וזאת מן הנימוקים שלהלן: ההודעה מנוסחת כהודעה אופרטיבית וחד משמעית להסיר מהחשבון המשותף "חובות וחריגות של דורון". ההודעה מדברת בלשון עבר, קרי- על חריגות מהחשבון שאישר הבנק בעבר שלא על דעת הנתבעת. מנהלת הסניף הודתה בחקירתה כי החריגה היחידה שעליה הלינה הנתבעת עובר למשלוח הודעת הדוא"ל הייתה בנושא ההלוואה (עמ' 12 ש' 15-13), ומכאן מתחייבת המסקנה כי ההודעה התייחסה להלוואה, למרות שהיא לא נקבה במפורש במילה "הלוואה". העובדה שניתן לבקש את ביטול ההלוואה בלי להזכיר את המילה "הלוואה" מתיישבת עם גרסת מנהלת הסניף, אשר העידה כי לשיטתה בטופס שעליו חתמה הנתבעת בחודש אוגוסט היא כן ביקשה לבטל את ההלוואה (עמ' 11 ש' 11-10), למרות שגם בטופס זה לא נזכרה המילה "הלוואה". 11. הבנק טוען כי לא יתכן שהנתבעת ביקשה לבטל את ההלוואה כבר ביום 26.5.10, שכן רק באוגוסט 2010 היא החליטה לנתק את הקשרים הכספיים עם הנתבע, ועד אז היא ניסתה עדיין לשקם את יחסיה עמו. טענה זו מצטרפת לטענת מנהלת הסניף לפיה יום אחר הפגישה שוחחה עמה הנתבעת בטלפון והודיעה לה שאין צורך לבטל את ההלוואה (עמ' 11 ש' 5-4). טענות אלו אינן משכנעות. אין ראיה שתלמד על כך שהתנהלה שיחת וטלפון בין מנהלת הסניף לבין הנתבעת. גם אם התקיימה שיחה כזו, הרי שהיא התקיימה לפני משלוח הודעת הדוא"ל, ולכן יש לראות את הודעת הדוא"ל כמבטלת כל הסכמה שניתנה לפני כן מצד הנתבעת. התנהגות הנתבעת משקפת תהליך הדרגתי שעבר עליה מרגע שנודע לה על התנהגות הנתבע, ועד שהיא החליטה לנתק את קשריה עמו. תחילה נגשה הנתבעת לבנק לברר את העובדות לאשורן, וכשאלו נודעו לה היא לא ביטלה מיד את ההלוואה, אלא היא בקשה "לעשות חושבים", שכן לא ביום אחד מנתקים יחסי נישואין. יתכן שבשלב זה שקלה הנתבעת לנסות לשקם את היחסים עם הנתבע, ואולי, כטענת הבנק, למחרת היום היא אף ביקשה בשיחה טלפונית עם מנהלת הסניף שלא לבטל את ההלוואה. ברם, כבר לאחר יום או יומיים התעשתה הנתבעת והחליטה ,כצעד חירום ראשוני, להקפיא את המצב הקיים על ידי ביטול ההלוואה כאמור בהודעת הדוא"ל. לאחר מכן, כשהיא משוכנעת שהבנק יפעל כפי שהובטח לה, המשיכה הנתבעת לשקול את צעדיה, ורק בחודש אוגוסט היא החליטה סופית לנתק את קשריה הכספיים עם הנתבע. זהו תהליך טבעי והגיוני, ובשום אופן לא ניתן לראות בעובדה שהנתבעת החליטה לחתום על מסמך ביטול ההרשאה רק בחודש אוגוסט, אינדיקציה לכך שעד אז נטלה הנתבעת אחריות לכל מעשיו של הנתבע. 12. ב"כ הבנק טען כי גם אם יש לראות בהודעת הדוא"ל הוראה לבטל את ההלוואה, הרי שלא ברור כי ניתן היה לבטלה לאחר שהיא בוצעה בפועל שישה ימים לפניי קבלת ההודעה. טענה זו נדחית, לנוכח עדותה הברורה של מנהלת הסניף לפיה היא מניחה שאם בהודעת הדוא"ל הייתה הוראה לבטל את ההלוואה אזי היא הייתה מתבטלת ( עמ' 10 ש' 10-1 וכן עמ' 11 ש' 2-1 ו-13-12). 13. לאור כל האמור, יתרת התביעה שלגביה ניתנה הרשות להתגונן- נדחית. 14. בקביעת סכום ההוצאות יש להביא בחשבון, כי חלק מן התביעה התקבל בהסכמה, ושלגבי אותו חלק נפסק של שכ"ט עו"ד בשיעור של 10% בצירוף מע"מ. לפיכך, בגין יתרת סכום התביעה, בסך של 116,000 ₪, שלגביו התביעה נדחתה, ראוי לפסוק לנתבעת שכ"ט עו"ד באותו שיעור. לפיכך התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 13,000 ₪. הלוואה