תביעה בגין הוצאת לשון הרע ועוולת התקיפה בגין אירועים שאירעו בשעה שהייתה מועסקת על ידי הנתבעת 1 (להלן: "החברה") כמוכרת בחנות, בה שימשה הנתבעת 2 , (להלן : "הנתבעת ") כמנהלת החנות. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים התובעת החלה לעבוד בחנות החברה בגן העיר בתל אביב במשרה חלקית, החל מיום 16.6.09 . התובעת הייתה אמורה לעבור למשרה מלאה החל מיום 1.7.09, אך העסקתה בפועל הסתיימה ביום 7.7.09, כאשר בימים שקדמו לכן נעדרה התובעת מסיבות של אבל משפחתי. טענות התובעת התובעת טוענת כי ביום 28.6.09, נפטר גרושה ואבי ילדיה ולכן נעדרה מהעבודה. כאשר חזרה, הזמינה אותה הנתבעת למשרד והטיחה בה טענות חסרות בסיס לפיהן, מאז שהתובעת החלה בעבודתה חסר כסף בארנקי העובדות ומבירור עולה כי זה נלקח על ידי התובעת. כאשר יצאו התובעת והנתבעת מהמשרד, ועברו דרך החנות, הבינה התובעת, על פי המבטים שננעצו בה על ידי יתר העובדות, כי הללו שמעו על האשמות שהופנו כלפיה. כאשר חזרה התובעת לחנות כדי להסביר לעובדות שאין שחר לטענות , הפנו אליה העובדות את גבן , והנתבעת תפסה בתובעת והשליכה אותה פיזית מהחנות. כאשר ניסתה התובעת להיכנס חזרה לחנות, היא נחסמה פיזית על ידי הנתבעת. התובעת טוענת כי הנתבעת ביצעה עוולה של הוצאת לשון הרע ושל תקיפה , וביישה אותה בפני יתר העובדות ומכרים של התובעת. כתוצאה מכך, מתביישת התובעת להראות פנייה בחנויות שבאזור, וכאשר היא מגיעה לשם, היא מתקבלת בנעיצת מבטים ורכילויות. התביעה על סך של 150,000 ₪ הוגשה נגד הנתבעת כמבצעת העוולות בפועל, ונגד החברה מכוח אחריותה למעשי עובדת החברה ואורגן שלה. טענות הנתבעות הנתבעות מכחישות את העובדות וטענות כתב התביעה. לטענתן, סמוך לתחילת עבודתה של התובעת ובמשמרת בה עבדה, נעלמו כספים מקופת החנות, ומתיק של אחת העובדות. כן לטענתן, שנים טרם תחילת עבודתה של התובעת, לא אירע בחנות אירוע דומה. ביום 28.6.09, במשמרת בה עבדה התובעת, נעלמו הכספים מתיקה של אחת העובדות, ובאותה משמרת נאלצה התובעת לעזוב את עבודתה לפני תום המשמרת בשל פטירת גרושה. עם שובה לעבודה, שוב נעלם כסף מאחד התיקים. לפיכך, התייעצה הנתבעת עם הנהלת החברה, והוחלט שהנתבעת תזמן את התובעת לשיחת הבהרה, ותודיע לה בהתאם לתוצאותיה על פיטוריה. הנתבעת הונחתה להקפיד הקפדה יתרה על דיסקרטיות ושמירת כבודה של התובעת, וכך עשתה. הנתבעת זימנה את התובעת למשרד שמצוי בקומה שמעל למחסן הצמוד לחנות (להלן: "המשרד") והשיחה נערכה בין התובעת לנתבעת בלבד, כאשר דלת המשרד ה סגורה. לטענת הנתבעת, סמוך לתחילת דברי הנתבעת, פרצה התובעת בצעקות מחאה על כך שקוראים לה גנבת. בנסיבות אלה, נאלצה הנתבעת להודיע לתובעת כי העסקתה בחברה מסתיימת, וזאת בטון דיבור רגיל, ללא הרמת קול. התובעת יצאה מהמשרד, וכאשר הייתה בתחומי החנות המשיכה בצעקות בנוכחות יתר