר חמישה חודשים לאחר התאונה שהתרחשה ב- 2009 נזקקה לעזרה בשכר (עמ' 10 ש' 1-2) ומנגד טענה בתצהירה (ס' 28) כי רק עת שבה למשרה מלאה בשנת 2012 העסיקה עוזרת בשכר. סתירה זו מכרסמת במהימנותה ומקשה על האפשרות לתת אמון בטענתה זו. 26. עם זאת, אני מוכן לקבל כי יתכן שלפחות בשנה הראשונה בה הוענקו לתובעת ע"י מומחה ביהמ"ש 30 אחוזי נכות זמניים, ובה עברה את טיפול הפיזיותרפיה, הואט קצה העבודה שלה, ונפגע תפקודה של התובעת בעבודתה באופן כלשהו שהיה בו להשליך במידה מסויימת על שכרה ועל האפשרות העקרונית לקבל את הפרמיות אותן נהגה לקבל בעבר. אציין כי לאחר מכן לא נחה דעתי כי 5% הנכות האורתופדית שנפסקו לתובעת בגין התאונה הצדיקו ירידה בשכר התובעת. אני אף סבור כי חרף התעלמות המומחה מימי המחלה שנרשמו לתובעת, אל לה להינזק מהתעלמות המומחה מסוגייה זו, בה לפי כתב המינוי שלו היה אמור לדון, ויש לפצות אותה על שכרה שנגרע בשל ימי המחלה בהם נעדרה אך בצורה חלקית לאור העובדה כי עבדה לשיטתה בתקופת אי הכושר מביתה בשיעור כלשהו. 27. נוכח הקשיים שפורטו לא ניתן לחשב את הפסדי השכר לעבר באופן מדוייק, ואין מנוס מהערכתם על דרך האומדן הגלובלי. לאור זאת אני פוסק לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך 15,000 ₪. הפסד השתכרות לעתיד: 28. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95). 29. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד. התובעת מציעה לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס מחצית החישוב האקטוארי של הנכות הרפואית (שיעור 5%), ושכרה הממוצע בשנת 2012. הנתבעת מנגד טוענת כי התמונה אותה מבקשת התובעת לצייר לגבי יכולותיה ותפקודיה מגמתית ומוקצנת, ולא ייגרם לתובעת הפסד השתכרות לעתיד. 30. בהמשך לקביעותיי בנוגע לנכות התפקודית, הרי מחד גיסא ספק עד כמה לנכותה של התובעת תהיה השפעה על עבודתה מסוג של סוכנת ביטוח. מדובר בנכות קלה וזניחה של 5%, ולמעשה כבר כיום, לטענתה, אין גריעה בשכר אותו מרוויחה. 31. אך מאידך גיסא לא נסתרו ע"י הנתבעת קביעותיו של המומחה ביחס לשיעור נכותה הקבועה וכן קביעותיו בכל הנוגע לפגיעה בצוואר, אשר נגרמה לתובעת כתוצאה מתאונה זו. ברי כי לישיבה ממושכת שתתארך עם עבודתה, ולמגבלות בתנועות הצוואר עלולה להיות השלכה כלשהי. ניתן להניח שמדי פעם כאביה של התובעת ישפיעו על יכולת עבודתה, ויחייבו מדי פעם חופשה ארעית לתקופות קצרות. 32. בנוסף, חרף העובדה כי התובעת לא גיבתה טענתה לקצב עבודתה בראיות מתאימות סביר כי התובעת כיום מבצעת את עבודתה לאט יותר באופן כלשהו ונוטלת הפסקות מסויימות גם אם לא במידה אותה טוענת. גם אם כיום אינה מפסידה משכרה המשמעות היא שקיימת פגיעה מסויימת בכושר השתכרותה. פגיעה זו תבוא לידי ביטוי כשתתור אחר עבודה, אם וכאשר תפוטר מעבודתה או שתעזוב אותה מכל סיבה שהיא מעבר לנושא הגיל והמצב במשק. יש לזכור כי עפ"י הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה. (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט (2) 257 23.11.94). 33. לפיכך, לאור האמור לעיל, אני מוצא לנכון לפסוק לתובעת בגין הפסדי שכר לעתיד באופן גלובאלי בסך של 20,000 ₪. הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה 34. התובעת זנחה ראש נזק זה בסיכומיה (ואף בתחשיב הנזק מטעמה), אך בכל מקרה למען הזהירות לגופו של עניין ייאמר כי עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו." 35. במקרה דנן טען התובעת לא הציגה קבלות בגין הוצאות רפואיות, ואין לה אלא להלין אלא על עצמה. 36. בנוסף, בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים ע"פ סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק. התובעת נזקקה לבדיקות, למעקבים, לטיפולים רפואיים ולתרופות הניתנים לה באמצעות קופת החולים בה היא חברה. כן נזקקת לתרופות הכלולות בסל הבריאות, שמיום 1.1.2010 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009, לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים, גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. התובעת לא הוכיחה כי הטיפולים והתרופות להם נזקקה או תזדקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות, ובמצב בו לא שמרה את הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים, אין לה להלין אלא על עצמה. על כן אין מקום לפצותה מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' 5.2.95). וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". 37. באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרופאים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליה היא שייכת מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. בכל מקרה גם המומחה קבע כי ככל שתהא זקוקה לטיפולים בעתיד הללו ינתנו לה באמצעות קופת חולים. עזרת צד ג' בעבר ולעתיד 38. התובעת טוענת בסיכומיה כי יש לפצותה בגין הוצאות עזרת צד ג' לעבר רק החל משנת 2012 אז החלה להעסיק עוזרת בשכר, ואף לעתיד בשל המגבלה ממנה סובלת. לעומתה טוענת הנתבעת בסיכומיה כי בשים לב לנכותה המזערית של התובעת אין כל הצדקה לקבוע לה פיצוי בגין עזרת צד ג', וכי התובעת נתפסה בסתירות בתארה את העזרה לה נזדקקה. 39. "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ' 792). הלכה היא כי פיצויים בשל עזרה יפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש, וכאשר מדובר בפיצוי של עזרת הזולת פסק ביהמ"ש זה מכבר כי: "מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ע"א 619/86 שחר זר מתכות בע"מ נ' שלום אטדגי תק-על 90(30) 551, 553 29.10.90).\ 40. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית מזערית של 5%. נכות זו הינה, כאמור, בעלת משמעות נמוכה מבחינה תפקודית, והתובעת שבה לעבודתה גם אם לא באופן מלא, לטענתה, בסמוך לאחר התאונה. התובעת אף לא השכילה לצרף ראיות לתמיכה בטענתה לגבי עזרת הזולת וההוצאות שהוציאה בגין העסקת עוזרת. היה מצופה כי התובעת תביא לעדות את בני משפחתה אשר היו עדים לקשייה על מנת שיתמכו מכלי ראשון בטענותיה על קושי בביצוע מלאכת עבודות הבית, אך היא נמנעה מלעשות זאת. 41. זאת ועוד התובעת, כאמור, לא היתה עקבית בתארה את העזרה לה נזדקקה כאשר בתצהירה (ס' 28) טענה כי רק החל משנת 2012 החלה להעסיק עוזרת בשכר בשל הקושי לשלב בין עבודתה במשרה מלאה אליה שבה במועד זה לבין ניהול במקביל של משק הבית. גם בתצהיר התשובות לשאלון (ראה נ/2 שאלה 62 ) שניתן במאי 2011 טענה התובעת כי לא העסיקה עזרה בשכר בגין התאונה, אך עם זאת כאמור בביהמ"ש טענה לראשונה כי כבר חמישה חודשים לאחר התאונה לקחה עזרה בשכר כ(פרוטוקול הדיון מיום 31.10.13 עמ' 10 ש' 1-2) ומכאן שקשה לקבל את דבריה. 42. יחד עם זאת בשים לב לתלונתה של הנפגעת ובצורך בקבלת סיוע מוגבר מסויים בתקופה הסמוכה לתאונה ובתקופה בה סבלה מ-30% נכות זמניים, ובהתחשב בכך שיתכן שאף בעתיד עם הגיל תהא לנכותה השפעה מזערית על תפקודה אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי בגין ראש נזק בסכום גלובאלי של 2,500 ₪. כאב וסבל 43. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם ל5% נכות רפואית בגיל התובעת, ועל כך אין חולק, זכאית התובעת לפיצוי בסך 7,771 ₪. 44. ב"כ התובעת ביקשה לטעון כי בשל תקופת הטיפולים הממושכת, ומגבלותיה שפורטו ראוי לפצותה בגין ראש נזק זה בסך המקסימלי לפי התקנות העומד על 17,500 ₪ . 45. לא מצאתי במקרה זה לסטות מהתקנות. בענייננו במצב בו בתאונה לא נגרם לתובעת שבר, היא לא אושפזה ולא נזקקה לטיפולים חודרניים, והייתה באי כושר תקופה קצרה בלבד, אם בכלל, אין כל הצדקה למקסימום הפיצוי על פי תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו 1976. סוף דבר 46. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 45,271 ₪ 47. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. 48. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. עמוד השדרהצווארתאונת דרכיםצליפת שוט (תאונת דרכים)