העובדות. לפיכך ביקשה הנתבעת מהתובעת לצאת מהחנות, וליוותה אותה החוצה. לאחר שהתובעת יצאה , ניסתה לשוב ולהיכנס לחנות. הנתבעת ביקשה מהתובעת שלא להיכנס היות והיא יוצרת הפרעה לפעילות התקינה של החנות, אך בשום שלב לא נוצר מגע פיזי בין התובעת לבין הנתבעת. כן טוענות הנתבעות כי כל העובדות למעט הנתבעת, לא ידעו על החשדות בנוגע להיעלמות הכספים או על הכוונה לפטר את התובעת כאשר זומנה לשיחה במשרד. תוכן השיחה הובא לאוזניי העובדות על ידי התובעת עצמה, בצעקותיה. דיון והכרעה אקדים ואציין כי לתביעה זו קדמה תביעה נוספת, אשר התובעת הגישה בעילה של לשון הרע לבית הדין האזורי לעבודה . התביעה נמחקה בשל חוסר סמכות עניינית. משהוגשה התביעה לבית משפט זה , נוספה עילה נוספת והיא עוולת התקיפה. אתמול, יום 8.7.13 התקיים דיון הוכחות שבסיומו סיכמו הצדדים בעל-פה. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית שלה וכן תצהיר של מר נחמן ויקטור, שהוא, יחד עם הוריו, היו בעלי חנות מאצ'וס דברי אופנה בע''מ, אשר בסניף שלה בקניון גן העיר בתל אביב עבדה התובעת כמוכרת בשנים 1992-1998. על פי תצהירו התובעת הייתה עובדת מסורה ואמינה ומעולם לא התגלה חוסר בכספים בזמן עבודתה ולא התעורר נגדה חשד כלשהו . מר ויקטור לא היה נוכח, גם לגרסת התובעת, במעשה התקיפה או הוצאת לשון הרע. מטעם הנתבעות, העידו הנתבעת עצמה וכן הגב' שרה בן יהונתן והגב' ג'יני מולכו, אשר עבדו כמוכרות בחנות במועד הרלוונטי לתביעה . יצויין כי הגב' שרה בן יהונתן, לא עובדת בחנות מזה שלוש שנים, ולפיכך אין לה כל אינטרס בתובענה, גם לא באופן עקיף. שלושת העדות מטעם הנתבעות העידו כי השיחה בין התובעת לנתבעת נערכה במשרד, כאשר הדלת סגורה, וכאשר אף אחת מן העובדות לא נוכחת בשיחה. כן העידו כי העובדות לא ידעו מראש על החשדות נגד התובעת, או על הכוונה לפטרה. יש לציין כי, שאלות ב"כ התובע התייחסו באופן כללי ל"העלמות כספים", שעה שהיו שני דברים שבבדיקה : האחד - חוסר כספים בקופה , דבר שקורה מעת לעת ובכל פעם נעשה בירור, ובדרך כלל מקור הבעיה, בטעות של עובד, דבר, אשר על פי עדותה של הנתבעת, אינו משמש סיבה לפיטורי אותו עובד. השני - העלמות כספים מתיק של מוכרת בחנות, שבגינו נערך הבירור שבסופו של דבר הסתיים בפיטורי התובעת. ביחס לבירור בדבר החוסר בקופה, כפי שעלה מעדותה של הנתבעת, נעשה בירור של כל עובדי המשמרת כפי שנעשה תמיד כאשר קיים חוסר בקופה, עד שמגיעים למסקנה מדוע וכיצד אירע אותו חוסר. ביחס לכספים שנעלמו מתיק העובדת, העדויות מטעם הנתבעות היו חד משמעיות ולפיהן, לא מסרה להן הנתבעת על החשדות כלפי התובעת, והדברים נודעו להן כתוצאה מדברי התובעת עצמה, כשירדה מהמשרד ועברה דרך החנות בדרכה החוצה. בא-כוח התובעת עמד ארוכות על השאלה אם היו פיטוריה של התובעת מוצדקים. יתר על כן, טען, ללא הבאת תשתית ראייתית, כי הנתבעת ביקשה להיפטר מהתובעת, וכי היא השיגה את מטרתה בכך שטפלה עליה אשמת גניבה. ראשית מדובר בטענה שנשמעה לראשונה בסיכומים, ולפיכך מהווה הרחבת חזית אסורה. בנוסף, העובדה שהטענה הועלתה בשלב כה מאוחר, פוגעת במהימנות הטענה. לבסוף, דבר זה עומד בסתירה לעדותה של התובעת עצמה, אשר נשאלה אם הייתה סיבה כלשהי לכך שהנתבעת תתנכל לה, ואם היה ביניהן ריב כלשהו, והשיבה על כך בשלילה. אוסיף ואציין כי לא היה צורך בעילה כלשהי לפיטוריה של התובעת שכן זו רק החלה בעבודתה בחנות. כמו כן, הנתבעת הייתה מנהלת החנות, ואחת מאלה שראיינו את התובעת כאשר התקבלה לעבודה. לכן, אם הייתה סבורה, זמן קצר לאחר שהתובעת החלה בעבודתה, כי שירותיה אינם נחוצים, יש להניח שהנהלת החברה ובעלת הרשת, לא היו נלחמים על השארתה של התובעת כנגד דעתה של מנהלת החנות. לפיכך לא היה לנתבעת כל צורך לטפול על התובעת האשמות כלשהן כדי להביא לפיטוריה. למעלה מהצורך אציין כי השאלה אם אכן נעלמו כספים אם לאו, וידו של מי הייתה במעל, אינה צריכה הכרעה לצורך הכרעה בפלוגתאות נשוא התובענה. לפיכך, בין היתר, אינני מקבלת את טענתו של ב"כ התובעת לפיה היה צורך שהנתבעות יזמנו לעדות את העובדת שמתיקה נעלמו כספים, במיוחד כאשר העדות האחרות מטעם הנתבעות העידו על כך שאותה עובדת אמרה להן לשמור על התיק (ובמשתמע שאחרת "נעלמים" ממנו דברים), בכך תמכו, את עדותה של הנתבעת כי עובדת הביאה לפתחה את הבעיה של היעלמות כסף מתיקה. לפיכך לא הוכיחה התובעת כי הנתבעות הוציאו נגדה לשון הרע. באשר לטענת התקיפה, גם בעניין זה, לא הביאה התובעת עדות כלשהיא מלבד דבריה שלה. דברים אלו הוכחשו על ידי הנתבעת ועל ידי שתי העדות הנוספות מטעמה ועדותן לא נסתרה. גם העובדה שבתביעה המקורית לא נכלל רכיב תביעה זה, פוגעת במהימנות גרסתה של התובעת. התובעת טוענת כי לא הייתה מרוצה משירותיו של בא-כוחה הקודם, כי רכיב זה לא נכלל בכתב התביעה המקורי בשל מחדל מצדו, ולכן גם החליפה עורך-דין. אולם, בכך אין משום הסבר מספיק להיעדרו של רכיב תביעה זה בכתב התביעה המקורי. מדובר בעניין שאיננו משפטי, וחזקה על התובעת שהייתה מסבה תשומת לב בא-כוחה לכך שכתב התביעה לא כלל את אירוע "הדחיפה". לפיכך לא הוכיחה התובעת את התקיפה הנטענת. לאור האמור לעיל, לא הוכיחה התובעת את גרסתה, ומחומר הראיות שלפני עולה תמיכה בגרסתה של הנתבעת לפיה הדברים נאמרו על ידה לתובעת באופן אישי ודסקרטי, כי גם דבריה לתובעת בחנות, נאמרו בשקט, וכי לא היה מגע פיזי כלשהו בינה לבין התובעת. לאור האמור לעיל, אני דוחה את גרסת התובעת ביחס לשתי העוולות הנטענות ומקבלת את גרסת הנתבעות. פסיקתא התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעות הוצאות, וכן שכ''ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום. משפט פליליאלימותתקיפהלשון הרע / הוצאת דיבה